הרקע לעתירה:
בפני עתירה במסגרתה מבוקש לחייב את הרשויות הנוגעות בדבר, וביניהן הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה (להלן: "הוועדה המקומית), הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה (להלן: "הוועדה המחוזית") ומשרד האוצר להפעיל סמכויותיהם לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") ולהורות על הריסת/פינוי מבנה (קראוון בגודל של כ-10 מ"ר המיועד לצרכי רוכלות מזון), אשר על פי הנטען נבנה שלא כחוק בחוף הים בחדרה, לרבות הגנרטור ומיכל השפכים המחוברים אליו, וכן לאסור כל שימוש בהם. עוד מבקשים העותרים במסגרת העתירה לחייב עיריית חדרה להפעיל סמכויות הנתונות לה על פי חוק ולמנוע פעילות עסקית במקום וכן לקבוע כי רישיון עסק ל"רוכלות מזון" שניתן ל"ים הפקות ל.ע. בע"מ" (להלן: "ים הפקות") הוצא שלא כדין והינו בטל. ביחד עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים וצו ארעי שעניינם בפועל צו עשה זמני החופף בפועל את הסעדים המבוקשים בעתירה. הבקשה לצו ביניים וצו ארעי נדחתה על הסף.
מדובר במבנה שהוצב על ידי "ים הפקות" או מי מטעמה בחוף הים בחדרה בסמיכות למתחם הידוע כ"כפר הים" המנוהל על ידי העותרת 1 ואשר העותרים האחרים הם בעלי זכויות ודיירים בו. במבנה שהוצב בחוף הים הסמוך לכפר הים מתבצעת פעילות מסחרית הכוללת הכנת מזון ומכירתו, מכירת משקאות וכיוצ"ב. המבנה מחובר לגנרטור תעשייתי המספק לו חשמל, שהוצב על טיילת חוף הים בסמיכות לבריכת השחייה של מתחם כפר הים.
בשנת 2016 פרסמה "נ.ח.ל. – נחלים חברה לתיירות חדרה בע"מ" (להלן: "חברת התיירות העירונית"), קול קורא להפעלת מתקני חוף ומתן חסות בחוף כפר הים בחדרה, אשר בו זכתה חברת ים הפקות. ביום 2.8.16 נחתם הסכם התקשרות בין חברת התיירות העירונית לבין חברת ים הפקות הזכיינית שקיבלה על עצמה להפעיל את חוף הים ולהעניק חסות לחוף הים. ביום 30.8.16 הונפק לחברת ים הפקות רישיון עסק מסוג רוכלות עד ליום 31.10.16. ביום 12.6.17 הונפק לחברת ים הפקות רישיון עסק נוסף מסוג רוכלות מזון עד ליום 31.10.17. המבנה שהוצב בחוף הים בסמוך למתחם כפר הים במסגרת הסכם ההתקשרות הינו מבנה מסוג קרוואן בגודל של כ-10 מ"ר המיועד לשמש לצרכי רוכלות מזון ניידת. למבנה מחוברים במת מדרגות וגנרטור המשמש את הקרוואן לצרכי הפעלת מכשירים חשמליים.
