פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

רקע

1.התובעת היא עובדת שכירה בעיריית חיפה משנת 2009 ובמועד הרלוונטי שימשה כמפקחת ניקיון.

2.ביום האירוע הנטען, 25.05.2016, שהתה התובעת בהשתלמות במלון הרודס באילת. הפלאייר שהזמין את העובדים להשתתף בהשתלמות הגדיר את ההשתלמות כ"השתלמות חלומית", ונושא ההשתלמות היה 'קבלת החלטות ובריאות בעבודה'. החלק הלימודי בהשתלמות, שארכה 5 ימים, היה כשעתיים וחצי-שלוש שעות בכל יום, כאשר ביתר היום העובדים היו פנויים או שעסקו בפעילות חברתית משותפת (הופעת אמן, מופע שירה, ספורט ימי וכו').

3.בערב הרביעי להשתלמות במהלך מופע שירה התיישבה התובעת על כיסא, שהתברר כשבור, נפלה אחורנית על גבה ונחבלה.

4.בגין אירוע זה הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.

5.הנתבע דחה את תביעתה ביום 26.07.2016 בנימוק כי ההשתלמות התקיימה מחוץ למקום העבודה, אורגנה על ידי העמותה לקידום מקצועי ולא על ידי העירייה, ולא הוכח כי לעירייה היה עניין ריאלי בקיומה של ההשתלמות.

משכך, קבע הנתבע במכתבו, אין לראות בפגיעה כפגיעה תוך כדי ועקב העבודה אצל המעביד או מי מטעמו, ואף לא כפעילות נלווית הקשורה לעבודה.

על כך הוגשה תביעה זו.

עיקר טענות הצדדים

6.התובעת טוענת כי שגה הנתבע כשקבע כי אין מדובר בתאונת עבודה, וכי הדין הוא שיש להכיר באירוע שתואר לעיל כתאונת עבודה; ההשתלמות הייתה מטעם המעסיק והיה לו עניין בקיומה, לתובעת לא נוכו ימי חופשה בגין ההשתלמות, ההשתתפות בהשתלמות הייתה סגורה לעובדי עיריית חיפה בלבד, המעסיק השתתף בעלויות ההשתלמות, היה אפשר לבחור בהסעה להשתלמות הלוך וחזור אולם התובעת בחרה לנסוע בכוחות עצמה, וכן היה צורך לקבל מראש את אישור המעסיק להשתתף בהשתלמות; עוד טוענת התובעת כי אם לא הייתה עובדת בעיריית חיפה, היא לא הייתה נפגעת בתאונה ועל כן יש להכיר בתביעתה.

7.הנתבע טוען כי בדין נדחתה תביעת התובעת שכן האירוע לא אירע בעבודה ואף לא אירע בשעות העבודה; כי אין לראות בהשתלמות כפעילות נלווית לעבודה שכן למעסיקה של התובעת לא היה עניין בקיום ההשתלמות; כי ההשתלמות לא מומנה על ידי המעסיק; כי ההשתלמות הייתה בנושאים כלליים ולא בנושאים שקשורים לעבודתה של התובעת; כי התובעת לא הייתה מחויבת להשתתף בהשתלמות; כי האירוע במסגרתו נפגעה התובעת לא היה חלק מהותי ואינטגרלי מההשתלמות; וכי מדובר על אירוע חברתי/משפחתי ולא על פעילות נלווית לעבודה.

דיון והכרעה

8.השאלה המשפטית בה עלינו להכריע היא האם ההשתלמות בה השתתפה התובעת היא פעילות נלווית לעבודה, אם לאו, והאם האירוע בו נפגעה הינו חלק אינטגרלי מפעילות זו.

9.היחס בפסיקה להכרה בפגיעה שאירעה בפעולות השתלמות, רווחה ותרבות כפגיעה בעבודה נקבע על פי מידת הקשר שבין הפעילות לבין העבודה, ומידת העניין שהיה למעסיק בקיום אותה פעילות לעובדיו. ככל שייקבע כי היה עניין למעסיק בקיום הפעילות או אז יהיה עלינו לבחון האם האירוע במהלכו נפגע עובד הוא חלק מהפעילות אם לאו.

רק בהתקיים שני התנאים, היינו, יש קשר לעבודה – למעסיק יש עניין בקיום הפעילות – ובנוסף, הפגיעה אירעה במסגרת אותו אירוע תרבותי/השתלמות שהוכח כקשור לעבודה, תוכר הפעילות כפעילות נלווית לעבודה וכפועל יוצא מכך – יוכר האירוע כתאונת עבודה.

