ת"א 213141-09 בנק דיסקונט בע"מ נ' טל טריידינג קורפ

הנתבעת כרתה עסקה או עסקאות (על כך חלוקים הצדדים) לרכישת יהלומים מחברת יהלומי צבי אור (1981 בע"מ) (להלן: "חברת צבי אור"). עבור הרכישה נשוא העסקה מסרה הנתבעת לחברת צבי אור שלושה שיקים מעותדים שהם נשוא התביעה, בסכום כולל של 465,000$ (להלן: "השיקים"). כמו כן מסרה הנתבעת שיק מעותד נוסף לחב' צבי אור על סך 205,000$ (להלן "השיק הנוסף"). חברת צבי אור הפקידה את השיקים בחשבון הבנק שלה בבנק דיסקונט, הוא התובע בתביעה שבכותרת (להלן: "התובע" או "הבנק"), ואת השיק הנוסף, הפקידה חב' צבי אור בחשבון הבנק שלה בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בל"ל"). שני החשבונות של חב' צבי אור היו ביתרת חובה העולה בהרבה על סכום השיקים. הנתבעת לא קיבלה את היהלומים שתמורתם ניתנו השיקים והשיק הנוסף, והשיקים והשיק הנוסף, בוטלו. עסקיה של חב' צבי אור קרסו והיא נכנסה להליכי פירוק.

גם בל"ל וגם התובע הגישו את השיקים לביצוע בלשכה ההוצאה לפועל, נגד מושכת השיקים, היא הנתבעת, ונגד חב' יהלומי צבי אור, הנפרעת על פי השיקים והשיק הנוסף, ומי שהסבה את השיקים ומסרה אותם לבנק.

חברת צבי אור לא הגישה התנגדות לבקשה לביצוע השיקים או לביצוע השיק הנוסף.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים וניתנה לה רשות להתגונן, ומכאן התובענה שלפני.

טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי קיים בעניינינו כישלון תמורה מלא, כאשר עסקת היסוד נכשלה והשיקים בוטלו מסיבה זו. לטענתה, יום או יומיים לאחר ביצוע העסקה, הודיע לה צבי גל כי לא יוכל לספק את היהלומים נשוא העסקה, ולכן בוטלה העסקה.

הנתבעת היא חברה זרה הרשומה במדינת פנמה, חברה בבורסת היהלומים בישראל ועוסקת בסחר ביהלומים.

בחודש אוגוסט 2008 נוצר קשר בין חברת יהלומי צבי אור, העוסקת בסחר ביהלומים, לבין הנתבעת, באמצעות מר טל ורשבסקי (להלן: "טל"), חבר בורסת היהלומים ובנה של הגב' שרית ורשבסקי (להלן: "שרית"), העובדת בנתבעת.

סוכם בין הנתבעת לבין חברת צבי אור כי הנתבעת תרכוש מחברת צבי אור יהלומים בסך כולל של כ- 670,000$, כאמור לעיל (להלן: "העסקה"). עבור היהלומים נשוא העסקה, משכה הנתבעת ארבעה שיקים, לפקודת "חברת יהלומי צבי אור בע"מ", שנמסרו לבעל השליטה ומנהלה של חב' צבי אור, מר צבי גל. שמה המלא והנכון של הנפרעת הוא "יהלומי צבי אור (1981) בע"מ".

אחד מתוך ארבעת השיקים שנמסרו, השיק הנוסף, ע"ס 205,000$, ז.פ. ליום 27.12.08, הופקד על ידי חברת צבי אור, ביום 1.9.08, לחשבון הבנק שלה בבל"ל בסניף בורסת היהלומים. שלושת השיקים הם: שיק ע"ס 215,000$, ז.פ. ליום 17.12.108, שיק ע"ס 119,350$ ז.פ. ליום 4.1.09, שיק ע"ס 130,650$, ז.פ. ליום 2.2.09, והם הופקדו על ידי חב' צבי אור לבנק דיסקונט.

בגין השיק הנוסף התנהלו הליכים משפטיים, שהחלו אף הם, כאמור, בהגשת השיק לביצוע בהוצל"פ וקבלת רשות להתגונן בת.א. 207193/09 בבית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט א' רונן (להלן: "התביעה של בל"ל").

בשיקים אין התאמה בין זהות שם הנפרעת על גבי השיק "צבי אור יהלומים בע"מ", צבי אור – יהלומים בע"מ, ו-"חברת יהלומי צבי אור בע"מ", לשם הנסב בגב השיק "יהלומי צבי-אור (1981) בע"מ". גם בשיק הנוסף לא הייתה התאמה בין זהות שם הנפרעת על גבי השיק, "חברת יהלומי צבי אור בע"מ לבין שם הנסב "יהלומי צבי-אור (1981) בע"מ".

