עניינה של עתירה זו נוגע לשורה של החלטות שניתנו בנוגע לבקשה להיתר בניה להקמת בית ספר בשכונת "צמרות" בהרצליה, במסגרתה פורסמה הקלה לתוספת שימוש של בית ספר במגרש. (להלן: "הבקשה להיתר").
במסגרת עתירה זו ביקשו העותרים לצאת כנגד החלטות המשיבות אשר אישרו את הקמת בית הספר כמו גם, החלטת המשיבה 2 (להלן: "ועדת הערר"), אשר דחתה את ערר העותרים שבפני על הסף, מהטעם של העדר סמכות עניינית.
יצוין כי העותרים 3 ו – 23 נמחקו מהעתירה, לבקשתם.
-
בבסיס העתירה עומדת בקשת עירית הרצליה להקמת בית ספר חדש על גבי מקרקעין הידועים כמגרש IX בתחום תכנית הר/ 1656. (להלן: "המגרש")
-
בהתאם להוראות התכנית החלה (סעיף 6ה' לתקנון תכנית הר/1656), ניתן לבנות על המגרש מבני ציבור כדלקמן: "גני ילדים, מעונות יום, בתי כנסת, מרפאות, ספריה, מועדונים למבוגרים ונוער".
-
במסגרת הבקשה להיתר פורסמה בקשה להקלה מהוראות תכנית הר/1656, לתוספת שימוש של בית ספר במגרש. זאת בהתאם לסעיף ה בתכנית הר/1656 הקובע כי: "ניתן יהיה לאשר שימוש אחר התואם הוראות תכנית המתאר 253א' במתכונת הקלה ובאישור ועדה מחוזית."
-
לבקשה הוגשו התנגדויות שונות על ידי רבים מתושבי הסביבה. מרבית טענות המתנגדים נגעו לסוגיית השימוש של בית הספר במגרש, וחלק קטן מהן נגע לשאלת התאמת הבקשה להיתר להוראות שונות בתכנית החלה, כגון טענות העוסקות בחישוב שטחים.
-
ביום 11.7.18 דנה הוועדה המקומית בהתנגדויות והחליטה לאשר את הבקשה בתנאים, תוך דחיית ההתנגדויות ברובן. אחד התנאים שנקבע הוא אישור של הוועדה המחוזית לעניין השימוש המבוקש. בהתאם, ביום 14.8.18 העבירה הוועדה המקומית את הבקשה לאישור השימוש הנוסף, לוועדה המחוזית.
-
בהתאם, הועברה בקשת ההיתר להקמת בית הספר במגרש לשם קבלת אישור הוועדה המחוזית, ואולם, עוד בטרם התקבלה החלטת הוועדה המחוזית בעניין התוספת לשימוש, הגישו העותרים שני עררים על החלטת הוועדה המקומית, לוועדת הערר.
ביום 16.9.18 הוגש ערר מס' הר/0918/1138 (ע"י מרבית העותרים בעתירה זו), וביום 10.10.18 הוגש ערר מס' הר/1018/1156 (ע"י העותרת 2). במסגרת עררים אלו חזרו העותרים על טענותיהם, כפי שהועלו בכתבי ההתנגדות.
-
הוועדה המקומית הגיבה והבהירה, כי לעמדתה אין לעותרים זכות ערר בגין תוספת השימוש במקרקעין לבית הספר, מאחר ולדעתה המדובר בשימוש תואם תכנית, הכפוף לאישור הוועדה המחוזית, ועל כן אין לעותרים זכות ערר, ככל שהבקשה לשימוש המבוקש תאושר על ידי הוועדה המחוזית.
-
ביום 19.11.2018 דנה וועדת המשנה א' של הוועדה המחוזית בבקשת הוועדה המקומית לאישור שימוש בית הספר במגרש והחליטה לאשר את השימוש המבוקש בנימוק: "זאת נוכח העובדה שמדובר בשימוש דומה לשימושים המותרים, והשימוש נדרש לפי הצהרת גורמי המקצוע בוועדה המקומית ובמשרד החינוך, ובין השאר נוכח מיזמי פינוי בינוי בשכונה והצפי לגידול האוכלוסיה, ולאור העובדה שבית הספר הקיים עמוס כבר עתה." כמו כן, החליטה הוועדה המחוזית לאמץ את הפרסומים, כפי שנעשו על ידי הוועדה המקומית וכי המשך שמיעת ההתנגדויות יהיה בפני ועדת משנה ב' להתנגדויות.
