ת"א 14607-09-13 רונן ואח' נ' אס.טי.אמ. יצוא חקלאי בע"מ

 בפני תביעה לפיצוי קבוצת מגדלי פרי הפיטאיה בטענות לנזק שנגרם להם עקב הפרת התחייבויות הנתבעת ביצוא ושיווק הפרי בחו"ל.בין כל אחד מהתובעים ולבין הנתבעת נכרת הסכם שלפיו התחייבה הנתבעת לשווק את פירות התובעים בחו"ל ולהעביר להם את התמורה בניכוי עמלה והוצאות השיווק. הפירות נמסרו לתובעת על יסוד ההסכם וגם שווקו בחו"ל, אולם בגין המשלוחים נשוא התביעה לא שולם לתובעים כל תשלום והנתבעת טענה שהלקוחות בחו"ל הלינו על פגמים בפרי, שלכן התמורה שנתקבלה הייתה זעומה ולא כסתה את עלויות השיווק.בין התובעים לבין הנתבעת נתגלעה מחלוקת, כאשר לטענת התובעים סוכם מראש על מחיר אותו יקבלו התובעים בלא קשר לתוצאות השיווק בחו"ל, בעוד לגרסת הנתבעת כל שנמסר לתובעים הוא מחיר צפוי, וההסכמה הייתה שהתמורה שיקבלו תהיה לפי התמורה שתתקבל בפועל משיווק הפרי בחו"ל.מחלוקת נוספת נתגלעה בין הצדדים בכל הנוגע לתוצאות המכירה בפועל, כאשר הנתבעת טוענת לכישלון השיווק עקב פגמים בפרי ופסילתו בחו"ל, בעוד התובעים טוענים להסתרת מידע והתעלמות מפניותיהם.שתי מחלוקות אלו, המחלוקת לעניין תוכן ההסכם; והמחלוקת לעניין המידע שנחשף על אודות שיווק הפרי בחו"ל – עומדים במוקד תביעה זו. העובדות

• התובעים כולם (חלקם כיחידים וחלקם תאגידים), הינם חקלאים אשר במועד הרלוונטי לתביעה זו (שנת 2011) עסקו בגידול פרי הפיטאיה (להלן: "הפרי") ברחבי ישראל. הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בשיווק ויצוא של תוצרת חקלאית.

• במשך שנים ארוכות נעשה היצוא של תוצרת חקלאית מישראל על ידי אגרקסקו חברה ליצור חקלאי בע"מ ("אגרקסקו"), לה למעשה היה מונופול על יצוא תוצרת חקלאית מישראל. במהלך 2011 נקלעה אגרקסקו לקשיים, קרסה והותירה שובל של חובות בסכומי עתק. נוכח הקשיים אליהם נקלעה אגרקסקו, חיפשו החקלאים חברה באמצעותה יוכלו לייצא תוצרת חקלאית ועל רקע זה נוצר במהלך 2011 קשר בין נציגי הנתבעת לתובעים.

• הראשון מבין התובעים שעימו נוצר קשר הינו התובע 1, ארנון רונן (להלן: "ארנון"). בתחילת ספטמבר 2011 (או בסמוך לכך) נוצר קשר בין ארנון לבין הנתבעת, באמצעות מר דיוויד סלומון (להלן: "דיוויד"), המנהל החקלאי בנתבעת. בפגישה זו סוכם שהנתבעת תשווק את הפרי בחו"ל באמצעות הובלה ימית ולארנון נמסר נוסח של הסכם התקשרות אותו ערכה הנתבעת. ארנון חתם על נוסח ההסכם ביום 1.9.11 (נספח 7 לתצהיר ארנון; להלן: "הסכם ארנון") והעבירו לנתבעת, אך זו לא השיבה נוסח הכולל את חתימתה היא (סעיף 8 בכתב התביעה אשר לא הוכחש).

  בהסכם ארנון נקבע שהנתבעת תשווק לחו"ל את הפרי שיספק לה ארנון מיום 1.9.11 ועד 31.12.11. ביחס לתמורה צוינו בנספח של הסכם ארנון שתי חלופות: האחת - תשלום בסכום קצוב שאיננו מותנה; והשנייה - תשלום בסכום שיקבע רק לאחר המכירה בחו"ל ובכפוף לתוצאותיה. באותו נוסח של הסכם ארנון נקבע ביחס לאותם תנאי תשלום "מחק את המיותר", אך שתי החלופות נושאות סימן מחיקה.

  ביום 14.9.11 סיפק ארנון לנתבעת את הפרי במשקל כולל של 816 ק"ג. הנתבעת ייצאה את הפרי בהובלה ימית וביום 17.10.11 העבירה לארנון תשלום בסך של 10,005.26 ₪ בגין משלוח זה.

  בעקבות יצוא הפרי הראשון שלח ארנון לנתבעת שלושה משלוחים נוספים של הפרי: פרי במשקל כולל של 2,832 ק"ג נשלח ביום 11.10.11; פרי במשקל כולל של 13,467 ק"ג נשלח בימים 16.10.11 – 17.10.11; ופרי במשקל כולל של 7,192 ק"ג נשלח בימים 19.10.11 – 6.11.11. משלוחים אלו יוצאו על ידי הנתבעת לחו"ל אך לארנון לא שולמה בגינם כל תמורה.

• ביום 23.10.11, ובהמשך לפגישה שהתקיימה במשק התובע 3, דוד פלחי, בין בנו של התובע 3, חגי עופר, לבין דיוויד מטעם הנתבעת, הועבר לתובע 3 נוסח של הסכם התקשרות לשיווק הפרי, נוסח זהה להסכם ארנון. גם ביחס לתובע 3 לא הועבר נוסח הכולל את חתימת הנתבעת ולא צוין באילו מחלופות התמורה בחרו הצדדים.

  יומיים לאחר מכן, ביום 25.10.11, העביר התובע 3 לנתבעת פרי במשקל כולל של 560 ק"ג; וביום 30.10.11 העביר התובע 3 לנתבעת פרי במשקל כולל של 320 ק"ג. גם משלוחים אלו יוצאו על ידי הנתבעת לחו"ל אך לתובע 3 לא שולמה בגינם כל תמורה.

• אף התובעת 4, חברת פיטאיה על הים, המגדלת את הפרי במשק בכפר ורבורג, בחרה לשווק את הפרי לחו"ל באמצעות הנתבעת לאחר פגישה שקיים מנהל התובעת 4, יריב צוק, עם דיוויד, נציג הנתבעת. בימים 25.10.11 – 31.10.11 העבירה התובעת 4 לנתבעת פרי במשקל כולל של 2,784 ק"ג, אשר שווקו בחו"ל. גם לתובעת 4 לא שולמה כל תמורה בגין משלוחים אלו.

  כך גם התובעת 5, חברת רמי גור משק בע"מ, המגדלת את הפרי ברמת הגולן, שבימים 9.10.11 – 23.10.11 העבירה לנתבעת פרי במשקל כולל של 4,276 ק"ג ואף לה לא שולמה כל תמורה בגין הפרי.

  וכך גם התובע 6, קיבוץ אילון, שבימים 30.10.11 – 1.11.11 העביר לנתבעת פרי במשקל כולל של 4,748 ק"ג, ואף לו לא שולמה כל תמורה בגין משלוחים אלו.

  התובעים 4 – 6 שיווקו פרי באמצעות הנתבעת, כאמור, ולגביהם כל הסיכומים באשר לתנאי ההתקשרות, כולל תשלום התמורה, נעשו בעל פה בלבד.

• ביום 9.8.12 פנו התובעים ביחד לנתבעת בכתב ודרשו ממנה תשלום עבור הפרי ששווק במהלך 2011. התובעים טענו במכתבם שלכל אחד מהם הובטח תשלום נטו למגדל בסך של 12.3 ₪ לק"ג, סיכמו את כמות הפרי שספקו לנתבעת ב- 36,152 ק"ג, ודרשו תשלום בסך של 446,670 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעת דחתה את הדרישה וביום 8.9.13 הוגשה תביעה זו.

  תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

• לטענת התובעים בכתב התביעה, עם כל אחד ואחד מהם בנפרד סוכם על תשלום מחיר קבוע עבור הפרי, מחיר שונה ביחס לכל אחד מהתובעים, ומחיר שאיננו מותנה בתוצאות השיווק בחו"ל. על יסוד נקודת מוצא זו של ההתקשרות, עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בתשלום אותו סכום שסוכם עימם, והתובעים 1 ו-2, כשותפים, עותרים גם לחיובה בנזקים שנגרמו להם עקב אי תשלום התמורה.

