אבו נגמה נ' אבו סנינה ואח'

א.רקע וטענות הצדדים 

1.בפניי תביעה כספית בעטיה של תאונת דרכים. עניינה של תובענה זו הינה מחלוקת בין חברת הביטוח, הנתבעת 2, למבוטח על ידה, הוא הנתבע 1 בענייננו. בעוד המבוטח טוען, כי חברת הביטוח צריכה לשלם לו פיצויים בגין תאונה שאירעה לרכבו, טוענת היא מנגד, כי המבוטח כרת את חוזה הביטוח לאחר התאונה ולכן אין מקום שחברת הביטוח תשלם לו פיצויים.

2.התובעת הייתה בכל הזמנים הבעלים של רכב מסוג מאזדה 6 מספר רישוי xxxx. הרכב של התובעת היה בשימוש בעלה תייסיר אבו נגמה.

3.הנתבע 1 היה בעלים של הרכב הנתבע מספר רישוי xxx.

4.הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח הרשומה כחוק בישראל. הנתבעת 2 הייתה בכל הזמנים הרלוונטית לתביעה המבטחת של רכב הנתבע 1.

5.לפי טענת התובע, בתאריך 14.2.15, בסביבות השעה 22:00, בירושלים, כאשר הרכב של התובעת היה בחניה ליד החנות של התובעים, נהג רכב הנתבעים איבד שליטה, ופגע ברכב של התובעת בחלקו האחורי והדף אותו לעבר עמוד של תמרור אשר היה מוצב לפני הרכב של התובע.

6.התאונה גרמה לנזק של רכב התובעת במוקד אחורי ובמוקד קדמי, וזאת כמתואר בחוות הדעת של השמאי, המצורפת לכתב התביעה.

7.התובעת טענה, כי נגרמו לה נזקים לרכבה בסך של 32,566 ש"ח. בנוסף, שילמה הוצאות שמאי בסך 2,360 וכן נגרם לה נזק בגין ירידת ערך בסך של 5,888 ש"ח.

8.הנתבע 1 טען, כי בתאריך 14.2.15, נסע הנתבע 1 ברכב מספר רישוי 4445917 ברחוב הראשי בבית חנינא בירושלים. רכב אחר, שנסע לפניו עצר פתאום. הנתבע, על מנת שלא לפגוע ברכב שנסע לפניו, הסיט את רכבו לצד ימין ופגע ברכב התובעת שעמד בצד הרחוב.

9.לטענתו של הנתבע 1, בכל הזמנים הרלוונטיים בכתב התביעה ביטחה הנתבעת 2 את הנתבע בפוליסת ביטוח צד ג'. אשר על כן יש, לקבוע, כי אם ובית משפט יקבע כי התובעת זכאית לפיצוי כתוצאה מהתאונה, הרי שהמבטחת היא שצריכה לשאת בהוצאות.

10.במסגרת סיכומי התובעת, חזרה היא על טענותיה בכתב הטענות. לטענתה, הרכב של התובעת תוקן במוסך בירושלים בתלפיות. התובעת שילמה את עלות התיקון, ועלות התיקון הינו 32,565 ש"ח.

11.לטענת הנתבעת 2, רכב הנתבע 1 לא היה מכוסה כיסוי ביטוחי בעת התאונה, שכן, לא הייתה בידו פוליסת ביטוח תקפה בעת התאונה. נסיבות קרות התאונה מוכחשות על ידי הנתבעת 2.

12.בסיכומי הנתבע 1 נטען, כי באשר לדוח החקירה אשר צירפה הנתבעת 2, הרי שהדוח מהווה עדות מפי השמועה, ככל שתוכן הדוח מוצג כראיה, יש לפסול אותו ואין לקבלו כראיה לתיק.

13.כן נטען על ידי הנתבע 1, שהנתבעת 2 לא הגישה את חומר החקירה כחוק, לרבות הקלטות, תמלול ההקלטות, וכן ללא ציון מדויק מיהם הנחקרים ואיפה ומתי נחקרו.

