נ.ל. נ' המוסד לביטוח לאומי

בתובענה זו עותרת התובעת כנגד החלטת הנתבע, לדחות את תביעתה לשיקום מקצועי. לפי התובעת, היא זכאית לשיקום מקצועי בהתאם לאמור בסעיף 88 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק) ותקנה 3(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז- 1956 (להלן – התקנות), משהיא אינה מסוגלת עוד לעבודתה כמתאמת השמה ב"אקי"ם". הנתבע מכחיש את טענות התובעת, וטוען, בין היתר, כי החלטתו בעניינה ניתנה כדין ובהתאם לתקנה 3(א)(2) לתקנות, לאור חוות דעת רופא הנתבע לפיה מצבה הרפואי של התובעת אינו מגביל אותה בביצוע עבודתה.

התובעת העידה בעצמה. מטעם הנתבע העיד עמיר ביראני, שהוא פקיד השיקום שטיפל בעניינה של התובעת (להלן- ביראני). לאחר שהתקיים דיון הוכחות, הסכימו הצדדים על התשתית העובדתית. בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו, התובעת נפגעה ביום 28.7.02 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה (להלן- התאונה או תאונת העבודה). בעקבות התאונה נקבעה לה נכות יציבה משוקללת של 27%. הפגימות שהוכרו היו קרסול ימין; שוק שמאל; חבלה בחזה; חבלה בראש; פנים; ושבר באף. הנכויות הצמיתות שנקבעו לתובעת ביום 2.2.06 על ידי ועדה רפואית לנפגעי עבודה היו: 10% לפי סעיף 48(ד)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), (להלן – תקנות קביעת דרגת נכות)- בגין הגבלה ניכרת בקרסול; 10% לפי סעיף 75(2)(ב) לתקנות קביעת דרגת נכות בגין צלקת מכערת בפנים/צוואר; 5% לפי סעיף 37(8)(א) לתקנות קביעת דרגת נכות, בגין שבר חולייה בלי הגבלת תנועה; ו- 0% לפי סעיף 69(1)(א) לתקנות קביעת דרגת נכות, בגין שינוי בצורת אף חיצונית. בהחלטת ועדה רפואית לעררים מיום 2.2.06 הוגדלו הנכויות של התובעת לפי תקנה 15, ברבע.

עוד הוסכם כי התובעת הנדסאית תעשיה וניהול בהשכלתה, וסיימה את לימודיה בשנת 2004 ב"אורט בראודה". בנוסף לכך, וללא קשר ללימודי הנדסאות, למדה קורס ניהול משאבי אנוש בן ארבעה חודשים במכללה בעכו בשנת 2005 או 2006. מאז סיום לימודיה ועד שנת 2010 לא עבדה התובעת. עבודתה הראשונה לאחר תאונת העבודה החלה ב-3/10, כמתאמת השמה לנכים ב"אקי"ם". תפקיד זה דורש עבודה פקידותית ומשרדית כמו רישום פרטי מועמדים להשמה והגשת דוחות לממונים. כמו כן, דורש התפקיד חיפוש ומציאת מקומות עבודה עבור הנכים- דבר המחייב את התובעת בהליכה למרחקים, ובעלייה במדרגות, כאשר היא תרה אחר מקומות עבודה באזורי תעשיה ומסחר. התובעת עבדה במשרה מלאה בתפקידה הנ"ל עד שנת 2012 כולל. מתכונת העבודה בהיקף מלא הייתה של חמישה ימים בשבוע, 6.5 שעות כל יום. החל מתחילת 2013 הופחת היקף המשרה של התובעת ל-50% משרה, היינו חמישה ימים בשבוע, ארבע שעות ביום. החל מ-11/14 מועסקת התובעת בתפקידה הנ"ל בהיקף של 75% משרה. מתוך יום עבודה של 6.5 שעות, מקדישה התובעת כ-4-5 שעות להליכה ועלייה במדרגות. נכון למועד בו הסכימו הצדדים על התשתית העובדתית (חודש 4/15), המשיכה התובעת להיות מועסקת ב"אקי"ם" בתפקיד מתאמת השמה בהיקף של 75% משרה.

התובעת טוענת כי ההליכה והעלייה במדרגות במהלך יום העבודה כרוכות מבחינתה בקושי וסבל פיזי רב, ולטענתה, כואב לה בשתי הרגליים, בקרסול ימין ובגב.

עוד לא הייתה מחלוקת כי ביום 12.6.12 הגישה התובעת לנתבע תביעה לשיקום מקצועי שנדחתה בהחלטת הנתבע מיום 18.12.12, בשל כך שהתובעת אינה מוגבלת בהליכה למרחקים או עלייה במדרגות, ועל כן מסוגלת לבצע את עבודתה כמתאמת השמה ב"אקי"ם".

הצדדים הסכימו כי בעניינה של התובעת ימונה מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין בתחום האורתופדי (להלן- המומחה), על מנת שיחווה דעתו האם עקב התאונה אין התובעת מסוגלת יותר לבצע את עבודתה כמתאמת השמה ב"אקי"ם". הוסכם כי ככל שבעקבות חוות דעת המומחה, יגיע בית הדין למסקנה כי הפגיעה מהתאונה אינה מונעת מהתובעת לבצע את עבודתה- יוביל הדבר לדחיית התביעה; ולחילופין, ככל שבעקבות חוות דעת המומחה יגיע בית הדין למסקנה כי התאונה מונעת מהתובעת לבצע את עבודתה- יוחזר עניינה של התובעת לפקיד השיקום על מנת שיבחן את תביעתה לשיקום מקצועי, שהוגשה ביום 12.6.12.