- נגד -
רמ"ש בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים	20567-03-18 08/04/2018
בפני השופט: חננאל שרעבי
מבקש: פלוני	משיבה: פלונית
פסק דין

1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת הבכירה שושנה ברגר) מיום 7.2.18 בתמ"ש 25437-01-13, במסגרתה נעתר לבקשת המשיבה לחלוקת כספים נזילים לאור שינוי נסיבות, הכל כפי שיפורט להלן.
רקע בקצרה והחלטת השופטת קמא
2. עסקינן בבני זוג להם 2 ילדים קטינים ורכוש בארה"ב, אשר התגרשו ביום 15.10.15 (רקע נרחב על בני הזוג ניתן לראות ברמ"ש 822-02-16, פסק דין שניתן על-ידי ביום 7.3.16 לענין תחולת הדין הישראלי ביחסי הצדדים בענייני רכוש).
3. ביום 14.1.13 הגישה המשיבה נגד המבקש תביעה לפירוק שיתוף ואיזון זכויות, העוסקת בענייני הרכוש של בני הזוג, ובכללם רכוש שצברו בזמן חייהם בארה"ב, לרבות כספים נזילים ונכסים, שלגרסת המבקשת עולים לכדי סך של 12 מליון דולר ארה"ב, לפחות.
4. ביום 26.2.17 הגיש המבקש כתב הגנה במסגרת התביעה לפירוק שיתוף ולאיזון זכויות, והמשיבה הגישה כתב תשובה ביום 9.4.17.
5. לאחר דין ודברים, הוחלט כי ההתדיינות בין הצדדים תהא בישראל ולפי הדין הנוהג במדינת ישראל.
6. במסגרת כתב התביעה טענה המשיבה לכספים משותפים בחשבונות בנק משותפים בארה"ב, לרבות חשבון נאמנות לגביו חתמו הצדדים על הסכם נאמנות (להלן: "חשבון הטראסט").לגבי חשבון זה טען המבקש כי מדובר על כספים אשר בבעלותו בלבד, טענה עליה חלקה המשיבה, אשר טוענת מצידה כי מדובר בכספים משותפים.
7. ביום הגשת כתב ההגנה, נתן בית המשפט קמא החלטה במסגרתה קבע כדלקמן: "ב. בית המשפט סבור כי יש במינוי מומחה כדי לקדם את ההליך, וזאת מבלי לקבוע מסמרות לעניין הבעלות בנכסים אשר תתברר לאחר שמיעת הראיות ומתן פסק הדין. לפיכך, ב"כ הצדדים יבואו בדברים ביניהם ויגישו הודעה מוסכמת, תוך 20 יום מהיום, באשר לזהות המומחים: הן אקטואר לאיזון המשאבים, והן שמאי מקרקעין (אמריקאי המצוי בנכסים באזור ...., ארה"ב).
ג. בהיעדר הסכמה, כל צד יגיש 3 שמות מומחים מכל תחום ובית המשפט יכריע בעניין.
ד. מסכימה אני עם עמדת ב"כ הנתבע, לפיה בנסיבות דנן, לפיהן קיימת מחלוקת מורכבת בין הצדדים באשר לזהות הבעלים המהותי של הכספים הנזילים בבנקים: UBS, ו- Morgan Stanley - לא ניתן בשלב זה להורות על חלוקתם ויש לבצע בירור ראייתי מקיף בטרם מתן סעד זמני לחלוקת הכספים".
8. על החלטה זו לא הגיש מי מהצדדים בקשת רשות ערעור.
9. משלא הצליחו הצדדים להגיע לזהות מומחים, החליטה השופטת קמא ביום 27.7.17 על זהות המומחים, וציינה כדלקמן:
"לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ובחומר שהוגש לתיק עד כה, הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי וצודק למנות את המומחים כדלקמן:
א. רואה חשבון ומומחה לאיזון משאבים ישראלי בודק וחוקר אשר יגיש לבית המשפט חוו"ד אשר תכלול פירוט, הערכה ואיזון של כלל הרכוש של הצדדים מכל מקור מיום 1.1.1998 ועד מועד הקרע (מועד הגשת התביעות ביום 14.1.13) לרבות: זכויות הצדדים בארץ ובארה"ב, הערכת שווי השותפויות בארץ ובחו"ל (כולל [חברות] והתחקות אחר מקורם הראשוני של הכספים, תוך בחינת הפירות), חשבונות בנק בארץ ובארה"ב, כושר השתכרות של שני הצדדים, מוניטין, והפרשי השתכרות, זכויות סוציאליות, השקעות, הברחות כספים נטענות (על ידי שני הצדדים) וזאת שנה קודם למועד הקרע, הערכת שווי העסק של התובעת שנפתח עת שבו הצדדים לארץ, חובות (כולל חובות מעסק של התובעת).ב. שמאי מקרקעין אמריקאי ניטרלי המצוי בנכסים באזור... ארה"ב לביצוע הערכת שווי לנכס במדינת ... ארה"ב לרבות הערכת שווי ההשקעות שבוצעו בנכס...".
10. חוות דעת שמאי המקרקעין שמונה ע"י בית משפט קמא הוגשה, והבית ב[ארה"ב] הוערך בסכום של 2.75 מליון דולר (כששמאי מטעם המבקש העריכו בסכום של 2.55 מליון דולר).המומחה האחר שמונה, לצורך איזון משאבי הצדדים, לרבות בחינת הכספים בחשבון הטראסט וכספים נזילים אחרים, טרם הגיש את חוות דעתו לבית המשפט, כשכל צד "מאשים" את הצד האחר בעכוב מתן חוות הדעת האמורה.
