פלוני נ' כעביה ואח'

התובע הגיש תביעה לפיצוים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונה מיום 31.12.12. הצדדים חלוקים בשאלה האם אירוע הנזק הינו תאונת דרכים אם לאו.

1. התובע, רתך במקצועו, הועסק על ידי הנתבעת 5 כראש צוות רתכים ונפגע במסגרת עבודתו. בכתב התביעה נטען כי במועד האירוע, עסק התובע בהרכבת צינור מים בקוטר 60 צול אשר נישא על ידי כלי הנדסי מסוג מחפר. תוך כדי פעולת ההרכבה נשברה אוזן ההרמה שחוברה לזרוע הכלי, הצינור והאוזן נפלו והתובע נפגע מחלקים שעפו לעברו, נפל לתעלה וכתוצאה מכך נפצע ונזקק לטיפול רפואי.

2. המחפר היה בבעלותו של הנתבע 2, והנתבע 1 הוא שנהג בו; המחפר בוטח על ידי הנתבעת 3 בפוליסת ביטוח שנרכשה על ידי הנתבעת 4.

3. בכתב התביעה נטען כי התאונה מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), ולחילופין ככל שייקבע שאין מדובר בחבות שמקורה בחוק זה, הרי שעל הנתבעים לפצות אותו בהתאם להוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

4. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ולתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 44%. הופעלה תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, כך שנכותו של התובע הועמדה על שיעור של 66%.

5. הנתבעים כפרו בחבותם: הנתבעים 2-1 טענו בכתב ההגנה מטעמם כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד וכי כלל לא הייתה מעורבות של הכלי ההנדסי באירוע התאונה; הנתבעות 4-3 טענו בכתב ההגנה מטעמם כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד; הנתבעת 5 טענה כי התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

6. נוכח המחלוקת בשאלת החבות, הוריתי ביום 21.2.17 על פיצול הדיון, באופן שתחילה נשמעו הראיות בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד או בתאונה שאינה תאונת דרכים.

7. עדויות הצדדים נשמעו בתאריכים 9.5.17, 14.9.17, ו- 8.11.17; בדיון שהתקיים ביום 8.11.17 הסכימו הצדדים כי אוזן ההרמה לא הותקנה על ידי יצרן הכלי ההנדסי וכי במסגרת פסק הדין בשאלת האחריות לא תידון השאלה מי האחראי להתקנתה.

8. בתצהירו העיד התובע כי בזמנים הרלוונטיים לתאונה עסק צוותו בהנחת קו צנרת מים, כשבאתר העבודה עבדו בדר"כ שניים/שלושה מחפרים ששכרה הנתבעת 5. ביום התאונה עבדו בשטח שני מחפרים, אשר אחד מהם הינו מחפר זחלי מודל 2009 מסוג וולבו דגם EC360C (להלן: "המחפר"), שתפקידו היה כפול: העברת אבני סומסום לתוך התעלה; הרמת צינורות והנחתם מעל אבני הסומסום בתוך התעלות שנחפרו על ידי המחפר האחר. העברת האבנים בוצעה באמצעות כף המחפר, והרמת הצינורות והנחתם בתעלות בוצעה על ידי אביזר הרמה מיוחד שחובר לזרוע המחפר. בשלב הראשון מפעיל המחפר היה מעביר אבנים לתעלה שנחפרה על ידי המחפר האחר ובשלב השני, לאחר פירוק הכף/הסל מהמחפר, המפעיל היה מרים את הצינורות בעזרת אביזר ההרמה ומניחם בתעלה. אביזר ההרמה הורכב מאוזן הרמה בצורת משולש שרותכה לזרוע המחפר על ידי מתאם, שאליו הוחדר שאקל לו חובר אונקל שנועד להחזיק את רצועת ההרמה. פעולת ההרמה בוצעה באמצעות קשירת הצינור לרצועה ועל ידי הפעלת הכוח המכני של המחפר. לאחר מכן שינע מפעיל המחפר את הצינור לתעלה בה אמור היה להניח את הצינור ושם הוריד אותו לתוך התעלה.

   צוותו של התובע עסק בהנחת צינור זווית בקוטר 60 אינץ בתעלה שנחפרה. התובע נדרש לכוון את המפעיל לביצוע הפעולה בצורה מדויקת, ולשם כך עמד על גג צינור הזווית שעה שזה היה סמוך לתחתית התעלה והוחזק על ידי אביזר ההרמה. באופן פתאומי וככל הנראה כתוצאה מכך שאוזן ההרמה נשברה ונתלשה ממקומה, השתחרר צינור הזווית מהמחפר תוך שהחלקים שהיו מחוברים לאוזן ההרמה עפו ופגעו בחוזקה ברגלי התובע והדפו אותו לאחור. ראש של התובע פגע בקיר התעלה והוא נפל לחלל התעלה.

9. לתצהיר התובע צורף תסקיר ניסוי ובדיקה של אונקל ההרמה שנערך ביום 4.11.12 על ידי המהנדס שלמה בירנהק, ובבדיקתו לא נמצאו ליקויים (נספח ה' לתצהיר); וכן צורף תסקיר בדיקה וניסוי של המחפר ואוזן ההרמה שנערך ביום 16.12.12 על ידי המהנדס משה הוסגון, ובבדיקתו לא נמצאו ליקויים. בנוסף צורפו לתצהיר מסמכים מטעם הנתבעת 5: טופס דיווח אירוע חריג שם נרשם מפי הנתבעים 2-1 כי התובע נבהל מרעש נפילת הצינור ובשל כך נפל לתעלה וטופס 250 המופנה למל"ל שם נרשם כי התובע נפל בעקבות בהלה שאחזה בו.

10. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של מר אשר אסבן, מומחה בטיחות וחוקר תאונות. בחוות הדעת נקבע כי לצורך עבודות הרמה, הורדה ושינוע של חלקים כבדים, רותכה לזרוע המחפר אוזן הרמה בעובי 3 ס"מ, שמידותיה הינן בסיס של 20 ס"מ וגובה של 10 ס"מ. המומחה בא לידי מסקנה כי אוזן ההרמה לא הייתה תקינה לשימוש שנעשה בה הן מבחינת המבנה והן מבחינת אופן ריתוכה לזרוע המחפר. לגישת המומחה המדובר בתאונת דרכים מאחר שהמחפר הזחלי מוגדר כמכונה ניידת שהינה רכב לכל דבר, ועצם הוצאת תעודת ביטוח חובה מייתרת את בדיקת הנושא על דקויותיו.

