פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעתה של גב' ------ (להלן - התובעת) להכיר בפגיעתה באירוע מיום 14.5.19 כתאונת עבודה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

רקע

התובעת ילידת שנת -----, עבדה במועד הרלוונטי כמזכירה בכירה בחברת אלביט מערכות בע"מ, ועודנה עובדת באלביט כיום (להלן - אלביט).

תביעה זו הוגשה כנגד החלטת פקיד התביעות אשר דחה את תביעת התובעת להכרה בפגיעתה באירוע מיום 14.5.19 כתאונת עבודה. במכתבו מיום 16.2.20 נימק הנתבע את דחיית התביעה לתשלום דמי פגיעה כדלהלן:

"עפ"י האמור בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, התאונה שאירעה תוך כדי ועקב נסיעתו והליכתו של מבוטח ממעונו לעבודה או מהעבודה למעונו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו – תחשב כתאונה בעבודה.

מעיון בפרטי תביעתך ומחקירות שנערכו עולה, כי התאונה אירעה תוך כדי הליכתך/נסיעתך מעבודתך לקופת חולים לענייניך הפרטיים (טיפול פיזיוטרפיה), ולא בדרך ישירות מעבודתך למעונך, כנדרש עפ"י סעיף 80(1) לחוק.

על כן, לא ניתן לראות בתאונה זו כתאונת עבודה..."

(נספח ב' לכתב התביעה).

טענות התובעת

ביום 14.5.19 התובעת יצאה מעבודתה על מנת להגיע לטיפול רפואי שנקבע מבעוד מועד. לצורך כך, בעודה צועדת במתחם עבודתה באזור החניה אשר שייך למקום עבודתה ובדרכה לרכבה, נפלה ונחבלה בשל מהמורה אשר הייתה במקום.

התובעת אינה מכחישה כי באותו היום היא יצאה מעבודתה מוקדם יותר כדי לצאת לטיפול רפואי. עם זאת, פגיעתה אירעה באזור החניה אשר נמצא בתוך מתחם העבודה.

על מנת שתביעתה של התובעת תהא מוחרגת, על העובד לצאת ממתחם עבודתו. במקרה שעובד לא יצא ממקום עבודתו, כמו במקרה דנן, מטרת ההליכה אינה רלוונטית שכן לשון החוק מדברת על יציאה מעבודה. לשיטתה של התובעת משלא יצאה ממקום עבודתה, הפגיעה שהתרחשה לא התקיימה ב"דרך".

פקיד התביעות בחן את החלופה של הליכה ממקום העבודה כהכרה בתאונת עבודה, בחינה שהינה שגויה מיסודה כמפורט לעיל. היה עליו להתייחס לתאונה כתאונת עבודה תוך כדי ועקב העבודה, ככל תאונות העבודה המתרחשות בתוך מקום העבודה עצמו. לחלופין, מדובר בטיפול רפואי קצר שלאחריו היה בכוונתה לנסוע לביתה על כן, אין מדובר בסטייה או סטייה של ממש.

טענות הנתבע

התובעת ציינה כי נפלה עת הייתה בדרכה לחניון התת קרקעי. לא נטען וממילא לא הוכח כי מקום הנפילה הינו בתוך מתחם העבודה ואינו שטח ציבורי.

לתובעת לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 80(1) לחוק, מכיוון שמדובר בנסיעה נפרדת ועצמאית לצורך קבלת טיפול רפואי. התובעת יצאה ממקום עבודתה בשעה מוקדמת מהרגיל, במטרה להגיע לתור במרפאה שקבעה מראש. כמו כן, טיפול רפואי שנמשך על פני שעה מהווה סטייה של ממש.

בסיכומיו טען הנתבע כי הטענה לפיה המתחם בו אירעה התאונה נמצא בשליטת המעסיק מהווה הרחבת חזית, שכן טענה זו לא נבחנה על ידי פקיד התביעות שדחה את תביעתה של התובעת ביום 10.2.20, וכן הפלוגתות שנקבעו בתיק דנא הן בהתאם לסעיף 80(1) לחוק.

העדים

בתאריך 21.12.2021 התקיים דיון הוכחות.

מטעמה של התובעת העיד מר ----- , עובד במקום עבודתה של התובעת (להלן - מר ----), וכן התובעת בעצמה.