10.עוד נקבע בפסיקה כי מידת העניין שיש למעסיק באירוע תיבחן על פי הנסיבות: מי ארגן את האירוע והיה אחראי על תכניו, מי שילם על האירוע, האם העובדים היו מחויבים להשתתף באירוע, האם שעות/ימי האירוע נחשבו כימי עבודה או שמא היו הם על חשבון העובד, כיצד הגיעו העובדים לאירוע וכיצד חזרו ממנו וכל אינדיקציה נוספת הקושרת את המעסיק לארגון ולאחריות על האירוע העומד לדיון ומעידה על העניין שיש לו בקיומו.

מן הכלל אל הפרט - האם לעירייה היה עניין בהשתלמות?

11. במקרה שלפנינו שוכנענו כי למרות שההשתלמות אורגנה על ידי העמותה לקידום מקצועי מטעם ועד העובדים, למעסיקה – עיריית חיפה, היה עניין בהשתתפות העובדים, ובכללם התובעת, בהשתלמות.

12.ראשית, הזכאות לצאת לימי השתלמות מעוגנת בהסכם הקיבוצי החל על עובדי הנתבעת.

נוסף על כך, גב' לוינגר, עדת הנתבע מטעם העירייה, העידה כי תכני ההשתלמות אושרו ע"י מחלקת כוח אדם בעירייה.

על העובדים היה לקבל אישור מהממונה עליהם לפני שנרשמו.

העדה הוסיפה וציינה כי מטרת ההשתתפות בהשתלמות היא התאווררות והעשרה של העובד, וכי לעירייה כמעסיק היה חשוב שעובדיה יתאווררו ויחזרו עם כוחות מחודשים להמשך השגרה .

13.ימי ההשתלמות שהוכרו ואושרו ע"י העירייה היו על חשבון ימי ההשתלמות המגיעים לעובד בעירייה ובגין ימים אלו קיבלה התובעת שכר עבודה מהעיריה.

ההשתלמות שווקה לעובדים על ידי ועד העובדים של העירייה, ויועדה לעובדי עיריית חיפה בלבד – ללא שיתוף אף ארגון או גורם אחר.

14.בנוסף לזאת, התובעת הגישה תעודת השתתפות בהשתלמות לצורך הכרה בשעות ההשתלמות לגמול. למרות שמספר השעות שהוכר היה מצומצם ביחס לכל ימי ההשתלמות, הוכח לנו כי ניתן היה להגיש את התעודה לבחינת ועדת הגמול.

15.העירייה חתמה על טופס ב"ל 250 ועל הודעה על פגיעה בעבודה.

16.כל אלה מלמדים לטעמנו כי לעיריית חיפה היה עניין שעובדיה ישתתפו בהשתלמות בה השתתפה התובעת, ואף הכירו באירוע כקשור בעבודה.

האם האירוע בו השתתפה התובעת ובמהלכו נפגעה הוא חלק מההשתלמות?

17.נוכח קביעתנו לעיל כי לעירייה היה עניין בהשתתפות התובעת בהשתלמות וכי מבחינה זו ההשתלמות קשורה לעבודה, עלינו לבחון כעת האם האירוע המסוים במהלכו נפגעה התובעת קשור להשתלמות.

נקדים ונאמר כי לדעתנו התשובה גם לשאלה זו היא חיובית.

18.התובעת נפגעה במהלך הופעת זמר בערב הרביעי של ההשתלמות.

ההופעה תוכננה מראש והיא רשומה בתכנית ההשתלמות.

על פי תכנית ההשתלמות, חברי העמותה המשתתפים בהשתלמות נדרשו "להגיע בזמן להרצאות ולמופעים!".

התובעת העידה כי הכניסה הוגבלה לעובדי העירייה דבר המלמד כי מדובר בהופעה סגורה במסגרת ההשתלמות למשתתפים בה בלבד.

19.הנה כי כן, למרות שמדובר באירוע חברתי – הוא מהווה חלק בלתי נפרד מתכנית ההשתלמות. אין מדובר ביוזמה פרטית של התובעת או בפעילות שהתובעת השתתפה בה על דעת עצמה, ולכן יש לראות במופע חלק אינטגרלי מההשתלמות.

סיכום

20.שוכנענו שלמעסיקה היה עניין בהשתלמות וכן שהאירוע שבמהלכו נפגעה התובעת היה חלק בלתי נפרד מההשתלמות. המסקנה מכך היא שיש להכיר באירוע שאירע לתובעת ביום 25.5.16 במהלך פעילות נלווית לעבודה כתאונת עבודה.

21.אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

22.לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום, י"ב אדר א' תשע"ט, (17 פברואר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.