11. הנתבע 1 העיד בתצהירו כי בזמנים הרלוונטיים לתאונה הוא הפעיל את המחפר שעבד בשירות הנתבעת 5 והחזיק ברישיון נהיגה מתאים ותקף. במועד התאונה המחפר לא ביצע עבודות חריגות ולא שינה את ייעודו שכן הרמה הינה אחד מייעודיו הרבים וברישיון המחפר מצוין המשקל המרבי שניתן להרים באמצעותו. הנתבע 1 עבד על מחפרים רבים אצל מעסיקים שונים וברובם נמצאה אותה מערכת הרמה שהותקנה על המחפר נשוא התביעה. המחפר צויד במערכת ריתום מהיר רב תכליתית להחלפה קלה של כפות וכלים ייעודיים, ואף מערכת ההרמה הותקנה עליו מהיום הראשון לעבודת הנתבע 1. המחפר שימש למספר ייעודים ובין היתר להובלת והנחת צינורות באופן הבא: הורדת הכף; קשירת הצינור ברצועה; חיבור הרצועה באונקל ההרמה סובב עם לשונית ביטחון שחוברה לשאקל, שחובר לאוזן הרמה אשר רותכה לזרוע המחפר; הרמת הצינור והובלתו עד לתעלה; הנחת הצינור בתעלה. במועד התאונה הרים הנתבע 1 צינור זווית והוביל אותו עד אמצע התעלה. לאחר מכן, ביחד עם מחפר אחר שעבד בשטח והרים את הצינור מהקצה השני שלו, הורד הצינור לתעלה במטרה לחברו לצינור נוסף. התובע כיוון את הנחת הצינור לשני המחפרים. הנתבע 1 החזיק את צינור הזווית מהצד הקרוב לצינור המונח והיה עליו לכוון את הצינור המורם לפתחו של הצינור המונח. בעודו מרוכז ומביט על החיבור בין הצינורות ובטרם הונח צינור הזווית על תחתית התעלה, נשברה ונתלשה אוזן ההרמה וצינור הזווית נפל לתעלה. הנתבע 1 הבהיר בעדותו כי הוא לא ראה כיצד נפגע התובע, מאחר ומבטו הופנה לצינור שבתעלה.

12. הנתבע 2 העיד בתצהירו כי במועדים הרלוונטיים לתאונה היה המחפר בבעלותו. המחפר נרכש מהנתבעת 4 עם תעודת הביטוח כשלושה חודשים קודם לתאונה. על זרוע המחפר הותקנה מערכת להרמה לפי הקטלוגים של היצרן, אשר עמדה בבדיקת מהנדסים ומומחים בתחום. הנתבע 2 הפנה לבדיקות שנערכו ביום 4.11.12 וביום 16.12.12 והצהיר כי הן בוצעו בהתאם לדרישת הנתבעת 5. הרמת משא הינה אחד מייעודיו הרבים של המחפר, שהינו כל הנדסי רב תכליתי שעל זרועו ניתן לחבר אביזרים שונים ובין היתר, מקדח לחפירת בורות, פטיש הידראולי, צבת לתפיסת חפצים, מדחס קרקע ואוזן הרמה המאפשרת נשיאת משאות כבדים והרמתם. מערכת ההרמה הינה מערכת מקצועית המיועדת למטרה זו והיא נבדקה ואושרה על ידי מומחים ומהנדסים הבקיאים בתחום ואין מדובר בשימוש חסר אחריות. תקופה קצרה לפני התאונה המערכת נבדקה ונמצא כי היא תקינה ואין בה ליקויים.

13. מטעם הנתבעות 4-3 הוגשה חוות דעתו של מר בועז מוגילבקין, שמאי ובוחן מוסמך וקצין בטיחות מורשה. המומחה בא לידי מסקנה כי המחפר אינו מיועד להרמה אלא לחפירה וגריפת עפר. הצינור הורם באמצעות כף המחפר בנגוד לייעודו המקורי, והיה מקום לבצע פעולה זו באמצעות "עגורן נייד", אשר פעולתו מאפשרת שליטה מדויקת בהרמת הצינור, צידודו והתקנתו במקום המיועד. לגישת המומחה, המחפר אינו רכב, מהירות הנסיעה המרבית בו היא 4.5 קמ"ש והוא אסור לנסיעה בכבישים.

14. מטעם הנתבעת 5 הוגשה חוות דעתו של מר דני סער, שמאי מומחה לכלי רכב בעל התמחות בציוד מכני הנדסי. המומחה ציין כי המחפר מיועד לביצוע מגוון עבודות הכוללות בין היתר קידוח, חפירה, הרמה והעמסה. וו ההרמה שהותקן על זרוע ההרמה של המחפר מתאים להרמה אנכית בלבד, ואינו מתאים או מתוכנן לעמוד בפני כוחות צידיים הנוצרים בביצוע פעולה החורגת מהרמה אנכית ובכלל זה משיכה צידית. הוו מיועד להרמת מטענים כשהמחפר נמצא במצב של עצירה מוחלטת - במצב זה, משקל המטען המורם ידוע ונמצא בשליטת מפעיל המחפר. למחפר מספר ייעודים: המחפר מיועד לחפירה כשמורכבת כף חפירה על גבי פלטת החיבור; המחפר מיועד להריסה, כשמורכב פטיש חציבה על גבי פלטת החיבור; המחפר מיועד להעמסה כאשר נדרש לפנות סלעים על גבי משאיות כבדות; לגישת המומחה, המסקנה לפיה המחפר מיועד אף להעמסה נתמכת גם בהבהרה שניתנה על ידי מפקח העבודה הראשי במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ביום 3.8.03, עליה אעמוד בהמשך. המומחה קבע כי ניתן להשתמש במחפר ככלי חפירה, וגם ככלי הרמה, בתנאי שהתקיימו בו הוראות הבטיחות בעבודה. לפיכך השימוש שנעשה במחפר לצורך ההרמה אינו שינוי מאולתר ואין בכך כדי לשנות את ייעודו המקורי.

15. הנתבעת 5 מפנה למכתבו של מר פיטר מגנוס, מפקח עבודה ראשי במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מיום 3.8.03, אשר מוען למר דניאל רפלובסקי, סגן מנהל מוסך ואחזקה וממונה על הבטיחות בנתבעת 5. מר מגנוס התבקש על ידי הנתבעת 5 להתייחס לאוזן הרמה המורכבת בזרוע מחפר הידראולי (ליד כף החפירה) והשיב כדלקמן: יש להשתמש באוזן הרמה המיוצרת ומיועדת למטרה זו בלבד; הרכבת האוזן מתבצעת על ידי אדם שהוכשר היטב למטרה זו; מחפר שעליו הורכבה אוזן הרמה "ייחשב כמכונת הרמה לכל דבר והמחפר ייבדק על ידי בודק מוסמך, וחייבת להיות תעודה בתוקף בעת ביצוע פעולת ההרמה. כמו כן תיבדק אוזן ההרמה, בתור אביזר הרמה, על ידי בודק מוסמך (יצוין כי המחפר עצמו ללא אוזן הרמה ועם כף חפירה בלבד אינו טעון בדיקה)" (סעיף 4 למכתבו- המכתב צורף כמוצג 3 למוצגי הנתבעת 5).

     

    טענות הצדדים

    טענות התובע

16. יש לקבל את גרסתו של התובע לעניין נסיבות התאונה.