העותרים לא תקפו החלטה זו.
-
ביום 5.12.18 הגישה הוועדה המקומית לוועדת הערר "בקשה לביטול הדיון ומחיקת הערר ולחלופין לדחיית המועד לדיון בערר". במסגרת הבקשה טענה הוועדה המקומית, כי לעותרים אין זכות להגשת ערר, ובנוסף עדכנה הוועדה המקומית דבר מתן החלטת הוועדה המחוזית, המאשרת את השימוש וקובעת את שמיעת ההתנגדויות בפניה. הוועדה המקומית טענה בפני ועדת הערר, כי נוכח העובדה שההתנגדויות של העוררים אמורות להישמע בפני ועדת משנה ב' של הוועדה המחוזית, אין מקום ואין גם זכות להשמיע באופן מקביל בפני שתי ערכאות תכנוניות שונות. עוד ציינו כי, אם וככל שהוועדה המחוזית תדחה את התנגדויות העוררים, שמורה להם הזכות לעתור על החלטה זו לבית המשפט ולא בפני ועדת הערר. לחלופין, טענו כי אם יוחלט כי לוועדת הערר יש סמכות לדון בטענות העוררים, הרי שברי שאין מקום לדון בטענותיהם, אלא לאחר סיום ההליך בוועדה המחוזית ואישורו הסופי של השימוש הנוסף על ידי הוועדה המחוזית.
(ראו נספח 3 לתשובת המשיבים 2-3).
-
ביום 18.12.18 הגיבו העותרים לבקשת הוועדה המקומית למחיקת הערר, וטענו כי הם עומדים על זכותם לקיום דיון בפני ועדת הערר, אולם לא יתנגדו לדחיית הדיון בפני ועדת הערר עד לאחר הדיון שיתקיים בפני הוועדה המחוזית. עם זאת הדגישו העותרים כי אין בדחיה האמורה כדי לייתר את הדיון בפני ועדת הערר.
(ראו תגובות העותרים – נספח 4 ו-5 לתשובת המשיבות 2-3).
-
ביום 19.12.18 הוגשה לוועדת הערר בקשה נוספת מטעם הוועדה המקומית, למחיקת הערר ולחלופין לדחיית מועד הדיון בו. במסגרת בקשה זו עדכנה הוועדה המקומית, כי נקבעה ישיבה בוועדת משנה ב' להתנגדויות של הוועדה המחוזית, לתאריך 7.1.19.
-
ביום 20.12.18 ניתנה החלטת יו"ר ועדת הערר, לפיה:
"עמדת העוררים לבקשת הוועדה המקומית אינה ברורה, שכן מהודעת הוועדה המקומית עולה שהוועדה המקומית החליטה לשמוע את התנגדותם להוספת השימוש של בית הספר, עניין הנתון לסמכותה ולאישורה לפי התכנית החלה. מובן שוועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על הוועדה המחוזית. לפיכך בשלב זה יבוטל הדיון הקבוע ליום 27.12.18. הוועדה המקומית תגיש עדכון ביחס להחלטת הוועדה המחוזית ברגע שתינתן". (ההדגשה במקור).
(ראו העתק הבקשה הנוספת מטעם הוועדה המקומית מיום 19.12.18 והחלטת ועדת הערר מיום 20.12.18 לתשובת המשיבות 2-3).
-
ביום 7.1.19 התקיים דיון בפני ועדת משנה ב' של הוועדה המחוזית. בפתח הדיון ציינה יו"ר הוועדה המחוזית כי:
"אני מדייקת ומחדדת שהדיון אצלנו הוא דיון בשימוש, אך ורק בשימוש ולכן הטיעונים היחידים שניתן לטעון לגביהם הם לעניין השימוש במגרש הזה עבור בית-ספר, האם נכון או לא נכון להקים בית-ספר במקום".
