איסור נישואין עם הנטען על אשת איש

בפנינו בקשה להיתר נישואין בשל חשש איסור לבועל, קרי: בן הזוג.

רקע

בפנינו בקשה של הזוג להינשא. לדברי האשה היא מכירה את בן הזוג כשש שנים, אולם אתו ביחד מ10/11.

לדבריה כל עוד הייתה נשואה, לא התייחדה אתו.

מאידך גיסא לדברי הגרוש יש לו דו"ח חוקר כפול, הן שהזמינה גרושתו של המבקש דהיום ואשתו דאז והן שהזמין הגרוש של המבקשת, ובהם נצפו נכנסים יחד לבית במושב [ח'] בשעות הלילה, ועד גמר התצפית באמצע הלילה לא נראו שיוצאים.

באחד המעקבים (1.7.09) נראו נכנסים לרכב יחדיו לאחר שלילה קודם נצפו נכנסים יחד לבית האשה.

בנוסף יש מספר מעקבים שבהם נראו יוצאים יחד לבלות הן במקומות ציבוריים הן על חוף הים ובמהלכם התחבקו והתנשקו.

האשה מודה שנכנסה עם בן הזוג לבית במושב [ח'], אולם לטענתה נכנסו לקרוואן הסמוך לבית הוריה ששם גר אחיה שהוא חבר של בן הזוג.

מאידך גיסא טוען הגרוש שהקרוואן הנ"ל שימש למגוריהם כאשר היו נשואים ולכן הקרוואן משמש אותה ולא את אחיה.

דיון

יש לדון האם בפני בית הדין יש ראיות למעשה כיעור המבוארים באהע"ז סימן י"א שעל פיהם יש לאסור את האשה על הנטען.

בשני האירועים שבהם עפ"י הדו"ח נכנסה האשה עם הנטען לבית במושב [ח'] לא ניתן לזהות ע"פ הצילומים את פניהם של הנידונים כך שהצילום אינו ראיה על מעשה הכיעור.

אמנם האשה מודה על קיום אירועים אלו אולם "שטר ושוברו בצדו: לדבריה נכנסה לקרוואן ושם היה האח שלה וטוענת שלא קיימו יחסי אישות.

נמצא שעלינו להסתמך במעשה כיעור זה על עדות החוקרים שזיהו את הזוג וראו אותם נכנסים לבית.

בהסתמכות על עדות חוקרים קיימות מספר בעיות:

א.  חשש שהעדים נוגעים בעדותם. ע' בספר משפטי שאול ע"מ סא שדן בדברים וכתב:

"שאע"פ שכבר הוכרע שעצם העיסוק בבילוש כזה אין בו כדאי לפסול עדותם כמסקנת בית הדין הגדול(כרך ה, ע"מ 4) אולם בכה"ג יש חשש שהרצון להביא למזמין עדות בעלת משקל למשפט שהלה מנהל ועשוי להביאם לעתים לחזות, ואף להעיד הרבה מפרי דמיונם."

וכעין זה כתב הגר"א בקשי דורון בבנין אב ח"ה סימן פ"ז:

"בד"כ הם מקבלים פרמיה עפ"י התוצאות ומחוץ לזה ודאי שרוצים תמיד מצד המוניטין שלהם למצוא דווקא את מה שהם מעוניינים בו לפי דרישת מזמין החקירה ולכן על הרוב הם נוגעים בעדות, ומכשילים את הרבנים במתן עדות שאיננה אובייקטיבית."