17. תיאור האירוע כפי שמופיע בטופס ב/250 שנמסר למל"ל ובתחקיר הנתבעת 5 אינו נכון ומדובר בהשערה בלבד. הנתבע 1 ציין בתצהירו כי הוא לא ראה כיצד נפגע התובע, ויש לקבל בעניין זה את גרסת התובע.

18. אין כל פסול בהתקנה עצמאית של אוזן הרמה במקום שימוש באביזר מקורי של היצרן ובמקרים בהם יצרן מחפר התכוון כי ההרמה תבוצע על ידי אביזר מקורי בלבד, הוא מציין זאת במפורש.

19. מר הוסגון שבדק את המחפר וידא כי הריתוך בוצע על ידי רתך מוסמך, כנדרש במכתבו של מר מגנוס; עדותו של מר הוסגון מלמדת כי המחפר לא שינה את ייעודו המקורי עת ביצע פעולת הרמה באמצעות אוזן ההרמה.

20. מתסקירו של מר בירנהק עולה כי האונקל היה תקין ולא היו בו ליקויים.

21. התנאים המצוינים במכתבו של מר מגנוס מיום 3.8.03 התקיימו ומכאן שבמועד התאונה המחפר היווה מכונת הרמה לכל דבר וייעודו לא שונה.

22. על רישיון המחפר צוין "כושר נשיאה/כושר הרמה" ומכאן שיש לו ייעודים נוספים כגון נשיאה והרמה, ללא התניה.

23. חוות דעתו ועדותו של המומחה מטעם התובע מלמדת כי המחפר לא שינה את ייעודו המקורי במועד התאונה: התקנת אביזר ההרמה הייתה מותרת על פי חוק ועל פי הוראות היצרן; היצרן ייעד את המחפר אף להרמה; בדיקת מר הוסגון הכשירה את אוזן ההרמה; אין הבדל בין אביזר הרמה מקורי לאוזן ההרמה נשוא התביעה אשר רותכה כדין.

24. חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת 5 מלמדת כי המחפר לא שינה את ייעודו במועד התאונה.

25. יש להתעלם מחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעות 4-3, אשר לא בדק את עובדות המקרה, לא התייחס למסמכים רלוונטיים ולא התייחס לבדיקות שעמדו בפניו. מומחה הנתבעות 4-3 אף התעלם משיטת ההרמה ומהוראות רלוונטיות בקטלוג היצרן, ולעדותו הנוגעת לחובת השימוש באביזר הרמה מקורי של היצרן אין כל תימוכין, והיא אף נדחית בהתאם למכתבו ועדותו של מר מגנוס.

26. כלל הראיות בתיק מלמדות כי פעולת ההרמה בוצעה באמצעות אביזר ייעודי ומכאן שהמחפר לא שינה מייעודו המקורי ומדובר בתאונת דרכים.

     

    טענות הנתבעים 2-1

27. יש לדחות את טענת הנתבעת 3 לפיה המחפר שינה את ייעודו, שכן זו נסמכת על עדות המומחה מטעמה, לפיה שימוש להרמה באמצעות המחפר מוגבל רק לאביזר מקורי של היצרן, אך מסקנה זו אינה מבוססת; בעמ' 18 להוראות יצרן המחפר מופיעות הנחיות ביחס להרמה באמצעות וו הרמה ואין זכר לדרישה לוו מקורי של היצרן. אף מכתבו של מר מגנוס ועדותו מחזקים מסקנה זו. בשתי הבדיקות שבוצעו למחפר לא התייחסו הבודקים למקוריות אביזר ההרמה וככל שהייתה דרישה שכזו היה על הבודקים להתייחס לכך במסגרת הבדיקה. אף המומחה מטעם התובע אישר בעדותו כי התקנת אביזר הרמה שנבדק על ידי בודקים מוסמכים מותרת על פי הוראות היצרן ועל פי חוק ואינה מצריכה הסמכה מיוחדת למפעיל המחפר, ואין התניה לשימוש באביזר הרמה מקורי בכדי לקבוע כי השימוש להרמה הינו ייעוד מקורי של המחפר. עדותו של המומחה מטעם הנתבעת 5 אף היא תומכת במסקנה כי המחפר לא שינה את ייעודו במועד התאונה, שכן הוא יכול לשמש אף ככלי הרמה ככל שהתקיימו ביחס אליו הוראות הבטיחות בעבודה.

     

    טענות הנתבעות 4-3

28. לא הורם נטל ההוכחה באשר לחלקים מהם הורכבה מערכת ההרמה לגביה נטען כי הותקנה על גבי זרוע המחפר, ולא הוכח כי חלקיה אושרו; אין סימן זיהוי הקושר בין תסקירו של מר בירנהק למחפר נשוא התאונה דווקא; המספר הסידורי של הכלי המוזכר בתסקירו של מר הוסגון שונה ממספרו הסידורי של המחפר נשוא התאונה כפי שמופיע ברישיון. מר הוסגון צוין בתסקירו כי אוזן ההרמה שנבדקה רותכה על גב הכף שעוד שבענייננו אוזן ההרמה רותכה לזרוע המחפר.

29. עדותו של התובע ביחס לאופן התרחשות התאונה הינה עדות יחידה אשר לא הובא לה סיוע. מטופס ב/250 וטפסי תחקיר הנתבעת 5, עולה כי התובע עמד על שפת התעלה ועקב בהלה מהרעש או ההדף שנוצרו כתוצאה משבירת אוזן ההרמה, הוא איבד שיווי משקל ונפל לתעלה. בנוסף, במועד האירוע המחפר לא עסק בהרמת הצינור כי אם במשיכתו הצידה בכדי להשחילו לפתח צינור נוסף שהונח בתעלה קודם לכן, כפי שעולה מתצהיר התובע, מחוות הדעת של המומחה מטעמו ומתחקיר הנתבעת 5. לא הורם נטל ההוכחה כי משיכת צינורות מהווה חלק מייעודו המקורי של המחפר.

30. אף אם בוצעה הרמה של הצינור, לא הוכח כי במועד האירוע המחפר לא שינה את ייעודו המקורי: ברישיון המחפר אין פירוט בדבר כושר נשיאה / הרמה; האמור בעמ' 18 לקטלוג היצרן מתייחס למצבו הבסיסי של המחפר, כשלא מחובר כל אביזר לזרוע, ומהאמור בעמ' 15 לקטלוג ניתן ללמוד כי אף אם קיים וו בקצה זרוע המחפר, מטרתו היחידה הינה לשמש כאמצעי חיבור לכף. לא ניתן ללמוד מהקטלוג על קיומו של וו הרמה שאליו ניתן לקשור רצועות הרמה אליהן מחובר צינור, ואלמלא כן לא היה צורך לרתך אוזן הרמה לזרוע המחפר, והצדדים אף לא הציגו קטלוג אחר של היצרן המלמד על אפשרות לחבר וו למחפר או על קיומו של וו מסוג זה; יצרן המחפר מייצר כלי מסוג מניח צינורות המיועד לביצוע עבודה מעין זו; המומחה מטעם הנתבעת 5 העיד כי המחפר אינו מיועד לבצע כל פעולה של הרמה באשר היא.