טענות הצדדים:
העותרים טוענים כי במבנה מתבצעת פעילות הכוללת מכירת משקאות אלכוהוליים, מכירת נרגילות, השמעת מוזיקה רועשת במרבית שעות היום ואף בשעות הלילה המאוחרות, קיום אירועים ומסיבות ועוד. כן נטען כי הגנרטור המחובר למבנה פולט לאוויר עשן סמיך וגזים רעילים באופן המהווה סכנה בריאותית ובטיחותית לציבור המשתמשים בחוף הים ובבריכת השחייה ולדיירי כפר הים. כן נטען כי פעולת הגנרטור כרוכה ברעש בלתי נסבל ובלתי פוסק בכל שעות היממה. נטען כי המבנה הוקם תוך הפרת חוק התכנון והבניה ללא היתר בניה ומבלי שניתן כלל ליתן לו היתר בניה בהתאם לתכנית החלה על חוף הים. כן נטען כי המבנה פועל ללא רישיון עסק כדין. נטען כי החברה המפעילה את המבנה קיבלה לאחרונה רישיון להפעלת עסק של "רוכלות מזון", אך הפעילות המתבצעת במבנה אינה עונה כלל להגדרת "רוכלות" בחוק רישוי עסקים ולא ניתן לראות ברישיון עסק זה רישיון לפעילות הנעשית במבנה. נטען כי הפעילות הנעשית במבנה נעשית גם תוך הפרה של חוק העזר לרוכלות של חדרה ותוך הפרת הנחיות המשרד להגנת הסביבה לעניין פליטת מזהמים מדיזל גנרטורים. כן נטען כי הפעילות במבנה כרוכה במטרדים רבים עבור דיירי מתחם כפר הים וציבור המשתמשים בחוף הים, לרבות מטרדי רעש קשים וזיהום אוויר מהגנרטור. נטען כי אין גורם האוכף את הדין וכל הפניות שנעשו לעיריית חדרה נותרו ללא מענה.
לטענת העותרים השירותים שהתבקשו במסגרת הליך ה"קול קורא" הינם שירותי רוכלות מזון כאשר הביטוי "רוכלות" מוגדר בחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים") כ"עיסוק בקניה, במכירה או בהצעת שירותים או מלאכה לציבור, שלא בתוך מבנה קבע". נטען כי אין ספק שהביטוי "רוכלות ניידת" ב"קול קורא" שפורסם מבהיר ומחדד כי הרוכלות נושא ה"קול הקורא" אינה יכולה להיעשות מתוך מבנה קבע. נטען כי למרות זאת חברת ים הפקות הקימה מבנה קבע המשמש לפעילות מסחרית שאינה תואמת את השימושים המותרים בחוף הים על פי התכנית החלה ואשר חורגת מהשירותים אותם התבקשה לספק במסגרת ה"קול הקורא" ומהאופן בו התבקשה לתיתם וללא האישורים, הרישיונות או ההיתרים הנדרשים לצורך מתן השירותים.
העותרים טוענים כי גם על פי חוק עזר לחדרה (רוכלים), תשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק העזר לרוכלות") נקבע כי מדובר בשירותים מצומצמים, ארעיים וניידים. לכן נטען כי הפעילות המתנהלת במבנה איננה יכולה לבוא בגדר רוכלות ורישיון העסק ל"רוכלות מזון" שניתן לעסק בטל מעיקרו או ניתן לביטול. כן נטען כי רישיון העסק אינו כדין מאחר שמדובר במבנה קבע ללא היתר כדין ואשר אינו תואם את התכנית החלה. נטען כי המבנה מוצב בחוף הים דרך קבע גם שלא בשעות עיסוקו ופעילותו וזאת בניגוד לחוק העזר לרוכלות. כן נטען כי מכוח חוק העזר לא ניתן להציב גנרטור ומיכל שפכים מחוץ למבנה ויש למקמם בתוכו. עוד נטען להפרות נוספות של חוק העזר לרוכלות כגון השמעת מוזיקה בשעות הלילה, עיסוק בימי המנוחה וכיוצ"ב.
בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמם טוענים העותרים כי דין העתירה להתקבל וזאת על פי הודאת הוועדה המקומית כי על אף שהמשיבים 3 – 5 מפרים את הדין היא אינה אוכפת את הדין. נטען כי הוועדה המקומית ועיריית חדרה מודות בתשובתן לעתירה כי המבנה הוא מבנה קבוע ואינו עונה להגדרת "רוכלות", כל זאת, גם לפי פרשנותן המקלה את הביטוי רוכלות. נטען כי למרות זאת, הוועדה המקומית ועיריית חדרה אינן עושות שימוש בסמכויות הנתונות להן מכוח חוק התכנון והבניה ומכוח חוק רישוי עסקים על מנת לאכוף על המשיבים 3 – 5 דינים אלה ואינן מספקות הסבר למחדלן באכיפת הדין. כן נטען כי הדברים מקוממים במיוחד על רקע העובדה שהוועדה המקומית הוציאה צו הריסה מנהלי נגד המבנה ואף פנתה למשטרה בבקשה לסייע לה ולפקח על ביצוע צו ההריסה, אך צו ההריסה בוטל ורשות הרישוי חדרה העניקה למפעילי המבנה רישיון עסק לרוכלות מזון. נטען כי פרשנות הוועדה המקומית והעירייה את הביטוי "רוכלות" היא פרשנות מקלה הסותרת את הדין (חוק רישוי עסקים וחוק העזר לרוכלות של חדרה) ואת רישיון העסק שניתן למשיבים 3 – 5. עוד נטען כי מדיניות הוועדה המקומית שלא לאכוף את דיני התכנון והבניה נגד מבנה שגודלו 2 מ"ר (הגנרטור) היא בלתי סבירה באופן קיצוני, זאת מאחר שמדובר בבנייה באזור חוף ים ומאחר שאזור חוף ים מהווה שטח ציבורי. העותרים טוענים כי יש לדחות טענות חלק מהמשיבים כי הסעד המבוקש בעתירה הוא בשל טענת מטרד ליחיד וכי הסעד המבוקש הינו כי ביהמ"ש יורה לרשויות התכנון והשלטון הרלוונטיות להפעיל סמכויותיהן בהתאם לדין.
באשר לטענות השיהוי טוענים העותרים כי העתירה מופנית כלפי רישיון העסק שניתן למשיבים 3 – 5 ביום 12.6.17. כן נטען כי העתירה הוגשה כנגד המבנה שהוצב על ידי המשיבים 3 – 5 או מי מטעמם על חוף הים בניגוד לדין וכנגד הפעילות המסחרית המתקיימת בו בניגוד לדין. נטען כי אמנם המבנה פעל בניגוד לדין גם בשנת 2016, אך בשלב מסוים בחורף 2016 הועבר המבנה מחוץ לחוף הים. נטען כי המבנה הופעל שוב בראשית חודש אפריל 2017 ובעקבות כך נעשו פניות שלא נענו. נטען כי העתירה הוגשה מאחר שפניות העותרים לא נענו ולאחר שהתברר להם שלמרות הפרות הדין ניתן רישיון עסק לרוכלות למבנה. כן נטען כי גם אם ייקבע כי העתירה הוגשה בשיהוי סובייקטיבי, הרי שלנוכח זאת שעניינה של העתירה בהפרה חמורה, גלויה ומתמשכת של הדין, חומרת העבירה על שלטון החוק גוברת על טענת השיהוי. בכל הנוגע לטענות בדבר חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים טוענים העותרים כי המסעדה שבבעלות העותרת 1, המופעלת באמצעות זכיין, פעלה על פי היתר לשימוש חורג שפג והזכיין פועל לחידוש ההיתר לשימוש חורג ומקדם תכנית להסדרת השימוש של מסעדה. לאחרונה המסעדה קיבלה היתר זמני לניהול עסק. באשר ל"קופידק" המופעל בבריכה שבמתחם כפר הים נטען כי מדובר בשירות שניתן על ידי חברת הניהול לדיירי כפר הים כשימוש נלווה וכחלק מפעילות בריכת השחייה של כפר הים, זאת בשטח בריכת השחייה המהווה שטח פרטי וללא כל הפרעה. נטען כי שירות זה אינו טעון רישוי, אך בעקבות פניה שנעשתה אליה בעקבות ההליכים דנן חברת הניהול פנתה להגשת בקשה לרישיון עסק. נטען כי אין בכך כדי להפחית מעוצמת הפגיעה בשלטון החוק הנגרמת על ידי המשיבים 3 – 5 במקרקעין ציבוריים המחייבת את התערבות ביהמ"ש. באשר להליך אזרחי שהוגש על ידי מספר בעלי דירות בכפר הים נגד המבנה טוענים העותרים כי אותם בעלי דירות אינם חלק מעתירה זו והעותרים לא היו חלק מההליך הנ"ל ולכן פסק הדין שהסתיים בפשרה אינו חל עליהם ואינו מחייב אותם ואין ללמוד ממנו על הסכמת מי מהעותרים לפשרה שהוגשה במסגרתו.