  לפי גרסת התובעים, לפני משלוח הפרי לנתבעת סוכם עם כל אחד מהם מראש ובנפרד, על תשלום סכום נטו קבוע עבור הפרי. סכום שאיננו מותנה בתוצאות שיווק הפרי בחו"ל (12.30 ₪ לק"ג עם התובעים 1 ו-2; סכום מינימאלי של 10 ₪ לק"ג עם התובעים 3 ו- 6; ו- 12 ₪ לק"ג עם התובעים 4 ו- 5).

  התובעים דוחים את גרסת הנתבעת לתשלום המותנה בתוצאות השיווק לחו"ל ודוחים גם את הטענה שלפיה הפרי הגיע לשווקים בחו"ל במצב גרוע. לטענתם, טענות אלו הועלו על ידי הנתבעת רק בדיעבד, בעיתוי שכבר לא מאפשר בדיקתן, ובניסיון להתחמק מתשלום לתובעים.

• לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, אין כל בסיס לתביעה ולא בכדי אין בנוסחי ההסכמים שהציגו התובעים כל התחייבות למחיר, שכן לא הוסכם על מחיר שכזה.

  לפי עמדת הנתבעת, היא בסך הכל ציינה בפני כל אחד מהתובעים את המחיר הצפוי בשווקי היעד בחו"ל אך כלל לא התחייבה למחיר קבוע מראש או למחיר מינימום. כשמדובר בתוצרת חקלאית המחיר המתקבל כפוף לשלל משתנים ובהם איכות הפרי, פגעי מזג אוויר, מצב פוליטי, מצב כלכלי ועוד. לפיכך, לשיטתה, הפרקטיקה בענף היא שלא להתחייב למחיר וכך גם נהגה בהתקשרות עם התובעים, וההסכם עימם היה על תשלום שיקבע לפי המחיר שיתקבל בפועל בחו"ל בניכוי הוצאות המכירה ועמלת הנתבעת.

  הנתבעת ממשיכה ומתארת את השתלשלות האירועים בקשר עם שיווק הפרי שקבלה מהתובעים. כך מציינת הנתבעת כי הניסיון הראשון לשיווק הפרי של ארנון היה מוצלח, ולכן נמשך הניסיון בכמויות נוספות מול כלל התובעים, אך למרבה הצער בהמשך התברר שהפרי שספקו התובעים ללקוח בגרמניה הגיע ללקוח במצב לא טוב ונפסל לשיווק. בניסיון להקטין את הנזק שונע הפרי כולו ללקוח אחר בהולנד ונמכר במצבו כמות שהוא, אך המחיר שהתקבל בסופו של יום אפילו לא כיסה את עלויות היצוא והסב לנתבעת הפסד.

  כך מסכמת הנתבעת וטוענת כי בהתקשרותה עם התובעים נטלו שני הצדדים סיכון ולדאבת הלב סיכון זה התממש, העסקה לא צלחה, וכל הצדדים נותרו לא מסופקים. בנסיבות אלו, טוענת הנתבעת שלא הגיע למי מהתובעים תשלום כלשהו ויש לדחות את התביעה.

• על טענות הנתבעת בכתב ההגנה הוגש כתב תשובה ובו בעיקר תקיפת טענות הנתבעת לפסילת הפרי בחו"ל.

  לפי הנטען בכתב התשובה, סמכו התובעים על הנתבעת והאמינו שהינה חברה אמינה וישרה אך התבדו. התובעים טוענים שלא קבלו כלל מידע אמין ומפורט לביסוס טענות הנתבעת לפגמים שנפלו בפרי ולפסילתו בחו"ל; כי הם אינם יכולים להיות אחראים למצב הפרי אך בהיעדר מידע מלא לא ניתנה להם האפשרות לבדוק ולקבוע כיצד נפלו הפגמים להם טענה הנתבעת; כי גם אם נתגלו פגמים בפרי ניתן לשווקו ובכלל כל טענות הנתבעת הועלו בפניהם רק בדיעבד.

• התובעים תמכו את גרסתם ב- 8 תצהירים. 6 מהתצהירים הם תצהירי התובעים עצמם ו- 2 תצהירים של אבינועם צרפין ושל ערן בוטמן, שלא היו מעורבים בעסקאות נשוא התביעה אך עוסקים בשיווק פירות לחו"ל. הנתבעת תמכה את גרסתה בתצהירי מנהליה, שבתאי זמיר (להלן: "שבתאי") ודיוויד, וחשב הנתבעת – איתי בן שושן. כמו כן זומן והעיד מטעם הנתבעת תדהר ג'קסון אשר עסק בשיווק הפרי באגרקסקו.

• בדיון אשר התקיים ביום 25.5.15 נחקרו העדים ובתום הדיון ניתנה ארכה להגשת סיכומים.

  דיון

• בחינת טענות הצדדים מלמדת שחלק נכבד מהתשתית העובדתית הנדרשת להכרעה בתביעה – כלל איננה במחלוקת.

  כך, אין בין הצדדים מחלוקת על עצם כריתתו של הסכם נפרד בין הנתבעת מצד אחד לבין כל אחד מיחידי התובעים; ואין בין הצדדים מחלוקת על כך שלפי הסכמי התקשרות אלו שלחו התובעים פרי לנתבעת כדי שזו תשווקו בחו"ל בדרך הים.

  אף על הכמויות שנמסרו לנתבעת אין מחלוקת, כפי שפורטו בכתבי הטענות ונתמכו בתעודות משלוח. כך גם על התוצאה הסופית של ההתקשרות אין מחלוקת – העובדה שאף לא לאחד מהתובעים שולמה תמורה כלשהי בעד הפרי שמסר לנתבעת, למעט המשלוח הראשון של ארנון שבגינו שולמה לו התמורה ובגינו אין כל תביעה.

  יצוין, כי בכתב התביעה נטען שארנון, התובע 1, ואביחי סעידי, התובע 2, הינם שותפים בשותפות לא רשומה. הנתבעת הכחישה טענה זו מחסר ידיעה. לא מצאתי כל סיבה לפקפק בטענת ארנון והתובע 2 על היותם שותפים וממילא שאין לכך כל משמעות בכל הנוגע למחלוקות העומדות להכרעה. ההתייחסות לתובעים 1 ו- 2 תיעשה לפיכך בהפניה לארנון, רק לשם הנוחות, אך בקבלת הטענה לשותפות זו.

• בהיעדר מחלוקת על עצם ההתקשרות, מסתבר שבמוקד ההתדיינות שתי מחלוקות מרכזיות.

  המחלוקת הראשונה הינה ביחס לסעיף התמורה בהתקשרויות שבין התובעים לנתבעת. בבירור מחלוקת זו נדרשת הכרעה בין גרסת התובעים למחיר שסוכם ונקבע מראש; לבין גרסת הנתבעת לסיכום לפיו התמורה שתשולם מותנית בתוצאות המכירה בחו"ל.

  ככל שתתקבל גרסת הנתבעת באשר לסיכום ביחס לתמורה, כי אז נדרשת הכרעה במחלוקת השנייה. המחלוקת ביחס לתוצאות שיווק הפרי בחו"ל. בבירור מחלוקת זו נדרשת הכרעה בין גרסת הנתבעת לפיה הפרי הגיע לחו"ל במצב פגום, שלכן התמורה שנתקבלה הייתה נמוכה מאד ואף לא כסתה את עלויות השיווק, לבין גרסת התובעים הכופרים בטענות אלו. ככל שלא תתקבל גרסת הנתבעת, כי אז תידרש הכרעה באשר לנפקות דחיית גרסתה.

• המחלוקת הראשונה הינה מחלוקת עובדתית - מחלוקת באשר לאופן בו תקבע התמורה שתשולם לתובעים.

  לפי גרסת התובעים - סוכם כי יקבלו עבור הפרי תמורה בסכום שסוכם מראש עם כל אחד מהם בנפרד. עם ארנון סוכם על תמורה בסך של 12.3 ₪ לק"ג; עם התובעים 3 ו- 6 סוכם על תמורה בסך של לפחות 10 ₪ לק"ג; ועם התובעים 4 ו-5 סוכם על תמורה בסך של 12 ₪ לק"ג.