31. על פי מבחן השכל הישר, למיקום בזרוע בו רותכה אוזן ההרמה ישנה השפעה מהותית על תפקוד הזרוע לצורך ההרמה וכך גם באשר לשאלה מה הזרוע מרימה.

32. חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת 5 מבוססת על עובדות שגויות; מחוות הדעת עולה שהמחפר אינו מיועד להרמה שכן הוא לא צויד באביזרים שנועדו לכך; הוו ופלטת החיבור המוצגים בתמונה בס' 4.4 לחוות הדעת לא היו קיימים במחפר נשוא התביעה. לחילופין, לא הוכח כי הוו בפלטת החיבור המוצגת בחוות הדעת מיועד להרמת צינור, ואף לא ניתן לחבר לו רצועות הרמה עם צינור מאחר ואין בו את כל האלמנטים הדרושים לעגן את המשא כך שלא יפול. בהתאם לעדותו של מר הוסגון, המחפר אינו מהווה מכשיר הרמה ללא אוזן הרמה ומכאן שקיומו של הוו לא הופך את המחפר למכשיר הרמה ואין לו ייעוד מקורי של הרמה.

33. המומחה מטעם התובע לא דן במסגרת חוות דעתו בייעודו המקורי של המחפר; תיאור המקרה בחוות הדעת אינו תואם את התיאור בתצהיר התובע; מומחה התובע לא עיין בקטלוג היצרן עובר לעריכת חוות הדעת ואף עדותו לא נתמכה בקטלוג; בניגוד לעדות המומחה, בקטלוג היצרן אין התייחסות לשאלה כיצד יש לקשור את המטען המורם.

34. מר הוסגון אישר בעדותו כי המחפר אינו מכונת הרמה.

35. מכתבו של מר מנגוס אינו מוכיח שייעוד המחפר הינו הרמת צינורות, וכל שנאמר בו הוא שמי שמבקש להפוך מחפר זחלי למכונת הרמה צריך לפעול בהתאם לאמור במכתב. שימוש מותר על פי עמדת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה אינו קובע מהו ייעודו המקורי של המחפר. בנוסף, מר מגנוס סיים לעבוד במשרד לפני שיוצר המחפר בענייננו כך שאין לו היכרות עם מחפר זה, ומעדותו עולה כי הוא התייחס למחפרים שונים ולא למחפר ספציפי. זאת ועוד, לא הוכח כי הצדדים עמדו בתנאי המכתב לפיהם על אוזן ההרמה להיות מיוצרת ומיועדת למטרה זו בלבד וכי הרכבתה צריכה להתבצע על ידי אדם שהוכשר למטרה זו.

    כמו כן, הלחמת האוזן לזרוע המחפר היוותה תוספת או שינוי. התרת ביצוע תוספת זו לצורך הסבת המחפר למכונת הרמה על ידי מר מגנוס אין בה להפוך ייעוד זה לייעוד מקורי. המחפר שינה את ייעודו מכלי חפירה למכונת הרמה. לא נעשה שימוש באביזר ייעודי להרמת צינורות, ולא ניתן לראות בהרמת צינור התלוי על אוזן שרותכה לזרוע המחפר משום הגשמת ייעודו המקורי הלא תעבורתי.

     

    טענות הנתבעת 5

36. ייעודו המקורי של המחפר כולל הרמה. בעמ' 18 לקטלוג היצרן מפורט אופן החישוב של משקלים ועומסים שהמחפר יכול להרים, תוך התייחסות לקיבולת ההרמה של המחפר באמצעות קצה הזרוע וללא שימוש בכף, דהיינו באמצעות וו הרמה. בנוסף, מפרט היצרן גם את המשקל שהמחפר יכול לשאת באמצעות כף המחפר וללא תוספת או חיבור של אביזר הרמה, דהיינו בתצורתו המקורית הכוללת כף בלבד, ומכאן שאחד מייעודיו המקוריים הינו הרמה. הדברים אושרו אף בעדותו של המומחה מטעם הנתבעת 5, אשר לא נסתרה, והודגש כי הייעוד המקורי של המחפר לא שונה במהלך התאונה. אף המומחה מטעם התובע אישר בעדותו כי אחד מייעודי המחפר הינו הרמה. המומחה מטעם הנתבעות 4-3 הינו הגורם היחיד שסבר כי הרמה אינה מהווה אחד מייעודיו המקוריים של המחפר, אך קביעתו עורערה במהלך חקירתו משנמצא שהוא כלל לא היה ער לכך שהוראות היצרן מאפשרות שימוש במחפר לצורך הרמה.

37. המחפר נבדק ואושר לפעילות טרם התאונה ולפיכך היה בגדר מכונת הרמה לכל דבר, בהתאם למכתבו של מר מגנוס. הרמת הצינורות שבוצעה במועד התאונה נעשתה במסגרת ייעודו המקורי ואינה בגדר שינוי ייעוד אף לגישת הרשות המוסמכת - מפקח העבודה הראשי במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

38. קטלוג היצרן אינו מתנה עבודות הרמה בהתקנת אביזר הרמה מקורי של היצרן והמומחה מטעם הנתבעות 4-3 הינו הגורם היחיד שטען לכך אך קביעתו לא בוססה על מסמך כלשהו. ככל שהיה נדרש שימוש באביזר מקורי הרי שהיצרן היה מציין זאת במפורש בהוראותיו. אף מר מגנוס העיד כי אין חובה לאביזר הרמה מקורי. המומחה מטעם התובע אישר בעדותו כי הפרקטיקה הנוהגת הינה רכישת אביזר הרמה שאינו בהכרח מקורי וחיבורו למחפר ובהמשך לכך הזמנת בודק מוסמך שיאשר לפעילות את המחפר יחד עם אביזר ההרמה.

39. מבחן ההתוויה המקצועית, אשר נקבע בעניין רע"א 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון כהן (22.6.2009), מתקיים בדנן:

    • הן בתסקירי הבדיקות, הן במכתבו של מר מגנוס והן בחוות הדעת והעדויות של מומחה הנתבעת 5 ומומחה התובע, ההתייחסות למחפר הינה כיחידה אחת יחד עם מערכת ההרמה שחוברה לו.

    • הקביעה כי ייעודו המקורי של המחפר כולל גם פעולת הרמה מבוססת על חוות הדעת ועדויותיהם של מומחה הנתבעת 5 ומומחה התובע, על מכתבו של מר מגנוס ועל הוראות היצרן. הקביעה אף עולה בקנה אחד עם השכל הישר.