בתביעה של בל"ל נקבע בפסק הדין בבימ"ש השלום כי יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה עסקת רכישת היהלומים בינה לבין חב' צבי אור בוטלה נוכח הקשיים אליהם נקלעה חב' צבי אור, ולפיכך היה כישלון תמורה מלא. כן נקבע כי בל"ל אינו אוחז כשורה בשיק הנוסף, שכן זה לא היה תקין על פי מראהו, בשל חוסר ההתאמה בין שם הנפרע לשם הנסב, אולם כי בל"ל הינו אוחז תמורת ערך בשיק הנוסף, ומאחר וסיחור השיק הנוסף לבל"ל קדם לכישלון התמורה, חייבת הנתבעת בפירעון השיק הנוסף לבל"ל בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר ואח', פ"ד טז(1) 595 (להלן: "הלכת גויסקי").

ערעור שהוגש על פסק הדין בעניין בל"ל (ע"א 6202-08-12 (מחוזי ת"א), נדחה בנימוק שאין לקבל את טענת המערערת (הנתבעת) כי הלכת גויסקי אשר עליה השתית בימ"ש השלום את פסק דינו, עברה מן העולם, שכן לא היה בנמצא פסק דין של בית המשפט העליון שקבע כי הלכה זו בוטלה, וכי הגורם היחיד המוסמך להורות על ביטולה של הלכה זו הוא בית המשפט העליון (להלן: "פסק הדין בבית המשפט המחוזי").

על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתביעה של בל"ל הוגשה רע"א (רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בל"ל) ובפסק הדין מיום 18.6.12, בוטלה הלכת גויסקי (להלן: "הלכת טל טריידינג קורפ"), ובוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי ונקבע כי תביעת בל"ל לתשלום דמי השיק נדחית. בין היתר, נקבע, ברוב דעות (מפי השופט נ' הנדל בהסכמת השופט א' שהם, כנגד דעתו החולקת של השופט נ' סולברג) כי במשך השנים הושמעה ביקורת חריפה על הלכת גויסקי ולפיה כאשר הוסב שטר לצד שלישי ובעת ההסבה לא התגבשה עדיין טענת כישלון תמורה קיימת לנסב הגנה מפני טענת כישלון תמורה שהתגבשה לאחר ההסבה, אף אם אינו אוחז כשורה אלא אוחז בעד ערך, וכי הגיעה העת לבטל הלכה זו, כך שמשמעות הדבר היא שמי שאינו אוחז כשורה בשטר לא יוכל להתגבר על הגנה של כישלון תמורה של המושך או העושה.

טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי העסקה שבמסגרתה נמשכו השיקים, בוטלה בהסכמת חב' צבי אור והנתבעת, ולאור ביטול העסקה, לא קיבלה הנתבעת כל תמורה כנגד השיקים. כן טוענת הנתבעת כי הבנק, שאינו אוחז כשורה בשיקים, בין היתר, בשל כך שחתימת ההיסב אינה זהה לחתימת הנפרע. לטענתה, בשל כך, לא יכול הבנק להתגבר על טענת ההגנה של כישלון תמורה מלא.

לטענת הבנק, לא הוכיחה הנתבעת כי עסקת היסוד שבינה לבין חב' צבי אור נכשלה. כן לטענתו, אף אילו נכשלה עסקת היסוד, השיק סוחר לבנק כדין, כנגד ערך, בנסיבות בהן פעל הבנק בתום לב, ולכן הבנק אוחז כשורה בשיק. אפילו אין הבנק אוחז כשורה בשיק, טוען הבנק, כי העסקה בין הנתבעת לחב' צבי אור בוטלה לאחר מועד סיחור השיק לבנק, ולכן טענות ההגנה של הנתבעת אינן עומדות לה כנגד הבנק.

מטעם הבנק העידה גב' נילי ערן, סגנית מנהלת הסניף של התובע (להלן: "נילי"). מטעם הנתבעת העידו הגב' רותי שפירא (להלן: "רותי"), אשר טיפלה מטעם הנתבעת בעסקת היסוד נשוא השיקים כאחראית על קנייה ומכירה של יהלומים בנתבעת מזה כ- 11 שנים, שרית, שנתנה גם את התצהיר התומך בהתנגדות לביצוע השיקים, ואשר עובדת בהנהלת החשבונות של הנתבעת וכתבה את כל השיקים לספקים, וטל, שאינו עובד בנתבעת, אלא חבר בורסת היהלומים, ואשר תיווך את עסקת היהלומים בין הנתבעת לבין חב' צבי אור.

