ורנו נ' משרד הפנים

הערעור

1.לפניי ערעור מינהלי על פסק-דינו של בית-הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן – בית-הדין) מיום 3.9.17, בתיק ערר 2140/16. בפסק-דינו דחה בית-הדין ערר שהגישה המערערת על החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, מיום 24.1.16, לאמץ את המלצת הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטאריים (להלן – הוועדה הבינמשרדית), לדחות את בקשת העותרת, אזרחית הפיליפינים, לקבלת מעמד בישראל שהוגשה בהתאם ל"נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני-זוג של ישראלים" (נוהל 5.2.0017; להלן – נוהל הפסקת ההליך המדורג).

הרקע העובדתי

2.להלן הרקע העובדתי כפי שעולה מפסק-דינו של בית-הדין לעררים ומהראיות שהובאו לפניו.

המערערת הִנה אזרחית הפיליפינים, ילידת 1959, אֵם לשלוש בנות בגירות המתגוררות בחו"ל. היא נכנסה לישראל כדין, בשנת 2002, כעובדת סיעודית על-פי רישיון ב/1, אשר הוארך מעת לעת עד ליום 10.8.09. במהלך עבודתה אצל מעסיקה הראשון, פגשה המערערת את בן-זוגה המנוח (להלן – המנוח), אזרח ישראלי, והשניים החלו לנהל קשר זוגי. ביום 3.6.09 הגישו בני-הזוג בקשה להסדרת מעמדה של המערערת בישראל מכוח נוהל "חיים משותפים". ביום 11.8.00 הונפק למערערת רישיון מסוג ב/1 לשנה, שתוקפו הוארך מעת לעת עד ליום 4.1.11. בחודש ספטמבר 2010 נישאו בני-הזוג במהלך ביקור בארה"ב, וביום 4.1.11 הונפק למערערת רישיון מסוג א/5, אשר תוקפו הוארך מזמן לזמן, עד ליום 30.12.14. הואיל ובני הזוג נישאו, הייתה המערערת זכאית לקבלת מעמד קבע בישראל החל מחודש ינואר 2015. ואולם, בחודש יוני 2014, כחצי שנה לפני תום "ההליך המדורג" נפטר המנוח במהלך שהותם של בני-הזוג בארה"ב. ביום 18.9.14 התייצבה המערערת בלשכת רשות האוכלוסין, הודיעה על פטירת בן-זוגה וביקשה להאריך את הרישיון שברשותה. באותו מועד נערך לה ריאיון, שבמסגרתו פירטה, בין היתר, את נסיבותיה האישיות. אשרתה מסוג א/5 הוארכה פעם נוספת.

ביום 18.12.14 הגישה המערערת בקשה לקבלת רישיון שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים, נוכח הפסקת ההליך המדורג עקב פטירת בעלה. בהתאם לנוהל הפסקת ההליך המדורג, הוחלט על-ידי המשיב כי יש להעלות את עניינה של המערערת לדיון בוועדה הבינמשרדית. יצוין, כי למרות שעל-פי הנוהל, יש לערוך לבן-הזוג הזר ריאיון בלשכת רשות האוכלוסין בטרם העברת עניינו לדיון בוועדה הבינמשרדית, נערך למערערת מעין "ריאיון טלפוני" קצר. יצוין, כי הריאיון הטלפוני כלל רישום לקוני של תשובות לשש שאלות. המערערת ציינה, במענה לארבע שאלות, כי היא מתגוררת באותה דירה; כי יש לה קשר עם בני משפחתו של המנוח; וכי יש לה שלוש בנות בגירות המתגוררות בחו"ל, וכן דירה בחו"ל שאחת מהבנות מתגוררת בה. לשאלה, האם יש לה משהו "להוסיף", השיבה כי "היא אוהבת את הארץ וטוב לה עם משפחתו של בעלה".

המלצת הוועדה הבינמשרדית והחלטת יו"ר הוועדה

3.ביום 30.12.15 התכנסה הוועדה הבינמשרדית לדיון בעניינה של המערערת. חברי הוועדה המליצו ליו"ר הוועדה לדחות את הבקשה לקבלת מעמד הואיל ו"הבקשה אינה מעלה טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד למבקשת בישראל".