    • הוספת מערכת ההרמה למחפר אינה בגדר שינוי מאולתר כי אם שינוי מובנה וקבוע המעוגן בהוראות היצרן ואושר אף על ידי מר מגנוס. המחפר אף נבדק על ידי בודק מוסמך מטעם משרד העבודה עובר לאירוע. מכאן למדים שייעודו המקורי כולל אף הרמה.

    • אף אם יוכח כי השימוש במחפר במועד התאונה להרמת הצינור היה רשלני, אין בכך לשנות את ייעודו המקורי כמכונת הרמה ולפגוע בתחולת חוק הפלת"ד על התאונה.

       

      דיון 

40. מהראיות שהובאו בפני שוכנעתי כי התובע נפל לתוך התעלה לאחר שאוזן ההרמה נתלשה ממקומה וחלקיה פגעו ברגלו.

    התובע העיד כי כיוון את התקנת צינור הזווית, בעודו עומד על הצינור, במרכז הזווית (ר' עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 22-17; עמ' 16, שורות 30-22). עדותו של התובע הייתה אמינה בעיני ולא נמצאה סתירה בגרסתו. הנתבע 1, אשר הפעיל את המחפר, העיד בתצהירו כי הוא לא ראה כיצד התובע נפגע וכן הבהיר בחקירתו כי הוא לא ראה כיצד התובע נפל לתעלה (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 31-29).

41. הנתבעות 4-3 טוענות כי גרסת התובע אינה תואמת את תיאור התאונה כפי שמופיע בטופס בל/250 שנמסר למל"ל (נספח ד' לתצהיר התובע) וכן בטופס דיווח אירוע חריג ובתחקיר אירוע חריג מטעם הנתבעת 5 (נספח א' לתצהיר התובע), במסגרתם צוין כי התובע עמד על שפת התעלה ובעקבות בהלה מהרעש או מההדף שנוצרו עקב שבירת אוזן ההרמה, הוא איבוד שיווי משקל ונפל לתעלה. לטעמי, אופן תיאור התאונה בטופס בל/250 אינו מערער את גרסת התובע, מאחר והדברים נכתבו בהתבסס על דברי הנתבע 1 ואילו התובע כלל לא תושאל בעניין זה על ידי הנתבעת 5. הנתבע 1 כאמור הבהיר בחקירתו כי כלל לא ראה כיצד נחבל התובע, ועל כן אין באמור בטפסים הנ"ל, אשר מבוסס על גרסת הנתבע 1 בלבד, גרסה ממנה חזר בעדותו בפני, כדי לשלול את גרסת התובע.

42. הנתבעות 4-3 מוסיפות וטוענות בהקשר זה כי התובע לא הסביר כיצד הוא טיפס על צינור שקוטרו 1.5 מטרים. ואולם, במסגרת חקירתו הנגדית הוא כלל לא נחקר בשאלה זו. גם הנתבע 1 לא עומת בחקירתו הנגדית עם השאלה האם אכן עמד התובע על הצינור ועל כן בסופו של דבר המסקנה היא כי עדותו זו של התובע לא נסתרה.

     

    המסגרת הנורמטיבית 

43. ס' 1 לחוק הפלת"ד מגדיר "תאונת דרכים" כדלקמן:

    "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

44. השאלה האם אירוע בא בגדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים נבחנת בשלושה שלבים:

    תחילה יש לבחון האם מתקיימים יסודות ההגדרה הבסיסית - "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"; ככל שהתשובה שלילית, יש לבחון האם חלה אחת החזקות המרבות שהינן חלוטות, כאשר החזקה הרלוונטית לענייננו הינה "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי"; ככל שהאירוע בא בגדר ההגדרה הבסיסית או בגדרה של אחת החזקות המרבות, יש לבחון האם לא חלה על האירוע החזקה הממעטת, לפיה הנזק אירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון או כתוצאה מפעולת איבה, או אז לא יחשב האירוע כתאונת דרכים (ר' אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 152-151 (מהדורה רביעית, 2012) (להלן: "ריבלין")).

45. המחלוקת בענייננו נסבה סביב השאלה האם חלה החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של רכב.

    עניינה של החזקה בתאונות שבהן מעורב רכב רב-ייעודי, או רב-תכליתי ולרבות דו-תכליתי, בעל ייעוד נוסף על הייעוד התחבורתי, כדוגמת מקרים בהם ארעה התאונה במהלך פריקה או טעינה כאשר הרכב עומד או חונה. על הייעוד הלא תחבורתי להיות ייעוד מקורי של הרכב ונדרש כי הרכב ישמור על ייעודו המקורי בעת התאונה. החזקה מחייבת קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התאונה לכוח המכני שהרכב הפעיל במסגרת ייעודו הלא תחבורתי (ריבלין, בעמ' 314-313).

46. המבחן לקיומו של קשר סיבתי עובדתי הינו "הסיבה בלעדיה אין", דהיינו לולא ניצול הכוח המכני של הרכב, לא הייתה נגרמת התאונה (ע"א 6000/93 עיזבון קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661, 669 (1996) (להלן: "עניין קואסמה")).

47. המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי הינו מבחן הסיכון, הבוחן האם הנזק שנגרם הינו בתחום הסיכון שיצר ניצול הכוח המכני לייעוד המקורי הלא תעבורתי (עניין קואסמה, בעמ' 672; ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח(1) 337, 355 (2003)). על ניצול הכוח המכני להוות גורם ממשי להתרחשות התאונה (ריבלין, בעמ' 325).

48. נסיבות התאונה כפי שהוכחו בפני מלמדות כי התאונה נגרמה עקב ניצול הכוח ההידראולי של המחפר, אשר בא בגדר ניצול כוח מיכני (ריבלין, בעמ' 317). אוזן ההרמה נשברה בזמן הנחת הצינור בתעלה, צינור אשר הורם והוחזק באמצעות אוזן ההרמה שחוברה לזרוע המחפר. לולא הופעלה זרוע המחפר באמצעות הכוח ההידראולי של המחפר, האוזן לא הייתה נשברת והתאונה הייתה נמנעת. לפיכך, מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי.

49. אשר לקשר הסיבתי המשפטי, שעה שמדובר במחפר המבצע פעולת הרמת צינורות, הרי שפעולת ההרמה מצויה בגדר מתחם הסיכון שנוצר על ידי ניצול הכוח המכני במסגרת ההרמה. כוח זה היווה גורם ממשי להתרחשות התאונה, ומכאן שמתקיים אף קשר סיבתי משפטי.

50. משקבעתי כי התאונה אירעה עקב ניצול הכוח המכני של המחפר, יש לבחון האם מתקיים בענייננו הרכיב השני של החזקה, "ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

51. ייעוד מקורי של הרכב הינו ייעוד מובנה וקבוע המתקיים בו עובר לניצול הכוח המכני (ריבלין, בעמ' 320-319).

    שינוי הייעוד המקורי של הרכב הינו ניצול הרכב לשימוש שלא יועד לו במקור, אף כי הייעוד המקורי עשוי להישאר בעינו. שינוי זה מתקיים מקום בו נעשה שימוש ברכב שאינו בא להגשים את ייעודו הטבעי והרגיל (ע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד, פ"ד נו(3) 707, 715 (2002)).

