עמ"נ
בית משפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד
|
44143-11-16
03/06/2018
|
בפני השופטת:
זהבה בוסתן
|
- נגד - |
מערערת:
מתי נכסים ובנין בע"מ עו"ד פישלר
|
משיבים:
מנהל הארנונה של עיריית פתח-תקווה עו"ד אילוביץ' עו"ד ליבר
|
פסק דין |
הערעור שבפני מכוון כנגד החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית פתח תקווה, מיום 8.9.2015, אשר קבעה כי בשנת 2016 יש לחייב את נכסי המערערת בהתאם לתעריף מזערי של תעשיה ולא תעריף מזערי של חקלאות (להלן: "ועדת הערר" ו- "ההחלטה" בהתאמה).
העובדות וטענות הצדדים
1. המערערת הינה הבעלים של נכסים הרשומים בספרי עירית פתח תקוה (להלן "העיריה") כנכסים מספר 84900270040-48, 15502290010 ו- 15502290011, המצויים ברחוב הרכבת 22 וידועים כחלקה 2 בגוש 6351 (להלן: "הנכס"). ייעוד הנכס, על פי התכנית שחלה עליו, הוא חקלאי.
2. בעבר הותר למערערת לעשות בנכס שימוש חורג לתעשייה. בשנת 2003, עקב מדיניות הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, לא להתיר שימוש חורג לתעשייה, הפסיקה המערערת את השימוש החורג שעשתה בנכס והוא ננטש והפך ללא ראוי לשימוש.
3. החל מיום 1.1.2008 ניתן למערערת פטור מתשלום ארנונה בהיות הנכס נכס שאינו ראוי לשימוש. אין חולק כי זה מצב הנכס עד היום.
4. בהתאם לתיקון סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), החל משנת 2016 על העיריה לחייב נכסים שבתחום שיפוטה לפי התעריפים שנקבעו בתיקון (תיקון 131). בהתאם, חויבה המערערת, בשנת 2016, בתשלום ארנונה בתעריף מזערי של תעשייה, שהוא השימוש האחרון אשר נעשה בנכס.
5. המערערת הגישה השגה על החיוב בארנונה וטענה כי יש לחייב את הנכס לפי סיווג מזערי של מבנה חקלאי (נספח 2 לערעור).
מנהל הארנונה בעיריה דחה את ההשגה בטענה שהשימוש האחרון שנעשה בנכס היה לתעשיה, ובהתאם לסעיף 330(2) לפקודה יש לחייבו לפי סיווג מזערי של תעשייה (נספח 3 לערעור).
6. בערר שהגישה המערערת חזרו הצדדים על טענותיהם (נספחים 4 ו- 5 לערעור).
7. ועדת הערר דחתה את טענות המערערת וקבעה כי החיוב בארנונה בהתאם לתעריף מזערי של תעשיה נעשה כדין. ועדת הערר קבעה כי "הנכס הינו בנין ששימש בעבר לתעשיה ולמשרדים. זה אופיו של הבנין ולא הובאה בפני הוועדה כל טענה אחרת. יתרה מזאת, ב"כ העורר (המערערת בפני – ז.ב.) ציין מפורשות במהלך הדיון, כי הבניין לא שימש לחקלאות.
ב"כ העוררת מבקש מאת הוועדה להתעלם מהוראות סעיף 330 הקובעת כי סוג הנכס המתאים לבניין הוא על פי השימוש האחרון שנעשה בו. כך נאמר ולא אחרת"
על החלטה ועדת הערר הוגש הערעור דנן.
טענות המערערת
8. השימוש היחיד המותר עפ"י התכנית החלה על הנכס הוא שימוש חקלאי, והוא אף השימוש היחיד שניתן היה לעשות בנכס לו היה ראוי לשימוש. העירייה עצמה פעלה לסגירת עסקים באזור שפעילותם היוותה שימוש חורג.