ביום 24.1.16 החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין ויו"ר הוועדה לאמץ את ההמלצה, בציינו כי "נבחנו זיקותיה של המבקשת לישראל ולחו"ל וכפי שיפורט להלן, זיקתה של המבקשת לחו"ל חזקה וממשית מזיקתה לישראל". בהחלטתו התייחס מנכ"ל רשות האוכלוסין למשך תקופת השהייה של המבקשת בישראל, בציינו כי אין בתקופה הארוכה "כדי להטות את מבחן הזיקות לישראל", כאשר "את מרבית שנותיה, הצעירות והבגירות, העבירה המבקשת במקום מושבה שבחו"ל". כן התייחס יו"ר הרשות לקשרים המשפחתיים של המערערת, וציין כי אין לה בני משפחה בישראל, אך מנגד שלוש בנותיה שוהות במדינת מוצאה. כן הוסיף יו"ר הרשות, כי המערערת מחזיקה בנכס מגורים במדינת מוצאה, ואחת מבנותיה מתגוררת בנכס זה. לאור האמור, החליט יו"ר הרשות (כלשונו) "לאמץ את המלצת חברי הוועדה ולסרב לבקשה".

החלטת יו"ר הרשות הומצאה למערערת באיחור, רק ביום 6.6.16, כאשר התייצבה בלשכת המשיב כדי לחדש את האשרה שברשותה.

הערר והחלטת בית-הדין

4.ביום 21.6.16 הגישה המערערת ערר לבית-הדין לעררים, ועם הגשתו הורה בית-הדין להאריך את רישיון הישיבה מסוג א/5, שבו אחזה, עד להחלטה בערר. בערר טענה המערערת, כי נפלו פגמים בהחלטת הוועדה הבינמשרדית בנוגע להמלצה בעניינה, וכן בהחלטת יו"ר הרשות לדחות את הבקשה לקבלת מעמד. נטען, בין-השאר, כי עניינה של המערערת עומד במבחן "מֵרב הזיקות", המוחל במסגרת בקשה לפי נוהל הפסקת ההליך המדורג; כי הוועדה הבינמשרדית שגתה בכך שלא התייחסה בהמלצתה למבחן זה, אלא פטרה עצמה במבחן לא רלבנטי, שלפיו הבקשה אינה מגלה "טעם הומניטארי מיוחד" המצדיק מתן מעמד בישראל; כי נפל פגם מהותי בכך שלא נערך למערערת שימוע בלשכת רשות האוכלוסין לצורך בחינת שאלת "מֵרב הזיקות" וכי, כפועל יוצא, ההחלטה ניתנה ללא איסוף נתונים כראוי וכנדרש.

5.בפסק-דינו החליט בית-הדין לדחות את הערר, בציינו, בין-השאר, כי "אין עילה להתערב בהחלטת מנכ"ל המשיב לאמץ את המלצת הוועדה הבינמשרדית ולדחות את בקשת העוררת". בית-הדין ציין, כי הוועדה בדקה את עניינה של המערערת, על-פי מבחן "מֵרב הזיקות", בציינו את הנתונים העובדתיים בעניינה של המערערת, אשר צוינו לעיל. בית-הדין הוסיף וציין, כי הטעמים שהעלתה המערערת הם "מסוג הטעמים הכלליים האופייניים לכל אדם אשר שהה בישראל מספר שנים וכי עובדה זו אינה יכולה להוות כשלעצמה טעם הומניטארי". בהקשר זה הפנה בית-הדין לששה פסקי-דין "שבהם נטען לקיומה של זיקה חזקה לישראל, זאת בהיעדר עילה אחרת שיש בה כדי להקנות מעמד; ובהחלטות אלו לא התערבה הפסיקה". כאן המקום לציין, כי רובם ככולם של פסקי-הדין שבית-הדין הפנה אליהם התייחסו לבקשות לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים שלא במסגרת נוהל הפסקת הליך, וכפי שיובהר בסקירת הרקע המשפטי בהמשך הדיון, בבקשה לקבלת מעמד במסגרת נוהל הפסקת הליך מדורג מוחלים מבחנים שונים. בכל הנוגע לטענות העותרת, בדבר אי-עריכת ריאיון למערערת בלשכת רשות האוכלוסין, כנדרש בנוהל הפסקת הליך מדורג, בטרם העברת העניין לוועדה הבינמשרדית, ציין בית-הדין, כי לעוררת נערך ריאיון טלפוני, ובמסגרתו היא לא ביקשה להעלות עובדות נוספות מעבר לאלו שהועלו על-ידה בעבר. לפיכך, מצא בית-הדין כי הפגם של אי-עריכת ריאיון, בהתאם לנוהל, אינו פגם היורד לשורש העניין, ובפרט כשהעותרת לא העלתה טענות שלא הוצגו לפני הוועדה.