52. ייעודו המקורי של הרכב לא ייקבע בהכרח על פי מסמכי הרישוי שלו, אף כי ניתן להסתייע בהם לצורך חילוץ הייעוד. הייעוד המקורי ייבחן על פי מבחן השכל הישר ושיקול דעת שיפוטי, אשר יופעל בהתבסס על אמות מידה של ההתוויה המקצועית הנלווית להפעלה הלא תחבורתית של הרכב (ריבלין, בעמ' 320).

    ברע"א 9996/06 ‏מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון ניסים ז"ל (22.6.2009) עמד השופט ריבלין על אופן בחינת הייעוד ביחס לרכב בו מותקן אביזר:

    "...כאשר בוחנים את הייעוד המקורי (הלא תעבורתי) של רכב שמותקן בו אבזר כלשהו, יש לבחון את השימושים המקוריים שלשמם מתקינים את האבזר הזה ברכב הנדון. לא מדובר רק בשאלה של יכולת טכנית אלא בשאלה ייעודית: למה נועד אבזר מהסוג הנדון כשהוא מותקן ברכב מהסוג הנדון בדרך בה הותקן במקורו. תכופות זו שאלה מקצועית שפתרונה עשוי לבוא מתוך הוראות היצרן או ספר ההפעלה, ובמקרים מתאימים ניתן להסתייע בחוות-דעת של מומחה ועתים – זו שאלה של שכל ישר. השאלה היא לשם מה מתקינים אבזר כזה ברכב, לאילו ייעודים הוא מתאים כשהוא מורכב ברכב ולאילו ייעודים אין הוא מתאים...

    ... שינוי מאולתר ברכב או באבזר הנלווה אינו יכול ליצור, יש מאין, ייעוד "מקורי" (לא תעבורתי) חדש לרכב – ייעוד שלא היה בו קודם לכן. כאמור בפסק-הדין בעניין פטאפטה: "ניתן לומר כי יעוד מקורי הינו אותו יעוד מובנה, 'קבוע', המתקיים ברכב. יסוד הקביעות נבחן לעניין איתור ייעודו המקורי של הרכב. כלי-רכב אינו יכול 'לרכוש' ייעוד 'מקורי' נוסף בדרך של תוספת, או שינוי, מאולתרים או ארעיים. פרוש זה מתיישב עם לשון החוק, שהרי המילים 'ייעודו המקורי"' מכוונות לתכונה שאינה ארעית; פרוש זה מתיישב עם תכלית החוק, שכן אילו היינו קובעים כי כל שינוי ארעי או מאולתר ברכב יקנה לו ייעוד נוסף מקורי, היה מתרוקן מתוכן הסייג הממעט בדבר השינוי מן הייעוד המקורי" (שם, בעמ' 715). אלתור מהותי מלמד על שינוי מן היעוד המקורי שהרי לשם הגשמת יעוד זה אין צורך באלתור שכזה"(פסקאות 8-6 לפסק הדין).

53. הנתבעות 4-3 טוענות כי אוזן ההרמה נשברה כתוצאה ממשיכת הצינור, והמחפר כלל לא עסק בהרמת הצינור בעת האירוע. בעניין זה הן מפנות לתצהיר התובע, לתחקיר הנתבעת 5 ולחוות הדעת של המומחים מטעם התובע והנתבעת 5. אין בידי לקבל טענה זו. מתצהירי התובע והנתבע 1 ומעדויותיהם עולה כי הצינור הורם באמצעות רצועה שנקשרה לאוזן ההרמה שרותכה למחפר, והורד לתוך התעלה, על מנת להכניסו את צדו האחד של הצינור לפתח הצינור שהונח בתעלה קודם לכן. דהיינו, השימוש בצינור במועד התאונה מהווה חלק מפעולת הרמת הצינור ונלווה לה. אין לשלול את האפשרות כי קודם למועד האירוע, כפי שמופיע בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת 5, נמשך הצינור מהמקום בו אוחסן ואז שונע עד לפתח התעלה ואולם על פי עדות הנתבע 1 פעולת הנחת הצינור בתעלה נעשתה באמצעות רצועת ההרמה, כאשר לאחר שהגיע לאמצע התעלה הוחזק הצינור באוויר מעל פתח התעלה. בחקירתו הוסיף כי פעולת הנחת הצינור נעשתה על ידי שני באגרים אשר עמדו בפתח התעלה והורידו את הצינור תוך שהתובע מכוון את הנחת הצינור. בשלב זה המדובר בשימוש בכוח ההרמה ולא במשיכה וכך גם העיד הנתבע 1 –"בתוך התעלה זה רק להוריד ולהרים לא הייתי צריך לנסוע" (עמ' 35 לפרוטוקול). איני סבורה כי לתיאור האירוע בתחקיר הנתבעת 5 עדיפות על פני גרסת הנתבע 1 וגרסת התובע, ובכל מקרה עורך הדו"ח הרצל קריאף, לא הובא לעדות מטעם מי מהצדדים.

54. הנתבעות 4-3 טוענות כי המחפר לא נועד לשמש כמכונת הרמה, למעט באמצעות הכף ומטעם זה לא פורט כושר ההרמה שלו ברישיון הציוד ההנדסי מטעם משרד התחבורה. כאמור הייעוד המקורי אינו נקבע בהכרח על פי מסמכי הרישוי של הרכב ושאלה זו תיבחן על פי השכל הישר ושיקול דעת שיפוטי, בהתבסס על אמות מידה של ההתוויה המקצועית הנלווית להפעלה הלא תחבורתית של הרכב. כפי שיפורט להלן מכלל הראיות שהובאו בפני, לרבות קטלוג היצרן ועמדת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, הוכח כי למחפר ייעוד מקורי של הרמה.

55. בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעות 4-3 צוין כי מחפר תוצרת וולבו דגם EC360 מיועד רק לחפירה, גריפת אדמה וכו' בהתאם לפרסומי היצרן, והוא לא יועד מעצם טבעו לשמש כמנוף ולהרים צינורות כבדים וגדולים או מטען אחר שחורג מתכולת הכף שלו. מכך למד המומחה כי השימוש שנעשה במחפר בענייננו הינו שימוש מאולתר החורג מייעודו המקורי. לחוות הדעת צירף המומחה צילום של קטלוג היצרן.

56. בעמוד 18 לקטלוג היצרן, תחת הכותרת "Lifing capacity" אשר תחתיה מצוין "At the arm and without bucket", מצויה טבלה המפרטת משקלים שונים שהמחפר יכול לשאת. בעמודה השמאלית השנייה בטבלה, מצוינת הכותרת "Lifting hook related to ground level", ותחתה מפורטות אפשרויות שונות הנוגעות לזווית הוו ולמרחקו במטרים מהקרקע. דהיינו, מעמוד זה עולה כי המחפר יכול לשמש להרמה באמצעות קצה הזרוע, ללא כף, ועל ידי וו הרמה.