הנתבעת הגישה, בנוסף, תצהיר של צבי גל, אולם הוא לא התייצב לדיון ההוכחות, הנתבעת ביקשה לדחות את הדיון, התובע התנגד לכך, ובין היתר, מאחר והנתבעת לא זימנה את צבי גל לעדות באמצעות בימ"ש, נדחתה הבקשה לדחות את הדיון על מנת לזמנו. בנסיבות אלה, אין תצהירו מהווה חלק מחומר הראיות בתובענה.

התביעה היא תביעה שטרית בין צדדים רחוקים לשטר. לזכותו של הבנק עומדות החזקות הקבועות בפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"). על מנת להתגבר על חזקות אלה, על הנתבעת מוטל, תחילה, להוכיח את כישלון עסקת היסוד.

הנתבעת טוענת לכישלון תמורה מלא, שנגרם בשל כך שהעסקה בוטלה בהסכמת הצדדים לעסקה (הנתבעת וחב' צבי אור). הבנק טוען כי הנתבעת לא הוכיחה טענה זו שכן הביאה עדים נסיבתיים בלבד, לא זימנה לעדות כראוי (ובכוונת מכוון) את צבי גל, שהוא העד המרכזי לעניין זה, ועד חיוני, והגישה מסמכים בלתי קבילים (חשבונית וקבלה על סך 250,000$ בגין השיקים שעל סך 119,350$ ו- 130,650$ שעליה נרשם בכתב יד, לפי הטענה, ע"י צבי גל "אני מצהיר על ביטול עסקה" וחשבונית וקבלה על סך 420,000$ בגין השיקים בסך 205,000$ ו- 215,000$, עליה נרשם בכתב יד, לפי הטענה, ע"י צבי גל: "אני מאשר שחשבונית זו מבוטלת" (להלן: "אישורי הביטול"). הבנק טוען כי אישורי הביטול אינם קבילים בשל כך שלא הוגשו באמצעות עורכם, צבי גל, ולא הוגשו במקור אלא בצילום בלבד, למרות שהבנק דרש הגשת המקור בלבד, והודיע מבעוד מועד כי יעמוד על טענת הראייה הטובה ביותר.

לאור חומר הראיות שלפני, כפי שיפורט להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הוכיחה טענתה בדבר כישלון תמורה מלא.

מטבע הדברים, וכפי שטוען הבנק, אין לבנק ידיעה לגבי עסקת היסוד או לגבי ביטולה, ובנוסף, הנטל בעניין זה רובץ על הנתבעת.

שרית העידה, הן בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר, הן בתצהירה במקום עדות ראשית והן בעדותה בחקירתה הנגדית (בדיון בהתנגדות לביצוע שטר ובדיון ההוכחות) כי היהלומים לא התקבלו על ידי הנתבעת. בעדותה מסרה כי היא עבדה בהנהלת החשבונות של הנתבעת וכי היא טפלה מטעם הנתבעת בביטול העסקה.

בתצהירה במקום עדות ראשית ובתצהיר התומך בהתנגדות העידה שרית כי בטרם הגיע מועד הפירעון הנקוב על השיק, הודיעה חב' צבי אור כי לא תוכל לספק את הסחורה ועל כן העסקה מבוטלת. כן העידה כי בהתאם מסרה חב' צבי אור לנתבעת את אישורי הביטול חתומים על ידה (חתימה וחותמת) על גבי חשבוניות העסקה, והתחייבה להחזיר את השיקים (שגם קודם לכן היו אמורים להיות אצלה בנאמנות עד למסירת הסחורה, ולא היו אמורים להיות מופקדים בבנק). בתצהירה במקום עדות ראשית הוסיפה (ביחס לתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר) כי העסקה בוטלה מייד לאחר ביצועה (בעוד שבתצהירה התומך בהתנגדות הסתפקה בעדות לפיה העסקה בוטלה לפני שהגיע מועד הפירעון של השיקים). משבוששה חב' צבי אור להשיב לנתבעת את השיקים שניתנו לה, כפי שהתחייבה, פנתה הנתבעת בכתב, ביום 16.12.08, לבנק איגוד, בו התנהל חשבונה, הודיעה על ביטול העסקאות תוך פירוט ארבעת השיקים, וביקשה שלא לכבד את השיקים ואת השיק הנוסף. ב"כ הבנק מדגיש את ההבדלים שבין התצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר לבין תצהיר העדות הראשית וטוען כי הנתבעת ביצעה מקצה שיפורים בעקבות פסק הדין בבימ"ש השלום בתביעה של בל"ל, אולם, בשניהם, כמו גם בעדותה בתביעה של בל"ל, העידה שרית (כמו גם העדים הנוספים מטעם הנתבעת) כי העסקה בוטלה בהסכמת הצדדים לעסקה (היינו הנתבעת וחב' צבי אור).