תמצית טיעוני הצדדים

6.המערערת טוענת, כי עניינה עומד במבחן מֵרב הזיקות, כנדרש לשם מתן החלטה על-ידי הוועדה הבינמשרדית בבקשה לקבלת מעמד. בהקשר זה מציינת המערערת, בין-השאר, כי היא שוהה בישראל מזה כ-15 שנים על-פי רישיונות כדין, וביקרה בפיליפינים במהלך תקופה זו רק פעם אחת; כי אלמלא פטירת המנוח כחצי שנה לפני תום ההליך המדורג, הייתה מקבלת מעמד קבע; כי יש לה קשרים הן עם בני-משפחתו של המנוח, והיא אף מוזמנת אליהם, והן עם ידידים וחברים בארץ; כי אחת משלוש בנותיה מתגוררת מחוץ לפיליפינים, ובת נוספת אמורה להצטרף לאותה בת, כך שבפיליפינים תישאר לגור בת אחת; וכי הדירה שיש לה בפיליפינים הִנה בבעלות שלה ושל אחיה, והיא לא תוכל להתגורר בה שכן בת האח מתגוררת במקום. כן מציינת המערערת, כי גם קיים טעם נוסף למתן מעמד, והוא המקצוע שרכשה כמטפלת סיעודית במשך 15 שנה, מקצוע שבו לא תוכל לעסוק, בגילה, אם תאלץ לחזור למדינת מוצאה. המערערת מוסיפה וטוענת, כי החלטת הוועדה הבינמשרדית ניתנה ללא איסוף נתונים כראוי ומבלי להתבסס על תשתית עובדתית כנדרש, זאת לנוכח העובדה שלא נערך לה ריאיון בלשכת רשות האוכלוסין, כנדרש בנוהל. לטענתה, "הריאיון הטלפוני הקצרצר" אינו מתגבר על הפגם האמור, שכן לא מדובר בריאיון אלא בהפניית שש שאלות, ובפרט כאשר המערערת לא הייתה מודעת לכך שתכלית הריאיון הוא איסוף נתונים ומידע בשאלת מֵרב הזיקות, וממילא – נמנעה ממנה אפשרות למסור את מלוא הנתונים הרלבנטיים לשאלת מֵרב הזיקות. כן טוענת המערערת, כי לא רק שלחברי הוועדה הבינמשרדית לא היו מכלול הנתונים הנדרשים, אלא שהם יישמו בהמלצתם הלקונית מבחן שגוי, ובמקום לערוך בדיקה לפי "מבחן הזיקות", הסתפקו בקביעה כי לא קיימים "טעמים הומניטאריים מיוחדים" המצדיקים מעמד בישראל.

על-כן מבקשת המערערת לבטל את פסק-דינו של בית-הדין לעררים ולהורות למשיב להעניק לה מעמד קבע בישראל; לחלופין – ליתן לה אשרה א/2 למשך שנתיים, כאשר בסוף התקופה יבחן המשיב מחדש את שאלת מעמדה בישראל; ולחלופי חלופין – לערוך לה ריאיון, על-פי נהלי המשיב, ולהחזיר את עניינה לבחינת הוועדה הבינמשרדית.

7.ב"כ המשיב טוען, כי אין עילה להתערב בפסק-דינו של בית-הדין לעררים, שכן לא מתקיימות בעניינה של המערערת נסיבות המצדיקות מתן מעמד בישראל. לגרסתו, אין במבחן מֵרב הזיקות, על-פי הנתונים שהובאו בעניינה של המערערת, כדי להטות את הכף למסקנה שלפיה יש להעניק למערערת מעמד בישראל; ומכל מקום, השאלה אם זיקתה של המערערת לארץ מוצאה חזקה יותר מזיקתה לישראל, היא שאלה עובדתית, ולא בנקל יתערב בית-המשפט בבחינה עובדתית זו של הרשות המינהלית, שלה ניסיון ויכולת מקצועית להעריך את העובדות. הוא מוסיף וטוען, כי טענותיה של המערערת בדבר קשריה עם בני משפחתו של המנוח ועל קשר עם מספר חברים משותפים מישראל, "נטענו בעלמא, ולא גובו בראיות כלשהן". עוד הוסיף, כי אכן מדובר במקרה חריג שבו נפל פגם של אי-עריכת ריאיון למערערת בלשכת מינהל האוכלוסין, כנדרש על-פי הנוהל, אך הפגם כשלעצמו אינו מצדיק את ביטול החלטת המשיב, שנסמכה, בין-השאר, על הריאיון הטלפוני. על-כן, ומטעמיו של בית-הדין לעררים ביקש ב"כ המשיב למחוק את הערעור.

