ו' נ' המוסד לביטוח לאומי

זהו ערעור על החלטת ועדת רפואית לעררים מיום 27.12.15 (להלן – הועדה).

1.לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ושמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים ביום 1.5.17, מוחלט לקבל את הערעור כפי שיפורט להלן.

2.בהתאם להחלטת הועדה, נקבעו למערער 10% נכות לפי פריט ליקוי 48(2)(ז)(1) (נזק בברך - במיניסקוס בצורה קלה), בגין קרע מיניסקיאלי בברך שמאל.

3.פסק הדין מיום 10.9.15 בתיק 10005-10-14 (פסק הדין המחזיר), הורה לוועדה לשקול האם יש מקום להעניק למערער נכות גם בגין חוסר יישור הברך, שנמצא בבדיקתו מיום 24.8.14. אין מחלוקת כי המערער לוקה בחוסר יישור הברך כאמור.

4.בעקבות פסק הדין המחזיר, התכנסה הועדה והחליטה כדלקמן:

"...הועדה סבורה שנושא חוסר יישור הקל בברך כפי שנמצא בבדיקה הינו תוצאה ישירה של הנזק המינסקיאלי הידוע.

היום והוועדה העניקה לתובע 10% בגין נזק מיניסקיאלי זה ה[רי] שתוספת נכות בגין תוצאות הנזק יהווה כל נכות וכך הוועדה סבורה שאין מקום להעניק תוספת נכות".

5.הועדה אמנם קבעה שחוסר ישור הברך הינו תוצאה של הקרע המיניסקיאלי (אין על כך מחלוקת), אך לא ברור מהחלטת הועדה האם חוסר יישור הברך הינו הנזק התפקודי היחיד הנובע מקרע המיניסקיאלי בברך שמאל. ככל שאכן כך – אזי יש בסיס להחלטת הועדה שאין מקום לקבוע כפל נכות בגין אותו נזק.

מאידך, ככל שחוסר יישור הברך, הינו נזק נוסף הנלווה לקרע המיניסקיאלי, ואינו הנזק היחיד, כפי שטוענת ב"כ המערער – הרי שאין מניעה להעניק למערער אחוזי נכות לפי שני הסעיפים (פריט ליקוי 48(2)(ז) ופריט ליקוי 48(2)(ו), הכל בכפוף למגבלה הקבוע בתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

6.לאור האמור לעיל, יוחזר עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, על מנת שתיתן דעתה לאמור בסעיף 5 לעיל ותבהיר את הסוגיה כנדרש. ככל שהועדה תמצא כי אכן למערער נגרם נזק תפקודי בגין הקרע המיניסקיאלי, בנוסף להגבלה בישור הברך – תקבע את אחוזי הנכות בגין כל אחד מהנזקים, כאמור לעיל.

על הועדה לזמן את המערער ובאת כוחו ולאפשר להם לטעון בפניה, בטרם תקבל החלטתה.

7.המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהווים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ז, (04 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.