רותי העידה כי טיפלה מטעם הנתבעת בעסקת היסוד, וכי העסקה בוטלה. הגם שלא היא עסקה בביטול מול חב' צבי אור, יש לעדותה משקל לעניין העובדה שהיהלומים לא התקבלו על ידי הנתבעת ולעניין העובדה שנודע לה בזמן אמת על ביטול העסקה.

טל העיד כי הוא זה שטיפל בעסקת היסוד מטעם הנתבעת, והוא זה שהיה בקשר עם חב' צבי אור ועם בעליה, צבי גל, בכל הנוגע לעסקה, בה תיווך טל בין שתי החברות. בתצהירו במקום עדות ראשית העיד כי עוד בטרם הגיע מועד הפירעון הנקוב על השיק, הודיעה חב' צבי אור כי לא תוכל לספק את הסחורה ועל כן העסקה מבוטלת, וכי בהתאם אישרה חב' צבי אור בחתימתה (חתימה וחותמת) על גבי חשבונית העסקה "אני מצהיר על ביטול העסקה" וכן "אני מאשר שחשבונית זו מבוטלת". כן העיד כי חב' צבי אור התחייבה להחזיר את השיקים שהיו אמורים להיות אצלה בנאמנות עד לאספקת היהלומים. לבסוף העיד כי העסקה לא יצאה לפועל (היינו בוטלה) מיד לאחר ביצועה, כשחב' צבי אור הודיעה באמצעות צבי גל כי לא תוכל לספק את הסחורה, וממילא קיים כישלון תמורה, וכי משבוששה חב' צבי אור להשיב את השיקים, כפי שהתחייבה, פנתה הנתבעת לבנק והודיעה על ביטול העסקאות (וביטול השיקים).

בחקירתם הנגדית עמדו עדי הנתבעת על גרסה זו, של אי קבלת היהלומים, וביטול העסקה על ידי צבי גל יום או יומיים לאחר קשירת העסקה (בין היתר, ראה לעניין זה עמ' 31 ש' 23 – 26, עמ' 34 ש' 24 – 25, עמ' 37 ש' 12 – 16 לפרוטוקול).

בעדותו בחקירתו הנגדית העיד טל כי לכל חברה, וכך גם לנתבעת, יש תחום ההתמחות שלה בליטוש או שיווק יהלומים. במקרה זה היה מדובר באבנים מרובעות, ואחד היצרנים המובילים באותה תקופה, שהתמחו בסוג אבנים זה, היה צבי גל. כן העיד טל כי פגש את צבי גל לשם רכישת היהלומים על ידי הנתבעת (עמ' 40 ש' 22 – 29 לפרוטוקול), וקישר בין שתי החברות ביחס לעסקה (עמ' 41 ש' 5 לפרוטוקול). בנוסף העיד כי "... הוא (צבי גל – ר.פ.) בזמן מאוד קצר הבין שהוא לא יכול לייצר את הסחורה או שאין לה אותה בסטוק, וזהו הוא דיווח לי את זה" עמ' 41 ש' 28 – 29 לפרוטוקול). על פי עדותו, לאחר מכן הוא קיבל טלפונים רבים מהנתבעת שצבי גל לקח שיקים ושהוא צריך להחזיר אותם, ובעקבות זאת הוא התקשר לצבי גל (שהיה חלק ניכר מהזמן בנסיעות לחו"ל) (עמ' 42 ש' 2 – 10 לפרוטוקול). על גרסה זו חזר בעמ' 45 לפרוטוקול ש' 22 ו- 27, והעיד כי דיברו אתו מהנתבעת משום שרצו ממנו את השיקים וכי "אני יכול להגיד לך בוודאות שהיו פה תהליכים עם צביקה גל לקבל ממנו את השיקים". בתשובה לשאלה תוך כמה זמן הודיעה חב' צבי אור שלא תוכל לקיים את העסקה השיב "שבזמן מאוד קצר הוא (צבי גל – ר.פ.) הודיע שהוא לא יכול לספק את הסחורה" וכי מדובר ביום או יומיים לאחר כריתת העסקה (עמ' 44 ש' 7 – 10 לפרוטוקול). כשנשאל טל אם הוא יודע מידיעה אישית שצבי גל הודיע לו שהוא לא יכול לקיים את העסקה השיב "אני יודע שהוא ביטל את העסקה ולא יכל לעמוד בה" (עמ' 44 ש' 26 לפרוטוקול).

רותי העידה כי היא ביקשה את השיקים בחזרה מצבי גל (עמ' 35 ש' 1 – 2 לפרוטוקול).

כן העידה רותי בחקירתה הנגדית כי היות ואנשי הנתבעת ביקשו מצבי גל מספר פעמים את השיקים בחזרה לאור ביטול העסקה, והיות והם לא קיבלו את השיקים, חששו שיגיע מועד הפירעון, ולכן הוציאה הנתבעת את המכתב לבנק איגוד (מוצג ת/2) (עמ' 32 ש' 8 – 10 לפרוטוקול).

