1.המדובר בתובענה במסגרתה מבקש התובע להכיר בתאונת דרכים שעבר ביום 4.5.18 כפגיעה בעבודה.
2.לטענת התובע, הוא מהנדס אשר ביום התאונה ערך סיור שטח מקדים לקראת הגשת הצעה למכרז. לאחר הסיור, הוא נסע לפגישה עם מי שהיה אמור לבצע חלק מהעבודה, ובנסיעה זו קרתה התאונה. לפיכך, יש לקבל את התובענה.
3.לטענת הנתבע, התובע מסר לחוקר המוסד כי התכוון לנסוע לבקר את אימו ולפגוש עוד אדם. אח"כ מסר גירסה עם פרטים שונים. האדם האחר, מר ח.מ, מסר שלו הפגישה היתה מתקיימת הם היו חותמים על החוזה, והתובע מסר אחרת. התובע הגיש תביעות נוספות תלויות ועומדות.
מדובר בתובע עצמאי אשר הנטל המוטל עליו להוכיח את קרות התאונה הינו נטל מוגבר, והתובע לא עמד בהוכחת טענותיו.
דיון והכרעה
4.במסגרת מסכת הראיות העידו התובע ומר ח.מ, אשר נחקרו על תצהיריהם, ולאחר מכן הגיש התובע סיכומיו, הנתבע סיכם בעל פה והתובע השיב באותו מעמד.
5.תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי לגבי עובד, כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".
המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה" הוא ה"הפתאומיות".
הפתאומיות משמעה אירוע שניתן לאתר במישור הזמן – הווה אומר מתי אירע, ובמישור השטח – הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע.
ראו:
דב"ע (ארצי) לא/5-0 ושדי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 200.
דב"ע (ארצי) נו/103-0 עטר – המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.12.96).
נטל הראיה מוטל על התובע להביא "ראשית ראיה" שאכן אירע אירוע תאונתי בעבודה, שקושר את הפגיעה לעבודה.
ביסודם של הדברים עומדת שאלת אמינות גירסתו של התובע.
ראו:
דב"ע (ארצי) נא/ 205-0 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה, פד"ע כד 222.
דב"ע (ארצי) נא/218-0 המוסד לביטוח לאומי - דרור, פד"ע כד 545.
6.עסקינן בתובע אשר היה בזמנים הרלוונטיים במעמד של עובד עצמאי.
הגדרתה של "תאונת עבודה" לגבי עובד עצמאי הינה ע"פ האמור בסעיף 79 לחוק: "תאונה שארעה... תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
עובד עצמאי אינו נהנה מחזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק, ועליו להוכיח את שני תנאיו של סעיף 79 לחוק, כאשר המבחן שנקבע לצורך כך הוא האם נפגע בעת שעסק בדבר שסביר היה שיעשה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו.
על כן, רובץ לפתחו של התובע נטל הוכחה מוגבר כדי להוכיח תביעתו.
ראו:
דב"ע מה/0-128, קליפר- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 29;
דב"ע נז/0-42 שטרן- המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך ל (2) 244.
דב"ע שם/0-117, ישראל- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב 130.
7.נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין התובענה להתקבל, וכי התובע עמד בנטל המוגבר אשר רבץ לפתחו כעצמאי, ולהלן יפורטו הנימוקים לכך.
8.מדובר בתאונת עבודה נטענת. אין חולק שתאונת הדרכים התרחשה, והשאלה היא אם הדבר קרה במהלך עבודתו של התובע שהוא עצמאי. יש לציין כי קיים תיעוד מפורט של התאונה כולל תרשים שערכה המשטרה.
שמענו את עדות התובע, ואני מוצא אותה מהימנה. התובע השיב לכל שאלה שנשאל, גם אם היא לא היתה נוחה לו, וזאת בצורה רהוטה וללא היסוס. התרשמתי כי עדות התובע מתארת דברים כהווייתם.