11. בין לבין, ולנוכח התארכות ההליך ומצב כלכלי קשה נטען, הגישה המשיבה בקשות חוזרות ונשנות לשחרור הכספים הנזילים, ונדחתה על-ידי השופטת קמא, משני טעמים עיקריים, כדלקמן:
א. ראוי כי איזון נכסי הצדדים ייערך במקביל ויחול על כלל נכסי הצדדים, ולא בשלבים.
ב. לנוכח המחלוקת על הבעלות בנכסים, לרבות בכספים הנזילים, כשהמבקש טוען כי הם בבעלותו הבלעדית.
(ראו בנדון החלטות השופטת קמא מתאריכים 20.6.17 ו- 23.10.17 שצורפו כנספחים ב-ג לרמ"ש זה).
12. על ההחלטה מיום 20.6.17 הגישה המשיבה רמ"ש שנדון בפני (רמ"ש 56357-06-17), אותו דחיתי בהחלטה מיום 2.8.17, במסגרתו ציינתי כדלקמן: "מועד שמיעת הראיות בתיק נקבע ליום 17.9.17. במסגרת שמיעת הראיות גם תתברר המחלוקת לענין זהות הבעלים של הכספים הנזילים, על אודותם טוענת המבקשת בבקשה הנדונה.טרם הכרעה בזהות הבעלים של הכספים הנזילים ע"י בית משפט קמא, גם אין מקום להורות על חלוקתם, שכן אין לדעת מה חלקו של כל צד בכספים אלה. מכאן כי לא נפלה טעות בהחלטותיה של השופטת קמא מתאריכים 26.2.17 ו-20.6.17, ואין מקום כי ערכאת הערעור תתערב בהן.כל התערבות בהחלטות אלה תהווה למעשה התערבות מוקדמת ולא ראויה בעבודת בית משפט קמא, שסבר ובצדק (לנוכח טענות המשיב בכתב הגנתו ולאורך ההליך בתגובות שונות) כי יש מקום תחילה, וטרם הוראה על חלוקת הכספים, לשמוע ראיות לגבי זהות הבעלים שלהם" (ציטוט מסעיף 13 להחלטה האמורה).
הוספתי וציינתי באותה החלטה כי:
"אני יכול להבין למצוקתה הכלכלית של המבקשת, למרות השגותיו של המשיב בנדון (אותן פירטתי בסעיף 8(ג) לעיל), אך הדבר אינו יכול לשמש קיצורי דרך בבירור התובענה.מצופה משני הצדדים לא לעכב את בירור התובענה, שראיות בה אמורות להישמע בקרוב (17.9.17)" (ציטוט מסעיף 15 להחלטה).
13. גם על ההחלטה מיום 23.10.17 הגישה המשיבה רמ"ש (48121-11-17) שנדון בפני כב' השופטת עפרה אטיאס, אשר דחתה אותו אף ללא תשובה בהחלטה מיום 14.12.17, בעיקר בהסתמך על החלטתי מיום 2.8.17 המצוטטת בסעיף 12 לעיל והזמן הקצר שחלף מאז הינתנה, ללא הצגת שינוי נסיבות מהותי ע"י המשיבה שיצדיק סטיה ממנה.
יחד עם זאת, הוסיפה כב' השופטת אטיאס בסוף החלטתה (סעיף 23) את המילים הבאות:
"בשולי הדברים, אך לא בשולי העניין, ראיתי לנכון לציין כי עם התקדמות שמיעת הראיות, והתבהרות התמונה העובדתית והמשפטית ביחס למחלוקות בין הצדדים (ולמדתי כי ישיבת הוכחות ראשונה כבר התקיימה ביום 13.12.2017) ובפרט עם התבהרות התמונה העובדתית והמשפטית באשר למחלוקות לעניין הכספים הנזילים או לעניין הנכס ב[ארה"ב], וככל שיהא עיכוב מהותי בשמיעת הראיות בתיק, בין מטעמים הקשורים במי מן הצדדים, ובין בשל אילוצים אובייקטיביים אחרים, או אם יחול שינוי של ממש לרעה במצבם הכלכלי של מי מן הצדדים, או כל שינוי נסיבות מהותי אחר, עשוי הדבר להצדיק עיון מחדש בהחלטה שלא לפרק את השיתוף בשלבים, אלא רק בפסק הדין הסופי. ואולם, נכון למועד מתן החלטתו של בית המשפט קמא, שהיא זו העומדת תחת שבט ביקורתו של בית משפט זה, לא אוכל לומר כי הבשילה העת לכך".
14. ביום 18/12/17, הגישה המשיבה בקשה נוספת לבית משפט קמא לחלוקת כספים נזילים לאור שינוי נסיבות ודיון ההוכחות שהתקיים ביום 13/12/17, ובהתאם להחלטת כב' השופטת אטיאס בבית המשפט המחוזי מיום 14/12/17, המצוטטת בחלקה הרלוונטי בסעיף 13 לעיל.
בבקשתה פירטה המשיבה שינוי נסיבות מהותי שחל כדלקמן:
שינוי לרעה במצב הכלכלי של המשיבה והילדים;דחיית חלק מדיוני ההוכחות לחודש אפריל 2018;לאור המסמכים שהוגשו למומחה על ידי המבקש, בהם התגלתה הסתרת עובדות על ידי המבקש; לאור המידע שהתגלה בדיון ההוכחות מיום 13/12/17, כולל הודעת המבקש כי "מגיע לה בדיוק החלק היחסי של הטראסט".
15. לאחר קבלת תגובת המבקש לבקשה ותשובת המשיבה קיבלה השופטת קמא הבקשה בחלקה בהחלטתה מיום 7.2.18 (נשוא רמ"ש זה), תוך שהיא מציינת כדלקמן:
"לגופו של עניין – לאחר ששקלתי ובחנתי בעיון את טענות הצדדים ועיינתי עיין היטב בהחלטות קודמות שניתנו לעניין חלוקת הכספים הנזילים, שוכנעתי כי זאת הפעם יש הצדקה להיעתר לבקשה ולו באופן חלקי, ואנמק.
