כ' נ' המוסד לביטוח לאומי

חוות דעתו של דר' איל ריבלין, המומחה-יועץ הרפואי מטעם בית הדין, הנושאת תאריך 25.8.15 הועברה לעיון הצדדים (להלן- המומחה).  התובע עתר ביום 12.10.15 להתיר לו להגיש למומחה שאלת הבהרה (להלן- הבקשה).  הנתבע, בתשובתו, מתנגד להעברת השאלה למומחה.

לאחר שנתתי דעתי לבקשת התובע ולתשובת הנתבע, באתי לכדי מסקנה כי יש לקבל את הבקשה.  הטעם לכך הינו כי בשל העובדה שהמומחה אינו נחקר על ידי הצדדים בבית הדין על חוות דעתו, יש ליתן לתובע הזדמנות לקבל את ההבהרות המבוקשות על ידו, על אחת כמה וכמה כאשר זוהי פנייתו הראשונה בבקשה שכזו. עוד אציין כי שאלתו של התובע רלבנטית שכן מחד, מציין המומחה כי התובע זקוק להסעות שלא בתחבורה ציבורית במידה רבה, אולם בהמשך חוות הדעת מציין כי "נסיעה בתחבורה ציבורית עלולה להביא למצבי כאב מוגבר ולכן מומלץ להימנע מכך." שאלת ההבהרה עניינה מידת אי הזקקותו של התובע להסעות בתחבורה ציבורית, סוגיה שעמדה במרכז חוות דעתו של המומחה.

מאידך, מקובלת עלי טענת הנתבע, כי נוסח השאלה מנסה לגלם בתוכו את התשובה שלה מצפה התובע מהמומחה. משכך, ישונה נוסחה של השאלה לנוסח הבא:

בחוות דעתך מיום 25.8.15, בתחילת תשובתך לשאלה א', ציינת כי התובע זקוק להסעות שלא בתחבורה ציבורית במידה רבה. לעומת זאת, בסוף התשובה לשאלה א' ציינת כי "נסיעה בתחבורה ציבורית עלולה להביא למצבי כאב מוגבר ולכן מומלץ להימנע מכך." המומחה הנכבד מתבקש להבהיר את מידת הזקקותו של התובע להסעות שלא בתחבורה ציבורית, לפי אחת משתי האפשרויות הבאות:

א) האם בשל הנכויות שנקבעו לתובע, נזקק הוא בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית, או שמא –

ב) האם בשל הנכויות שנקבעו לתובע, זקוק הוא להסעות שלא בתחבורה ציבורית במידה רבה.

לפיכך, שאלת ההברה, בנוסחה הנ"ל, תועבר לידי המומחה, והוא יתבקש להשיב לה. החלטה המופנית למומחה ובה פירוט שאלת ההבהרה – תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ו, (02 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.