-
במהלך הדיון נשמעו בהרחבה טענות העותרים ביחס לשימוש המבוקש. כמו כן, בדיון נשמעה יועצת תנועה אשר ערכה את התכנית התנועתית, שליוותה את הבקשה להיתר, וכן הוצג נספח התנועה, אשר נטען כי לא הוצג קודם לכן למתנגדים.
בסיום הדיון ניתנה החלטת הוועדה, לפיה:
"נספח התנועה יועבר על ידי הוועדה המקומית לכל המתנגדים תוך שבעה ימים. למתנגדים תהיה אפשרות להעביר השלמת טיעון תוך 7 ימים נוספים בכתב לכל הצדדים. הוועדה תשוב ותדון בדיון פנימי בתום המועדים כאמור".
(ראו העתק תמליל הדיון בוועדה המחוזית מיום 7.1.19 ונספח 7 לתשובת המשיבות 2-3).
-
ביום 4.3.19, לאחר העברת התייחסות העותרים לנספח התנועה, קיימה הוועדה המחוזית דיון פנימי, ולאחר מכן נתנה את החלטתה נשוא העתירה, במסגרתה דחתה את ההתנגדויות והחליטה לאשר את השימוש המבוקש להקמת בית ספר במגרש נשוא הבקשה, בכפוף לעמידה בתקנים והתקנות לשימוש המבוקש.
העותרים לא תקפו החלטה זו.
-
במקביל לדיונים בפני הוועדה המחוזית, ביום 13.3.2019, העבירו העותרים הודעה מעדכנת לוועדת הערר במסגרתה פרסו את שורת טענותיהם כפי שטענו בפני הוועדה המחוזית. העותרים ביקשו לתקוף את החלטת הוועדה המחוזית באמצעות דיון בערר בפני ועדת הערר. ואולם, לאחר קבלת עמדת הוועדה המקומית, אשר טענה להעדר סמכות ועדת הערר לדון בסוגיות שהוכרעו על ידי הוועדה המחוזית בדבר השימוש שיעשה במגרש, הורתה ועדת הערר על קיום דיון בפניה, תוך שהבהירה כי לא יידונו בו עניינים שהוכרעו כבר על ידי הוועדה המחוזית.
-
ביום 13.5.2019 התקיים דיון בפני ועדת הערר במסגרתו התיימרו העותרים לחזור על טענות שהוכרעו על ידי הוועדה המחוזית, ואף טענות לפגמים שונים ביחס להליך שהתקיים בפני הוועדה המחוזית, תוך שהם טוענים בפני ועדת הערר לפגמים בזכות הטיעון שניתנה להם על ידי הוועדה המחוזית.
-
בהחלטה מיום 14.5.2019, קבעה ועדת הערר, כי היא איננה יושבת כערכאת ערעור על החלטות הוועדה המחוזית, הן לעניין תוכנן והן לעניין פגמים פרוצדורליים שנטען שנפלו בהן, וכי אין זכות ערר לוועדת הערר על החלטת הוועדה המחוזית בעניין תוספת השימוש. למעלה מן הצורך הוסיפה, כי עיינה בתמלול הדיונים שהתקיימו בפני הוועדה המחוזית ומצאה כי לא רק שניתנה לעותרים ההזדמנות להשמיע את כלל טענותיהם אלא שנשמע באריכות אף יועץ התנועה מטעמם והתקיים דיון ממצה בכלל הטענות. בנסיבות אלה ובהתאם להלכה, כי זכות הערר לוועדת הערר מוגבלת להחלטות הוועדה המקומית בסוגיות של הקלות ושימושים חורגים וכן לטענות לסטייה מתכנית, ומשלא פורסמה הקלה דחתה את הטענות בנדון על הסף.