מטעם הנתבע לא נשמעו עדים.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

לצורך הכרעה בשאלה האם נפילת התובעת מהווה תאונת עבודה נוכח מקום נפילתה, נפנה להוראות החוק הרלוונטיות לענייננו.

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר" "תאונת עבודה":

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי- תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;"

סעיף 80 הרחיב את המושג "תאונת עבודה", גם לגבי תאונות המתרחשות בזיקה לעבודה:

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו ...

(3) אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבודה ונגרמה בידי אדם אחר בכלי או בחפץ אחר, הנמצאים במקום העבודה או בקרבתו הקרובה ביותר לצרכי העבודה, או הנמצאים שם דרך קבע אף שלא לצרכי העבודה, והנפגע לא היה שותף לגרימת הפגיעה; ..."

בנוסף, סעיף 81 לחוק עוסק בתאונות המתרחשות בדרך, וכן קובע כללים בנוגע להפסקות וסטיות ממנה:

"(א) תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטייה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לעניין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות."

סעיף 83 לחוק קובע את חזקת הסיבתיות בתאונות עבודה:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך."

בעניין רונן [עב"ל (ארצי) 19/99 המוסד לביטוח לאומי - משה רונן [פורסם בנבו] (20.2.2002)(להלן – עניין רונן)] הכריעה דעת הרוב כי יש לאמץ את מבחן הסיכון, שלפיו ככל שתאונה התרחשה כתוצאה מסיכונים המצויים בשטח שנמצא בשליטת המבוטח אין מדובר בפגיעה בעבודה:

"כל עוד נמצא המבוטח בתחום בו הוא אדון לעצמו, בו הוא חולש על מצב הדברים בסביבתו, לרבות על הסיכונים הגלומים בה, ולו בלבד השליטה המלאה באמצעים הנדרשים לסילוק הסיכונים הללו – יש לראותו כמי שנמצא ברשות היחיד שלו, הלא היא "מעונו". בצאתו מ"מעונו" בא המבוטח ברשות הרבים מקום בו אין לייחס לו שליטה ייחודית ומלאה על הסיכונים להם הוא נחשף בדרכו לעבודה. בכך הופכים סיכונים אלה, על דרך החזקה, לחלק מתנאי העבודה וסיכוניה".

על אף ששם דובר בשטח הנמצא בשליטת המבוטח, אנו סבורים כי הדברים נכונים גם באשר לשטח הנמצא בשליטתו של המעסיק בהתאמה.

בית הדין הארצי בפסיקתו שניתנה לאחרונה עמד על כך שסעיף 80(1) לחוק עוסק בביטוח סיכוני הדרך המצויים ברשות הרבים [עב"ל 35789-10-21 המוסד לביטוח לאומי – נאיל ארפאעיה (17.4.22)]:

"חקיקת סעיף 80(1) הרחיבה את ביטוחו של העובד בענף נפגעי עבודה אף לגבי הדרך מהמעון לעבודה. ביטוח זה הוגבל, כפי שיפורט להלן רק לסיכוני הדרך שהינם מטבע הדברים סיכונים המצויים ברשות הרבים ולא ברשות היחיד. הרעיון העומד ביסוד הגבלה זו הוא שבמרחב הפרטי על המבוטח מוטלת החובה לנטרל סיכונים אפשריים (להרחבה ראו: עב"ל (ארצי) 39853-12-15 איילת מזרחי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (05.12.2018))."

בעניין מרים אוחיון [ב"ל 18667-03-16 מרים אוחיון - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 29.9.2016)] השופט טל גולן דן בשאלה האם חניה היא חלק ממקום העבודה או שמא דרך. במסגרת פסק הדין נערכה אבחנה בין חניון ציבורי לבין חניון הנמצא תחת שליטתו ואחריותו של המעסיק. באותו מקרה מדובר היה בחניון הנמצא ברשות הציבור, ולא תחת שליטתו ואחריותו של המעסיק לפיכך, נקבע כי אין המדובר ב"חצרי המעסיק".

מן הכלל אל הפרט

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקינו.