14.בסיכומים מטעם הנתבעת 1, טען, כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאחריות הנתבע להתרחשות התאונה. לעניין גובה הנזק אשר נגרם לרכב התובעת, טען הנתבע 1, כי אין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים המוכחשים, לבין אירוע התאונה, והסכומים הנתבעים לא עומדים בשום יחס לנזק שנגרם לתובעת.

ב.רקע נורמטיבי

1.סעיף 16(א) לחוק קובע כדלקמן:

"חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה – בטל."

2. לשאלה מי נושא בנטל ההוכחה, כי מקרה הביטוח לא התקיים טרם כריתת חוזה הביטוח, ניתנה תשובה מפי כב' השופט י. עמית בת.א. (עכו) 5270/95 נסאר ליביא מעארבה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו):

"לדידי, נטל ההוכחה כי מקרה הביטוח לא התקיים טרם כריתת החוזה מוטל על המבוטח. הנמקה אפשרית היא כי מדובר בתנאי מקדמי. דהיינו, על מנת להיכנס לטרקלין חוזה הביטוח ולקבל מעמד של 'מבוטח', על המתקשר בחוזה הביטוח לעבור בפרוזדור של תנאים מקדמיים. תנאים אלו, חלקם לקוחים מהדין הכללי וחלקם מדיני הביטוח... העובדה כי מקרה הביטוח לא נתקיים עובר לכריתת חוזה הביטוח הוא תנאי מקדמי שאין בלתו לצורך עצם כריתת חוזה הביטוח. המבוטח הפוטנציאלי, אינו זוכה לכרטיס הכניסה למועדון המבוטחים טרם התמלא הבסיס שהזכרנו ולפיו 'הביטוח' הוא, לפי מהותו, פרוספקטיבי ולא רטרוספקטיבי (ע"א 2046/90 אבשלום אנצילביץ נ. שמיר חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] דינים עליון ל"ד 614).

במילים אחרות, הנטל המוטל על התובע להוכחת האלמנט השלילי – קרי, כי מקרה הביטוח לא קרה טרם כריתת חוזה הביטוח – מהווה תנאי מקדמי להוכחת עצם כריתת חוזה הביטוח."

3.נטל ההוכחה הרובץ על התובע במקרה זה הינו אותו נטל שנקבע על ידי הנשיא שמגר בע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז (5), 661, ושאומץ על ידי הפסיקה בתביעות ביטוח. לפי גישה זו על המבוטח הנטל להוכיח רק את התשתית העובדתית הראשונית של האירוע המוגדר, ואז עובר הנטל אל המבטח להראות כי מקרה הביטוח אירע במעשה מכוון של המבוטח (או במקרה שלפנינו שהתאריך נרשם במסגרת קנוניה כדי לקבל במרמה תגמולי ביטוח).

ג.המחלוקת הקונקרטית נסובה סביב שתי שאלות 

1.מהו התאריך בו התרחשה התאונה.

2.האם במועד התרחשות התאונה היה רכב הנתבע 1 מבוטח אצל הנתבעת 2 בפוליסת ביטוח בעל תוקף.

דיון והכרעה

ד.התאריך בו התרחשה התאונה

1.באשר למועד התרחשות התאונה, לאורך כל ההליך, טען הנתבע 1, כי התאונה התרחשה ביום 14.5.15 כך לדוגמה, טען הנתבע בסעיף 4 לכתב ההגנה, כי בתאריך 14.2.15, נסע הנתבע 1 ברכב נושא לוחית רישוי 4445917 בנתיב נסיעתו ברחוב הראשי בבית חנינא בירושלים וכי התאונה אירעה באותו תאריך.

2.כמו כן, בתצהיר העדות הראשית מטעמו, טען הנתבע 1 בסעיף 5, כי בתאריך 14.2.15 נסע ברחוב הראשי בבית חנינא בירושלים וזהו מועד התאונה. בנוסף, גם בטופס ההודעה לתאונה, אשר צורף לכתב ההגנה, מטעם הנתבעת 2 צוין כי התאונה אירעה ביום 14.2.15.