  לפי גרסת הנתבעת - ההסכמה בדבר התמורה שתשולם בעד הפרי הייתה זהה ביחס לכל אחד מהתובעים, לאמור: תשלום לפי התמורה שתתקבל בפועל מהלקוח בחו"ל בניכוי הוצאות השיווק ועמלת הנתבעת. התמורה שצוינה בפני התובעים עובר להתקשרות עימם הייתה אך ורק "תחזית המחיר הצפוי" ולא התחייבות לתמורה כלשהי.

• נוכח מחלוקת עובדתית זו הינה אשר התברר:

  • פנייתם הכתובה הראשונה של התובעים לנתבעת בקשר עם התמורה הייתה ביום 9.8.12.

    לפי גרסת התובעים, עם כל אחד ואחד מהם סוכם על תשלום התמורה במועד קצוב אשר נמנה מיום שמסרו את הפרי לתובעת (בתוך 30 יום לגרסת ארנון; בתוך 60 יום לגרסת התובע 3; בתוך 45 יום לגרסת תובעת 4; בתוך 30 יום לגרסת התובעת 5; ובתנאי "שוטף + 60 יום" לגרסת התובע 6). כיוון שכל התובעים מסרו את הפרי במהלך אוקטובר 2011 ועד 1.11.11, הרי לשיטתם חייבת הייתה הנתבעת בתשלום התמורה לכל המאוחר בתחילת 2012. ובכל זאת, חלפו למעלה מ- 7 חדשים עד שפנו התובעים בדרישה לתשלום לנתבעת במכתב בא כוחם מיום 9.8.12.

    בתצהירי העדות הראשית שהגישו התובעים הועלו טענות כלליות לפניות שנעשו לנתבעת בקשר עם התמורה בגין הפרי, אולם לא הובא כל פירוט של פניות שכאלו (למשל בציון מועדים) ולא הובאה כל אסמכתא לדרישה לתשלום סכום קבוע שסוכם מראש עד 9.8.12.

    לא ברור כיצד זה השתהו התובעים חדשים כה רבים בטרם פנו בכתב לנתבעת בדרישה לתשלום אשר לשיטתם סוכם מראש. השתהות זו מקשה על קבלת גרסת התובעים.

  • בפנייתם הכתובה היחידה של התובעים נתבעו סכומים שונים מאלו שנתבעו בתביעה זו.

    במכתב ב"כ התובעים מיום 9.8.12 נטען כך:

    "במהלך שנת 2011 שווק הפרי לחו"ל באמצעותכם, כאשר הובטח למרשי תשלום נטו למגדל בסך של 12.3 ₪ לכל ק"ג שנמסר לחברתכם"

    גרסה זו שונה מהגרסה שנטענה בתביעה זו. לפי גרסת התובעים בתביעה זו התשלום בסך של 12.3 ₪ לק"ג פרי סוכם רק בין הנתבעת לבין ארנון בעוד שעם יתר התובעים ההסכם היה שונה. כל המצהירים מטעם התובעים נשאלו על סתירה זו בחקירתם הנגדית ואף לא אחד מהם ידע להסבירה.

    הסתירה בין הגרסה במכתב הדרישה לגרסה בתביעה מקשה אף היא על קבלת גרסת התובעים.

  • הסכום ששולם ואופן ההתחשבנות שבין ארנון לנתבעת במשלוח הראשון של הפרי – מתיישבים עם גרסת הנתבעת.

     

     

    העסקה הראשונה לשיווק הפרי עם הנתבעת נעשתה במשלוח 816 ק"ג ביום 14.9.11, ובגין משלוח זה שלמה הנתבעת סך של 10,005.26 ₪ (סעיף 17 בתצהיר ארנון). לשיטת התובעים, תשלום זה מבטא את הסיכום מראש לתשלום סך של 12.30 ₪ לק"ג וללא קשר לתוצאות המכירה (סעיף 16 בתצהיר ארנון).

    דא עקא, שהתשלום שהועבר איננו מתיישב עם טענה זו. התשלום, לפי שיטת התובעים, עבור משלוח 816 ק"ג מהפרי במחיר של 12.30 ₪ לק"ג אמור היה להיות 10,036.80 ₪ ולא הסכום שהועבר, אף אם הפער קטן.

    ארנון מצרף לתצהירו (נספח 8) את החשבונית שהעבירה הנתבעת בגין עסקה זו ושם מצוין כך:

    "STM יורו לקרטון מחיר מכירה 12.8 הובלה 1.5 12% עמלה"

    לו אכן היה הסיכום לתשלום סכום קבוע שנקבע מראש, כטענת התובעים, לא היה כלל מקום לציון מחיר המכירה, ההובלה ועמלת הנתבעת. נתונים אלו, לשיטת התובעים, הרי לא רלוונטיים כלל.

    זאת ועוד, נתונים אלו מצביעים על מחיר מכירה של 12.8 € לקרטון של 4 ק"ג, בניכוי עמלת הנתבעת בשיעור 12% (1.536 €) ועלות הובלה (1.5 €) ההפרש הינו 9.764 €, שזה בדיוק הסכום המעוגל הנקוב בחשבונית – 9.77 € לקרטון המומר ל- 49.05 ₪. סיכום סכומים אלו מביא לתשלום הכולל של 10,005 ₪.

    כך מתברר שדווקא נתוני העסקה הראשונה שנעשתה ותמורתה שולמה, אכן מתיישבים עם גרסת הנתבעת לתשלום שהוא פונקציה של מחיר המכירה.

  • הבדלי הגרסאות בין התובעים.

    אף שהתובעים כלם טוענים לסיכום לפיו התשלום נקבע מראש וללא קשר למחיר המכירה, מתברר שיש גרסאות שונות באשר לאותו סיכום. חלק טוענים לסיכום מראש של 12.3 ₪ לק"ג, חלק לסיכום מראש של 12 ₪ לק"ג וחלק לסיכום מראש של לפחות 10 ₪ לק"ג.

    גרסאות אלו מעוררות תמיהה. הרי מדובר באותו הפרי, באותם המשלוחים ובאותם אמצעי שיווק. לא ברור מדוע שייעשה סיכום מראש למחירים נפרדים לכל מגדל של הפרי. הבדלי הגרסאות אינם תומכים בגרסת התובעים.

  • גרסת התובע 6, קיבוץ אילון, תומכת דווקא בגרסת הנתבעת.

    לפי טענת המצהיר מטעם תובע 6, יוסף יושפה, סוכם על תשלום "במחיר שלא יפחת מ- 10 ₪ ל- 1 ק"ג פרי" (סעיף 4 בתצהיר יוסף יושפה). על פניו, אם הסיכום היה למחיר שהוא רף תחתון, ברי הדבר שהרף העליון מותנה בתוצאות המכירה. כפי שטוענת הנתבעת.

  • הסכמי התקשרות של התובעים עם משווקי פרי נוספים כוללים אף הם חלופה של תשלום תמורה בהתאם לתוצאות המכירה בחו"ל.

     

     

     

    לתמיכה בגרסתם הציגו התובעים הסכמי שיווק שעשו עם גופים נוספים, וטענו שבענף זה של הפרי נהוג שהתשלום נקבע מראש, אלא שנוסח ההסכמים שהוצגו (למשל נספחים 4 ו- 5 לתצהיר ארנון) מראה על בדיוק אותן 2 חלופות שהיו בנוסח ההסכם שהעבירה הנתבעת. עצם הבחירה בחלופה של תשלום קבוע מראש (כפי שנטען שנעשה בהתקשרויות אלו) איננו מצביע על נוהג כללי בענף הפיטאיה ולא הובאו ראיות לנוהג ספציפי שכזה.

    כך גם עדותם של העדים מטעם התובעים, אבינועם צרפי וערן בוטמן. מר צרפי העיד כי בחברה בה הוא עובד נהוג לעבוד לפי מחיר קבוע מראש אך לא הכחיש שזו איננה השיטה היחידה בענף (עמ' 9 – 10 בפרוט'). מר בוטמן העיד כי גם כשהמחיר לחקלאי נקבע מראש נעשית התחשבנות מולו אם יש תלונות על איכות הפרי (עמ' 13 בפרוט'). אף מר תדהר ג'קסון, שהיה מנהל מוצר באגרקסקו, העיד כי ההתחשבנות עם החקלאי המגדל הייתה כפופה לתוצאה הסופית עם הלקוח בחו"ל (עמ' 28; ש' 31 בפרוט').