גם שרית העידה כי העסקה לא התממשה (עמ' 47 ש' 2 לפרוטוקול). כך העידה כי: "העסקה לא קיימת כי הוא לא הביא את הסחורה אמר שאינו מסוגל לספק את הסחורה, אז אם הוא לא מסוגל לספק אז אין עסקה נכון? אז זהו אנחנו צריכים את כספנו בחזרה, פשוט מאוד" (עמ' 49 ש' 18 – 20 לפרוטוקול).

בעדויות אלה די כדי לבסס את טענת התובעת כי היהלומים לא סופקו וכי העסקה בוטלה בשל כך שצבי גל הודיע שלא יוכל לספק את הסחורה. גרסה זו גם מסתברת בנסיבות שבהן חב' צבי אור נקלעה לקשיים שכתוצאה מהם, זמן קצר לאחר מכן היא נקלעה להליכי פירוק.

אשר לאישורי הביטול (נספח א' לתצהירה של רותי), העידה רותי בחקירתה הנגדית: "היות ונתנו למר צביקה גל שיקים על סמך לחיצת היד, בוטלה העסקה לאחר יום – יומיים, ביקשנו את השיקים בחזרה ומר צביקה גל התמהמה עם החזר השיקים ולאחר שהעסקה בוטלה, הוא הוציא אסמכתא שאכן נמסרו לו שיקים" (עמ' 34 ש' 24 – 28 לפרוטוקול). רותי העידה כי אישורי הביטול לא ניתנו לידה אך כי הם נמסרו למשרד (עמ' 37 ש' 1 – 2 לפרוטוקול). מאחר וצבי גל לא העיד, אין עדות של מי שערך את המסמכים (אישורי הביטול). הגישה היום נוטה להקל על קבילות מסמכים, בהבדל ממשקלם, אולם גם לפי גישה זו, משקלה של ראייה כזו כשהיא לבדה, נמוך מאוד, אולם בעניינינו היא מצטרפת לעדויות של העדים מטעם הנתבעת, כאמור לעיל, ומחזקת אותם במידת מה, גם אם מעטה מאוד.

אשר לזימונו לעדות של צבי גל, בתחילת דיון ההוכחות הראשון הודיע ב"כ הנתבעת כי שני עדים מטעם הנתבעת לא הגיעו (שרית וטל). כן הודיע כי צבי גל, שהוגש תצהיר שלו, יודע על הדיון אך ב"כ הנתבעת לא יודע אם יגיע באותו יום שכן לא יצר אתו קשר (עמ' 18 לפרוטוקול) (זאת לאחר שהנתבעת ביקשה לזמן את צבי גל לעדות ובקשתה התקבלה). בתחילת דיון ההוכחות השני הודיע ב"כ הנתבעת כי לא הצליח ליצור קשר עם צבי גל כבר מהדיון הקודם, כי הנתבעת סבורה שעדותו חיונית, אך בגלל שהדיון כבר נדחה מספר פעמים ומדובר בחברה זרה שמבקשת לסיים את הפרשה, ואם הבנק סבור שאין טעם להמתין לעוד דיון, אזי אין מנוס מלמשוך את תצהירו של העד. בתגובה הודיע ב"כ הבנק כי גם הוא סבור שהעד חשוב מאוד, אך הוא לא עד של הבנק אלא של הנתבעת, ומאחר והנתבעת לא הזמינה את העד באמצעות בימ"ש, אין לה אלא להלין על עצמה, וכי בסיכומים יטען שהיה על הנתבעת לזמן את צבי גל לעדות. בתגובה טען ב"כ הנתבעת כי סבר שצבי גל יתייצב לדיון בלי צורך בהזמנה מאת בימ"ש, אך מאחר וב"כ הבנק הודיע שיטען לאי הזמנת עד רלבנטי מטעם הנתבעת, הוא מבקשה לדחות למועד נוסף ולחייב את העד בהתייצבות. כן הודיע כי לא מסר לעד זימון מטעם בימ"ש, אך שוחח אתו טלפונית וכי העד ידע אודות הדיון (עמ' 38 – 39 לפרוטוקול).

הבנק טוען בסיכומיו כי הנתבעת הייתה חייבת לזמן את צבי גל לעדות על מנת להוכיח, בין היתר, טענתה בדבר ביטול העסקה וכישלון תמורה מלא. כן טוען הבנק כי הנתבעת עשתה לעצמה שיטה שלא לזמן את צבי גל לעדות. כך עשתה בתביעת בל"ל וכך עשתה שוב, בתובענה זו. לפיכך, טוען הבנק, בין היתר, לא הוכיחה הנתבעת את טענתה בדבר כישלון תמורה.

