ביום 25/12/17 הוציא מהנדס המשיבה צו הריסה מנהלי, לפי סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965, לפיו ציווה זה על הריסת עבודות בניה שמבוצעות על קרקע חקלאית במקרקעין הידועים כגוש 18969 חלקה 35 בישוב בענה, והנמצאת בתחום ת.ב.ע. ג/22636 שבשלבי השלמת תנאים להפקדה המייעדת את הקרקע למסחר, תעסוקה ודרך, שהינן כלונסאות, קורות קשר ורצפת בטון, בשטח של 240 מ"ר לערך, וקירות מבלוקים ובטון וכן עמודים בגובה של 2.8 מ' ועבודות טפסנות לתקרה ( להלן – " הצו " ).
הצו הודבק על קיר חיצוני של המבנה נשוא הצו, ביום 26/12/17.
בפניי בקשה לביטול הצו.
לטענת ב"כ המבקש, המבנה נשוא הצו נמצא בחלקה 35 שהיא בתחום תכנית לשינוי יעוד הקרקע אשר הופקדה ע"י הוועדה המחוזית בחודש יוני 2017 בצירוף תשריט ולכן קיים אופק תכנוני להשגת היתר למבנה, שכן בחלוף מספר חודשים מהיום התוכנית תאושר וניתן מכוחה להגיש בקשה לקבלת היתר בניה או היתר לשימוש חורג, ולכן מטעם זה יש לבטל את צו ההריסה המנהלי, מכיוון, כך לפי ב"כ המבקש, לפי סעיף 254 לחוק, על בית המשפט לבטל צו כאמור במידה וקיימת תכנית מופקדת מכוחה ניתן בעתיד להוציא היתר בניה או שימוש חורג. עוד טען ב"כ המבקש כי המשיבה פעלה שלא כדין משלא ציינה את המבנה נשוא הבקשה כאן בתשריט התכנית שהופקדה, בניגוד לתקנות המחייבות זאת, וזאת היא עשתה משיקולים זרים, במטרה להביא למצב של הריסת הבניה בנימוק כי חלקה הזעיר נמצא בתוואי דרך ומסכל את אישור התכנית וישומה, אף שידעה היא על קיומו של המבנה כבר בשלב עריכת התשריט בשטח, עובר לגיבוש התכנית והפקדתה. כן טען ב"כ המבקש לאכיפה בררנית פסולה, משבחרה המשיבה להוציא צו כאמור אך כלפי המבנה הנ"ל, ונמנעה מכך לעניין מבנים אחרים שנמצאים בתחום אותה תכנית, וזאת מכיוון והמבקש אינו תושב כפר בענה, ומטעם זה פועלת היא לא לאפשר לו להמשיך בביצוע עבודות הבניה. עוד טען ב"כ המבקש כי עבודות הבניה לא משבשות את הליכי התכנון שבתכנית שהופקדה, לפני כשמונה חודשים. על טענותיו הנ"ל שב המבקש בדיון שהתקיים ביום 31/1/18.
ב"כ המשיבה, בטיעוניו בכתב, תיאר את הליכים שנקטה המשיבה כלפי עבודות הבניה נשוא הצו, בעבר, ופירט כי ביום 22/4/16 ניתן כנגד המבקש צו הפסקה מנהלי כאשר עבודות הבניה היו בשלב של חפירת כלונסאות ויציקת משטח. המבקש לא קיים אחר הצו והמשיך בביצוע עבודות הבניה על ידי יציקת רצפה, אך מיד לאחר מכן חדל מביצוע עבודות בניה עד לחודש 10/16 אז חידש את המשך ביצוע העבודות, אז ניתן צו הריסה מנהלי ביום 25/10/16, שלא בוצע בשל העדר אפשרות לקבלת סיוע מטעם משטרת ישראל, גם בתקופת הארכה שניתנה על ידי בית המשפט, אך המבקש הפסיק את המשך ביצוע העבודות בתקופה זו של צו ההריסה הנ"ל, אך שב וחידש את המשך ביצוע העבודות בחודש דצמבר 2016 על ידי בניית קירות בלוקים ובטון, ובעקבות כך הוצא הצו נשוא הבקשה כאן. עוד טען ב"כ המשיבה, בתגובתו בכתב ובדיון מיום 31/1/18, כי סמכותו של בית המשפט לביטול צו הריסה מנהלי מוגבלת לעילות המצומצמות שבחוק, ואלה לא התקיימו כאן. לטענתו, משהוכח כי עבודות הבניה טרם הסתיימו, וכי אלה מבוצעות ללא היתר בניה כדין, אין מקום לביטול הצו, משלא מתקיים אופק תכנוני, שכן, ההליך התכנוני נשוא התכנית לשינוי יעוד הקרקע נמצא בראשיתו, שעה שהתכנית אך הופקדה ואין זה וודאי כי תאושר על ידי הרשויות המוסמכות, כאשר הליכי האישור דורשים זמן, ואף בהנחה והיא תאושר, הרי שיידרש זמן עד להוצאת היתר בניה, לאחר הגשת בקשה מתאימה ועמידה בכל התנאים שייקבעו שם, ולכן, אין לומר כי היתר הבניה הוא בהישג יד. עוד טען ב"כ המשיבה כי חלק מהמבנה נשוא הבקשה הוקם בתוואי דרך לפי התכנית שהופקדה, כך שעבודות הבניה משבשות את אישור ואת יישום התכנית הנ"ל, ולכן יש להסיר עבודות אלה. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הטענה לאכיפה בררנית משלא הוגשו ראיות על ידי המבקש להוכיח טענה זו, כאשר המשיבה נוקטת בכל ההליכים הנדרשים לגבי כל בניה לא חוקית באזור.
הצו הוצא מכוח הוראת סעיף 221(א) לחוק, לפיה:
"ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש וועדה מקומית
או מהנדס הוועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף
קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על
הריסת העבודה האסורה... ובלבד שבמועד הגשת התצהיר לא
הסתיימה העבודה האסורה, או שלא חלפו יותר משישה חודשים
מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית
המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שהוחלף..."