• מכלול הראיות מטה את הכף במחלוקת עובדתית זו לטובת גרסת הנתבעת.

  מהעדויות שנשמעו והראיות שהוצגו מתברר שגם בענף הפיטאיה, כמו בשיווק פירות אחרים, עמדה בפני הצדדים – החקלאי המגדל מזה והמשווקת לחו"ל מזה – האפשרות לבחור באחת משתי חלופות לתשלום תמורה לחקלאי: חלופה של תשלום קבוע שנקבע מראש; וחלופה של תשלום המותנה בתוצאות המכירה בחו"ל. כך גם במקרה של התובעים וכאשר שתי החלופות מופיעות בנוסח ההתקשרות הסטנדרטי של הנתבעת. גרסת התובעים לנוהג בענף הפיטאיה של תשלום קבוע מראש איננה נכונה ונדחית.

  עוד התברר כי כאשר בפניהם שתי חלופות של התקשרות, בחרו התובעים והנתבעת בחלופה של תשלום המותנה בתוצאות המכירה. כך ניכר מהיעדר כל דרישת תשלום במשך חודשים; כך ניכר מהפער בין הגרסה במכתב הדרישה הראשון לדרישה בכתב התביעה; כך ניכר מתחשיב התמורה ששולמה לארנון בגין עסקת השיווק הראשונה; וכך גם עולה נוכח הגרסאות לסיכומים שונים עם כל אחד מהתובעים.

  במהלך ההתקשרות עם כל אחד מהתובעים הייתה הנתבעת מיוצגת על ידי דיוויד, אשר הצהיר על מהלך ההתקשרות כך (סעיף 4 בתצהיר דיוויד):

  "לתובעים מעולם לא הובטח מחיר קבוע מראש על הפרי, אלא תואר בפניהם שוק היעד לייצוא שהיה לקוח של החברה בגרמניה (EDEAKA) ומה המחיר הצפוי בשוק שעמד באותה עת על סביבות 12 יורו לקרטון."

  גרסה זו אכן מתיישבת עם מכלול הראיות ומשקפת את אשר הוסכם בין הצדדים. לאמור, הצדדים אכן צפו את המחיר שיתקבל משיווק הפרי בחו"ל, ברם הנתבעת לא התחייבה למחיר זה. לפיכך, אני מקבל את גרסת הנתבעת, דוחה את גרסת התובעים, וקובע כי לפי הסיכום מראש בין הצדדים נקבע שהתמורה שתשולם לתובעים תחושב לפי התמורה שתתקבל בפועל במכירה בחו"ל בניכוי עלויות השיווק ועמלת הנתבעת.

• לאחר שנקבעה צורת ההתקשרות בין הצדדים יש לבחון את טענת הנתבעת לפיה תוצאות השיווק של הפרי שקבלה מהתובעים היו כאלו שלא היה עליה לשלם מאומה לתובעים.

  לפי גרסת הנתבעת בכתב ההגנה, יועד הפרי לרשת חנויות בגרמניה בשם EDEKA אך לקוח זה פסל את רוב הפרי בטענות באשר לאיכות וטיב. בלית ברירה שונע הפרי ללקוח אחר בהולנד ושם נמכר במצבו כמות שהוא ובמחיר נמוך. התוצאה הסופית הייתה שסך ההכנסות נפל מעלויות ההובלה ועמיל המכס, שלכן לא עמדה לתובעים זכות לתשלום כלשהו.

  לפי גרסת התובעים בכתב התשובה, אין הם אחראים כלל למצב הפרי עת הגיע לחו"ל וודאי שכך מקום בו בחרה הנתבעת לשווקו בדרך הים. עוד טוענים התובעים שהיה על הנתבעת להודיע להם מיידית על טענות לפגמים כדי שיוכלו לבחון את מצבו ואת האחראי למצבו, אך הנתבעת לא עשתה כן ואף יצרה מצג לפיו הפרי הגיע לחו"ל במצב טוב. ועוד טוענים התובעים שאין כל ראיה שתתמוך בטענת הנתבעת לפסילת כל כמות הפרי ששווקה.

• המפתח להכרעה במחלוקת זו טמון בהבנת מערכת היחסים המיוחדת שנרקמה בין הצדדים, מערכת הכרוכה ביחסי אמון.

  הסכם ארנון מבטא את נוסח הסכם ההתקשרות שערכה הנתבעת והעבירה ללקוחותיה, המגדלים. נוסח זה מסדיר את ההתקשרות שבין הנתבעת למגדלים בכל הנוגע לשיווק פירות וירקות בחו"ל, כאשר התחייבויות הנתבעת עצמה אינן מפורטות ומוגדרות כך (בסעיף 4 (א) בהסכם ארנון):

  "החברה מקבלת בזה על עצמה לדאוג להובלת התוצרת מנמל הייצוא ולשווקה בחו"ל במהלך תוקף הסכם זה ועד לסיום שיווק התוצרת נשוא ההסכם."

  הוראה זו מגלמת את ההסכמה שלפיה, למעשה, מרגע שנמסרה התוצרת החקלאית לנתבעת הרי שלנתבעת לבדה שליטה מלאה ומוחלטת על שיווק התוצרת החקלאית. שליטה הכוללת את בחירת המוביל, את בחירת הלקוח ואת קביעת המחיר מול הלקוח. בטרם מסירת התוצרת החקלאית לנתבעת היא עוברת ביקורת איכות (סעיף 3 (ד) בהסכם) וממסירתה ואילך הנתבעת היא שאחראית על כל שרשרת השיווק. כך גם העיד שבתאי, מנכ"ל הנתבעת (עמ' 37; ש' 26 – 28 בפרוט'):

  ש.אתה מסכים איתי שאחריות המגדל היא לאיכות של הפרי עד שמגיע לידיים שלך שמשם אתה אחראי עליו?

  ת.כן. כל החוזים הם לשער הנמל, דהיינו בתוך הקונטיינר.

  מערכת יחסים זו אף מתוארת בתצהיר שבתאי (סעיף 3) כך:

  "להוציא מקרים חריגים בהם החברה משלמת מקדמה למגדלים, הרי שהתמורה המשולמת למגדלים הינה תמיד נגזרת של המכירות של הפרי בפועל בחו"ל. כלומר, החברה לא מתחייבת למחיר קבוע מראש, אלא שהכל תלוי במכירות בפועל. החברה עוסקת בשיווק הפרי, בחיבור בין הספק בארץ ללקוח בחו"ל. החברה לא קונה את התוצרת מהמגדל.

  צריך להבין שמדובר בתוצרת חקלאית הכפופה בסופו של יום לכמות ו/או איכות הסחורה שסופקה בפועל ולמחירי שוק היעד בחו"ל שהתקבלו בפועל.

  אלה ואלה עשויים להשתנות בשל גורמים שונים ומשונים כגון: פגעי מזג אוויר, מחלות ומזיקים, פגמים שמתגלים בפרי לאחר שילוחו, שביתות, ביקורות ממשלתיות (בריאות וכד'), ביטול חוזים ע"י גורמים מחו"ל בשל סיבות פוליטיות ו/או אחרות, מלחמה, מצב כללי בשווקי אירופה וכיו"ב."

  אם כך, צורה זו של התקשרות במסגרתה לא יודע המגדל, החקלאי, כלל איזו תמורה יקבל בסופו של יום בעד התוצרת החקלאית שגידל ומסר לנתבעת, מותירה בידיה של הנתבעת כוח עצום. הנתבעת לבדה קובעת את זהותו של הלקוח הסופי לו מיועדת התוצרת החקלאית. הנתבעת לבדה מסכמת עם הלקוח את מחיר התוצרת החקלאית שישלם הלקוח. והנתבעת לבדה שולטת וקובעת את עלויות ההובלה אף שהיא משיתה אותן על המגדל ומפחיתה אותן מהתמורה המתקבלת.

• כאשר נתון לגוף כוח כה רב להשפיע על גורלו של אחר, הרי שמצופה ממנו לפעול באחריות, לשוות לנגד עיניו את האינטרס של האחר ולהישמר מלנצל לרעה את הכוח שבידיו. למעשה, מצב שכזה מקים "חובת אמון" של בעל הכוח כלפי האחר.