3.הנתבע 1 ציין בתצהיר עדותו הראשית, כי לאחר אירוע התאונה הוא ירד מהרכב ואנשים במקום ניגשו אליו. לאחר ההתעניינות בשלומו, מסר הנתבע 1 במקום התאונה את פרטי הביטוח שלו לקרובי משפחתה של התובעת, אשר אחד מהם העיד בפני בית משפט בדיון הוכחות שהתקיים ביום 3.12.19. ואישר בלשונו את נכונות הדברים.

4.גם סוכן הביטוח אשר זומן להעיד מטעם הנתבעת 2 אישר את גרסתו של הנתבע 1 בכל הקשור למועד התרחשות התאונה. כך הוא העיד בפני בית משפט ביום 3.12.19, בעמוד 20 שורות 9 – 16 לפרוטוקול.

5.מועד התאונה, קיבל תימוכין בעדותו של העד מטעם התובעת, תייסר אבו נגמה, שנכח ביום התאונה ואף אישר כי קיבל לידיו את פרטי הביטוח עוד ביום התאונה.

ה.האם במועד התרחשות התאונה היה רכב הנתבע 1 מבוטח אצל המבטחת

1.משהוכח כי התאונה התרחשה ביום 14.5.15, השאלה שבפני הינה מתי נרכשה פוליסת הביטוח אצל הנתבעת 2.

2.לכתב ההגנה צירף הנתבע 2, בעמוד 8, העתק מהפוליסה המעיד על רכישת הביטוח הרלוונטי אצל הנתבעת 2.

3.כמו כן בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם הנתבע, הצהיר הנתבע 1 בסעיפים 9 – 10 נאמר: "לעניין זה אציין כי בבוקר יום התאונה ביטחתי את הרכב בפוליסת ביטוח צד ג'... בחברת הביטוח כלל, חברה לביטוח בע"מ. בסמוך לאחר התאונה פניתי לסוכן הביטוח שלי והודעתי לו על התאונה בנסיבות התרחשותו". הנתבע העיד על כך בחקירתו בבית המשפט ביום 3.12.19 עמוד 10 שורה 22 – 25.

4.גם סוכן הביטוח העיד על כך בחקירתו בבית המשפט ביום 3.12.19 בעמוד 19 שורות 33-34 וכן בעמוד 20 שורות 1 – 16. כך אמור סוכן הביטוח בחקירתו:

"ש. מתי פנה אליך הנתבע 1?

ת. (מעיין) הוא פנה אליי ב- 14.2.15.

ש. יכול להיות שהתאריך שאתה מציג לא מדוייק במאה אחוז

ת. לא יכול להיות

ש. איך שילמו לך

ת. בכרטיס אשראי

ש. מתי התשלום בוצע, אפשר לבדוק?

ת. מציג, ביום 14/2/15 - ב-5 תשלומים בשעה 10:35

ש. האם ראית את הרכב, הסתכלת עליו

ת. לא

ש. מתי הודיע לך בילאל או אבא שלו שאירעה תאונה

ת. למחרת בבוקר, לא זוכר באיזו שעה

ש. ביום 15/2

ת. כן

ש. למה דווקא את התיק הזה אתה זוכר מתי פנו אליך ובאיזה שעה

ת. רשום

ש. תראה לי

ת. כתוב בטופס התביעה על התאונה

ש. כאן יש טופס הודעה על תאונה, יש לך העתק ממנו, זה שצורף לכתב ההגנה של הנתבעת 2

ת. אני מאמין שכן

ש. עלתה טענה ממר בילאל שהוא מסר לך את הגירסה ואתה דיווחת לחברת הביטוח, מה יש לך להגיד על זה

ת. הוא בא אני חושב, לא זוכר, יש לי הרבה אנשים שבאים, לא זוכר את המקרה שלו בדיוק, אבל מה שכתוב זה באמת"

ו.דוח חוקר מטעם חברת כלל בדבר התאונה 

1.בדוח החקירה אשר נערך על ידי חברת אניגמה חקירות צוטטה הודעת הנתבע 1 ולפיה "רכב אשר לפניי עצר באופן פתאומי, רציתי לברוח ממנו בכדי לא להתנגש איתו, היה חושך, התנגשתי ברכב אשר היה עומד בצד ודחפתי אותו לעמוד".

