הנאשם הורשע, בהכרעת דין מיום 30/1/14, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של : הריגה - עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, גרם חבלה לאדם ונזק לרכוש ברשלנות - עבירה לפי סעיף 62(2) ו - 38(2) ו - (3) לפקודת התעבורה, העמסת מטען יתר, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה במהירות בלתי סבירה, סטייה מנתיב נהיגה, הכל כמפורט בהכרעת הדין.
ביום 5/7/11 נהג הנאשם ברכב משא שאליו הייתה רתומה עגלה ועליה מכולה מלאה אשפה, הנאשם נסע בכביש 90 - כביש הבקעה מכיוון בית שאן לכיוון יריחו, משקלה הכולל של העגלה היה 39,210 ק"ג בעוד שהמשקל המרבי המותר בהתאם לרישיון הרכב ולהוראות החוק הינו 27,000 ק"ג. הנאשם גרם להעמסת אשפה במשקל שחרג ב - 45% מהמשקל המותר.
בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתו של הנאשם נסעו בשיירה 3 כלי רכב משטרתיים בדרכם לביצוע משימה בצפון: רכב מאזדה בו נהג השוטר הדר מרשה ולידו ישב השוטר המנוח יצחק אלבז ז"ל; רכב סיטרואן ובו שני שוטרים נוספים; ואחרון בשיירה - רכב פולקסווגן בו היו עוד שני שוטרים.
הנאשם נהג ברכב המשא בקלות ראש, בפזיזות ובמהירות מופרזת, מהירות שלא היתה סבירה בהתחשב בתנאי הכביש ומצבו, בסוג הרכב בו נהג, בנגרר ובמטען שעליו, ללא תשומת לב לתנועה בכביש. בקילומטר ה - 345.3, בקטע כביש בו מצויה עקומה חדה ימינה, בכיוון נסיעתו של הנאשם, לקראת סיום העקומה, בקטע בו הכביש הוא עם שיפוע ירידה, הנאשם איבד את השליטה ברכב המשא ובעגלה, גרם להתהפכות העגלה על צידה השמאלי, העגלה נגררה לרוחב הכביש כשהיא עוברת לנתיב הנגדי. במצב זה התנגשה העגלה ההפוכה על צידה בפגיעה חזיתית ברכב המזדה שנסע בכיוון הנגדי, דחפה את המזדה אל מעבר לשול הימני של הכביש. בהמשך פגעה ברכב הסיטרואן ודחפה אותו לצידי הכביש, בכיוון נסיעתו. נהג הרכב השלישי, הפולקסווגן, שהבחין בסטיית העגלה אל נתיב נסיעתו ובפגיעה בשתי המכוניות שנסעו לפניו, הסיט את רכבו ימינה אל מעבר לשול הימני על מנת למנוע התנגשות בין רכבו ובין העגלה.
כתוצאה מהתאונה נהרג במקום המנוח יצחק אלבז, שישב ליד נהג המזדה. נהג המזדה נפצע באורח קשה מאוד. הנוסעים בשתי המכוניות הנוספות נפצעו גם כן. הנאשם נפגע באורח קל.
התאונה ארעה אך בשל התנהגותו ונהיגתו של הנאשם שנהג במשאית בקלות דעת ובפזיזות, מבלי לשים לב לנעשה בכביש, תוך הובלת מטען במשקל חורג באופן משמעותי. תנאי הכביש והמצב המכני של המשאית והנגרר, לא היוו סיבה לתאונה.
בהכרעת הדין נקבע כי התאונה היא זו שגרמה למותו של המנוח ולפציעתם של האחרים. הנאשם לא חלק על כך שאיבד את השליטה על המשאית והנגרר וכתוצאה מכך ארעה התאונה, אלא שלטענתו, איבוד השליטה היה בלתי נמנע. טענתו זו נדחתה, כמו גם גרסתו לאופן התרחשות התאונה, לסיבת סטייתו מנתיב נסיעתו, אופן נהיגתו ומהירות נסיעתו.