  כך גם נקבע בפרשה המכונה פרשת קוסוי:

  "...הוא מרכז בידיו כוח רב. כוח זה נתון בידו למען החברה. אך קיים חשש – וניסיון החיים מוכיח כי חשש זה מבוסס הוא – כי מי שבידו כוח ינצל אותו לרעה. הפיתוי לכך הוא רב. מכאן הצורך לגבש מערכת דינים, שיהא בה לרסן את הכוח, שכן "כוח ללא אחריות משול להפקרות"... בעיה זו אינה מיוחדת למערכת היחסים הקיימת בין מנהל לבין חברה. יחסי כוח-כפיפות דומים קיימים במצבים נוספים, בין מתחום המשפט הפרטי (כגון, שלוח-שולח, אפוטרופוס-פסול-דין; נאמן נהנה; יזם-חברה) ובין מתחום המשפט הציבורי (עובד הציבור – הרשות הציבורית). ודאי שמערכת הדינים הכללית יש בה כדי לסייע בפתרון הבעיה... מערכות אלה אין די בהן כדי להתמודד במישרין עם הבעייתיות, שיוצר כוח השליטה, הנתון בידי המנהל. הפתרון לבעיה זו נמצא במושג האמון (loyalty). המשפט מטיל על בעל הכוח חובת אמון, ובכך הוא מסייע "ליצור פיקוח ולהטיל ריסון על בעל הכח בהפעלתו של הכוח"... עקרון האמון הוא בעל תחולה רחבה. הוא חל בכל מקום שבו נתונים לאחד כוח ושליטה על זולתו... רשימת המצבים, בהם קיימים יחסי אמון, אינה סגורה, והריהם מתקיימים "במגוון רב של יחסים משפטיים" (ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטוונגר בע"מ, פ"ד ל"ח (3) 253, 278)

  ודוק, במערכות יחסים חוזיות רבות עשוי להיות לאחד הצדדים כוח להשפיע על עניינו של אחר. ברי הדבר שלא בכל מצב אפשרי שכזה, מצב בו לאחד השפעה על האחר, כדי ליצור "חובת אמון".

  "...מערכות הסכמיות רבות עשויות להקנות לצד האחד כוח להשפיע על עניינו של הצד השני. האתגר המשפטי הוא לזהות את הסף, שרק מעבר לו נחשב הצד האחד לאמונאי, כך שניצול הכוח חדל להיות לגיטימי והופך לניצול לרעה (abuse)." (עמיר ליכט, דיני אמונאות, חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי, עמ' 33; להלן: "ליכט")

  בחינת מערכת יחסי הנתבעת והתובעים, כפי שהוצגו והתבררו, ובפרט נוכח ההסכמה על המנגנון לפיו תלויה התמורה שיקבלו התובעים בתוצאות השיווק כאשר הנתבעת לבדה שולטת על כל מהלך השיווק - מקימה את אותו מצב של כוח קיצוני המצדיק קביעת קיומה של "חובת אמון".

  הנתבעת, כפי שמנהליה עצמם מעידים על פעילותה, שולטת לחלוטין על כל אפיק השיווק של התוצרת החקלאית. התובעים, החקלאים, משקיעים בגידול התוצרת החקלאית. הם המעבדים. הם הנוטעים. הם המשקים. הם הקוטפים. והם האורזים. אך במערכת ההתקשרות הזו עם הנתבעת לא להם השפעה כלשהי על התמורה שתתקבל.

  והמקרה נשוא תובענה זו הוא הנותן. הפרי נמסר לנתבעת לאחר שנבדק ונמצא איכותי ונטול פגם. הנתבעת קבלה את האחריות לפרי, דאגה להובלתו, בחרה בלקוח לו יועד הפרי ועמדה עימו בקשר, נציגיה עמדו מול הלקוח עת זה סירב לקבל את הפרי, נציגיה בחרו אפיק שיווק חלופי על העלויות הכרוכות בו, ונציגיה בחרו את זהות הלקוח החלופי והמחיר שישלם. לתובעים לא הייתה כל נגיעה לשורת מהלכים אלו, ולא כל שכן שלא הייתה להם השפעה כלשהי.

  אם כך, במערכת ההתקשרות נשוא תביעה זו, כאשר התמורה שיקבלו התובעים תלויה בתמורה שתתקבל במכירה וכאשר הנתבעת לבדה שולטת בכל מהלכי השיווק – מתקיימים בין הצדדים "יחסי אמונאות" (לשונו של פרופ' עמיר ליכט בספרו הנ"ל). הנתבעת היא "האמונאי" והתובעים, כל אחד ואחד מהם בנפרד, הם "הנהנה" והנתבעת חבה להם חובת אמון.

• קביעתה של חובת האמון משיתה על הנתבעת תקן התנהגות מחמיר. מעבר לחובת תום הלב הרגילה שבין צדדים לחוזה.

  "חובת תום הלב החוזית לחוד וחובת האמון לחוד. כל אחת משתי חובות אלה קובעת רמת התנהגות שונה. חובת תום הלב החוזית קובעת סטנדרט מינימלי של התנהגות ראויה, בחינת אדם לאדם – אדם. לעומת זאת, חובת האמון קובעת סטנדרט גבוה של התנהגות ראויה, בבחינת אדם לאדם – מלאך" (פרופ' אהרון ברק, שיקול דעת שיפוטי, עמ' 495)

  כך גם מגלמת חובת האמון איסור על הימצאות במצב של ניגוד עניינים וחובת גילוי מלא.

  "המבנה הכללי של חובת האמון ניצב, אם כן, על שתי רגליים: איסור ניגוד עניינים וחובת גילוי מלא. שני הכללים יוצרים יחדיו משטר משפטי מניעתי (prophylactic) – כדי להרחיק מן הפיתוי ומן העבירה, או כדי למנוע את הרע בטרם יארע... גילוי מלא מספק לנהנה, הסובל מנחיתות אינפורמטיבית, מידע שאחרת היה בלתי ניתן לצפיה (non-observable). בכך הגילוי מקנה לנהנה אמצעים משופרים לפיקוח על האמונאי." (ליכט, עמ' 67)

  כך גם ביחסי התובעים והנתבעת. חובת האמון שחבה הנתבעת לתובעים משיתה עליה חובת תום לב מרבית ומשיתה עליה חובת גילוי מלא. גילוי של כל המידע הרלוונטי לעניין נשוא חובת האמון.

  למעשה, הנתבעת איננה כופרת בחובתה זו לגילוי מלא. מנכ"ל הנתבעת, שבתאי, הצהיר כי "מעולם לא הסתרנו מסמכים, או דוחו"ת" (סעיף 13 בתצהיר שבתאי) וכך גם הצהיר המנהל החקלאי של הנתבעת, דיוויד (סעיף 6 בתצהיר דיוויד). דא עקא, שבנכונות לגילוי מלא בדיעבד אין די. חובת הגילוי של האמונאי חלה גם על המידע הרלוונטי בזמן אמת. חובת הגילוי הרי מיועדת "למנוע את הרע בטרם יארע" ומשמע, ליתן בידי הנהנה את המידע בעת שעודו יכול להתערב ולמנוע מעצמו נזק צפוי. הנהנה הרי איננו מודע כלל להתנהלות העניינים בה מטפל האמונאי וודאי שאיננו מודע לשיבושים אפשריים ואף אין לצפות ממנו שידרוש את המידע. חובה זו רובצת לפתחה של הנתבעת ליידע את התובעים על שיבושים בהתנהלות נשוא ההתקשרות ביניהם. חובה זו גם עשויה להבטיח כי הנתבעת, מתוך מודעות לאפשרות הפיקוח על פעילותה, גם תפעל בתום לב מרבי ולקידום האינטרסים של התובעים.

• אם כך, הנתבעת חבה חובת אמון לתובעים ובמסגרת זו חבה לא רק בהתנהגות בתום לב מרבי, אלא בגילוי מלא של כל המידע הרלוונטי לעניינים נשוא חובת האמון. השאלה המתבקשת במצב זה היא אם אכן עמדה הנתבעת בחובות אלו. הנה אשר התברר בהקשר זה:

  • הנתבעת "איחדה" את התובעים לקבוצה אחת בלא ידיעתם ובא הסכמתם.

    כאמור בתיאור בעלי הדין, התובעים הינם חקלאים ממקומות שונים בישראל. כלם עסקו, במועד הרלוונטי לתביעה זו, גם בגידול הפרי, הפיטאיה, אך לא היה ביניהם כל קשר וההתקשרות של כל אחד מהמגדלים הללו עם הנתבעת נעשתה בנפרד.