אין מחלוקת כי התובעת סיימה את עבודתה מוקדם כאשר בכוונתה ללכת לטיפול פיזיותרפיה. עם זאת, עולה מחומר הראיות כי בעת קרות הפגיעה התובעת לא הספיקה לממש את מבוקשה לצאת לדרכה לטיפול, כאשר היא עדיין הייתה במתחם של אלביט. הדברים מצאו ביטויים בתביעת התובעת לנתבע עת נרשם בתביעה לתשלום דמי פגיעה :"בדרכי לכיוון החנייה התת קרקעית נתקלתי בהגבהה אשר נוצרה בכביש ועפתי קדימה ונפלתי על הכביש".

התובעת הצהירה כי הפגיעה התרחשה בתוך מתחם עבודתה, בשטח סגור בו אין כניסה לאנשים זרים פרט לעובדי אלביט וכן צירפה צילומי וידיאו של אזור הנפילה אליהם נתייחס בהמשך פסק הדין:

"3. ביום 14.5.19 התכוננתי לצאת מעבודתי, בדרכי אל רכבי שחנה בחניון אשר נמצא בתוך מתחם עבודתי.

4. בדרכי לרכבי, נפגשתי עם חברי לעבודה מר --- ---. לאחר מכן המשכתי בדרכי ונתקלתי בגבשושית בולטת בכביש המוביל לחניה, נפלתי ונפגעתי.

5. יצוין כי הפגיעה אירעה טרם כניסתי לרכבי. כן יצוין כי הפגיעה אירעה בתוך מתחם מקום העבודה ולא בשטח ציבורי כלשהו, ובשל כך אף אין היתר כניסה למתחם זה לזרים שאינם עובדי החברה.

6. חברי לעבודה, מר --- זלוף, שמע את צעקתי בעקבות נפילתי, הגיע אלי וסייע לי.

7. לתצהיר זה מצ"ב סרטוני וידיאו של אזור הנפילה המראה כי אזור החניון נמצא בתוך מתחם עבודתי המוקף כולו גדר.

מצ"ב סרטוני וידיאו ומסומנים כנספח א'

8. לא עלה בידי לקבל מידי המעסיקה מפה או תשריט של מקום העבודה והחניה, שכן מדובר במתחם מסווג נוכח היותה של החברה בעלת אופי בטחוני.

9. מאז התאונה ועד היום אני סובלת מכאבים והגבלה בתנועות הברך. MRI מיום 6.9.19 הדגשים קרע במיניסקוס.

מצ"ב תיעוד רפואי ומסומן כנספח ב'..."

(סעיפים 9-3 לתצהירה של התובעת, ההדגשות אינן במקור).

כמו כן, כעולה בבירור מעדותה של התובעת, מקום הפגיעה לא היה מחוץ למקום העבודה, כי אם במקום העבודה עצמו:

"ש. ב14.5.2019 יצאת מהעבודה מוקדם בשעה 14:00 לאן?

ת. לקופת החולים לתור שנקבע מראש ובדרך פגשתי את ---, אני לכיוון חניה תת קרקעית והוא לכיוון הבניין. היינו בתוך החברה אני עובדת במבנה ישן, ויש מבנה חדש, מתחת למבנה החדש יש חניון תת קרקעי ועוברים אליו דרך המבנה הישן.

(עמ' 1-2 לפרוטוקול ש' 22-3, ההדגשה אינה במקור).

התובעת העידה בפנינו בעניין מקום הפגיעה אשר היה בתוך השטח המגודר של אלביט:

"ש. את היית במשרדים יצאת מוקדם לתור לרופא איך את מגיעה לחניה תת קרקעית?

ת. אני עוברת ממבנה למבנה. לא מחוץ לגדר מתחת לכיפת השמיים , עוברת עולה 3-5 מדרגות עוברת למבנה החדש ושם יש חניה תת קרקעית , אני ו--- הלכנו הוא הלך למבנה החדש ואני לחניון בדרך היה מפגע נתקלתי בו ועפתי קדימה הוא שמע אותי שנפלתי הוא רץ והרים אותי לאוטו."

(פרוטוקול, ע"מ 2, שורות 8-4).

נוסף על האמור לעיל, התובעת הציגה בפני בית הדין צילומי וידיאו מהם ניתן להיווכח כי מקום הנפילה היה בתוך שטח מגודר של מתחם עבודתה, בסמוך לירידה לחניון. אין מדובר בשטח ציבורי הפתוח לכולי עלמא, שאפשרות השימוש בו אינה מוגבלת. יצוין, כי הנתבע לא הביא ראיות לסתור את הנגלה לעינינו מראייה זו שהובאה על ידי התובעת.