אין חולק כי מאז מתן החלטות קודמות בסוגיה זו, חל שינוי נסיבות מהותי אשר בגינו רשאי בית המשפט לבחון שנית ההחלטות שניתנו ולשנותן. שינוי כאמור הוכח בהתייחס לטענת התובעת באשר להתבהרות המצב העובדתי והמשפטי, זאת לכל הפחות באשר לבית ב[ארה"ב]. נכון אמנם, כי מדובר בנכס מקרקעין ולא בכספים נזילים ואולם, אבחנה זו הינה סמנטית בעיקרה שכן, אין ולא יכול להיות חולק כי יש לבית שווי כספי. משכך, אין בידי לקבל את עמדת הנתבע כמפורט בסעיף 30 לתגובתו מיום 11/01/18.
לגופם של דברים, הנתבע לא העלה בתגובתו טענה עניינית כלשהי הסותרת את גרסת התובעת באשר לבית ב[ארה"ב], כמפורט בפסקה ה' לבקשתה הנוכחית לחלוקת כספים נזילים מיום 18/12/17. מחקירת הנתבע (עמ' 73 לפרוטוקול הדיון מיום 13/12/17), עלה כי לגרסת הנתבע עצמו, הבית שייך לצדדים בחלקים שווים ואף לטענתו, הבית הוצג לצדדים שלישיים כשייך לשני הצדדים, זאת על מנת שהצדדים יוכלו לזכות בבית. הנתבע בתגובתו, לא העלה כל טענה עניינית שיש בה כדי להפריך את גרסת התובעת לפיה הבית היה רשום על שם שני הצדדים באופן פרטי עד חזרתם ארצה בשנת 2011, שאז הועבר על שם שניהם לנאמנות [...], הרשומה אף היא בחלקים שווים על שם שני הצדדים.
לאור התבהרות התמונה העובדתית והמשפטית הנוגעת לבית ב[ארה"ב], נוכח שווי הבית (כ- 2.55 מיליון דולר- עד 2.75 מיליון דולר) וכן לאור שווי הרכוש (למעלה מ-10 מיליון דולר), שוכנעתי כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק היעתרות לבקשה לחלוקת כספים נזילים באופן חלקי. בהביאי בחשבון את גדר המחלוקת הכספית הכוללת בין הצדדים, את העובדה שההליכים המשפטיים ביניהם מתנהלים עוד מאז שנת 2013 והצפי להימשכותם במשך תקופה נוספת, שאורכה כרגע אינו ידוע, יהיה זה צודק, הוגן, נכון ומידתי, להורות על העברת סך של 300,000 דולר מתוך הכספים הנזילים לטובת התובעת, בין אם על חשבון חלקה בבית ובין אם על חשבון חלקה באיזון הזכויות, כפי שיוכרע בהמשך ההתדיינות בין הצדדים.
מששוכנעתי כאמור כי יש הצדקה להיעתר לבקשה מן הטעם החמישי אשר פורט בבקשה (התבהרות המצב העובדתי והמשפטי), אינני מוצאת צורך להיזקק ליתר הנימוקים אשר פורטו בבקשה. לטעמי, זהו הנימוק העיקרי המצדיק כאמור היעתרות לבקשה באופן חלקי.
יוער עוד כי בשיקלול זכויות הצדדים שוכנעתי כי הנזק שייגרם לתובעת כתוצאה מהמשך עיכוב חלוקת הכספים הנזילים אל מול הנזק שייגרם לנתבע כתוצאה מחלוקתם, גוברות זכויותיה של התובעת. ומכל מקום, בהתחשב במכלול הרכוש העומד להכרעה, ניתן יהיה לשוב ולהיפרע מן התובעת, במידת הצורך...
הנני נעתרת חלקית לבקשה ומורה על העברת סך של 300,000 דולר מתוך הכספים הנזילים של הצדדים לתובעת.
במקביל ובאופן הדדי, יועבר סכום זהה גם לנתבע.
הצדדים ישתפו פעולה ויפנו לבנק במשותף על מנת להסדיר העברת הכספים כאמור לעיל..."
תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור הנדונה
16. ברמ"ש הנדון טען המבקש כי טעה בית משפט קמא בהחלטתו הנדונה בנקודות הבאות:
א. כשהורה על חלוקת כספים טרם קבלת חוות דעת המומחה שמינה לענין מקור הכספים, תוך עקיפת הסכם הטראסט ותנאיו.
ב. כשהורה על חלוקת כספים כאמור מבלי לקבוע דבר לענין תקפותו של הסכם הטראסט ותנאיו, והאם יש לפעול על-פיו.
ג. כשהורה על חלוקת כספים נזילים בגין זכויות לכאורה של המשיבה בנכס מקרקעין (הבית בארה"ב), כשטרם הוכח כי למשיבה זכויות בכספים הנזילים.
ד. כשקבע כי נאמנות "[החברה]" רשומה בחלקים שווים על שם שני בני הזוג, בעוד שאינה כזאת, אלא רשומה על-שם "חברה נוספת" (1%) והטראסט (99%).
ה. כשקבע כי חלקם של הצדדים בנאמנות "[החברה]" שווה, בעוד אשר חלוקת הבעלות בטראסט מבוססת על תרומתם היחסית של התורמים היוצרים, תוך התחקות אחר מקור הכספים. לכן החשיבות להמתין לחוות דעת מומחה בית המשפט בנדון, שאמור להתחקות גם אחר מקור הכספים. מכאן גם לחצה של המשיבה לקבל כספים טרם קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט, כי מבינה את העדר זכויותיה בזכויות שתחת הסכם הטראסט.