    למרות זאת, בהנהלת החשבונות של הנתבעת נפתח כרטיס יחיד לכל התובעים (עדות חשב הנתבעת, איתי בן שושן, בעמ' 33; ש' 25 בפרוט') והנתבעת התייחסה לתובעים כולם כקבוצה אחת (עדות שבתאי בעמ' 42; ש' 6 – 8 בפרוט').

    איחוד התובעים לקבוצה אחת, למעשה, הפך אותם לשותפים. כך, כאשר נמסר על התגלות פגמים בפרי בחו"ל ופסילתו, לא נעשה כל ניסיון לשייך את הפרי הפגום למי מהתובעים ולאבחן בין מי מהתובעים שבפרי ששלח היה פגם לאחר שלא היה כל פגם בפרי ששלח.

    שבתאי טען בעדותו שהתובעים הסכימו לכך שיאוחדו, אולם לא הובאה כל ראיה להסכמה שכזו, לא נטען בתצהירי הנתבעת להסכמה שכזו, וודאי שלא הובאה ראיה לכך שהוסברה לתובעים משמעות צירופם לקבוצה אחת כאשר, למשל, מתברר שחלק מהפרי פגום.

  • לא נמסר לתובעים מידע מלא בזמן אמת.

    לטענת הנתבעת, קבלו התובעים דיווח ומעולם לא הוסתרו מהם מסמכים או דוחו"ת (סעיף 13 בתצהיר שבתאי). בעדותו, אף טען שבתאי כי הדיווחים נמסרו לתובעים בזמן אמת (עמ' 39; ש' 19 בפרוט'). התובעים מאידך, הכחישו את הטענה וטענו שהתמונה שצוירה בפניהם בזמן אמת הייתה שונה לחלוטין (למשל סעיף 20 בתצהיר ארנון).

    לתצהיר ארנון צורפה חלופת דואר אלקטרוני מיום 26.10.11 (נספח 11 לתצהיר ארנון) ובה מעביר דיוויד לארנון "תמונה שהגיע מהלקוח היום". ארנון מבקש הסבר וכך כותב דיוויד במענה:

    בוקר.

    זה המשלוח הגדול שיצא בשבוע שעבר והגיע היום ללקוח בגרמניה

    הוא יעבור אחר הצהריים ויעדכן אותנו מה מידת הבעיה (לא נראה לי היסטריה).

    עמדה זו שהציג דיוויד כלל איננה מובנת. לפי טענת הנתבעת הלקוח בגרמניה, EDEKA, פסל את המשלוח. הנתבעת הרי מתבססת על צילומי תקריב של פרי פגום. לא ברור כיצד הציג דיוויד מצג כה מרגיע בלא לערוך וידוא עובדתי מלא.

    למחרת היום, 27.10.11, בחלופת דואר אלקטרוני נוספת, נמסר לארנון דיווח על העברת משלוח הפרי להולנד (נספח 12 לתצהיר ארנון). דיווח זו כולל הודעת דואר אלקטרוני ובה נטען שמצב הפרי ששלח ארנון רע, וכולל סימני עובש וריקבון.

    זולת הודעה אחת זו, לא הוצגה ולו הודעה אחת שהעבירה הנתבעת לארנון או למי מיתר התובעים ובה התייחסות לכשלים שנתגלו בקשר עם שיווק הפרי.

    כל יתר התובעים טענו שאפילו רסיסי המידע שנמסר לארנון לא נמסרו להם, פניות לנתבעת נענו "בלך ושוב" ובסופו של דבר נמסר להם שלא יקבלו כל תמורה. כך גם העיד ארנון (עמ' 23; ש' 28 – 32 בפרוט'):

    אין תכתובות, יש ביקורים חוזרים ונשנים שלי ושל שותפי למשרדי החב' באשקלון. ביקרנו שם, לפחות 8 פעמים, ביקשנו מסמכים, דיברנו עם ליאור לוי שהופנינו אליו שהוא כביכול ישב על הכיסא של המשווק. קיבלנו תשובות שמפורטות בתצהיר שלי ממנו. פנינו לעובדים אחרים במשרדים, כולל מנהל חשבונות בחב', הוא הציג בפנינו כנראה בטעות את החשבונית השניה, ראינו שתמורתה שולמה לנתבעת, ראינו שהסכום ששולם לא תואם לסכום ששולם ביורו ועמד על 11 או 11.50 יורו לתיבה. שאלנו למה, וקבלנו תשובה שאין לו מושג ולא מצליח לתת לנו אינפורמציה, הפעלנו לחץ על אחת העובדות לראות מסמכים וב – 14/12 קיבלנו מסמכים שבחלקם לא היו ברורים פיזית (הכתב) ורובם לא היה ברור כלל מה כתוב שם, ומה חלקנו, ואיפה אנו בכל המסמך. אחרי שקיבלנו צרור של מסמכים אותה עובדת הבנו שקיבלה הוראה לא להעביר לנו יותר שום מסמך.

    וכך גם העיד חגי בהתייחסו למצב בו נמסר מידע על פגמים בתוצרת החקלאית שנשלחה (עמ' 26; ש' 3 – 6 בפרוט'):

    ש.מה קורה אם היו פסילות?

    ת.מה שנהוג. החב' מודיעה אנו בודקים, רוצים שולחים בודק לחו"ל שמאי, או אני בעצמי נוסע לשם, בודקים את העניין ואז אם הנזק באשמתי ולא באשמת המוביל או גורם אחר, אז הוא יכול לתבוע אותי.

    לפי גרסת התובעים איפה, הם נותרו באפלה מוחלטת בזמן אמת ואף ניסיונותיהם לקבל מידע לאחר מכן נתקל בקשיים. התובעים אף מסבירים אילו דרכי פעולה עמדו בפניהם לו נמסר להם המידע בזמן אמת.

    טענות אלו נטענו בתצהירי התובעים. לנתבעת עמדה אפשרות לסתור טענות אלו. הנתבעת יכולה הייתה להציג מסמכים שהועברו לתובעים בזמן אמת, כטענתה. הנתבעת יכולה הייתה ליתן פירוט לביסוס הטענה לחלופת מידע מול התובעים בזמן אמת ואף זאת לא עשתה.

    אין איפה מנוס מקבלת גרסת התובעים בעניין זה ומקביעה שהנתבעת לא גילתה לתובעים דבר מהשתלשלות האירועים בזמן אמת. הנתבעת לא העבירה לתובעים דיווח מלא על טרוניות הלקוח בגרמניה, הנתבעת לא דיווחה לתובעים על העברת הפרי להולנד והנתבעת לא דיווחה לתובעים על מצבו של הפרי בהגיעו לשווקים. רק בסופו של יום הודיעה הנתבעת לתובעים את השורה התחתונה מבחינתה – שאין למי מהם זכות לתמורה כלשהי בעד הפרי. קשה לראות כיצד התנהגות שכזו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המרבי וחובת הגילוי הרובצים לפתחה של הנתבעת כזו שחבה בחובת אמון לתובעים.

  • הנתבעת נמנעה מהצגת פירוט כלשהו של השתלשלות האירועים שהביאה לתוצאה של היעדר תמורה כשלהי לתובעים.

    לפי גרסת הנתבעת, הפרי אשר הגיע ללקוחותיה בחו"ל היה פגום, ולכן נמכר במחיר נמוך מהצפוי, מחיר שלא כיסה את עלויות הייצוא. וכך נטען בתצהיר שבתאי (סעיף 11):

     

    "לצערנו הרב, במשלוחים הבאים התחילו להתקבל תלונות אצל הלקוח באשר לאיכות וטיב הפרי. הלקוח לא פסל באופן טוטאלי את כל הפרי, ומה שהצלחנו למכור הצלחנו. על מנת להקטין נזקים ככל שניתן, ולנסות בכל זאת להוציא משהו מן הפרי, שונע והועבר הפרי על ידי החברה, שנשאה בכל העלויות, להולנד (חברת MTEX) ושם נמכר במצבו, ומן הסתם במחיר אחר ונמוך מהצפוי."

    משמע, לפי גרסה זו המשלוח הראשון של הפרי שספק ארנון היה מוצלח וכל יתר המשלוחים נכשלו והפרי התברר כפגום ונמכר במחיר נמוך.