לפי עדות התובע, באותו בוקר הוא ערך בנאות חובב סיור שטח מקדים לקראת הגשת הצעה במכרז. הוא סיים את הסיור ונסע לכיוון ב"ש, וזאת על מנת להפגש עם מר ח.מ, איתו רצה לשתף פעולה בפרויקט. בדרך לשם קרתה התאונה, ולכן הפגישה לא התקיימה.
שמענו את עדות מר ח.מ, והתרשמתי שעדות זו הינה מהימנה, והיא תומכת בעדות התובע.
מר ח.מ אף המציא חומר רלוונטי שמסר לו התובע בזמנו, לרבות טיוטת חוזה, והדבר תומך בגירסת התובע. לבסוף, ההתקשרות ביניהם לא יצאה לפועל, מאחר והתובע לא הגיש הצעה למכרז מהסיבות שפירט.
חשוב לציין, כי החומר שהגיש מר ח.מ לא הוגש ע"י התובע, אלא ע"י מר מלכה שמצא את החומר במקרה לקראת הדיון. חומר זה כולל תרשומת של שטח הפרויקט, ובכתב ידו של התובע נרשם כי בוצע סיור שטח תוך ציון תאריכו.
9.הנתבע הפנה להודעה שהתובע מסר לחוקר, שם דיבר על ביקור מתוכנן אצל אמו של התובע ועל אפשרות של פגישה עם אדם מסוים. והנה, לאחר מכן טען לסדר הפוך של הפגישות, וציין את שמו של אותו אדם נוסף, מר ח.מ.
שמענו את התובע מתאר את נסיבות הפגישה עם חוקר המוסד, שהתקיימה לאחר שהתובע היה בבידוד, כששניהם עם מסכות, וכשהתובע אינו שומע היטב בלשון המעטה. ראיתי את הדברים שכתב החוקר בעקבות הפגישה, ויש לציין כי גם לו התובע היה רוצה לקרוא את הדברים, הרי שהם לא היו קריאים. בנסיבות אלה, יתכן מאוד שהחוקר, בתום לב כמובן, לא רשם נכון פרט כזה או אחר.
כך או כך, עולה בבירור כי התובע היה אמור להפגש עם מר ח.מ לצרכי עבודה, והוא גם מסר לחוקר על אפשרות זו, ואין לדקדק במילים המדויקות בהן השתמש החוקר כשרשם את הדברים.
בנוסף לאמור לעיל, מסתבר כי התובע הינו חולה ריאות קשה, ובית הדין התרשם מקשיי התקשורת איתו אפילו באולם בית הדין.
10.הנתבע טען כי התובע לא חשב שיש סיכוי לחתום על חוזה כבר בפגישה המתוכננת, בעוד מר מלכה מסר שלו הפגישה היתה מתקיימת הם היו חותמים על חוזה.
אין לייחס חשיבות לשוני זה בדברים. הצדדים היו אמורים להיפגש, התובע הכין טיוטת חוזה, ואך לגיטימי שצד אחד יחשוב שיש סיכוי לחתום על חוזה והצד האחר יהיה סקפטי בנושא.
באשר לתביעות אחרות שהתובע הגיש כביכול; התובע מסר כי הגיש תביעה למחלת מקצוע ביחס לפגימה אשר בריאותיו, הא ותו לאו. אין בכך כדי לפגוע בטענה מטענותיו בתיק דנן.
11.לאור כל האמור לעיל, השתכנעתי כי התובע עמד בנטל המוגבר אשר רבץ לפתחו כעצמאי, וכי תאונת הדרכים אכן קרתה כשהתובע היה בדרכו מהסיור מנאות חובב לפגישה עם מר ח.מ.
אחרית דבר
12.לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי עסקינן בתאונת דרכים שעבר התובע במסגרת עבודתו ומשלח ידו בהיותו בנסיעה בדרך לפגישה עסקית ביום 4.5.18.
לפיכך, מתקבלת בזאת התובענה, ויש לקבוע כי האירוע מיום 4.5.18 הינו תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.
13.הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.
14.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
15.פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, כ"ז חשוון תשפ"ב, (02 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
