השופט א' רובינשטיין
רקע
א. עניינה של העתירה בבקשת העותרים, החשודים בעבירות מסוג פשע וזומנו לשימוע בטרם הגשת כתב אישום, לקבל לידיהם טיוטת כתב אישום עובר לשימוע. כן מבקשים העותרים כי המשיב 1 ינחה את כלל הפרקליטויות ורשויות התביעה להעביר לידי חשודים, אשר זומנו לשימוע טרם הגשת כתב אישום בגין חשד לביצוע עבירה מסוג פשע, את טיוטת כתב האישום. התבקש צו ביניים המורה שלא לקיים את השימוע טרם תוכרע העתירה, ושלא להגיש כתב אישום בעניינם של העותרים בטרם ייערך שימוע.
ב. אלה העובדות הצריכות לענייננו כעולה מתשובת המשיבה: ביום 3.4.07 נמסר לעותרים כי נשקלת הגשת כתב אישום נגדם. במכתב ההודעה תוארו העובדות המגבשות את העבירות לכאורה, ואחריהן פירוט העבירות. כן נמסר, כי ליבת חומר החקירה עומדת לעיונם החל מיום 6.4.08. צוין כי השימוע ייערך לא יאוחר מיום 6.5.08, בין היתר מאחר שהוצא בתיק צו זמני ברכוש מכוח החוק לאיסור הלבנת הון, תש"ס - 2000, אשר מועדו קצוב ל- 90 יום. ביום 29.4.08 פנה בא-כוח העותר 2 בבקשה למשיבה 1 לקבל את טיוטת כתב האישום וחומרים נוספים. ביום 30.4.08 פנה גם בא-כוח העותר 1 בבקשה לקבל את טיוטת כתב האישום ואת חומר החקירה המלא. בכל הנוגע לבקשה לקבלת טיוטת כתב אישום השיבה המשיבה 2 לעותר 1, כי אין חובה שבדין ליתן טיוטת כתב אישום במסגרת הליכי שימוע, וכי במכתב שהועבר יש כדי לענות על צרכי העותר לדעת במה הוא חשוד, ולהיערך לשימוע. באשר לבקשה לחשוף את מלוא חומר החקירה נענה העותר 1 כי "בשלב זה חובתנו להעמיד לעיונך את ליבת חומר החקירה גרידא. הדבר אף מתבקש מהגיונם של הדברים ליצירת הליך שימוע יעיל, מהיר ואפקטיבי".
ג. מאז ראשית מאי 2008 ועד הגשת העתירה ביום 18.5.08 וכן לאחריה היו פניות אחדות של העותרים אל המדינה בהקשרים אלה.
ד. (1) לטענת העותרים, מזכותו של חשוד לשימוע מכוח סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982 (להלן החוק) נגזרת זכותו לקבל, זמן סביר לפני קיום השימוע, את טיוטת כתב האישום בעניינו. כנטען, העברת טיוטת כתב אישום לידיו של חשוד עולה, ראשית, מן הצורך לאפשר לו לממש באופן מלא ואפקטיבי את זכות השימוע. שאחרת לא יידע בבירור במה בדיוק מתעתדת המדינה להאשימו. נטען בהקשר זה, כי שאלות רבות, אשר התשובות להן חיוניות לצורך מימוש אפקטיבי של זכות השימוע, נותרות ללא מענה בהיעדר הטיוטה; בין אלה - מהם המעשים הפליליים המיוחסים לחשוד, מהו היסוד העובדתי של העבירות ועוד.
(2) שנית, העברת כתב האישום נגזרת, כך נאמר, מהצורך להבטיח שויון בין חשודים ומניעת שרירות ואפליה, שכן חלק מהפרקליטויות נוהגות למסור לחשודים את טיוטת כתב האישום בטרם שימוע (למשל בעניינו של הנשיא לשעבר מר משה קצב) - באופן היוצר הפליה בין נאשמים שונים. שלישית, הדבר נגזר ישירות מהעקרונות הכלליים שהתפתחו במשפט הישראלי בכל הנוגע לחופש המידע, שמגמתם הכללית היא להרחיב את זכותו של האזרח לקבל מידע מן הרשות. יתרה מכך- כך נטען- המשיבים לא הציגו כל טעם המצדיק את מדיניותם הפוגענית; סירוב המשיבים להעביר את טיוטת כתב האישום פוגע פגיעה קשה בזכותו של החשוד לשימוע, היא שרירותית, מפלה ובלתי סבירה באופן קיצוני.