דיון

8.אפנה תחילה לסקירת המסגרת הנורמטיבית, חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, קובע בסעיף 1, כי "מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על-פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". הסמכות למתן רישיונות ישיבה בישראל נתונה על-פי סעיף 2(א) לחוק הנ"ל לשר הפנים, ושיקול-הדעת בהענקת הרישיונות רחב הוא, ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי יבוא בשעריה (בג"צ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כ"ז(1) 113, 117 (1972); ובג"צ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520 (1992)). בעניין זה, מפעיל משרד הפנים מדיניות מרוסנת, "לפיה תוענק לזרים אשרה לישיבת קבע בישראל במקרים חריגים ובהתקיים שיקולים מיוחדים" (עע"ם 1692/11 לטיסייה אורלה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (9.11.11), והאסמכתאות שם; וכן ראו: עע"מ 11538/05 זינאידה נטיוסוב נ' שר הפנים (25.11.07), בפסקה 5 לפסק-הדין). מדיניות זו מעוגנת בנהלים שונים שהוציא שר הפנים, שבבסיסם עומדים שיקולים הומניטאריים, אשר ככלל רק מי שעמד בהם נבחנת בקשתו לקבלת אשרה ורישיון ישיבה בישראל.

הבסיס למתן מעמד לבן או בת זוג של אזרח ישראלי מצוי בסעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, שעניינו התאזרחות בן-זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי. ביסוד הנכונות לאפשר התאזרחות של בן זוג זר של אזרח ישראלי, בהתאם לסעיף 7 הנ"ל, עומד שיקול הומניטארי, שעניינו הגנה על התא המשפחתי והרצון לאפשר לבני-הזוג, במידת האפשר, לחיות יחדיו ולהקים בית משותף בישראל.

הליך הטיפול בבקשות למתן מעמד עבור נתין זר מכוח נישואיו לאזרח ישראלי, מוסדר ב"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן-זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (נוהל 5.2.0008; להלן – נוהל מתן מעמד לבן-זוג נשוי). הנוהל קובע קריטריונים לקבלת המעמד, וביניהם: כנות הקשר הזוגי, מרכז חיים משותף בישראל והיעדר מניעה ביטחונית ופלילית. לעומד בקריטריונים ניתן רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5 במסגרת "הליך מדורג" לקבלת מעמד של אזרח ותושב קבע בישראל. ככלל, הליך מדורג זה נמשך ארבע שנים, בהיעדר מניעה להמשכו ולהארכת תוקף הרישיון משנה לשנה. יצוין, כי בנוהל אחר, נוהל 5.2.0009 – "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו המין" (להלן – נוהל חיים משותפים), הנוגע לבני-זוג שהִנם ידועים בציבור ואינם נשואים, הותווה "הליך מדורג" השונה במספר פרטים מהנוהל הראשון. בענייננו, את בקשתם הראשונית הגישו המערערת והמנוח לפי נוהל חיים משותפים, אך המשך הטיפול, בעקבות הנישואין, נעשה בהתאם לנוהל מתן מעמד לבן-זוג נשוי. כאמור, כחצי שנה לפני תום ההליך המדורג, נפטר המנוח.