עוד יש לציין, שבטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/ 250) (ר' נספח 1 לסיכומי התובעת), צוין במפורש כי מקום התאונה הוא "במפעל", כאשר הטופס חתום על ידי נציגי אלביט.

כלומר, עולה באופן ברור כי התובעת הייתה בשטחי אלביט, כאשר עדיין לא הייתה בדרכה מן העבודה לטיפול, לפיכך לא הייתה ב"דרך" כפי שסבר הנתבע ובהתאם לכך בחן את תביעתה. כמו כן, על פי עדותה של התובעת שלא נסתרה היא, עדיין לא החתימה שעון נוכחות (פרוטוקול, ע"מ 4, שורה 25).

כמו כן, גרסת התובעת נתמכת בתצהירו של מר ---, אשר הצהיר בפנינו כדלהלן:

"3. ביום 14.5.19 בערך בשעה 14:00 בעת הליכתי במתחם במקום העבודה נפגשתי עם ירדנה עפג'ין.

4. ירדנה המשיכה בדרכה, ומספר שניות לאחר מכן שמעתי אותה זועקת בכאב.

5. הלכתי מייד לכיוונה וראיתי אותה שכובה על הרצפה, בדרך אבנים משתלבות שמובילה לחניון מקום העבודה אשר שייך למקום העבודה ונמצאים בתוך מתחם העבודה. סייעתי לה לעמוד בחזרה על רגליה וניכר היה שירדנה נחבלה בכף רגלה, בברכיים ובאגן.

6. בסמוך למקום בו מצאתי את ירדנה, הבחנתי בגבשושית בולטת מגובה ריצוף הכביש. ירדנה אמרה לי שנפלה כיוון שנתקבלה בה..".

(סעיפים 6-3 לתצהירו של מר ---, ההדגשות אינן במקור).

אמנם, לתובעת הייתה מטרה ותכלית שונה לנסיעתה לאחר צאתה מן העבודה, אך היא טרם הספיקה לממש את מבוקשה ולא יצאה ממתחם העבודה של המעסיק. קבלת פרשנות הנתבע משמעותה דחיית התביעה על בסיס כוונה עתידית של התובעת אשר לא יצאה אל הפועל , בהתעלם מהעובדה כי התאונה ארעה במתחם העבודה וטרם שיצאה התובעת ממקום העבודה. על כן, אין משמעות לכך שהתובעת התכוונה לממש כוונות פרטיות שעה שהתאונה התרחשה בכותלי שטח המעסיקה. לו הייתה התובעת נופלת מחוץ לשטח של אלביט, שלא בדרכה לביתה, הדעת נותנת כי בנסיבות המקרה לא היה מקום לראות בפגיעה כתאונת עבודה. עם זאת, בעניינינו, התובעת נפגעה בחצרי אלביט טרם צאתה מחצרי המעסיק.

מהאמור לעיל עולה כי בחירת הנתבע לבחון את נסיבות המקרה על פי הוראת סעיף 80(1) לחוק אשר אינה רלוונטית למקרה דנן , שגויה היא. התובעת נפגעה בסמוך לירידה לחניון המצוי בשטח אלביט, בעודה במתחם העבודה וטרם שיצאה ממקום העבודה. דברים אלו נרשמו בתביעתה לנתבע באופן מפורש על כן , לא היה מקום לבחון האם התובעת הייתה בדרכה ממקום העבודה לביתה או לפעילות פרטית שאינה קשורה לעבודה.

לקראת סיום נעיר כי טענת הרחבת החזית של הנתבע נדחית על ידנו, שעה שגם בחקירתה של התובעת הצהירה היא בפני הנתבע כי ישנה חניה תת קרקעית, וכי הפגיעה התרחשה בתוך החנייה של הבניין. אמנם כעולה מחקירתה התובעת עובדת בבניין הישן ואילו החניה היא בסמוך לבניין החדש, אך החשוב לעניינו הינו כי החניה היא בתוך מתחם אלביט הנתונה לשליטתה המלאה, ומשהגישה לחנייה אינה אפשרית לציבור הרחב.

סוף דבר

לאור כל המקובץ, דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 7,000 ₪.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"ב, (03 מאי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.