הוועדה המקומית ועיריית חדרה טוענות כי דין העתירה להידחות, אך על המשיבים 3 – 5 הזכיינית והמפעילים מטעמה לפעול בהתאם לתנאי המכרז ובהתאם לתנאי רישיון הרוכלות שהונפק להם ולקיים את העסק מסוג רוכלות מזון מתוך מבנה נייד אותו הם חייבים לפנות מהמקום מדי יום ביומו. נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר שכן רישיון העסק הראשון לרוכלות מזון ניתן לזכיינית בתאריך 30.8.16, דהיינו, למעלה משנה לפני המועד שבו הוגשה העתירה. כן נטען כי גם לאחר שהושגה פשרה בת"א 55715-08-16, לפיה הקרוואן שממנו מנוהל העסק יועבר למקומו הנוכחי, לא מצאו העותרים לנכון לנקוט בהליכים. על כן, נטען כי דין העתירה להידחות מחמת שיהוי בהגשתה. נטען כי העותרים פונים לביהמ"ש בחוסר תום לב שכן הם עצמם מפעילים מזנון במתחם הבריכה של כפר הים ללא רישיון עסק מתוך מבנה שהוקם ללא היתר בניה והם בחרו להסתיר זאת מביהמ"ש. עוד נטען כי רישיון העסק יצא כדין ולפיכך אין מקום להורות על ביטול הרישיון ובוודאי שאין לעשות זאת מבלי שניתנה לבעלת הרישיון הזדמנות להשמיע דבריה.
הוועדה המקומית ועיריית חדרה טוענות כי המבנה שאליו מחוברת במת מדרגות וגנרטור המשמש לצרכי הרוכלות ממוקמים במרחק רב למדי מדירות תושבי כפר הים ונראה כי די במרחק זה כדי למנוע מטרדים מיותרים מהתושבים. נטען כי על פי חוק רישוי עסקים שמכוחו ניתנו רישיונות העסק מוגדרת רוכלות כ"עיסוק בקניה, במכירה או בהצעת שירותים או מלאכה לציבור שלא בתוך מבנה קבע". כן נטען כי על פי דיני התכנון והבניה ובהתאם לפסיקה יש לראות במבנה הנשאר במקומו במשך כל תקופת הקיץ, קרי, חודשים רבים, כמבנה של קבע הטעון היתר בניה. עוד מציינות הוועדה המקומית והעיריה כי בהתאם לחוות דעת של מפקח ממשרד הבריאות על המבנה להתפנות בכל יום מהמקום ואם אינו מפונה יש צורך להגיש תכנית לאישור על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה. נטען כי למפעילים מטעם הזכיינית הובהר יותר מפעם אחת כי עליהם לפנות את המבנה מחוף הים מדי יום ביומו והמפעילים עצמם התחייבו במספר הזדמנויות שונות לפנות את המבנה מחוף הים מדי יום ביומו. כן נטען כי נערכו מספר ביקורים בחוף הים על ידי מפקחים של מחלקת הפיקוח על הבניה ומהבדיקה עלה כי הזכיינית מפנה את המבנה באופן ספורדי/רנדומלי ולא בכל יום.