ה. (1) לטענת המשיבים לא קמה לעותרים זכות לקבל את טיוטת כתב האישום; בשליחת מכתב לחשוד המפרט את עיקרי העובדות ואת סעיפי העבירות בגינן שוקלת התביעה להגיש כתב אישום, בצירוף עיקר חומר החקירה, יש כדי לקיים את התכלית של עריכת שימוע לפני הגשת כתב אישום. נטען כי העותרים מנסים לקרוא אל תוך סעיף 60א לחוק ואל הנחיית היועץ המשפטי לממשלה (הנחיה 4.3001 - טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי (שימוע)) את שאין בהם. לכך מצטרף סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998, שעניינו מידע שאין חובה למסרו ובין היתר, "טיוטה עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה". באשר למקרה שלפנינו נטען כי המכתבים שנשלחו לבאי כוח העותרים עונים על הדרישות המהותיות בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, באשר הם כוללים את עיקרי העובדות, החשדות וסעיפי העבירה בהם יש כוונה להעמיד את החשודים לדין; מסירת מכתב ובו פירוט העובדות והעבירות שיש כוונה להעמיד את החשוד לדין בגינן די בה, ואין איפוא - כנאמר - כל פגיעה ביכולת הטיעון של החשוד. עוד נטען, כי דרישת המשיבים עומדת בסתירה לתכלית השימוע, שכן זה נועד לנקודת זמן בה טרם התגבשה לחלוטין ההחלטה להגיש כתב אישום - ואחרת תיפגע תכלית השימוע, שצריך שייעשה בנפש חפצה. לשיטת המדינה משמעות דרישת העותרים לקבל לידם טיוטת כתב אישום לפני השימוע, היא הטלת חובה על רשויות התביעה להכין טיוטת כתב אישום שעה שנשקלת הגשתו של כתב אישום כנגד חשוד, ותוך גרימה להתמשכות ההליכים המקדמיים, העלולה להביא לפגיעה באינטרס הציבורי של העמדה לדין במקרים מתאימים, ושל ייעול ההליכים.
ו. באשר לטענת העותרים בדבר פגיעה בשויון, הושב כי הנחית היועץ המשפטי לממשלה מותירה שיקול דעת לכל רשות תביעה להחליט כיצד לערוך את הליך השימוע, ומכל מקום ברי כי הדבר תלוי בסוג התיק, היקפו, רגישותו ועוד. לבסוף צוין כי ההחלטה בשאלה האם להגיש כתב אישום כנגד אדם, על כל הכרוך בכך, מצויה בליבת שיקול הדעת המקצועי של התביעה, בה אין בית המשפט נוטה להתערב אלא במקרים חריגים.
הכרעה
ז. (1) סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, שנתקבל בתיקון מס' 28 לחוק סדר הדין הפלילי (תש"ס), קובע כדלקמן:
"(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.
(ב) בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים.
(ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.
(ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור.
(ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד)...".
סעיף זה יסודו בהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אמנון רובינשטיין (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (זכות השימוע), תשנ"ט -1999, הצעות חוק תשנ"ט, 376).
(2) הצעת החוק דיברה מפורשות בזכות לשימוע בעבירה מסוג פשע, ונאמר בה, בין השאר, כי "לא יוגש כתב אישום בעבירה מסוג פשע נגד חשוד שביקש לממש את זכותו לפני שניתנה לו הזדמנות נאותה לממש זכות זו". בדברי ההסבר נאמר, כי "החלטה להעמיד אדם לדין, ובעיקר לגבי עבירות חמורות, היא החלטה רבת משמעות. בחברה שאנו חיים בה; די בכתב אישום, לבטח בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה חמורה בנאשם, מסיבה זו מוצע להעניק את זכות השימוע למי שמרגע ההכרעה בעניינו ישתנה מעמדו בציבור".
(3) עינינו הקוראות בנוסח הסעיף המובא מעלה, כי חלו שינויים בחוק כפי שנתקבל לעומת ההצעה, ואף המונח "שימוע" אינו כלול בו כל עיקר. אגב, גם ההצעה עצמה לא הגדירה מהו טיב השימוע.