אינני מקבלת טענה זו של הבנק. אמנם טוב הייתה עושה הנתבעת אלו זימנה את צבי גל באמצעות בית משפט. אולם, אינני מקבלת את הטענה כי הדבר נעשה בכוונת מכוון. הנתבעת הגישה תצהיר של צבי גל, ביקשה לזמן אותו, וב"כ הנתבעת אף שוחח אתו. מאוחר יותר אבד הקשר של ב"כ הנתבעת עם צבי גל, והוא לא התייצב לדיון, על פי טענת ב"כ הנתבעת, למרות שידע על הדיון. במצב דברים זה, הגם שטוב הייתה עושה הנתבעת אלו עלה בידה לזמן את צבי גל לעדות באמצעות בימ"ש, יש לבחון את הראיות שהביאה להוכחת טענתה בדבר כישלון תמורה מלא, ובנסיבות היא עמדה בהוכחת הטענה באמצעות ראיות אחרות, כאמור לעיל.

שתי עסקאות או עסקה אחת – העדים מטעם הנתבעת העידו בערבוביה על "עסקה אחת" ו"שתי עסקאות".

רותי שפירא העידה כי ניתנו 4 שיקים לעסקה (עמ' 31 ש' 27 – 28 לפרוטוקול), וכי העסקה הייתה 670,000$ (עמ' 32 ש' 5 – 6 לפרוטוקול). בהמשך כשנשאלה מדוע בוטלה העסקה פעמיים, העידה שפירא שמדובר בשתי עסקאות (עמ' 35 ש' 16 – 18 לפרוטוקול).

טל העיד שמדובר בעסקה אחת של 670,000$. כשנשאל על כך ששפירא העידה על שתי עסקאות העיד "אם אתה שואל אותי אני דיווחתי (צריך להיות תיווכתי – ר.פ.) את העסקה הזו, זה מאה אחוז עסקה אחת, לפי דעתי היא התכוונה לשני מוצרים בתוך העסקה, זו דעתי" (עמ' 44 ש' 17 – 19 לפרוטוקול), וכן "לא יודע מה היא אמרה, אבל זה עסקה אחת מוחלטת בתוכה שני סוגים של סחורות, הם גם כבר משתלבים אחד עם השני" (עמ' 44 ש' 21 – 22 לפרוטוקול).

שרית העידה, כשנשאלה עבור מה ניתנו שלושת השיקים, כי הם נתנו "עבור עסקה שנעשתה ולא התממשה", וכי מדובר בעסקה של 670,000$ (עמ' 46 ש' 32 עד עמ' 47 ש' 9 לפרוטוקול). עדותה בעניין זה 'חלשה' יותר מעדותו של טל אשר טיפל בעסקה ובביטולה בעוד ששרית טיפלה בהוצאת השיקים.

לאור העדויות שנשמעו בפני וכן המסמכים שהוגשו, אני סבורה שמדובר, למעשה, בעסקה אחת, גם אם היא מורכבת משני חלקים. כמו כן אין מדובר בשני חלקי עסקה שהאחד מהם הוא העסקה נשוא התביעה של בל"ל והשנייה נשוא השיקים שבתביעה שלפני. העובדה שצבי גל הפקיד שיק אחד בבל"ל ואת שלושת האחרים בבנק דיסקונט, אין לה כל קשר לרכיבי העסקה, החשבוניות הוצאו כך שאין הפרדה בין השיק שניתן שהופקד בבל"ל לבין השיקים שהופקדו בבנק התובע. אף אילו היה מדובר בשתי עסקאות, לא היה בכך כדי להועיל לתובע בהתחשב במועדי פירעון השיקים, מועד החשבוניות ומועד הפקדת השיקים בבנק. מדובר בסופו של דבר בחוסר יכולתה של חב' צבי אור לספק יהלומים באותה תקופה. כמו כן ביטול העסקה או העסקאות, ככל העולה מעדותו של טל, נעשה במועד אחד שבו גם התחייב צבי גל להשיב את השיקים, ומאותו מועד הנתבעת "רדפה" אחרי צבי גל, באמצעות טל, כדי לקבל את השיקים שהשבתם הובטחה לה.

גם מהחשבוניות עולה כי מדובר בעסקה אחת בסך כולל של 670,000$. בגין העסקה יצאו 2 חשבוניות וניתנו לצבי גל 4 שיקים, בסך כולל של 670,000$. חשבונית 80454, המוקדמת בזמן הוצאתה, בסך כולל של 420,000$ ניתנה בגין 2 שיקים, האחד, בסך 215,000$, שהוא אחד השיקים נשוא תביעה זו, והשני, בסך 205,000$, שהוא השיק הנוסף, היינו השיק שבתביעה של בל"ל.