ו. כשחייב את המבקש לחתום בכתב ידו על הוראות לבנק המצוי בחו"ל לצורך שחרור הכספים עליהם הורה בהחלטתו הנדונה, תוך עקיפת כללי המשפט הבינלאומי הפרטי.
תמצית טענות המשיבה בכתב תשובתה
17. המשיבה הגישה תשובתה לרמ"ש זה בהתאם להחלטתי מיום 11.3.18, שתמציתה כדלקמן:
א. המבקש נוקט נגד המשיבה וילדיו סוג של אלימות כלכלית זה למעלה מחמש שנים, הגם שלבני הזוג נכסים וכספים נזילים בשווי או בסכום של למעלה מ-12 מליון דולר בארה"ב.
ב. הסכום שפסק בית משפט קמא למשיבה במסגרת החלטתו הנדונה, הוא חלק קטן ממכלול נכסי וכספי בני הזוג הנטענים להיות משותפים, על חשבון חלקה באיזון הזכויות, שצריך להתבצע על-פי הדין הישראלי, ובהינתן כי אין הסכם ממון בין בני הזוג.
ג. בישיבת ההוכחות מיום 13.12.17 הודה למעשה המבקש כי הבית ב[ארה"ב], שהוערך ע"י שמאי בית המשפט בסכום של כ-2.75 מליון דולר, נרשם בעת רכישתו, בתקופת נישואי הצדדים, על-שם שני בני הזוג טרם העברתו לטראסט. מכאן כי בכל מקרה, ובוודאי לפי הדין הישראלי החל בנדון, למשיבה מחצית מהזכויות בו בסכום של 1,375,000 דולר. הפועל היוצא הוא, כי לנוכח התארכות ההליכים, המקרה המורכב דנן ומצבם הכלכלי הגרוע של המשיבה והילדים, ניתן היה להורות על חלוקה מיידית של חלק מהכספים הנזילים לגביהם קיימת מחלוקת בין בני הזוג. ככל שייקבע בסופו של יום כי למשיבה אין חלק ונחלה בנכסי הטראסט או בכספים הנזילים יוכל המבקש להיפרע מחלקה בבית.
ד. בהמשך למצויין בס"ק ג' לעיל (התבהרות חלקה של המשיבה בזכויות הבית), ובהמשך להחלטתה של כב' השופטת אטיאס המפורטת בסעיף 13 לעיל, הגיעה העת כי המשיבה תקבל חלק מהכספים הנזילים, בכדי שירווח לה כלכלית, ותוכל לשלם חלק מחובותיה שנוצרו במהלך השנים האחרונות.
ה. לענין הטענה כי בית משפט קמא נתן החלטה נגד נאמנות שהינה אישיות משפטית נפרדת, יש לדחותה. הנאמנויות והשותפויות שייכות לשני הצדדים בחלקים שווים, וכך אף דווחו לאורך שנים לרשויות המס. מכאן כי צדק בית המשפט כשראה לנגד עיניו את שני הצדדים ולא כל ישות משפטית אחרת.
ו. אין ממש בטענה כי בית המשפט קמא לא היה יכול לחלק כספים נזילים בגין נכס מקרקעין. טענה זו נטענה בעלמא ללא אסמכתא. בכל מקרה בית המשפט היה מוסמך להורות כן במסגרת פירוק השיתוף בנכסים.
ז. באשר לטענה כי "[החברה]" לא שייכת לצדדים אלא ל"חברה נוספת" ולטראסט, הרי מדובר בטענה שאינה ברורה. אין חולק כי הצדדים בעלי מניות שווים ב"חברה נוספת" ובעלי זכויות שווה בנאמנות עצמה. מכאן ברור כי הם בעלי זכויות שוות גם ב"[החברה]". בנוסף – כל טענת המבקש המבוססת על "זכות עקיבה" אחר מקור הכספים אינה קיימת כלל בדין הישראלי החל ביחסי בני הזוג.
ח. באשר לטענת החיוב האישי בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי הפרטי – אין ממש בטענה זו, ובכל מקרה אין עסקינן בחיוב על-פי פסק דין אלא בסעד זמני.
דיון והכרעה
18. לאחר עיון בבקשה ובתשובה שוכנעתי ליתן רשות ערעור מכח סמכותי על-פי סעיף 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לדון בבקשה כבערעור ולדחות הערעור.
שוכנעתי בנדון כי בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הראויים בהחלטתו נשוא רמ"ש זה, עת קבע כי חל שינוי נסיבות מהותי כמפורט בהחלטתו, ואין מקום להתערב בה.
19. אקדים ואציין כי על החלטה של כב' השופט אטיאס המפורטת בסעיף 13 לעיל, עליה הסתמך בית משפט קמא בקובעו כי חל שינוי נסיבות מהותי, הוגשה בקשת רשות ערעור, שנדחתה אף ללא תשובה בבע"מ 396/18 פלונית נ' פלוני (30.1.18) ע"י כב' השופט הנדל. בהחלטת הדחיה ציין כב' השופט הנדל, בין היתר, כי:
"דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. אכן, כפי שהעיר בית המשפט המחוזי, חלוף הזמן והתבהרות המפה העובדתית עשויים להצדיק פירוק שיתוף בחשבונות הבנק הרלוונטיים עוד בטרם יושלם איזון המשאבים..." (ציטוט מסעיף 2 להחלטה).