57. המומחה מטעם התובע נשאל ביחס לאמור בעמוד הנ"ל והסביר את ההנחיות המצוינות בו:

    "...בעמ' שקודם לכן יש כמה מותר להרים עם הכף. שהם קוראים לזה באקט באנגלית. בעמ' שאליו אנחנו מתייחסים, יש הנחיות של היצרן של וולבו, כמה מותר לך להרים בלי הבאקט, באמצעות וו הרמה. בשורה השנייה מצד שמאל רשום ליפטין הוק, זאת אומרת שמדובר על וו הרמה" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 32-27 ועמ' 19, שורה 1).

58. לא עלה בידי המומחה מטעם הנתבעות 4-3 להסביר כיצד מסקנתו בחוות דעתו, לפיה לא ניתן לבצע פעולת הרמה שלא באמצעות הכף, מתיישבת עם האמור בקטלוג היצרן. בחקירתו על ידי ב"כ הנתבעת 5, הופנה המומחה לעמוד 18 לקטלוג וכשהתבקש להתייחס לאמור בו השיב כדלקמן:

    "ש.קראת את הפרסום שצרפת לחוות דעתך.

    ת.בוודאי.

    ש.מה זה המונח ליפטינג הוק.

    ת.הרמת וו. הוק זה וו.

    ש.וו הרמה. זה המונח.

    ת.וו.

    ש.תסתכל בעמ' 18 לצירוף שפרסמת. אני מציג לך אותו. תאשר לי שבפרסום של הכלי, היצרן מאפשר לעשות שימוש בכלי להרמה באמצעות וו הרמה. יש חישובים של עומסים וכמויות.

    ת.אני חושב שכל החישובים שהם עושים זה מה שהכף של המחפר יכולה להרים.

    ש.אם כתוב בראש העמוד (מצטט). כלומר ללא וו ההרמה.

    ת.במחפר הזה לא היה וו הרמה.

    ש.אנחנו יודעים שלא היה וו הרמה. אבל היצרן נתן אפשרות ואחד הייעודים שהיצרן אפשר פה, היצרן אומר את זה, הוא וו הרמה.

    ת.אני חושב שזה לא נכון מה שאתה אומר.

    ש.ראית את עמ' 18

    ת.ראיתי.

    ש.למה לא התייחסת לזה בחוות הדעת.

    ת.מכיוון שבמחפר נשוא המקרה לא היה וו הרמה.

    ש.לפני רגע אמרנו שהיה.

    ת.לא היה.

    ש.בעת האירוע לא היה וו הרמה.

    ת.אני אומר שלא היה וו הרמה מקורי של היצרן.

    (עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 32-12 ועמ' 43, שורה 1).

    בהמשך, כשנחקר המומחה על ידי ב"כ התובע, הופנה בשנית לעמוד 18 לקטלוג והסביר כדלקמן:

    "ש....אני מראה לך בסעיף 18 [צ"ל עמ' 18 – ח.ק.] מה כתוב, לפני ... כושר ההרמה.

    ת.כושר ההרמה לפי דעתי זה תכולת כף החפירה.

    ש.אל תטעה. מתחת לזה, מה זה? זה וו הרמה.

    ת.אבל לא היה למחפר הזה וו הרמה.

    ש.אני מסכים איתך ב 100 אחוז. אבל אם היה מקורי היית מאשר שזה להרמה.

    ת.כן. אם היה מתקן מיוחד עם וו הרמה..."

    (עמ' 45 לפרוטוקול, שורות 31-25).

    ואולם, היצרן אינו מציין בקטלוג דרישה לאביזר הרמה מקורי אשר יוצר על ידו כתנאי לשימוש של הרמת מטענים, וחזקה כי הוא היה מציין זאת במפורש ככל שהדבר היה נדרש.

    המומחה מטעם הנתבעות 4-3 נשאל על ידי האם שימוש במחפר להרמה מוגבל רק להרמה באמצעות אביזר מקורי של היצרן והשיב בחיוב, אך בהמשך לכך נשאל על ידי ב"כ הנתבעת 5 היכן הדבר מצוין והשיב כי "זה לא כתוב" (עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 9-3). מאחר ומסקנה זו אינה מבוססת על דרישה כתובה של היצרן בין בקטלוג ובין במקום אחר, לא ניתן לקבלה.

    המומחה מטעם הנתבעת 5 נשאל האם יצרן המחפר מספק חלפים שהוא מייצר ודורש שימוש בהם לצורך החלת האחריות מצדו, והשיב "לא שידוע לי" (עמ' 54 לפרוטוקול, שורות 23-21).

    לפיכך, טענת הנתבעות 4-3 כאילו המחפר אינו מיועד לעבודות הרמת מטענים שלא באמצעות הכף אינה מתיישבת עם קטלוג היצרן ויש לדחותה. כמו כן יש לדחות את טענתן כאילו היה הכרח להשתמש באביזר מקורי של היצרן. המסקנה העולה היא כי התקנת אביזר הרמה שאינו אביזר מקורי של היצרן באמצעות ריתוכו לזרוע המחפר אינה משנה את ייעודו של המחפר.

59. הנתבעות 4-3 מפנות לטבלה המופיעה בתחתית עמ' 15 לקטלוג היצרן, המתייחסת לכף מסוג "hook-on bucket" שניתן לחבר למחפר הזחלי, ולגישתן הדבר מלמד כי וו ההרמה צריך להתחבר לכף. גם טענה זו יש לדחות; האפשרות לחבר וו לכף המחפר כמפורט בעמ' 15 לקטלוג אינה שוללת את האפשרות לחבר לזרוע המחפר ללא כף, וו הרמה.

60. הנתבעות 4-3 מוסיפות וטוענות כי יצרן המחפר מייצר אף כלי מסוג "מניח צינורות" שייעודו הנחת צינורות. איני סבורה כי קיומו של כלי מסוג זה סותר את המסקנה כי המחפר נועד, בין היתר, גם לבצע עבודות הרמה, וזאת על פי קטלוג היצרן.

61. המסקנה כי למחפר ייעוד גם של הרמת משאות מתחזקת לאור עמדת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, בהתאם למכתבו של מר מגנוס אשר במועד כתיבת המכתב שימש כמפקח עבודה ראשי במשרד. בהתאם למכתבו, מחפר שעליו הורכבה אוזן הרמה "ייחשב כמכונת הרמה לכל דבר" בציינו כי על מחפר מסוג זה להיבדק ידי בודק מוסמך, ונדרשת תעודה בתוקף בעת ביצוע פעולת ההרמה; וכן, על אוזן ההרמה להיבדק על ידי בודק מוסמך, ויש להשתמש באוזן המיוצרת ומיועדת למטרה זו בלבד, שהרכבתה בוצעה על ידי אדם שהוכשר היטב למטרה זו. מר מגנוס אישר בחקירתו כי ניתן להבין ממכתבו כי מחפר יכול להחשב כמכונת הרמה לכל דבר אם ייבדק על ידי בודק מוסמך (עמ' 57 לפרוטוקול, שורות 29-27). מר מגנוס העיד כי הוא עומד מאחורי דברים אלו גם כיום (עמ' 63 לפרוטוקול, שורות 10-7).

