ביום 29.4.18 הגיש המבקש בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שניתן נגדו, ביחס למבנה של יציקת בטון בשטח 320 מ"ר, וקירות בלוק בשטח התוחם כ-100 מ"ר משטח יציקת הבטון הכללית, במקרקעין הידועים כגוש 8873 חלקה 1 בכפר קאסם (להלן: הבקשה המקורית).
עוד באותו היום, הוריתי כי הבקשה תועבר לתגובת המשיבה, וכן הוריתי כי יעוכב ביצוע הצו, עד לתגובת המשיבה.
בהחלטה מיום 6.5.18, אשר ניתנה לאחר הגשת התגובה, קבעתי כי הבקשה לא עומדת בתנאי תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) תש"ע- 2010, שכן לא צורף תצהיר איש מקצוע, לגבי טענות עובדתיות שונות שהעלה המבקש. לפיכך, החלטתי כי "אינני דנה בבקשה".
כעבור למעלה מחודש ימים, ביום 14.6.18, הוגשה בקשה זו (להלן: הבקשה השנייה), בה נתבקש בית המשפט לשוב ולעיין בהחלטתו שלא לדון בבקשה. נטען כי המבקש היה סבור שאינו נדרש להגיש תצהיר איש מקצוע, היות שטען כי הבנייה שביצע, פטורה מהיתר. בנוסף, נטען כי החלטת בית המשפט שלא לדון בבקשה, אינה כדין החלטה הדוחה את הבקשה, לפיכך, בהתאם לסעיף 222(ב)(1) לחוק התכנון והבנייה, יש למנות את מרוץ הזמן שעמד לרשות הוועדה לביצוע הצו, ממועד חתימת המפקח על תצהירו, ביום 16.4.18, ולקבוע כי הצו פקע בחלוף 60 ימים מאותו מועד.
ביום 19.6.18 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה השנייה, בה דחתה את פרשנותו של המבקש לסעיף 222 וטענה כי הצו עומד בתקפו, כיוון שיש למנות את התקופה העומדת לרשותה, החל ממועד מתן ההחלטה, שניתנה ביום 6.5.18.
בשל תקלה משרדית כלשהי, לא הועברה תגובת המשיבה לעיוני, ולא ניתנה כל החלטה, עד שביום 25.7.18, בחלוף 40 ימים ממועד הגשת הבקשה השנייה, הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקש (להלן: הבקשה האחרונה), אשר נושאת את הכותרת: "בקשה לקבוע כי פג תוקפו של צו ההריסה לפי הוראות סעיף 222(ב)(1) לחוק התכנון והבנייה. בבקשה זו שב המבקש על טענתו לפיה החלטת בית המשפט מיום 6.5.18 לא עצרה את מרוץ 60 הימים שעמדו לרשות הוועדה, והוסיף כי גם אם תמנה התקופה החל מיום 6.5.18, הרי חלפו מאז 80 יום, ועל כן הצו המנהלי פקע.