במקרה שבן הזוג הישראלי נפטר במהלך ההליך המדורג, מוחל כאמור "נוהל הפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" (כפי שכבר כוּנה – נוהל הפסקת ההליך המדורג). הנוהל קובע את אופן הטיפול בהפסקת ההליך המדורג של בן זוגו הזר של ישראלי, לאחר פטירת בן הזוג הישראלי, או לאחר גירושין בין בני הזוג. בין-היתר, קובע הנוהל קריטריונים להעברת עניינו של בן הזוג הזר לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית בנסיבות של פטירת בן הזוג הישראלי, כאשר לבני הזוג לא היה ילדים משותפים (כמו בנסיבות המקרה דנן). הרציונל העומד בבסיס ההפניה לוועדה הבנימשרדית הוא הצורך להתמודד עם מקרים קשים, שבהם כבר לא מתקיימים חיים משותפים בין בני הזוג, אולם בן הזוג הזר השתקע בישראל תקופה ארוכה ובעניינו קיימות זיקות חזקות לישראל. בהתאם לנוהל הפסקת ההליך המדורג, במקרה שבו פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי, כאשר אין לבני הזוג ילדים משותפים, העברת עניינו של בן הזוג הזר לוועדה הבינמשרדית, מותנית במילוי התנאים המצטברים הבאים: "בן הזוג היה מצוי בקשר זוגי כן ואמיתי והגיש בקשה להסדרת מעמדו בישראל מכוח קשר זוגי זה"; בן הזוג הזר קיבל רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג; "בן הזוג הזר עבר יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג. לעניין זה, תקופת ההליך המדורג תחשב החל ממועד השדרוג לרישיון ישיבת ארעי מסוג א/5"; ו"לא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך ההליך המדורג". על-פי הנוהל, במידה שהתקיימו במלואם ארבעת התנאים, יערך לבן הזוג הזר ראיון אצל המשיב, לבחינת זיקתו לישראל ביחס לזיקתו למדינת מוצאו, אשר במסגרתו ייבחנו – משך התקופה שבה שהה בישראל, עבודתו בישראל, קיומם של קרובי משפחה בארץ, מידת ההתערות בחברה הישראלית, ועוד. לאחר הריאיון, יובא עניינו של בן הזוג הזר לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית "לצורך שקילת מכלול נסיבות הבקשה וזיקותיו של המבקש". ברירת המחדל, על-פי הנוהל, היא כי בהתקיים הקריטריונים האמורים, במצטבר, יועבר עניינו של המבקש לדיון בוועדה הבינמשרדית. במאמר מוסגר יצוין, כי בנוהל נקבע, ש"במקרה שאינו עומד בקריטריונים דלעיל", ומרכז האשרות "התרשם כי על פניו קיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים שאינם נובעים מניתוק הקשר הזוגי או הפטירה, יעביר התיק בצירוף המלצתו והמלצת מנהל הלשכה להחלטת ראש הדסק במטה"; וראש הדסק יחליט אם להעביר את העניין לוועדה הבינמשרדית. לשון אחר: התקיימותם של התנאים האמורים מהווה תנאי המצדיק העברת העניין לוועדה הבינמשרדית; אך גם במקרה שלא מתקיימים כל הקריטריונים, קיים שיקול דעת להעברת התיק לוועדה הבינמשרדית, בהתאם לנוהל הפסקת ההליך המדורג, ככל שעל-פני הדברים קיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים.

9.מן הכלל אל הפרט: סבורני, בשונה מעמדתו של בית-הדין לעררים, כי בהליך קבלת ההחלטה על-ידי המשיב, על-פי נוהל הפסקת ההליך המדורג, נפלו פגמים מינהליים המחייבים את ביטול ההחלטה; והחזרת עניינה של המערערת לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית, לאחר שייערך למערערת ריאיון בלשכת רשות האוכלוסין, כמתחייב בנוהל; וכל זאת מבלי שאביע עמדה בשאלת "מבחן הזיקות" בעניינה של המערערת.