הטענה היחידה בה דנה ועדת הערר נגע לטענות העותרים לפיהן שטח המגרש אינו עונה לדרישות סעיף 57ה' לתכנית הר/253א', בכל הנוגע לשטחה של כיתת הלימוד ואולם, טענה זו נדחתה בהחלטה מנומקת ולפיה לא נטענה הטענה בעלמא ולא הוכחה.
נקבע, כי לא מנוצלים כל אחוזי הבניה ועל כן לא הוכחה סטייה מתכנית בהקשר זה. בכל הנוגע לשטחה של כיתת לימוד אימצה ועדת הערר את עמדת הוועדה המקומית לפיה הסעיף עליו מסתמכת טענה זו, סעיף 57ה' לתכנית הר/253א' אינו רלבנטי. לקביעת ועדת הערר סעיף זה מתייחס לאישור הקמת בנייני ציבור באזורים שבהם רשימת התכליות אינה כוללת בנינים ציבוריים. בעוד שבעניין הנדון מדובר במגרש המצוי באזור המיועד לבניית בנייני ציבור, בין השאר בית ספר. לכן, נטען כי לא נדרשה הקלה מהוראות סעיף 57ה' לתכנית הר/253א' מהטעם שסעיף זה אינו חל על בקשת ההיתר שנדונה.
טענות העותרים
-
לטענת העותרים החלטות המשיבות התקבלו תוך שנפלו בהן פגמים מהותיים היורדים לשורשו של ההליך המינהלי ובכלל זה, אי מתן זכות טיעון בפני הוועדה המקומית, אי מתן זכות ערר בפני ועדת הערר, העדר סבירות קיצונית ובלתי מידתית בהחלטות הוועדה המקומית והוועדה המחוזית עת אושר שימוש שאינו קבוע בתכנית המאפשר הקמת בית בית ספר, לטענתם, בניגוד להוראות תכנית. ביתר פירוט טענו העותרים:
-
זכות ערר על החלטת הוועדה המקומית – נטען, כי שגתה ועדת הערר משקבעה, כי אין בסמכותה לדון בערר שבעיקרון תוקף החלטת שימוש על דרך של הקלה אשר ניתנה על ידי הוועדה המקומית, ולטענתם, אין באישור ההחלטה בוועדה המחוזית כדי לפגוע בזכות הערר הקמה להם מכוח ההקלה המבוקשת.
לטענת העותרים אישור הוועדה המחוזית לעניין השימוש, היינו הקמת בית הספר, מהווה נדבך וחלק בלתי נפרד מהחלטת הוועדה המקומית אשר קיבלה החלטה בדבר השימוש במגרש לצרכי הקמת בית הספר. לפיכך, טענו כי יש לראות בהחלטת הוועדה המחוזית בנדון כ"נבלעת" ו/או בלתי נפרדת מהחלטת הוועדה המקומית, ו/או שזורה ושלובה בהחלטת הוועדה המקומית, באופן המקים להם זכות ערר בסוגיית "השימוש" בפני ועדת הערר, וזאת בהתאם להוראות סעיף 152(א)(1) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").
בהתאם, נטען כי שגתה ועדת הערר עת דחתה על הסף את טענותיהם, מהטעם כי אין בידיה להידרש לערר על החלטת הועדה המחוזית בסוגיית השימוש.
לעניין זה טענו העותרים לשלילת זכות יסוד חוקתית היא זכות הערר וטענו, כי סירובה של ועדת הערר לדון בסוגיית השימוש, להקמת בית הספר במגרש, נעשתה בניגוד לחוק ויש לראות בהחלטת ועדת הערר כפגם מינהלי היורד לשורשו של הליך.
-
סבירות החלטת הוועדה המקומית אשר אושרה על ידי הוועדה המחוזית – לחילופין, ביקשו העותרים לתקוף את סבירות החלטות הוועדה המקומית ולאחריה החלטת הוועדה המחוזית אשר אישרו הקמת בית ספר על המגרש הנדון.
לטענתם, התכנית החלה איננה מאפשרת הקמת בית ספר במקום, גם לא באישור הוועדה המחוזית נוכח הוראות תכנית המתאר הר/1656 העושה הפרדה ברורה בין מגרשים המיועדים לבניני ציבור ובהם קריית חינוך הכוללת בית ספר, לבין מגרשים בהן ניתן לבנות שורה של מבנים ציבוריים כאשר "בית הספר" אינו נמנה על הרשימה.