2.יש לציין כי בדוח החוקר, מלבד הציטוט של דברי הנחקרים, לא צורפה ההקלטה של החקירה ואף לא תמליל החקירה.

3.בדברי הנתבע 1 אשר מצוטט בדוח החוקר, נאמר כי הוא הוציא את הרכב ממוסך ביום התאונה. כמו כן, אמר הנתבע 1 שכרת את חוזה הביטוח לפני קרות התאונה. לדבריו הביטוח תקף לאחר שכרת את החוזה מול סוכן הביטוח. כמו כן נאמר בדוח החוקר כי הנתבע 1 אמר לו שהתאונה אירעה בין השעות 1500 -1600. לפי דוח החוקר, הוא החוקר שוחח עם סוכן הביטוח וזה אישר כי הביטוח נעשה ביום 14.2.15 שעה 1026 וברגע זה הופקה תעודת ביטוח חובה ואף צירף תדפיס לפי התאונה התרחשה ביום 14.2.15 שעה 1026. כמו כן צוין במסגרת הדוח, שנערכה חקירה מול אביו של הנתבע 1 אבו סנינה זכריה אשר טען כי הוא עסוק.

4.בסיכום דוח החוקר נאמר כי "בחקירתנו התרשמנו לשלילה מאמינות האירוע והכיסוי הביטוחי שנעשה לרכב וזאת בהתבסס על הממצאים הבאים: בהתייחס לכיסוי הביטוחי בחקירתו מסר המבוטח כי הכיסוי נעשה ביום התאונה אולם אינו יכול לומר כמה ימים לפני כן היה הרכב בשימושו לאחר התיקון שנעשה בו. "מכאן עולה אפוא כי עפ"י גרסתו שח המבוטח היה פרק זמן בו נעשה ברכב שימוש מבלי שהיה מבוטח. בהתייחס לאירוע נציין כי בטופס ההודעה שהועבר לחברתכם נרשם כי האירוע התרחש בשעה 1542 ... בחקירתו מסר כי האירוע התרחש בין השעות 1500 1600 ... צד ג' בכתב תביעתו ובתצהיר עליו חתם רשם כי האירוע התרחש בשעה 2200 לערך".

5.לטענת התובעת והנתבע 1 , אין לקבל את דוח החוקר שהוגש מטעם חברת הביטוח כראיה. שכן, דוח החוקר מהווה עדות מפי השמועה ועל כן הינו בלתי קביל ופסול כראיה בהיותו מנוגד לכלל האוסר על עדות מפי השמועה.

6.יודגש, כי החוקר מטעם הנתבעת 2, התייצב לדיון ביום 3.12.19, והגיש את דוח החקירה לבית המשפט ולצדדים. לאחר חקירה קצרה של החוקר, התברר כי החוקר לא צרף לדוח החקירה ולהגיש לבית משפט תמלילי שיחות, או קבצי שמע אשר מתעדים את חקירת הנתבע 1, או את אביו של הנתבע, או את סוכן הביטוח.

7.סוכן הביטוח במהלך חקירתו בבית המשפט הבהיר כי הקלטות החקירות שערך לא צורפו לדוח וכך אמר:

צברי עופר (החוקר) :

ש. מה אתה מגיש?

ת. אני לא מגיש כלום.

ש. חוץ מהדוח הזה יש עוד דוחות?

ת. לא. אין דוח חקירה. יש הקלטות.

ש.ת. נכון שיש הקלטות. הקלטות של כל מי שדיברתי איתו.

ש.ת. יש הקלטה אחת של המבוטח. פגשתי אותו פעם אחת והקלטתי אותו. לא יודע כמה זמן ישבתי איתו.

ש. חצי שעה?

ת. לא, לוקח זמן.

ש. תסכים איתי שזה מעבר לשעתיים?

ת. לא יודע.

ש. בדוח הזה לא ציינת כמה זמן?

ת. לא צריך לציין.

ש. וחוץ מהקלטה הזאת של המבוטח יש לך עוד הקלטות?

ת. כן, של אביו, של סוכן הביטוח ושוב של האב. היו כמה ניסיונות לשיחות עם האב?