מכאן כי בצדק בחן בית משפט קמא לגופה את טענת המשיבה לשינוי נסיבות מהותי, בעקבות התבהרות המצב העובדתי משפטי לאחר ישיבת ההוכחות מיום 13.12.17, לפחות בכל הקשור לזכויות הצדדים בבית ב[ארה"ב]. 20. בית המשפט קמא בהחלטתו נשוא רמ"ש זה, קיבל את טענת המשיבה כי ישיבת ההוכחות מיום 13.12.17 מלמדת, כי טרם העברת הזכויות בבית לנאמנות "[החברה]" הוא היה רשום על-שם שני הצדדים בחלקים שווים, וכך הוצג גם לצדדים שלישיים טרם רכישתו ע"י הצדדים. בכך למעשה התבהרה תמונת המצב העובדתית והמשפטית על אודות הבית, וגדלו משמעותית הסיכויים כי יוכרז כמשותף לשני הצדדים, והפירוק בו יתבצע בסופו של יום בחלקים שווים ביניהם.
בנסיבות אלה, כשמחד גיסא מכלול הרכוש הרב הנתון במחלוקת שבין הצדדים (כ-12 מליון דולר), כשמירב הסיכוי, עם התבהרות המצב העובדתי והמשפטי של זכויות המשיבה בבית, כי חלקה בבית יגיע אל מעל למליון דולר, ומאידך גיסא מצבה הכלכלי של המשיבה אינו שפיר ומועד סיום ההליכים אינו ידוע, יש הצדקה לשחרר מהכספים הנזילים סכום של 300,000 דולר לכל אחד מהם. סכום זה מהווה כ-22% משווי חלקו הצפוי של כל אחד מבני הזוג בבית (נזכיר כי שמאי בית המשפט העריך את שווי הבית בשיעור של כ-2.75 מליון דולר. היינו סך של 1,375,000 דולר לכל אחד מבני הזוג).
לא מצאתי בהחלטה זו של בית משפט קמא טעות המחייבת התערבות ערכאת הערעור.
21. אכן, נטיית הפסיקה היא לערוך איזון משאבים במכלול הנכסים, בצוותא חדא, ולא על נכס אחד או על חשבון נכס אחד (ראו לענין זה – ע"א 1229/90 דורותי חנוך נ' יגאל חנוך פד"י מה(5) 584).
יחד עם זאת, ישנן נסיבות בהן בית המשפט יסטה מעקרון זה. לדוגמא – במקרים בהם איזון חלקי בנכס מסויים או בדרך של פסיקת תשלומים חלקיים על חשבון האיזון הסופי, יביא מחד גיסא לייעול ההליכים, לסיום הסכסוך ולצמצום פערים כספיים בין הצדדים, ומאידך גיסא דחיית האיזון עלולה להכביד על אחד הצדדים באופן לא נאות, במיוחד כשמדובר בסכסוך מורכב העלול להימשך עוד זמן רב.
ראו לענין זה: רע"א 4358/01 בר אל נ' בר אל פד"י נ"ה (5) 856, 863-864. רמ"ש (חי') 64208-12-16 י.ז. נ' ס.ש. (16.4.17). רמ"ש (חי') 25036-06-15 א.ק. נ' ד.ק. ( 15.6.15).
22. במקרה דנן פירטה המשיבה בסעיף 40 לתשובתה את מצוקתה הכלכלית הקשה המחייבת אותה לקבל כספים על חשבון האיזון העתידי, במיוחד כשהיא חולת במחלת הזאבת וכושר השתכרותה בגין כך מוגבל.עוד הדגישה המשיבה כי אף אינה יכולה לשלם את שכר טרחת עורכי דינה ואת חובות ההלוואות הרבות שלקחה לצרכי מחייתה.כן ציינה המשיבה את התארכות בירור המקרה המורכב דנן, תוך הצבעה על פערים כלכליים משמעותיים בינה לבין המבקש, באופן המכביד עליה בדרך לא נאותה.
23. איני סבור כי תיאור מצוקתה הכלכלית של המשיבה אינו אמיתי. אף עמדתי על-כך בהחלטתי מיום 2.8.17 כמצויין בסעיף 12 לעיל, בה הבעתי הבנה למצבה הכלכלי של המשיבה, על אף דחיית בקשת רשות הערעור שהגישה.מאז חלפו כשמונה חודשים אך הסכסוך בעניינם של הצדדים טרם הוכרע וצפוי להימשך, אך לפחות התבהרה תמונת המצב העובדתית משפטית בנוגע לזכויות המשיבה בבית, כפי שהטיבה לתאר השופטת קמא בהחלטתה מיום 7.2.18, נשוא רמ"ש זה.
במצב דברים זה, ולנוכח הפסיקה דלעיל, היה מקום להרות על איזון חלקי לאלתר, על חשבון האיזון הסופי שבין בני הזוג, ולו בכדי להקל במעט על הקושי הכלכלי המשמעותי של המשיבה, שכנראה אף בעלת קושי להשתכר לנוכח מחלת הזאבת ממנה סובלת.24. אכן, טרם הוגשה חוות דעתו של מומחה בית המשפט לענין נכסי הצדדים (ראה סעיף 9 לעיל), אך כאמור בית המשפט קמא הניח כי כיום, לאחר ישיבת ההוכחות מיום 13.12.17, גדלו משמעותית הסיכויים לקבוע כי המשיבה זכאית לקבל מחצית מהזכויות בבית ב[ארה"ב], ודי בכך בכדי להורות על איזון חלקי לאלתר של חלק מהכספים הנזילים. בכך לכאורה הלך בית משפט קמא בנתיב שקבעה כב' השופטת אטיאס (ראה סעיף 13 לעיל) שאומץ אף בבית המשפט העליון ע"י כב' השופט הנדל, כמצויין בסעיף 19 לעיל. מכאן שאין ממש בטענת המבקש כי טרם הוראה, אפילו על איזון חלקי, היה ראוי להמתין לחוות דעת מומחה בית משפט בנדון.
25. העובדה כי בית המשפט הורה כי האיזון החלקי ייעשה מכספים נזילים הגם שתמונת המצב העובדתי התבהרה בנכס נדל"ן, אינה משנה לענין התוצאה, ואין ממש בטענת המבקש בנקודה זו.