הוועדה המקומית והעיריה מציינות כי כעולה ממזכר המפקח על הבניה, בסמוך לחוף הים הוצב גנרטור המשמש את המבנה, במרחק אווירי של כ-100 מטר מדירות המגורים וגודלו כ-2 מ"ר. נטען כי הוועדה המקומית אינה מבצעת אכיפה של מבנים בסדר גודל של הגנרטור ואין מקום לנקוט בהליכים על פי דיני התכנון והבניה כנגד מפעילי הגנרטור. נטען כי מדיניות האכיפה שלא לאכוף מבנים בסדר גודל של הגנרטור מצויה בתוך מתחם הסבירות ולכן אין עילה להתערב בהחלטת הוועדה המקומית. כן נטען כי טענות העותרים בנוגע לגנרטור עניינן בדיני המטרדים ומן הראוי שיתבררו בהליך אזרחי ולא במסגרת עתירה מנהלית. עוד נטען כי אצל המשיבות התקבל מכתב מיום 10.10.16 מאת יבואנית הגנרטור אל חברת התיירות וממנו עולה כי הגנרטור נבדק ונמצא עומד בכל הסטנדרטים המחמירים של השוק האירופאי מבחינת רעש, פליטה וזיהום אוויר ומבחינת בטיחות בעבודה. מבלי לגרוע מהאמור טוענות הוועדה המקומית והעירייה כי הובהר לזכיינית ולמפעילי הזיכיון כי עליהם לפנות את המבנה מדי יום ביומו וכך הם מחויבים לעשות על פי דין. נטען לחוסר סמכות באשר לסעד של הריסת המבנה. נטען כי רישיון העסק לרוכלות ניתן כדין. כן נטען כי טענות העותרים בדבר הגנרטור מן הראוי שיתבררו במסגרת הליך אזרחי ולא עתירה מנהלית בהיותן טענות הקשורות לדיני המטרדים.
חברת התיירות העירונית טוענת כי במסגרת ההסכם שנחתם עם חברת ים הפקות הזוכה ב"קול הקורא", על הזוכה מוטלת האחריות לקבלת כלל האישורים או ההיתרים או הרישיונות לרבות רישיון עסק על מנת להפעיל את מתקני החוף והרוכלות במקום. נטען כי מעבר לתפקידה של חברת התיירות העירונית לוודא כי בידי המפעילה יש רישיון עסק בתוקף, חברת התיירות העירונית אינה פועלת לפיקוח על התנהלות המפעילה ועמידתה בתנאי הרישיון וזאת מאחר שאין בידיה את הסמכות לעשות כן שכן הסמכות לכך מסורה באופן בלעדי לעירייה ולגורמי האכיפה השונים.
המשיבות 3 – חברת ים הפקות – ו-5 - גב' ענבר סלע בעלת המניות והמנהלת של המשיבה 3 – טוענות כי יש לדחות את העתירה מטעמים של שיהוי, חוסר ניקיון כפיים ולגופו של עניין. נטען כי המשיבות פועלות בהתאם לתנאי ה"קול קורא" שפרסמה חברת התיירות העירונית ובהתאם להסכם שנחתם עמה. כן נטען כי המשיבה 3 פועלת בהתאם לרישיון עסק שהוצא לה לניהול עסק רוכלות בכלי רכב גרור – עגלה ממנה מתנהלת הפעילות. נטען כי מדובר בקרוואן נייד לרוכלות ואין מדובר בפעילות עסקית ללא רישיון, באשר ישנו רישיון כדין. נטען כי הצבת עגלה שאיננה בחיבור של קבע, אשר יוצאת וחוזרת מידי עת למתחם ויוצאת לגמרי בסוף תקופת ההפעלה אינה בגדר מבנה לגביו נדרש היתר בניה. כן נטען כי המטרד הנטען הינו טענת סרק והרעש מפעילות העותרת 1 בבריכת השחייה שבמתחם כפר הים ובמסעדה שפועלת ללא רישיון עסק ובמבנה לא חוקי עולה על הרעש הנטען מפעילות העסק שבנדון. נטען כי עקב תלונות העותרת כל גורמי האכיפה הנוגעים בדבר עורכים חדשות לבקרים בדיקות וביקורים בעסק של המשיבה 3 ואותן בדיקות העלו שאין שום פגם בפעילות. נטען כי העסק שבנדון מרוחק כ-100 מטר ומעלה מהדירות הקרובות ביותר והמבנים השונים במתחם כפר הים וכן המרחק יוצרים הפרדה אקוסטית נאותה ומספיקה. נטען