ב"כ הנתבע 1:

אבקש להפסיק את החקירה. כל ההקלטות של האב, הסוכן, המבוטח לא יודע כמה פעמים, נבקש לשמוע את ההקלטות. נתנגד להגשת הדוח הזה. הוא סלקטיבי. יש סדרי דין וראיות. שאלתי אותו מה רוצה להגיש כי חשבתי שיגיד שיש לו הקלטה. מגיעים עם מחשב נייד מת"א ועורכים ושומעים זאת.

החוקר:

יש לי הקלטות. אני חוקר 23 שנה. איני מביא הקלטות של מבוטח כי אי אפשר כי כמו שהוא נקב 20 שעות, אי אפשר. את ההקלטות הקצרות אוכל להשמיע כעת כלומר את ההקלטות של האב ושל הסוכן ביטוח למרות שההקלטה של הסוכן לא רלוונטית כי הוא כאן. מה שכתוב בעדות המבוטח, הוא חתום עליה וכן ... העדות של המבוטח פה – מציג לב"כ הנתבע 1."

8.סבורני שלדוח החקירה היה צורך לצרף את ההקלטה וכן את התמליל של השיחה שנערכה בין החוקר לבין הנתבע 1. ההלכה בעניין זה הינה כדלקמן:

בע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מ"י נפסק ע"י כב' השופט ע. פוגלמן:

"הכלל שגובש בשיטתנו זה מכבר, הינו כי לשם הוכחת תוכנו של מסמך, יש להציג בפני בית המשפט את המסמך המקורי, שהינו 'הראיה הטובה ביותר' להוכחת האמור בו (ראו למשל עניין הולין, סעיף 25; ע"א 118/63 ראש העיר הרצליה נ' פישמן, פ"ד יז(4) 2805 (1963); ע"א 495/82 עמל הנגב בע"מ נ' מזור, פ"ד לט(3) 97 (1985)). מקורו של הכלל בחשש כי הוכחת טענה באמצעות ראיה משנית, אינה נהנית מרמת הדיוק ומרמת האותנטיות הגלומה במסמך המקורי. אכן, כוחו של מסמך נעוץ בהיותו "כתוב", וכל "חציצה" בין המקור לבין בית המשפט מקימה את האפשרות לשיבוש תוכנו של המסמך, לאי דיוקים או להצגה של התוכן לפי נקודת ההשקפה והאינטרסים של הדובר (ראו יעקב קדמי על הראיות 589 (2003)). כלל זה רוכך, אמנם, עם השנים, עד כי כיום מדובר בכלל של העדפה המתמקד במשקל הראיות ולא בקבילותן (עניין הולין, שם; ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 224 (1984); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5)

9.לעומת זאת בעניין תא"מ (ת"א) 31695-04-10 אלדן תחבורה בע"מ נ' אמיר דארי נאמר על ידי כב' הרשם הבכיר אבי כהן כדלקמן:

"בסיכומי התובעת והנתבעת 2 לא מצאתי התייחסות ישירה ומפורשת לשאלת קבילות דו"ח החקירה וממצאי החקירה. הנתבעת 2 טענה בסיכומיה כי אין להחזיק נגדה את העובדה שהקלטת החקירות לא הוצגה, בשל כך שנעשו ניסיונות להשגת ההקלטה, אך אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, תהיה אשר תהיה הסיבה לאי הגשת ההקלטה, משעה שההקלטה לא הוצגה בפועל, לפנינו עדות מובהקת ואסורה מפי השמועה, ולמעשה, אין לפנינו דבר, שהרי כל תכלית החקירה הפרטית במקרה שלנו הייתה להציג את הודעות הנחקרים הנטענות שנמסרו לחוקר, אך הודעות אלו כלל לא הוצגו, ובמקום זאת הוצגה (באופן לא רציני כאמור, בשים לב לתוכן התצהיר הלקוני) טענה של החוקר כי הנחקרים מסרו לו הודעות. לא מדובר אפוא בתחליף קביל ורציני וחוקי להודעות עצמן;"