אינני סבורה כי גרסת הנתבעת בדבר מועד ביטול העסקה נסתרת ע"י מועד עריכת החשבוניות שהוצאו או ע"י מועד הפקדת השיקים, הבא לידי ביטוי בטופס הפקדת השיקים בבנק. השיקים נמסרו כשיקים מעותדים, ורק מאוחר יותר הופקו החשבוניות ולאחר מכן הופקדו השיקים בבנק. פעולות אלה, של הפקת החשבוניות ושל הפקדת השיקים בבנק, נעשו ע"י חב' צבי אור, מבלי שלנתבעת הייתה שליטה על כך ומבלי שהיא תהיה מודעת, בהכרח, לפעולות אלה במועד בו הן נעשו.

מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת הוכיחה כישלון תמורה מלא, טענת הגנה אשר הבנק, כאוחז בעד ערך, להבדיל מ"אוחז כשורה" (כמפורט להלן), אינו יכול להדוף אותה.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

להלן אתייחס בקצרה למחלוקות הנוספות שבין הצדדים.

לטענת הבנק הוא "אוחז כשורה", בעוד שלטענת הנתבעת, הוא אינו "אוחז בעד ערך", ואף אינו "אוחז", והשטר, למעשה, לא הוצא. מעמד של "אוחז כשורה" היה מאפשר לבנק לקבל זכות טוב מזו שהייתה לזה שהעביר לו את השיק, אולם, בעניינינו, הבנק אינו אוחז כשורה. תנאי למעמד של "אוחז כשורה" הוא שהשטר "שלם ותקין לפי מראהו" (סעיף 28 לפקודה). מאחר ושם הנפרע ושם הנסב אינו זהה, הרי שהשטר אינו תקין ושלם לפי מראהו, וממילא הבנק אינו "אוחז כשורה". העובדה שלנתבעת היה ברור באיזה גוף מדובר, אין בה כדי לסייע לבנק לעניין זה, שכן השטר אינו שלם ותקין לפי מראהו, והשאלה מדוע הוא אינו שלם ותקין לפי מראהו, אינה רלבנטית לתוצאה זו. אשר על כן, הבנק אינו "אוחז כשורה" בשיקים נשוא התובענה.

הנתבעת טוענת כי השיק נמסר לחב' צבי אור על תנאי שהיהלומים יסופקו, ולכן אסור היה לחב' צבי אור לסחר את השיק לבנק. צדדים קרובים לשטר יכולים להסכים כי הנפרע לא יעשה שימוש באפשרות לסחר את השטר, אולם הנטל להוכחת הפגם האמור (היינו שהשטר סוחר למרות שהוסכם בין הצדדים לעסקת היסוד שלא ניתן יהיה לסחר את השטר), מוטל על הנתבעת. דרך המלך לעשות כן הינה ברישום על גבי השטר עצמו, ובענייננו אין כל רישום כאמור על גבי השיקים. למעט עדויות העדים מטעמה, לא הביאה הנתבעת, כל ראייה לעניין זה. אשר על כן, חב' צבי אור הייתה רשאית לסחר את השיקים, והבנק אוחז בשיקים.

טענת הנתבעת לפיה השטרות לא הוצאו משום שלא נחתמו ע"י מי שמוסמך לחתום על השיקים, מהווה הרחבת חזית, ומאחר והבנק התנגד להרחבת חזית בכלל, ובעניין זה בפרט, מדובר בהרחבת חזית אסורה. כמו כן לעדים מטעם הנתבעת לא הייתה כל ידיעה בעניין זה, ולמעשה הטענה הועלתה על דרך הסתם ולא הובאה לה ולו ראשית ראייה. לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה השטרות לא הוצאו.