כי שעות הפעילות של המשיבה הינן לפי הוראת ואישור העירייה וחברת התיירות העירונית. כן נטען כי עקב חזרתה של העותרת 1 מסיכומים והסכמות לאספקת חשמל למשיבה 3, אספקת החשמל לעסק של המשיבה נעשית באמצעות גנרטור העומד בכל התקנים. נטען כי העותרים העלו טענות כלליות וסתמיות ביחס לגנרטור ולא תמכו טענות אלה בחוות דעת, כאשר חוות הדעת שצורפה לעתירה אינה חוות דעת שכן אינה נתמכת בשום מדידה של רעש ושל זיהום אוויר, לא ניתנה ביחס למיקומו הנוכחי של הגנרטור ולא נבדק במסגרתה הגנרטור שבנדון, המומחה אינו מוסמך ליתן חוו"ד בתחום הרפואה וכיוצ"ב. נטען כי רישיון העסק של המשיבה ניתן לה לאחר בדיקת המשרד להגנת הסביבה והמשיבה מקיימת את עסקה בהתאם לכל האישורים הנדרשים. נטען כי העותרת 1 הייתה צד (גם אם לא צד פורמאלי) להליך המשפטי שנוהל בת.א. 55715-08-16 (וכן ב-רע"א 32740-09-16 – בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין צו מניעה זמני), שם הגיעו הצדדים לידי הסדר שקיבל תוקף של פסק דין לפיו המשיבות תעברנה את הקרוואן למיקום אחר ולא תחזרנה אותו אל מרכז שביל הגישה לחוף הים.
עוד טוענות המשיבות 3 ו-5 כי אין לביהמ"ש סמכות להורות על הריסת העגלה או הגנרטור או מיכל השופכין או לאסור שימוש בהם כאשר הסעד המבוקש בעתירה הוא בשל טענת מטרד ליחיד. נטען כי מאז הוצא רישיון העסק מיום 12.6.17 המשיבה עומדת בתנאים הנדרשים והעגלה מוצאת מחוף הים על פי הנדרש. נטען כי ככל שביחס לגנרטור או מיכל השופכין עולות טענות כלשהן, הרי שהן במישור האזרחי נזקי ואינן בסמכות ביהמ"ש לעניינים מנהליים. המשיבות טוענות כי משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה בחנו את טענות העותרים וקבעו כי אין בגנרטור המחובר לנגרר או במקומו או בפעילות המתנהלת על גבי הנגרר משום עבירה לכאורה או חריגה מחוקים או דינים שבתחום טיפולם.
הוועדה המחוזית, משרד האוצר ומשרד הבריאות טוענים כי דין העתירה כנגד הוועדה המחוזית והיחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד האוצר להידחות על הסף בשל היותה עתירה מוקדמת, שכן קודם להגשת העתירה לא נעשתה פניה מוקדמת אליהם בדרישה להפעלת סמכות אכיפה מקבילה בקשר לעסק שבנדון. נטען כי אמנם בעקבות החלטת ביהמ"ש מיום 13.7.17 פנו העותרים במכתבים ליו"ר הוועדה המחוזית, ליחידה הארצית לפיקוח על הבניה ולמשרד הבריאות אך טרם מוצו הבדיקות הנדרשות וטרם התקבלה החלטה או עמדה בעניין. לכן נטען כי מדובר בעתירה מוקדמת שדינה להידחות על הסף. כן נטען כי אין בעתירה אזכור כלשהו למשרד הבריאות ואין בעתירה כל דרישה או טענה המופנית למשרד הבריאות ודין העתירה נגד משרד הבריאות להידחות על הסף בשל העדר עילה מנהלית. כן נטען כי נראה שמדובר בסוגיית רישוי מקומית ונקודתית שאין הצדקה שגופי המדינה יבצעו אסדרה ואכיפה בה במקום גופי השלטון המקומי שזה תפקידם.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה במובן זה שיש להורות לעירייה ולוועדה המקומית לאכוף את הדין ואת רישיון העסק שניתן למשיבות 3 ו-5 בכל הנוגע להיותו של העסק רוכלות ניידת שאמור להתנהל מתוך רכב נייד שמתפנה מהמקום מדי יום בסיומו של יום הפעילות.