לגופה של החלטה טענו העותרים כנגד סבירות ההחלטה להקים במקום בית ספר מחמת כאוס תחבורתי ובטיחותי שהדבר יעורר, בהינתן גודל השכונה, הרחובות הצרים והקטנים שאינם ערוכים לקליטת עומסי תנועה שיווצרו ככל שיוקם בית הספר כמתוכנן, כאשר על פי התכנית האחרונה המדובר במבנה בן 3 קומות אשר יכיל 18 כתות לימוד. טענות נוספות נשמעו מפי העותרים בכל הנוגע לדבר אי עמידה בתקנים של משרד החינוך בכל הנוגע לשטח כיתת לימוד ושטח מגרש עליו יכול להבנות בית הספר.
-
אי מתן זכות טיעון בדיון אשר התקיים בפני הוועדה המקומית לאישור השימוש – נטען כי התנגדותם נדחתה מבלי שניתנה להם האפשרות להשמיע טענותיהם באופן פרונטאלי והכל במטרה לקדם יוזמת הבניה שביקשה הוועדה המקומית לקדם.
טענות המשיבות
הוועדה המקומית
-
הוועדה המקומית חזרה וטענה, כי ניתנה לעותרים הזכות להשמיע טענותיהם וכי מאחר והחלטת השימוש היתה כפופה לאישור הועדה המחוזית הועברה ההחלטה לאישור הוועדה המחוזית בפניה הופיעו העותרים ושטחו כל טענותיהם.
-
אשר להחלטת ועדת הערר הדוחה הערר בסוגיית השימוש, טענה הוועדה המקומית כי זכות הערר קמה למתנגד רק ביחס להקלות ושימושים חורגים ולא כנגד שימוש תואם לתכנית החלה. לטעמה, החלטת הוועדה המחוזית הפכה את השימוש לבית הספר לשימוש מותר מכח התכנית החלה, השולל את זכות הערר לוועדת הערר ואין המדובר באישור שימוש מכוח הקלה. על כן, נטען, כי בדין סולק הערר בכל הנוגע לנטען בסוגיית השימוש.
-
לטענת הוועדה המקומית ככל שביקשו העותרים לצאת כנגד החלטת הוועדה המחוזית בסוגיית השימוש היה עליהם לתקוף ההחלטה בדרך של עתירה מינהלית. ואולם הם לא עשו כן במועד ועתירה זו, ככל שמבקשים הם לתקוף במסגרתה את החלטות הוועדה המחוזית, אשר כאמור ניתנו ביום 19.11.2018, וביום 4.3.2019 , נגועה היא בשיהוי ניכר.
-
לגופו של עניין, נטען כי השימוש המבוקש תואם תכנית וכי פרטי התכנון, לרבות סוגיית עומסי התנועה הינם שיקולים מקצועיים תכנונייים, להם נתנו גורמי התכנון את הדעת שאין להתערב בהם.
הוועדה המחוזית וועדת הערר
-
הוועדה המחוזית וועדת הערר חזרו על עמדת הוועדה המקומית. לטענתן, זכות הטיעון נתנה לעותרים עת נבחנו התנגדויותיהם על ידי הועדה המקומית ולאחר מכן נשמעו טענותיהם באריכות בפני הוועדה המחוזית אשר נדרשה לסוגיית השימוש וכן בפני ועדת הערר.
-
אשר לשאלת סמכותה של ועדת הערר לדון בסוגיית השימוש – נטען כי אין בסמכותה לשבת כערכאת ערר על החלטת הוועדה המחוזית, אשר נתנה הכרעתה בשאלת השימוש. ועדת הערר דחתה את ניסיונות העותרים להציג את החלטת הוועדה המחוזית המאשרת את השימוש של בית הספר, כשלובה ושזורה בהחלטת הוועדה המקומית וחזרה על העמדה, כי סמכות הוועדה קבועה בחוק והיא מוגבלת לדון על החלטות מסויימות של הוועדה המקומית ולדידה בוודאי שאינה מוסמכת לשבת כערכאת ערר על החלטת הוועדה המחוזית.
