(בערר לפי סעיף 12 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988)
עררו של נער בן 16 שנים וחצי, החפץ לעזוב ללא דיחוי את מועדון הכדורגל שבו הוא מתאמן. לוז טענתו: מאמנו, שהמועדון קבע עתה שיהיה מאמן הקבוצה גם בעונה הבאה, נוהג להשפילו ובאחד המקרים אף קיללו נמרצות, עד שנשברה רוחו של השחקן, ולא סביר עוד כי יוגבל שחרורו לכל מועדון אחר. מול גישה זו באה עמדת המועדון, שתמציתה כי תפקידו האחד של מאמן הוא להצליח מקצועית, ומכאן שלגיטימי ואף חיוני שיבקר את חניכיו גם אם בכעס, ישמיע באזניהם ובאזני אחרים דברים קשים וחריפים, כפי שקורה כדבר יום ביומו (אף כי לא כפי שתיאר העורר, נטען), וגם אם נפגע השחקן אין בכך עילה לשחרורו. משסירב המועדון, בא הערר, שיסודו בהוראת חוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק הספורט), הנדון לפניי כשופט שהוסמך לכך בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק הספורט. המחלוקת העובדתית דלה, ועיקר ההכרעה כאן היא בין הגישות העקרוניות הנוגדות באשר לסביר ושאינו סביר בשדה אימוני הספורט לקטינים.
הערר
1.העורר, ר.א. (להלן: ר'), הוא יליד שנת 2002. בערר שהגיש באמצעות אביו, עורך דין במקצועו, מתואר כי ר' הוא ספורטאי מצטיין ומעוטר הן כאתלט, הן בתחום אמנויות הלחימה. כדורגל החל לשחק באגודות מקצועיות, בנוסף לכישוריו אלה, מגיל 9 לערך. בגיל 13.5 הצטרף כשחקן בקבוצת הילדים במחלקת הנוער שמנהלות המשיבות (להלן יחד: המועדון). בגיל 15, והוא בקבוצת "נערים ג'" במועדון, חתם באמצעות הוריו על הסכם לשתי עונות וחצי, קרי עד הגיעו לגיל 17.5 לערך, עוד כשנה מהיום. בהתאם להסכם (שאינו מעניינו של ערר זה) התחייב המועדון לטפחו, כמפורט שם. מן העבר האחר, מחויב העורר לשחק במועדון עד תום ההסכם, זולת במקרה של שיתוף בפחות מ-60% מדקות המשחק. ההשתתפות של ר' בקבוצה כרוכה בתשלום חודשי של כמה מאות ש"ח, כמקובל.
2.מאמן קבוצת "נערים ג'" של ר' בעונת המשחקים לשנת 2017-2016, מונה להמשיך לאמן את הקבוצה גם בעונת המשחקים 2018-2017, לעת הפכה הקבוצה ל"נערים ב'". בכוונת מכוון הוא ייוותר כאן בכינוי הגנרי המאמן, שכן ההליך – שניכר כי היה קשה לו – אינו נסב עליו, והתחוור כי התנהלותו, כמבואר עוד, זוכה לגיבוי מלא של המועדון ותואמת את הנחייתו המקצועית של המועדון. לטענת ר', המשכת המאמן עם הקבוצה בתום העונה שעברה הסבה לו מפח נפש, אך בעידוד אמו (שעוד מכה על חטא) ואביו (שדגל בגישת ה"חוזים יש לקיים"), המשיך לעונה הנוספת ללא אומר ובהתאם להסכם.
3.עונה זו, שהסתיימה בחודש מאי 2018, תיאר ר' כסיוט מתמשך. בערר תואר כיצד נוכח אי-הצלחה מספקת של הקבוצה, החל המאמן בהשלטת "אווירת טרור" (הכל – לפי טענות הערר כמובן) על הקבוצה, במשחקים ובאימונים. המאמן נהג לצעוק על השחקנים באופן כמעט בלתי פוסק, במהלך המשחקים ולעתים אף במהלך האימונים, כולל שימוש תכוף בכינויי גנאי כלפיהם, בקשר עם טעויות שעשו, תוך שהעורר זוכה תדיר לכינוי "גולם" מפי המאמן.
התנהלות המאמן לאורך השנה כולה, עולה מן התיאור, היוותה מבחינת ר' התעמרות מתמשכת. מן הצווחות והקללות דרך קבע נפגע ר' עד עמקי נשמתו. מצב רוחו לאורך העונה היה שפוף, לימודיו נפגעו משמעותית, וכך גם השתלבותו בבית הספר. הוא סבל באימונים, לראשונה בחייו. הוריו שכרו עבורו אימונים אישיים של מאמן כדורגל כמו גם "מאמן מנטאלי", שיעזור לו להתגבר על הדיכוי מצד המאמן וללמוד כיצד להתגבר על עלבונות וביזוי. ר' לא רצה עם זאת שהוריו ישוחחו עם המאמן ואף לא שיפנו למועדון בעניין, נוכח חששו להתנכלות המאמן ולפגיעה במקומו בהרכב.
השיא, כהגדרת הערר, היה במשחק ביום 21.4.2018 ברמת השרון, שם החמצת שער של ר' סמוך לסיום (במשחק שהסתיים בתיקו) הוביל לצעקה מהדהדת של המאמן כלפיו: "בן שרמוטה". אף לאחר מכן המשיך המאמן וצעק עליו דקות ארוכות, ואף הוסיף וקילל אותו בפני השחקנים ששהו על הספסל אותה עת, לפי הנטען.
בסמוך לאותו משחק ברמת השרון, שאת שאירע בו התבייש ר' לגלות להוריו, הסתיימה העונה, ביום 12.5.2018. בסופה הודיע המועדון לשחקנים שהמאמן ימשיך עם הקבוצה גם לעונה הבאה, זו שתחל בסתיו 2018, וזאת לפליאתם ואכזבתם של ר' ושל שחקנים רבים אחרים בקבוצה, כך טענתו.
למחרת היום פנה אביו של ר', עו"ד ע.א., למועדון, וביקש לשחרר את בנו מן הקבוצה. בינתיים, הפסיק ר' להתייצב עוד לאימוני הקבוצה, שאותם העביר המאמן. נציגי המועדון הסבירו לאב כי הוא מגונן על בנו יתר על המידה, ודחו את הבקשה. ביום 23.5.2018 שוחח האב עם המנהל המקצועי החדש של המועדון, מר אייל לחמן, שניסה ארוכות לשכנע את האב להותיר את ר' במועדון. בתגובה לתיאורי ההתעמרות הסביר מר לחמן כי גם הוא עצמו, עת שימש כמאמן, צעק על שחקניו, והזכיר אף אירוע שבו המאמן המפורסם אלכס פרגוסון השליך נעל על השחקן דייוויד בקהאם; טיעונים שמלמדים לשיטת הערר על תפיסתו של המועדון והגיבוי להתנהגות המתעמרת. פנייה אחרונה לקבוצה, לשחרורו של ר' מן הקבוצה בהתאם להוראת סעיף 11א(א4) לחוק הספורט, נענתה בדחייה וסירוב. מכאן הערר.