    בעדותו מאידך, הציג שבתאי גרסה שונה, וכך העיד (עמ' 40; ש' 28 – 32 בפרוט'):

    ש.מפנה לסעיף 11 לתצהירך. אני אומר לך שמה שאתה טוען כעת עומד בסתירה למה שכתוב בסעיף 11 לתצהירך?

    ת.יכול להיות שהניסוח בתצהיר לא מדויק, כי שני משטחים ראשונים במשלוח הראשון התקבלו והכל בסדר. המשלוח השני לא התקבל בשלמותו ונסע לאמסטרדם. המשלוחים הבאים ב- 7 תיקים, הלכו ישר להולנד כולם וגם קיבלו פדיון טוב.

    לפי גרסה זו איפה, המשלוח שנפסל בחלקו היה רק המשלוח השני, ואילו כל יתר המשלוחים נשלחו במישרין להולנד וכלל לא נפסלו, אלא "קבלו פדיון טוב".

    כך מתברר שהנתבעת חושפת טפח ומסתירה טפחיים. הנתבעת מגלה על פסילת משלוח בודד של הפרי ללקוח בגרמניה, EDEKA, אך נמנעת ממתן כל פירוט אודות משלוחים נוספים שהשיגו תוצאות שונות לגמרי.

    במקום פירוט שכזה, מפנה שבתאי לתמונות שנתקבלו מחו"ל (נספח ו' לתצהיר שבתאי). בתמונות אלו רואים צילומי תקריב של הפרי שנראה פגום, אף שאין כל עדות מומחה שתסביר את התמונות. עם זאת, לצד התמונות גם חילופי דואר אלקטרוני. וכך, למשל, נכתב בהודעה מיום 27.10.11:

    Dear David Amit

    Pls find att pictures pithaya arrived today at Olimpic fruit.

    All plts pithaya arrived from Rami Gur are OK product needs to be sold asap.

    בהודעה זו דווקא מצוין שהפרי שנשלח על ידי תובעת 5 הגיע במצב טוב. ובהמשך:

    For all plts pthaya received from Arnon Ronen the condition is bad see pictures.

    Mostly the fruit (h)as external problems mostly mould on the crown, soft leafs, rot on the bottom on the fruit and bad condition of the cargo. This fruit is suitable for the normal market standards.

    הודעה זו מתייחסת לפגמים בפרי של ארנון, אך בהודעת דואר אלקטרוני נוספת מיום 10.11.11 כבר מצוין שיש שיפור באיכות הפרי של ארנון ונאמר כך:

     

    Dear David

    Pls find att pictures voyage 7718, in general the fruit doesn't meet the standards for normal market. Only for Ronen it's better bud still some mouldy fruit bud we are able to sort.

    כך מתברר שתמונת מהלכי יצוא הפרי של התובעים מורכבת וסבוכה הרבה יותר מהצורה הפשטנית בה הוצגה על ידי הנתבעת.

    מתברר שהנתבעת קבלה דיווחים על פגמים בפרי, אך לא על פסילתו הגורפת ולא על כל המשלוחים. מתברר שלנתבעת נמסרו דיווחים המאפשרים אבחנה בין משלוחי הפרי לפי המגדל. מתברר שגם כאשר התגלו פגמים במשלוח פרי ניתן היה לבור מתוכו את הפירות הפגומים ולשווק את אלו שאינם פגומים. ואכן מתברר שהיו והיו משלוחים של פרי שניתן היה לשווק בכל כל בעיה.

    ובכלל, כאשר נמצא אזכור כתוב לתלונות על איכות הפרי של ארנון בלבד, מתברר שאין כל זכר לטרוניות כלפי פרי של מי מיתר התובעים ושמם איננו מוזכר כלל.

    בחינת מסמכי הנתבעת מעלה תהיה נוספת. בתצהירו של חשב הנתבעת, איתי בן שושן, הפנייה לנספח ו' המכונה "תיקי משלוח – ממוספרים מ-1 ועד 7". נספחים אלו כוללים מידע על 7 משלוחים, שהראשון בהם הינו הפרי שנתקבל מארנון ביום 14.9.11 ואיננו נשוא תביעה זו. מבין 6 המשלוחים הבאים, הם משלוחי הפרי נשוא תביעה זו, יצאו 3 משלוחים מיום 26.10.11 ואילך (נספחים ו-5 עד ו-7 לתצהיר איתי בן שושן).

    אלא שלפי הודעות הדאר האלקטרוני שהוצגו, משלוח הפרי הראשון לגבי נשמעו התלונות הגיע לגרמניה ונבדק לראשונה ביום 25.10.11 (סעיף 5 בתצהיר דיוויד). וביום 26.10.11 בבקר, בסמוך לשעה 10:00, הגיעו תמונות וטענות ברורות לפגמים בפרי (נספח ו' לתצהיר שבתאי). ומשמע, הנתבעת הוסיפה לקלוט ולשלח פרי מהתובעים לפחות ב- 2 משלוחים ואפשר ב- 3, כשהיא כבר מודעת לקשיים שהתגלו. ידעה ושתקה. ידעה ונמנעה מלשתף את התובעים במידע ובהחלטה.

    התנהלות זו מעוררת תמיהה גם בהתעלם מחובת האמון של הנתבעת כפי שנקבעה לעיל. התנהלות זו מחייבת הסבר מפורט הן על השתלשלות האירועים והן על שיתוף התובעים במידע. והסברים שכאלו איין. במקום פירוט מלא וברור של השתלשלות האירועים, מפנה הנתבעת לכרטסות מהנהלת החשבונות שלה (נספח ז' לתצהיר שבתאי; הנספחים לתצהיר איתי בן שושן) אך פרטי ההתחשבנות הרבים במסמכים אלו אינם יכולים להיות תחליף למידע עובדתי מפורט ותיאור מלא של השתלשלות האירועים.

    בשים לב לחובתה של הנתבעת כאמונאי, היעדר הפירוט ואי מסירת המידע מקשים על קבלת גרסת הנתבעת בכל הנוגע לתוצאות שיווק הפרי.

  • לא הובאה כל ראיה לביסוס טענת הנתבעת לפגמים שנפלו בפרי ולפסילתו הגורפת.

    בליבת טענות הנתבעת עמדה הטענה שהלקוח לו יועד הפרי, רשת EDEKA בגרמניה, פסל את הפרי וסירב לרכוש אותו מהנתבעת. במצב זה, ממשיכה וטוענת הנתבעת, שונע הפרי להולנד ושם נמכר במצבו ובמחיר נמוך מהצפוי.

    טענות הנתבעת נתמכו בתצהירו של מנכ"ל הנתבעת, שבתאי, אולם התברר כי שבתאי איננו יכול להעיד דבר בקשר עם ההתרחשויות בחו"ל. אין בתצהירו ואין בעדותו כל טענה לפיה הוא עצמו שהה בחו"ל במועד הרלוונטי או שהוא עצמו עמד בקשר עם מי מלקוחות הנתבעת בחו"ל. בכל הנוגע לטיפול בפרי בחו"ל עדותו של שבתאי הינה עדות מפי השמועה שאיננה קבילה כלל. גם שני העדים הנוספים מטעם הנתבעת לא טענו למעורבות ישירה בניסיון לשיווק הפרי בחו"ל.

    מאידך, במהלך עדותו התייחס שבתאי לשני עובדים אחרים הקשורים בנתבעת והיו מעורבים בשיווק הפרי בחו"ל (פיטר ואן דר פול ואורון זיו) אולם אף לא אחד מהם זומן למתן עדות. כך התברר שלא הוצגה כל עדות ישירה לאירועים שהתרחשו בחו"ל בקשר עם הפרי שמסרו התובעים לנתבעת. ואף זה מחדל המקשה על קבלת גרסת הנתבעת.

  • לא הוצגה כל עדות מומחה באשר למצב הפרי בעת שהגיע לחו"ל.

    לביסוס טענתה לפגמים בפרי הציגה הנתבעת תמונות של הפרי שלפי טענתה צולמו בחו"ל. דא עקא, שלא ניתן ללמוד מתמונות אלו על פגמים בפרי, לא ניתן ללמוד על "חיי המדף" של הפרי, לא ניתן ללמוד על היקף הפגמים ביחס לכמות הפרי, ולא ניתן לדעת דבר באשר לגורמים האפשריים לאותם פגמים. המענה לשאלות אלו חייב חוות דעתו של מומחה אך כזו לא הוצגה.