מכלול נכסי הצדדים המשותף הנטען ע"י המשיבה כולל את הבית ב[ארה"ב], חשבונות הנאמנות וכספים מזומנים בחשבון/ות בנק שונים, בסכום ידוע (ואולי יש נכסים/כספים נוספים מוסתרים – כך טוענת המשיבה) של כ-12 מליון דולר. משמצא בית המשפט קמא כיום, לאחר התבהרות תמונת המצב העובדתי משפטי בנוגע לבית, כי מירב הסיכוי שזכויות הצדדים בו משותפים, היה מוסמך ורשאי לקבוע, לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה, שיאוזן חלק ממנו באמצעות כספים נזילים, תוך איזון סופי כולל בסופו של ההליך. זכויותיו של המבקש באיזון המשאבים הכולל לא ייפגעו כתוצאה מכך, אך בכך נקל כלכלית ולאלתר על המשיבה, מאשר אם היינו מורים על מכירת הבית, פעולה מורכבת וממושכת יותר, תוך איזון חלקי מתוך כספי התמורה.
26. האמור בסעיפים 22-25 לעיל גם מלמדנו כי היה מקום לנהוג, לאחר התבהרות תמונת המצב העובדתי משפטי בכל הקשור לזכויות הבית, כפי שנהג בית משפט קמא, ולהורות על איזון חלקי בהסתמך על זכויות אלה בבית בלבד. זאת טרם הכרעה לענין תוקפו של הסכם הטראסט ו/או חשבון/ות הנאמנות וחלקם של הצדדים בו, סוגיות אותן הותיר בית משפט קמא להכרעה לאחר קבלת חוות דעת המומחה ובמסגרת פסק הדין.
לכן אין ממש בטענת המבקש בנדון המפורטות בסעיפים 16(ב-ה) לעיל.
27. אין גם ממש בטענת המבקש כי חיובו על ידי בית משפט קמא לחתום על הוראות לבנק המצוי בחו"ל (ארה"ב) לצורך שחרור הכספים עליהם הורה בהחלטתו, מהווה עקיפת כללי המשפט הבינלאומי הפרטי. טענה דומה העלה המבקש בפני במסגרת רמ"ש 37332-08-17 שעסקה, בין היתר, במימון המומחים שמינה בית משפט קמא, והוראתו כי מימון המומחים ייעשה מהכספים הנזילים באחד החשבונות שבחו"ל, תוך הוראה למבקש לחתום על מסמכים לשחרור הכספים, ודחיתי טענה זו בהחלטה מיום 17.9.17.
בהחלטתי האמורה ציינתי כדלקמן:
"גם לא מצאתי ממש בטענת המבקש, כי חיובו לפנות לבנק שבארה"ב במכתב הוראה להעברת שכר טרחת המומחים מתוך חשבון זה, מהווה "חיוב אישי" המנוגד לכללי המשפט הבינ"ל, שכן נעשה ללא הליכי אכיפה בארה"ב. המבקש טען טענתו זו בעלמא, ללא אסמכתאות. מעבר לכך, אין מדובר באכיפת פסק דין שניתן בישראל בארה"ב, שאז אכן יש צורך בהליכי אכיפה בארה"ב, כפי שהיה צורך בהליכי אכיפה של פסק דין שניתן בארה"ב בישראל, על פי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח – 1958.עסקינן בהחלטה העוסקת במימון ביניים של שכר טרחת מומחים, בהליך המתנהל בישראל כדין, על פי הדין במדינת ישראל, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט להורות לצדדים לממן זאת מכספים הנתונים במחלוקת בחשבון בארה"ב.משמוסמך בית המשפט להורות זאת, רשאי גם להורות כי הצדדים יפעלו ליישום החלטה זו באמצעות מתן הוראה מתאימה לבנק שבארה"ב" (ציטוט מסעיף 33 להחלטה).
המבקש בבקשתו הנדונה מבקש להיעזר בהחלטתי האמורה כחיזוק לטענתו, כי חיובו לחתום על טופס בקשה לשחרור כספים בבנק בחו"ל (ארה"ב) לשם ביצוע ההחלטה נשוא רמ"ש זה, הינה עקיפת כללי המשפט הבינלאומי הפרטי, שכן יש צורך בהליך אכיפת ההחלטה בחו"ל (ארה"ב), באופן דומה לאכיפת פסק דין זר בישראל.
28. סבורני כי המבקש "לא דק פורתא" בהחלטתי המצוטטת בסעיף 27 לעיל, ואבהיר את דבריי.
אכן פסק דין שניתן בישראל ורוצים לאכפו בחו"ל כשהחייב על-פי פסק הדין (הנתבע) נמצא בחו"ל, אין דרך לעשות זאת אלא במסגרת הליך של אכיפת פסק הדין בחו"ל, דוגמת הליך שנדרש לאכיפת פסק דין שניתן בחו"ל ורוצים לאכפו נגד חייב/נתבע הנמצא בישראל, בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח-1958, על כל תנאיו וסייגיו.
לכך כוונו דבריי כשציינתי בהחלטה המצוטטת מפי בסעיף 27 לעיל כי:
"מעבר לכך, אין מדובר באכיפת פסק דין שניתן בישראל בארה"ב, שאז אכן יש צורך בהליכי אכיפה בארה"ב, כפי שהיה צורך בהליכי אכיפה של פסק דין שניתן בארה"ב בישראל, על פי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח – 1958".