62. המחפר ואוזן ההרמה נבדקו ביום 16.12.12 על ידי מר הוסגון, שהינו בודק מוסמך בעל הסמכה מטעם משרד העבודה המוסמך לבדוק אביזרי הרמה (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 27-24), ובבדיקתו לא נמצאו ליקויים. בתסקיר הבדיקה צוין כי מועד לבדיקה הבאה הינו ביום 15.2.14 ומכאן שבמועד האירוע הייתה תעודה תקפה ביחס למחפר. בנוסף, אונקל ההרמה נבדק ביום 4.11.12 על ידי מר בירנהק, ובבדיקתו לא נמצאו ליקויים. עוד צוין בתסקירו כי הבדיקה בתוקף עד ליום 4.5.13 ומכאן שאף ביחס לאונקל הייתה בנמצא תעודה תקפה במועד האירוע.

    מר מגנוס אישר בחקירתו כי הבדיקות הנ"ל מספקות את התנאי של בדיקה על ידי בודק מוסמך כמפורט במכתבו (עמ' 58 לפרוטוקול, שורות 10-5).

63. הנתבעות 4-3 טוענות בסיכומיהן כי בתסקירו של מר בירנהק אין סימן זיהוי הקושר בין המסמך למחפר נשוא התביעה, כך שלא הוכח כי האונקל המתואר בו הוא האונקל שהיה מחובר למחפר זה, ומפנות בהקשר זה לעדות התובע לפיה לנתבעים 2-1 היו לפחות שני מחפרים. ואולם, הנתבע 2 העיד בתצהירו כי המחפר נשוא התביעה נבדק על ידי מר בירנהק (ס' 8 לתצהיר) ועדותו לא נסתרה, מאידך הנתבעות 4-3 לא הצביעו על כל אינדיקציה לכך שהתסקיר מתייחס למחפר אחר. עוד טוענות הנתבעות 4-3 כי תסקירו של מר הוסגון אינו מתייחס למחפר נשוא התביעה מאחר והמספר הסידורי של הכלי המוזכר בתסקירו הינו VCEC360CJ0010521 בעוד שמספרו הסידורי של המחפר נשוא התביעה הינו VCEC360CL00110521, וכן מאחר ובתסקיר מצוין כי אוזן ההרמה מרותכת על גב הכף בעוד שהתובע והנתבע 2 העידו כי האוזן הייתה מחוברת לזרוע המחפר.

    יש לדחות גם טענה זו. בראש התסקיר מצוין "פרטי לקוח / תופש: כעביה ג'אסן", הוא הנתבע 2. עוד מצוין כי יצרן המחפר הינו וולבו, הדגם הינו EC360CL והשנתון הינו 2009, נתונים הזהים למחפר בענייננו (ר' רישיון המחפר, אשר צורף כנספח א' לתצהיר הנתבע 2). הנתבע 2 העיד בתצהירו ובחקירתו כי המחפר נשוא התביעה נבדק על ידי בודק מוסמך (ס' 9 לתצהיר; עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 22-21), ועדותו לא נסתרה. המסקנה היא כי חילופי האותיותJ ו-L וחסרון הספרה "1" הינם בגדר טעות סופר של עורך התסקיר, הא ותו לא.

    בהתאם לכך יש לדחות אף את הטענה הנוגעת לכך שהתסקיר מתייחס לאוזן ההרמה המרותכת על גב הכף. זאת ועוד, מר הוסגון נשאל בחקירתו היכן אוזן ההרמה הייתה מרותכת למחפר והסביר כי "יש מטוטלת שמחברת בין הפרק של הבגר לבין הכף, שזו הנקודה הכי חזקה פחות או יותר בקצה הבגר. לנקודה הזאתי הייתה שם אוזן שמרותכת... " (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 19-17). מעדותו עולה, כי האוזן חוברה לזרוע המחפר ולא לכף.

64. לסיכום, הוכח בפני כי הוספת מערכת ההרמה אינה בגדר אילתור, אלא שינוי מובנה וקבוע המבוסס על קטלוג היצרן והוראות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. מערכת ההרמה נבדקה על פי הנחיות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ועל כן השימוש שנעשה במחפר לצורך הרמת הצינור לא שינה מייעודו.

    גם אם הותקנה מערכת ההרמה ברשלנות, או נעשה בה שימוש רשלני, אין בכך כדי לשנות את הייעוד המקורי ואין בכך כדי לשלול את תחולת החזקה (ריבלין, עמ' 322).

65. הפסיקה אליה מפנות הנתבעות 4-3 בסיכומיהן אינה מבססת את טענתן כי האירוע בענייננו אינו מהווה תאונת דרכים, וזאת לאור הנסיבות בענייננו כפי שפורטו לעיל:

    ברע"א 3977/10 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (20.12.2010) אושרו קביעות ערכאות קודמות כי שינוע צינורות גדולים באמצעות כף אחורית של מחפרון אינו מגשים את ייעודו המקורי. הערכאה הראשונה למדה מתצלומים של המחפרון כי הכף לא נועדה לשנע חפצים מהסוג האמור לאור גודלה המצומצם, לפיכך נקבע, כי שינוע הצינורות באמצעות הכף האחורית לא תאם את ייעוד של המחפרון לפי מבנהו וטבעו.

    ואולם, בענייננו, הנסיבות מלמדות כי הרמת צינורות, באמצעות אוזן ההרמה, באה בגדר ייעודו המקורי של המחפר ותואמת את מבנו וטבעו, שכן כאמור היצרן אשר ייצר את המחפר מתייחס בקטלוג מטעמו לשימוש של הרמה באמצעות וו הרמה.

    ברע"א (חי') 1-07-16 אחים אנטון, חברה לעבודות בנין עפר ופתוח בע"מ נ' מסעוד (19.12.2016) נקבע על בסיס ספר היצרן כי פעולת ההרמה לא בוצעה באמצעות האבזר הייעודי המיועד להרמה, ואולם בענייננו, כאמור, הרמת הצינורות בוצעה באמצעות אביזר הרמה בהתבסס על קטלוג היצרן.

66. לאור האמור, יש לקבוע כי התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד, על פי החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב. לפיכך, התביעה נגד הנתבעת 5 נדחית.

67. מאחר ולתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה על ידי המל"ל, יגישו הצדדים תחשיבי נזק כדלקמן:

    התובע יגיש תחשיב בתוך 21 יום והנתבעים בתוך 21 יום לאחר מכן.

    קדם משפט נוסף יתקיים ביום 12.6.18 שעה 9:30.

     

     

      

    ניתן היום, ג' ניסן תשע"ח, 19 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.