לגופו של עניין נטען, כי בהינתן ההוראה בתכנית המאפשרת תוספת שימוש לשטח באמצעות בקשה להקלה ובאישור הוועדה המחוזית, הרי משניתן אישור על ידי הוועדה המחוזית השימוש המבוקש נוסף לשימושים המותרים בתכנית שאז למעשה מדובר בתכנית תואמת תכנית. ועוד נטען, כי מקום בו לא מדובר בהחלטה בדבר הקלה או שימוש חורג, שניתנה על ידי הוועדה המקומית, כי אם על ידי הוועדה המחוזית, לא קמה זכות ערר לוועדת הערר.
-
אשר להכרעה גופה בטענת העותרים בדבר סטיה מתכנית – בכל הנוגע לשטח בית הספר ושטח הכיתות ביקשו המשיבות לאמץ את קביעות ועדת הערר בנדון אשר ראתה בכך טענות בעלמא ללא כל ביסוס עובדתי.
-
הוועדה המחוזית אף היא חזרה וטענה, כי החלטתה המאפשרת הקמת בית הספר במגרש, היא החלטה סבירה ועניינית שלא נפל בה כל פגם, ועל כן אין להתערב בה. נטען, כי ההחלטה תואמת תכנית החלה במסגרתה נתנה הוועדה הדעת לכל שורת טענות העותרים בהקשר התחבורתי והמטרד הבטיחותי.
השאלות העומדות לדיון
-
זכות טיעון בפני הוועדה המקומית, הוועדה המחוזית וועדת הערר.
-
האם לעותרים זכות ערר לוועדת הערר בסוגיית השימוש, לאחר שאושרה על ידי הוועדה המחוזית?
תקיפת הכרעת ועדת הערר בכל הנוגע לשטח מגרש להקמת בית ספר ושטח כיתה, האם מהווים סטיה מתכנית?
-
החלטת הוועדה המחוזית : אפשרות תקיפת ההחלטה - התיישנות העתירה.
-
אקדים ואומר כי לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים ראיתי לנכון לדחות העתירה. אפרט:
-
זכות טיעון בפני הוועדה המקומית, הוועדה המחוזית וועדת הערר. בעקרון אין חובת טיעון פרונטאלית בפני הוועדה המקומית וזו ניתנה לעותרים כזכות בכתב. בכל מקרה זכות טיעון בעל פה, מעבר לטיעון בכתב, ניתנה לעותרים בדיון אשר התקיים בפני הוועדה המחוזית אשר נדרשה לתהליך האישור של השימוש המבוקש. זכות טיעון בעל פה היתה לעותרים גם בפני וועדת הערר. על כן לא מצאתי, כי נפגעה זכות העותרים להשמיע טענותיהם בפני המשיבות.
-
זכות ערר לוועדת הערר בסוגיית השימוש - האם החלטת הוועדה המחוזית לאשר שימוש במגרש לצרכי הקמת בית הספר, מהווה שימוש מותר מכוח תכנית הר/1656?
ועדת הערר הינה "מוסד תכנון", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה, והינה אחד ממוסדות התכנון הנמנים בפרק ב' לחוק.
סעיף 152(א)(1) לחוק התכנון והבניה קובע כי: "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה מקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות שהוגשה לפי הוראות סעיף 149(א) רשאי לערור בפני ועדת הערר תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה בדבר הסירוב או הדחיה."