לעומת זאת, במקרה דנן מדובר בהחלטה שניתנה בישראל, ע"י בית משפט מוסמך בישראל שאמור לפסוק על-פי הדין הישראלי, נגד נתבע הנמצא בישראל והליך האכיפה מתבצע בישראל (חיוב המבקש/הנתבע לחתום על מסמכים בישראל לשחרור הכספים בהתאם להחלטה). הצו אינו מכוון נגד הבנק בארה"ב בו מצויים הכספים, אלא נגד המבקש הנמצא כאמור בישראל.במילים אחרות - אין עסקינן בסיטואציה המחייבת הליך של אכיפת פסק דין בחו"ל.
סבורני כי כב' השופט דאוד מאזן הבין החלטתי נכון, כשקבע בהחלטתו לענין עכוב ביצוע מיום 18.2.18 בעמ"ש 41465-10-17 (ערעור שהגיש המבקש על פסק דין שניתן בין הצדדים דנן, בין היתר, במזונות אישה וילדים), בהסתמך על החלטתי המצוטטת בסעיף 27 לעיל, כי :
" מסקנה זו של כב' השופט חננאל שרעבי מקובלת עלי, שכן, מדובר באכיפת פסק דין בישראל שניתן בישראל ובית המשפט היה רשאי להורות על דרך ביצועו, הוא היה מוסמך גם להורות למערער לחתום על כל ההוראות המתאימות לצורך חיוב חשבונותיו בחו"ל ועל כן, אין כאן שאלה של הפרת כללי המשפט הבינלאומי, כנטען על ידי המבקש. משכך, אין מקום לעכב הוראה זו שניתנה על ידי בית המשפט, שכל כולה יישום פסק דין שניתן כדין במדינת ישראל".
נזכיר כי בהתאם לסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984:
"כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו".
מכוחו של סעיף זה, היה מוסמך בית משפט קמא ליתן צו עשה המכוון למבקש, הנתבע בפניו בישראל בהתאם לדין הישראלי, המחייבו לפעול לשחרור הכספים נשוא החלטתו מיום 7.2.18. ככל שלא ימלא המבקש אחר צו זה יהיה ניתן לאכוף הצו בישראל (ולא בחו"ל) באמצעות נקיטת הליכים נגדו לפי פקודת בזיון בית המשפט, הקובעת בסעיף 6 כי לבית משפט אזרחי בישראל:
"תהא ... הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".
שוב נדגיש, וסבורני כי נתון זה נעלם מעיני המבקש בטענת החיוב האישי בבקשה הנדונה – במקרה דנן הצו לפעול לשחרור הכספים ניתן נגד המבקש אישית, ולא נגד מוסד כלשהו המצוי בארה"ב, דוגמת הבנק בו מצויים הכספים. הצו ניתן במסגרת הליך שיפוטי המתנהל בישראל בין מתדיינים בישראל על-פי הדין הישראלי ובמסגרת סמכותו של בית המשפט.
על פניו צו כזה יכול להיאכף בישראל ואינו מחייב אכיפתו במסגרת אכיפת פסק דין זר בחו"ל. בכל מקרה המבקש לא הוכיח אחרת, אלא טען טענותיו בנקודה זו בעלמא ללא כל אסמכתאות שהן.
29. על מנת להמחיש את דברינו ניתן הדוגמא הבאה מכיוון הפוך – של התדיינות בארה"ב:
שני אנשים מתדיינים בארצות הברית בהתאם לדין האמריקאי.לשני המתדיינים חשבון בנק משותף בישראל ובו כספים נזילים (להלן: "הכספים הנזילים").במסגרת ההליך השיפוטי נתן בית המשפט בארצות הברית צו המכוון לאחד המתדיינים לפעול לשחרור הכספים הנזילים.
האם הצו מהווה הפרת הוראות חוק אכיפת פסקי חוץ התשי"ח-1958?התשובה לטעמי שלילית."פסק חוץ" המחייב הליכי אכיפה בישראל מוגדר בסעיף 1 לחוק האמור במילים הבאות:
"פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בענין אזרחי, לרבות פסק דין לתשלום פיצויים או נזקים לצד שנפגע, אף כשלא ניתן בענין אזרחי".
סעיף 2 לחוק האמור קובע כי – "לא ייאכף בישראל פסק-חוץ אלא לפי חוק זה".
הצו שניתן בארה"ב נגד המתדיין בארה"ב אינו מחייב אכיפה בישראל לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, שכן לא נועד להליכי אכיפה בישראל אלא בארה"ב (חתימת המתדיין בארה"ב, על טפסים לשחרור הכספים הנזילים שבישראל במסגרת הליך שיפוטי שנוהל כדין וצו שניתן במסגרתו). הצו לא כוון לבנק בישראל בו מצויים הכספים הנזילים, אלא כאמור כוון למתדיין המצוי בארה"ב.
ההשלכה למקרה דנן ברורה. כל עוד מכוון הצו שניתן בהליך שיפוטי בישראל נגד המבקש המצוי בישראל, אין תחולה למשפט הבינלאומי הפרטי.
סוף דבר
30. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הערעור.
31. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בערעור זה בשיעור של 6000 ₪. סכום זה ישולם למשיבה, באמצעות בא כוחה, באמצעות הערבון שהפקיד המבקש במסגרת ערעור זה.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.