    עדי הנתבעת אישרו שהתובעים אינם אחראים על תקלות בהובלה (למשל עדות שבתאי בעמ' 37; ש' 23 בפרוט') ואף טענו שהפגמים הנחזים באריזות לפי התמונות שצורפו חסרי משמעות (עדות שבתאי בעמ' 43; ש' 21 בפרוט'), אך גם לכך נדרשה חוות דעת מומחה. כזו שלא הוצגה כלל.

• כך ניתן לסכם את העובדות כפי שהתבררו:

  התברר שכבר מלכתחילה "איחדה" הנתבעת את התובעים לקבוצה אחת בהתחשבנות משותפת, בלא ליידע את התובעים, בלא לקבל את הסכמתם, ובאופן שהפך מגדלים נפרדים לשותפים.

  התברר שהנתבעת לא מסרה לתובעים מידע בזמן אמת על הבעיות שהתגלו בשיווק הפרי בחו"ל ומסרה מידע חלקי בלבד לחלק מהתובעים.

  התברר שהנתבעת המשיכה למנוע מידע מהתובעים והמשיכה לקלוט מהם את הפרי גם לאחר שכבר ידעה על תלונות לפגמים וסירוב לקוחות בחו"ל לרכשו.

  התברר שגם בהליך זה מסרה הנתבעת גרסה חלקית בלבד, שלפיה נתגלו פגמים בפרי בכל המשלוחים בעוד שהעבודות מלמדות על פגמים בחלק מהמשלוחים בלבד. הנתבעת נמנעה ממתן הסבר מפורט להשתלשלות האירועים אפילו בהליך זה.

  התברר שהנתבעת לא הציגה כל ראיה קבילה לביסוס הטענות לפגמים בפרי. לא של מי שהיה עד לאירועים בחו"ל ולא של מומחה שיכול להעיד על מצבו של הפרי.

  נקודת המוצא לבחינת התנהלות הנתבעת הייתה לדרישה לתום לב עילאי. תום לב ברמה המצופה מאמונאי. תום לב הכולל מתן דגש לאינטרסים של הנהנה לגילוי מלא, מפורט, רצוף ובזמן אמת של כל הנתונים הרלוונטיים. בכל אלו כשלה הנתבעת. העובדות שנתבררו מביאות למסקנה לפיה הפרה הנתבעת את חובת האמון שלה כלפי התובעים. חובת האמון היוותה יסוד על של ההתקשרות החוזית בין הצדדים והפרתה הינה למעשה הפרה יסודית של התחייבויות הנתבעת.

• בהתאם למושכלות היסוד של דיני החוזים, בהפרת חוזה זכאי הנתבע לפיצוי על הנזק שנגרם לו עקב ההפרה, וזכאי לפיצויים בהיקף כזה שיעמידו במקום בו היה לו קוים החוזה. תרופת הפיצויים מיועדת להגן על אינטרס הציפיות, האינטרס ליהנות מפירות החוזה לו אך קוים (ע"א 646/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ פ"ד מב (2) 793, 798; ע"א 7302/96 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' עו"ד יוסף לילוף פ"ד נה (3) 200, 206; ע"א 195/95 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סוראקי פ"ד מב (4) 81, 834).

  כפי שנקבע לעיל, ההסכם שבין הנתבעת לכל אחד מהתובעים לא כלל התחייבות למחיר קבוע שסוכם מראש, אלא לתמורה שתהיה פרי תוצאת השיווק. עם זאת, ואף זאת נקבע לעיל, בכריתת החוזה הביע דיוויד בשם הנתבעת מה יהיה "המחיר הצפוי". וכך גם הצהיר שבתאי (סעיף 7 בתצהיר שבתאי):

  "כלומר, אם התוצרת תגיע במצב אופטימאלי ללקוח באותו הזמן, ולא יהיו תנודות מחירים בשוק או כל אירוע חריג אחר, אזי המחיר הצפוי שנקבל יהיה באזור ה- 12 יורו לקרטון."

  כיוון שהוכחה הפרת חובת האמון של הנתבעת, אך לא הוכחו תנודות מחירים או אירוע חריג אחר, התוצאה ההולמת הינה העמדת התובעים במקום בו היו לו אכן התקבל "המחיר הצפוי".

  לפי תחשיבי הנתבעת עצמה בהעברת התשלום לארנון בגין המשלוח הראשון (נספח ד' לתצהיר שבתאי), מחיר צפוי זה של 12 € לקרטון בניכוי עמלת הנתבעת (12% שהם 1.44 €) ובניכוי ההובלה (1.5 € לקרטון) מביאים לתקבול צפוי של 9.06 € לקרטון. בקרטון 4 ק"ג והתוצאה הינה 2.265 € לק"ג, שהם כ- 11.3 ₪ לק"ג. כיוון שחלק מהתובעים (תובעים 3 ו- 6) עתרו לחיוב בסכום נמוך יותר המחושב לפי 10 ₪ לק"ג יחושב הפיצוי לתובעים אלו לפי הסכום אותו תבעו ולא יותר.

  לפי טענת הנתבעת התשלומים למגדלים מועברים בתוך חדש לאחר ה- 15 בחדש שלאחר המשלוח (סעיף 9.2 בתצהיר שבתאי). המשלוחים נשוא התביעה נשלחו לפני 15.11.11 ולפיכך מועד התשלום החזוי בגינם היה 15.12.11 וממועד זה יישא הפרשי הצמדה וריבית.

• לטענת ארנון נגרם לו נזק נוסף של 75,000 ₪ בגין אי ביצוע התשלום במועד לו התחייבה הנתבעת, אך טענות אלו נטענו בלשון כוללנית. לא הובאו ראיות של ממש הקושרות בין העיכוב בתשלום להלוואות שלפי הנטען ניטלו, לא הובאו ראיות למניעת רווח מהשקעה אפשרית אחרת, ולא הוכח ראש נזק זה.

• לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.

• לסיכום, בין הנתבעת ולבין כל אחד מהתובעים בנפרד (למעט התובעים 1 ו-2 שהינם שותפים) נכרת הסכם שלפיו התחייבה הנתבעת לשווק את הפרי בחו"ל ולהעביר את התמורה, בניכוי עמלה והוצאות ההובלה, לתובעים. הנתבעת לא התחייבה למחיר קבוע מראש, ברם הציגה בפני התובעים "מחיר צפוי" של 12 € לק"ג, מחיר שמשמעותו תשלום לתובעים של כ- 11.3 ₪ לק"ג.

  התחייבות הנתבעת העמידה אותה במצב של חובת אמון כלפי התובעים, אך התברר שהנתבעת לא עמדה בחובה זו. הנתבעת לא התנהלה בתום לב מרבי כנדרש מאמונאי; הנתבעת לא גילתה מידע מלא לתובעים בזמן אמת; הנתבעת הסתירה מהתובעים את הטרוניות לפגמים בפרי והמשיכה לקלוט פרי מהתובעים; ואפילו בהליך זה הציגה הנתבעת מידע חלקי בלבד ולא הציגה ראיות לביסוס טענותיה לפגמים ופסילת הפרי.

  נוכח הפרת התחייבויות הנתבעת מן הראוי לחייבה בפיצוי התובעים, להעמידם במקום בו היה צפוי שיהיו לו קיימה התחייבויותיה, ולפצות אותם בהתאם.

• אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת כדלהלן:

  אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 1 ו- 2 (ארנון רונן ואביחי סעידי) ביחד סך של 265,448 ₪ (23,491 ק"ג פרי במכפלת 11.3 ₪).

  אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 3, דוד פלחי, סך של 8,800 ₪ (880 ק"ג פרי במכפלת 10 ₪).

  אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 4, חברת פיטאיה על הים בע"מ, סך של 31,052 ₪ (2,748 ק"ג פרי במכפלת 11.3 ₪).

  אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 5, רמי גור משק בע"מ, סך של 48,318 ₪ (4,276 ק"ג פרי במכפלת 11.3 ₪).

  אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 6, קיבוץ אילון, סך של 47,480 ₪ (4,748 ק"ג פרי במכפלת 10 ₪).

  כל הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.12.11.

  כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעים בגין תביעה זו, באגרת בית המשפט, בתשלום שכר העדים, וכן גם בשכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪. כל התשלומים ייעשו במישרין לב"כ התובעים.

  ניתן היום, ה' ניסן תשע"ו, 13 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.