כאמור, הוראה זו תוחמת את זכות הערר לפני ועדת הערר לשני מקרים והם סירוב לבקשה להיתר והחלטת ועדה מקומית שעניינה היתר לשימוש חורג ו/או הקלה המהווה סטיה מתכנית, כאמור בסעיף 149(א) לחוק התכנון והבניה. (ראו עע"מ 317/10 שפר נ' יניב (פורסם בנבו 23.8.2012)
המקרה שבפנינו איננו נופל לגדר הוראת סעיף 152(א)(1) המעניק סמכות ערר לוועדת הערר. משאושר במגרש שימוש של בית ספר על ידי הוועדה המחוזית, לאחר שבחנה את כל ההיבטים התכנוניים הרלוונטיים ושמעה את ההתנגדויות שבאו בפניה, יש לראות באישור שניתן על ידי הוועדה המחוזית לשימוש המבוקש, כאישור המהווה תיקון לתכנית. ומשכך, יש לראות ההחלטה כחלק מתכנית ועל כן איננה מקימה זכות ערר לוועדת הערר.
טענת העותרים כי החלטת הוועדה המחוזית לכאורה נבלעת בהחלטת הוועדה המקומית לעניין השימוש אין בידי לקבל. התכנית קבעה מפורשות כי שימוש אחר שאינו מופיע בתכנית כפוף לאישור הוועדה המחוזית ומשאישרה הוועדה המחוזית שימוש שהינו הקמת בית ספר, עומדת החלטה זו בפני עצמה ואין לראותה כנבלעת בהחלטת הוועדה המקומית.
נמצא אפוא, כי צדקה ועדת הערר עת קבעה, כי אין היא יכולה להדרש לטענות העותרים בכל הנוגע לשימוש שהותר על ידי הוועדה המחוזית, שהרי ועדת הערר איננה יושבת כערכאת ערר על החלטות הוועדה המחוזית.
-
החלטת ועדת הערר בטענה בדבר סטייה מתכנית - זכות הערר קיימת ועמדה לעותרים אך ורק ביחס לטענות האחרות שהועלו על ידי העותרים בכל הנוגע לבקשת ההיתר, טענת אחת לפיה הבקשה להיתר סוטה מהתכנית בכל הנוגע לאחוזי הבניה, הטענה שהעותרים נסוגו ממנה בעת הדיון בפני ועדת הערר, ולאחר שהעותרים קיבלו את תשובת הוועדה המקומית שהגדירה מה הם אחוזי הבניה במגרש. הטענה השניה נוגעת לשטח המגרש ולשטח המינימלי הנדרש לכיתת לימוד.
בענין זה דחתה ועדת הערר את טענות העותרים כשהיא קובעת כי טענתם זו הנסמכת על הוראת סעיף 57ה' לתקנון תכנית הר/253א' איננה רלבנטית מאחר וסעיף זה עוסק ב"בניין ציבורי באזורים שונים" ולא באזורי שב"צ שכן, באזורי שב"צ הותר במפורש הקמת בית ספר. מכל מקום, גם בהינתן רלבנטיות של הוראה זו נקבע כי טענת העותרים איננה נסמכת על מדידה כלשהי אלא שהיא נטענת בעלמא. בהתאם קבעה הוועדה, כי לא הוכחה סטיה מתכנית בהקשר זה.
בקביעה זו לא מצאתי כל בסיס עובדתי להתערב. גם בהינתן רלבנטיות הוראה זו אליה מפנים העותרים, הרי שבהעדר תשתית ראיתית לביסוס טענה עובדתית נשמטת הקרקע תחת טענה זו של העותרים מכל וכל.
תקיפת החלטת הוועדה המחוזית
-
החלטת הוועדה המחוזית המתירה השימוש המבוקש להקמת בית הספר ניתנה ביום 19.11.18. בפני העותרים פתוחה היתה הדרך לתקוף החלטה זו בדרך של הגשת עתירה מינהלית. העותרים לא עשו כן במועד וככל שבמסגרת עתירה זו מבקשים הם לתקוף את ההחלטה, הרי שעתירה זו נגועה בשיהוי ניכר וזאת בהינתן העובדה, כי עתירה זו הוגשה כמעט כשנה לאחר מתן ההחלטה.
סוף דבר
-
מכל הטעמים לעיל, דין העתירה להדחות.
העותרים ישאו בהוצאות המשיבות בסך כולל של 15,000 ₪ .
ניתן היום, ז' כסלו תשפ"א, 23 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.
חתימה