הנתבעת טוענת כי הבנק אינו "אוחז בעד ערך" בשטרות, בעוד שהבנק טוען כי למצער כי הינו אוחז בעד ערך (ככל שתידחה טענתו כי הוא אוחז כשורה, כפי שקבעתי לעיל). מצב בו השיק נמסר לפירעון חוב קיים שמקורו בעבר, הוא מצב בו נמסר השיק בעד ערך. כך, כאשר הלקוח מוסר לבנק שיק, כאשר חשבונו בבנק מצוי ביתרת חובה, מדובר בשיק שניתן בעד ערך, וזאת גם אם הבנק מזכה את חשבון הלקוח בסכום השיק עם הפקדתו, אך מחייב אותו בסכומו אם השיק לא נפרע ע"י הנמשך. מנגד, כאשר הבנק והלקוח מסכימים ביניהם על זיכוי ארעי בספרי הבנק, תוך שהלקוח אינו יכול למשוך את הסכום עד לגביית השיק בפועל, מדובר במצב בו לא נתן הבנק ערך בעד השיק. בעניינינו, אמנם בחלק הראשון של טופסי ההפקדה של השיקים נכתב שזיכוי השיק ייחשב כארעי בלבד עד לגביית תמורת השיקים בפועל על ידי הבנק ועד לאותו מועד חב' צבי אור לא תהיה רשאית למשוך את התמורה, אך בהמשך (בסעיף 4) נרשם כי השיקים נמסרים לבנק, הן לגוביינא והן לביטחון, כערבות נוספת להבטחת תשלומם של כל הסכומים המגיעים או שיגיעו מחב' צבי אור לבנק על כל סניפיו. במצב זה נתן הבנק ערך בעד השיקים. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי בעדותה של נילי בחקירתה הנגדית עלתה גרסה חדשה ולפיה כאשר השיק מופקד למעלה ממספר חודשים לפני שמגיע מועד פירעונו, תחילה אין הוא משמש לביטחון ורק כאשר מגיע המועד שהוא 4 או 6 חודשים לפני מועד הפירעון, עובר השיק לסטטוס של ביטחון לסכומים המגיעים לבנק מהלקוח, וכי הבנק לא הגיש מסמכים על שינוי הסטטוס האמור. אינני מקבלת טענה זו של הנתבעת, טענת הבנק הייתה שהוא נתן ערך בעד השיקים, והוא צירף כאסמכתא לכך, בין היתר, את טופסי הפקדת השיקים, שמהם עולה כי ההסדר שלו עם חב' צבי אור היה כזה ששיקים שהופקדו על ידה, שימשו לביטחון להשבת כספים שחב' צבי אור חייבת לבנק. אין חולק מבחינת המועד כי מועד פירעון השיקים התקרב, וכי מבחינה זו גם לפי עדותה של נילי בחקירתה הנגדית, השיקים שימשו באותו מועד לביטחון לחובות חב' צבי אור לבנק, ולפיכך הבנק הינו אוחז בעד ערך בשיקים.

הבנק טוען כי בתביעה של בל"ל העלתה הנתבעת בדיוק אותן טענות שהועלו בתביעה זו, וטענותיה נדחו לגופו של עניין. לפיכך, טוען הבנק, חל על הנתבעת מעשה בי-דין (מעשה בי-דין מורחב) כך שהממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין בתביעה של בל"ל לא מחייבים את הבנק, שלא היה צד לאותה תביעה, אך הם מחייבים את הנתבעת, ולכן ראוי לדחות את הגנת הנתבעת מבלי להיכנס לגופה. לטענה זו, בסופו של דבר, אין השלכה על תוצאת פסק דין זה, בין היתר, משום שפסק הדין בתביעת בל"ל עסק בשיק נשוא אותה תביעה, ולא בשיקים נשוא תביעה זו. לא רק גרסת הבנק לא נשמעה, גם גרסת הנתבעת לגבי השיקים נשוא תביעה זו, לא נשמעה.

הבנק לא הוכיח את טענתו לפיה הנתבעת הודיעה לבנק איגוד בו התנהל חשבונה שלא לכבד את השיקים והשיק הנוסף בשל ביטול העסקה עם חב' צבי אור (מוצג ת/1) רק לאחר שבנק איגוד הודיע לנתבעת שהתובע הציג לפירעון את השיק הראשון על סך 215,000$.

הבנק טוען כי היה על הנתבעת להגיש את החשבוניות המקוריות (ובמיוחד את אישורי הביטול המקוריים), וכי אין סיבה, בנסיבות, שהללו לא יהיו בידי הנתבעת. הנתבעת טוענת כי החשבוניות המקוריות ואישורי הביטול המקוריים נותרו אצל צבי גל שלא סייע לנתבעת, על אף שהסכים לחתום על תצהיר, אך לא טרח להתייצב בסופו של דבר לדיונים אליהם זומן, כך שלא ניתן היה להציג את החשבוניות המבוטלות במקור. לטענתה, המציאה הנתבעת את שהצליחה לאתר. כאמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הוכיח בראיות מספיקות את ביטול העסקאות וכישלון התמורה המלא, מה גם שאין ספק שמדובר בעד, שקיים ספק גדול לגבי שיתוף הפעולה שהנתבעת יכלה להשיג ממנו, במיוחד במצב בו החברה שבשליטתו ובניהולו נקלעה להליכי פירוק. מנגד, ככל הנראה, יכול היה הבנק להיעזר במסמכים ונתונים שהיו בידי המפרק לעניינים שבמחלוקת שבין הצדדים, אך הוא לא הוכיח (ואף לא טען) שעשה, ולו ניסיון, לבדוק קיומן של ראיות שאמורות להיות לעניין זה בידי המפרק (וזאת על אף שגם בתביעה של בל"ל, כך נקבע בפסק הדין).

פסיקתא

לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ו, 31 יולי 2016, בהעדר הצדדים.