נקבע שהנאשם, היה בעל השליטה במשאית ובנגרר, אפשר להעמיס והוביל מטען חורג, כאשר הנתונים של המשאית + הנגרר + המטען, מבנה הרכב על כל חלקיו ואביזריו לא אפשרו הובלת המטען בבטחה במהירות בה נסע ובהתחשב בתנאי הדרך, הסטייה מנתיב הנסיעה היתה כתוצאה מהתנהגותו ונהיגתו המנוגדת לחוקי התעבורה ותוך הפרת חובתו למנוע את התרחשות התאונה.
על פי מכלול הראיות קבעתי, כי בניגוד לגרסתו, הנאשם נסע, עובר לתאונה, במרכז הכביש ולא נצמד לימין, הנאשם סטה למרכז הכביש כדי שהעגלה הנגררת לא תרד מהכביש לשול הכביש, תוצאה שהייתה בלתי נמנעת, בהתחשב במשקל החורג של המטען, בעקומה ובמהירות בה נסע. איבוד השליטה ארע בגלל שילוב של הסיבות - המהירות הגבוהה, המטען החריג, העקומה החדה, ההתעלמות מהתמרורים המורים להאט ומתמרורי האזהרה. כשהבחין ברכב המזדה נוסע מהכיוון הנגדי ניסה הנאשם ברגע האחרון לסטות ימינה כדי להיצמד לימין ואז איבד את השליטה.
ראיות לעונש :
המאשימה הציגה את גיליון ההרשעות של הנאשם הכולל הרשעות בעבירות תעבורה.
מטעם המשימה העידה, במסגרת הראיות לעונש, בהסכמה, אלמנתו של המנוח, שסיפרה בכאב רב ובקול חנוק מדמעות על הנזק העצום, האובדן הקשה שנגרם למשפחה ועל השבר העמוק והחלל שהותיר המנוח אחריו.
מטעם הנאשם העיד מר סעדי פהמי, דודו של הנאשם, שסיפר כי מדובר במשפחה נורמטיבית ודיבר בשבחו של הנאשם שעבד קשה לפרנסתו ולפרנסת אחיו, אחיותיו והוריו החולים.
טיעוני המאשימה :
המדובר במקרה חמור על פי מהותו, נסיבותיו ותוצאתו, ולפיכך, ראוי שהתגובה העונשית תהיה הולמת וראויה. הענישה ההולמת המתחייבת צריכה להיות ברף הגבוה. הנאשם ויתר על הגשת תסקיר בעניינו למרות שבית המשפט נעתר לבקשתו והורה על הזמנת תסקיר לעניין העונש. יש מקום, במסגרת השיקולים, לשקול הרתעת הרבים, בהתאם להנחיות מכח תיקון 113. הערך החברתי שנפגע הינו קדושת החיים, חייהם, שלומם ובריאותם של בני אדם, של עוברי דרך. יש ליתן משקל גם לעבירות הנוספות שעבר הנאשם עוד בטרם הגיעו למקום התאונה. הנאשם היה הגורם היחיד והבלעדי להתרחשות התאונה. לכלי הרכב שנסעו מולו ונפגעו מהתאונה לא היה כל סיכוי למנוע את התרחשות התאונה.
המאשימה הפנתה לפסקי דין בהם הוטלו עונשים חמורים במקרים דומים. המאשימה סבורה כי יש לקבוע את מתחם העונש ל - 4-6 שנות מאסר, פסילה, ומתחם לפסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה בין 20 שנה לבין שלילה לצמיתות, פסיקת פיצוי למשפחת המנוח, קנס כספי, מאסר על תנאי.
טיעוני הנאשם :
הנאשם לא כפר באופן גורף או סתמי, אלא רק סבור היה שהעבירה שיש לייחס לו הינה חמורה פחות, על כך התנהל המשפט.
גם כאשר מדובר בהרשעה בעבירות הריגה - כאשר מדובר בתאונת דרכים, יש מקום להבחין בין תאונה שהיא תוצאה של עבירות תנועה מובהקות וחמורות, כגון נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול, לבין מקרה בו העבירות הינן ברף הנמוך יותר. טווח הענישה ברף הנמוך יותר נע בין מס' חודשים עד 3.5 שנים.