10.לסיכום ענין זה אומר, כי יש לקבל את דוח החוקר כראיה, שכן הדוח עוסק לא רק בציטוט שיחות, אלא גם מובאת בו הערכה סובייקטיבית של החוקר. ואולם, המשקל שיש לייחס לדוח הינו נמוך ביותר עד כדי שלילתו המלאה. ראשית, בדוח החוקר אין ממצא פוזיטיבי אשר בכוחו לבסס את החשד של חברת הביטוח לפיו התאונה אירעה לפני התקשרות הנתבע 1 עם חברת הביטוח, זאת למרות סתירות בדברי הנתבע 1 שעליהן הצביע הדוח. שנית, לא ניתן לקבל כממצא אמין את ציטוט השיחה שנערכה בין החוקר לבין הנתבע 1. הציטוט הוא קצר מאד ולפי מיטב הערכתי לא מדובר בתמלול מלא אלא חלקי ביותר ועל כן במידה רבה ניתן להגדיר את ציטוט השיחה בין החוקר לנתבע 1 כעדות מפי השמועה שאין לסמוך עליו כלל וכלל.

סיכום

1.לסיכום, אין מחלוקת כי הנתבע 1 פגע ברכבו ברכב התובעת. כמו כן, מכל המקובץ ניתן לקבוע כי הנתבע 1 עמד בנטל ההוכחה להוכיח, כי מקרה הביטוח לא התקיים טרם כריתת החוזה. מנגד הנתבעת 2 לא הציבה כל תשתית עובדתית אשר תערער את טענות הנתבע 1 . כמו כן, דוח החוקר מטעם חברת הביטוח אינו יכול לשמש ממצא אמין אשר יסתור את טענות המבוטח הוא הנתבע 1.

2.יודגש כי טענות הנתבע 1 נתמכו בסוכן הביטוח. בעניין זה סוכן הביטוח הוא שלוח של חברת הביטוח ולמעשה כאשר סוכן הביטוח מאשר את עמדת המבוטח, הרי שבכך הוא מערער עד למאד את עמדת חברת הביטוח. כך בעניין ע"א 702/89 - אליהו חברה לביטוח בעמ נ' נועם אורים ואח', פד מה(2), 811(14/04/1991) נאמר על ידי בית המשפט העליון כדלקמן:

"אחד החידושים שנקבעו בחוק חוזה הביטוח עוסק בהסדרת מערכת היחסים המשולשת שבין המבוטח, המבטח וסוכן הביטוח. (ר' לענין זה: ד' מ' ששון, דיני ביטוח (שוקן ת"א, תשמ"ט) 49-54). סעיף 32 לחוק עוסק בהגדרת התפקוד של סוכן הביטוח וקובע כי: "סוכן ביטוח" - מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים". פרק ו' לחוק קובע בכל הקשור למערך היחסים המשולש: מבטח - מבוטח - סוכן ביטוח את מעמדו של סוכן הביטוח כשלוח של המבטח ביחס לכריתת חוזה, (סעיף 33(א)), חובת הגילוי (סעיף 33(ב)), קבלת דמי הביטוח (סעיף 34) ומתן הודעות (סעיף 35). אנו רואים כי המחוקק מייחס לסוכן ביטוח מעמד נכבד בכל הנוגע להווצרות חוזה הביטוח ובמהלכו ומטיל אחריות לגבי חלק מפעולותיו על כתפי המבטח. העיסוק כסוכן ביטוח הינו עיסוק טעון רישוי, תוך שנדרשות כשירויות מסוימות (המפורטות בסימן ה' לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א - 1981). המחוקק כוון לכך שבכל הקשור לפעילות סוכן הביטוח המוזכרת לעיל הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להרשאה שקבל מן המבטח יוטל על המבטח ולא על המבוטח."

3.התוצאה היא שהנתבעת 2 תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

נזק ישיר סך של 32,566 ₪, סכום זה יישא ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל;

ירידת ערך סך של 5,888 ₪ סכום זה יישא ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל;

דוח שמאי סך של 2,360 ₪;

אגרות 1,021 ₪;

שכ"ט עו"ד 5,670 ₪.

4.כמו כן תישא הנתבעת 2 בתשלום הוצאות משפט לנתבע 1 בסך של 2,000 ₪.

5.הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"ז שבט תש"פ, 12 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.