הורד קובץ

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת

הודעה

Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

כתבות קשורות

חריג: גרושה תקבל 300,000 דולר על חשבון איזון המשאבים הסופי

חזרה לתוצאות חיפוש >>

שאל את המשפטן

יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך

*	*
	*

צור
קשר

אוהד הרן עו"ד

צור
קשר

דולב זורע משרד עו"ד

צור
קשר

גילה בן שטרית, סאלחין משרד עו"ד

צור
קשר

מאיר שחל עו"ד נוטריון ומגשר

צור
קשר

עורכת דין שירלי גלילי

צור
קשר

רפי בוקר עו"ד ונוטריון

צור
קשר

ניר ישראל משרד עורכי דין

ראשי

דף בית - פסקדין
חיפוש במאגרים
המגזין
חקיקה
פייסבוק
שרות לקוחות
תנאי שימוש אודות

תחומי משפט במגזין

דיני חוזים ייפוי כוח מתמשך משפט מסחרי ניכור הורי דיני עבודה תביעות ביטוח ונזקי רכוש פלילי מקרקעין ונדל"ן דיני צרכנות ותיירות בנקים קניין רוחני דיני משפחה דיני חברות הוצאה לפועל רשלנות רפואית נזקי גוף ותאונות מיסים תעבורה צבא ומשרד הבטחון ביטוח לאומי תמ"א 38 לשון הרע חדלות פירעון אזרחויות ואשרות ירושות וצוואות

עורכי דין לפי תחום

דיני חוזים ייפוי כוח מתמשך משפט מסחרי גישור עסקי הדין האמריקאי דיני תעופה מטבעות דיגיטליים אשרות עבודה דיני עבודה תביעות ביטוח ונזקי רכוש פלילי מקרקעין ונדל"ן דיני צרכנות ותיירות קניין רוחני דיני משפחה דיני חברות הוצאה לפועל רשלנות רפואית נזקי גוף ותאונות תקשורת ואינטרנט מיסים תעבורה חוקתי ומנהלי גישור ובוררויות צבא ומשרד הבטחון ביטוח לאומי תמ"א 38 פשיטת רגל תביעות ייצוגיות לשון הרע דיני ספורט אזרחויות ואשרות אזרחות זרה ודרכון זר ירושות וצוואות נוטריון

שיתופי פעולה

ערוץ המשפט באתר ynet ערוץ המשפט באתר mako התאחדות בוני בארץ עוקץ ייעוץ seo : שמוליק דורינבאום