הפגם הראשון שנפל בהתנהלות המשיב, היה ההימנעות מעריכת ריאיון למערערת בלשכת רשות האוכלוסין. אין חולק, כי המערערת עמדה בתנאים שנקבעו בנוהל הפסקת ההליך, לצורך העברת עניינה לוועדה הבינמשרדית; שכן בעניינה הקשר הזוגי היה כן ואמיתי, נופקו לה רישיונות לישיבת ארעי מסוג א/5; והיא עברה יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג, וכאמור, נותרה לה חצי שנה נוספת בלבד לשם השלמת ההליך לצורך קבלת מעמד קבע. משכך, היה על המשיב, בהתאם לנוהל, להביא את עניינה של המערערת לפני הוועדה הבינמשרדית, ובטרם קיום דיון בעניינה לערוך לה ריאיון לבחינת זיקתה עם ישראל ביחס למדינת מוצאה, אשר במסגרתו יש לבחון, כאמור, את משך השהייה בישראל, העבודה בישראל, קיומם של קרובי משפחה בארץ, מידת ההתערות בחברה הישראלית ועוד. בשל תקלה לא נערך ריאיון כאמור, והמערערת אף לא נערכה להצגת טיעונים ומסמכים להוכחת זיקותיה לישראל. השיחה הטלפונית הקצרה שנערכה עִמה, שבה נרשמו תשובות לקוניות לשש שאלות, אינה מהווה תחליף לריאיון, שלא בוצע; ובפרט כאשר המערערת לא הייתה מודעת לכך שאותה שיחה מהווה תחליף לריאיון להוכחת זיקותיה לישראל. על-כן, לא הייתה תשתית ראייתית מינהלית מספקת לפני הוועדה הבינמשרדית, לצורך קביעת ממצאים ומסקנות בעניין מבחן הזיקות. טענות ב"כ המשיבה במסגרת הערעור דנן, שלפיהן התיאור שמסרה המערערת בערר ובערעור המינהלי על קשרים עם בני משפחת המנוח ועל קשרים שיצרה עם חברים בישראל, נטענו בעלמא ולא הוכחו, אינן נזקפות לחובת המערערת, כי אם לחובת המשיב, אשר לא ערך למערערת ריאיון, כנדרש על-פי הנהלים, בטרם העברת עניינה לוועדה הבינמשרדית, אשר בגדרו הייתה יכולה המערערת לפרט את טיעוניה בעניין זה ואף להביא תימוכין להם. עוד יצוין, כי לגבי חלק מההנמקות של המשיב, בשאלת מבחן מֵרב הזיקות, כמו מקום מגורי בנותיה של המערערת והעובדה שיש לה דירת מגורים במדינת מוצאה, יש למערערת הסתייגויות והשגות, ואם היה נערך ריאיון כהלכה בעניין זה, מן הסתם הייתה ניתנת לה אפשרות למסור את מלוא הפרטים הרלבנטיים, ובכללם, ההסתייגויות שציינה במהלך הערעור. זאת ועוד, דומה כי בהמלצת הוועדה הבינמשרדית למנכ"ל הרשות ויו"ר הוועדה נפל פגם, בכך שחברי הוועדה, לא התייחסו במסגרת המלצתם למבחן הנדרש מהוועדה, בבואה ליתן החלטה במסגרת נוהל הפסקת הליך מדורג, קרי – מבחן הזיקות, אלא למבחן הכללי שמחילה הוועדה הבינמשרדית, בבואה לדון בבקשות לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים, שלא עומד בבסיסן הליך מדורג שנפסק מחמת פטירת בן-הזוג הישראלי; שכן כל שקבעה המלצת הוועדה היה, כי הבקשה "אינה מעלה טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד למבקשת בישראל". סבורני, כי שני הפגמים העיקריים האמורים, הן הפגם של אי-עריכת ריאיון כנדרש על-פי הנוהל, וכפועל-יוצא – מתן החלטה מבלי להתבסס על תשתית עובדתית כנדרש; והן הפגם של החלת מבחן שגוי בהמלצה שניתנה על-ידי חברי הוועדה הבינמשרדית – מחייבים בנסיבות העניין את ביטול ההחלטה של מנכ"ל הרשות ויו"ר הוועדה, והחזרת עניינה של המערערת לקבלת החלטה חדשה על-ידי הוועדה הבינמשרדית ועל-ידי מנכ"ל הרשות ויו"ר הוועדה, לאחר שייערך למערערת ריאיון כנדרש על-פי הנהלים. למען הסר ספק יובהר, כי בהחלטה בדבר החזרת הנושא למתן החלטה חדשה אין משום הבעת דעה בשאלת מבחן הזיקות ונפקותו על עניינה של המערערת; בפרט כאשר למערערת לא ניתן יומה, בטרם נתקבלה המלצת הוועדה הבינמשרדית ובטרם ניתנה החלטת מנכ"ל הרשות ויו"ר הוועדה, להבאת מידע ומסמכים בשאלת מבחן הזיקות.

התוצאה

10.על-יסוד האמור לעיל מתקבל הערר.

פסק-דינו של בית-הדין לעררים, לרבות חיוב המערערת בהוצאות, מבוטל; ועניינה של המערערת יוחזר לקבלת החלטה חדשה על-ידי הוועדה הבינמשרדית ועל-ידי יו"ר הוועדה, לאחר עריכת ריאיון למערערת, כנדרש על-פי הנהלים. עד לקבלת החלטה חדשה, כאמור, והמצאת ההחלטה לב"כ המערערת (וכן לתקופה של 14 יום מאותו מועד) יחדש המשיב למערערת את האשרה שהיא מחזיקה כיום.

המשיב ישלם למערערת שכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 8,000 ₪.

הפיקדון יוחזר למערערת.

מזכירות בית-המשפט תמציא עותקים מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט באייר התשע"ח, 14 במאי 2018, בהיעדר הצדדים.