בהתאם ל"קול קורא" שפורסם ל"הפעלת מתקני חוף ומתן חסות בחוף 'כפר הים' בחדרה", הפעלת מתקני החוף אמורה לכלול "הצבת שמשיות, כסאות, מיטות שיזוף, רוכלות ניידת לממכר משקאות ושלגונים והשכרת משחקים והפעלות למשפחות (משחקי קופסא ו/או לוח ו/או חוף כגון שש בש, דמקה, מטקות, מתנפחים וכו'). בנוסף, באישור החברה (חברת התיירות – ר.ש.), תיתכן אפשרות להשמעת מוסיקה והצבת ריהוט אלטרנטיבי" (ההדגשה שלי – ר.ש.). כן צוין כי מתן החסות לחוף יכול לכלול ארגון אירועים, הצבת שעונים בשילוב פרסום, הצבת שלטים, ביגוד בשילוב פרסום, שמשיות וכדומה, גם זאת לאחר קבלת אישור החברה לתיירות מראש ובכתב וקבלת כל האישורים וההיתרים מהגורמים הרלוונטיים.
אם כן, גם בהתאם לנוסח ה"קול הקורא" שפורסם להפעלת מתקני חוף וגם בהתאם לטענות המשיבים שאינם מכחישים זאת, מדובר ב"רוכלות ניידת" לממכר משקאות ושלגונים. כן צוין ב"קול הקורא" כי הזוכה בהליך זה ישיג את כל האישורים או הרישיונות או ההיתרים הנדרשים לצורך מתן השירותים ויישא בכל ההוצאות הכרוכות בכך קודם לתחילת מתן השירותים והחסות וכתנאי מוקדם לכך. גם בהתאם להסכם ההתקשרות בין חברת התיירות ובין חברת ים הפקות שזכתה ב"קול הקורא" להפעלת מתקני החוף, מתחייבת ים הפקות להשיג ולדאוג לכל ההיתרים או האישורים הנדרשים להפעלת השירותים של חוף הים על פי דין מכל רשות שהיא.
הימנעות העיריה והוועדה המקומית מאכיפת החוק וההסכם:
כאמור, גם המשיבות הוועדה המקומית ועיריית חדרה אינן מכחישות כי על המפעילים לפעול בהתאם לתנאי המכרז ובהתאם לתנאי רישיון הרוכלות שהונפק להם, דהיינו, עליהם לקיים את העסק מסוג רוכלות מזון מתוך מבנה נייד אותו הם חייבים לפנות מהמקום מדי יום ביומו. רישיון העסק ניתן לרכב מס' 9020879 לצורך "רוכלות מזון" וגם מרישיון העסק עולה כי מדובר במבנה נייד שאינו אמור להיות במקום בדרך קבע.
סעיף 2א(ה) לחוק רישוי עסקים, שמכוחו ניתן רישיון העסק שבנדון, מגדיר רוכלות כ"עיסוק בקניה, במכירה או בהצעת שירותים או מלאכה לציבור, שלא בתוך מבנה קבע". אם כן, בהתאם לרישיון העסק שניתן לעסק המנוהל במבנה ובהתאם לחוק רישוי עסקים מדובר במבנה שאינו מבנה קבע ולכן הינו אמור שלא להיות במקום באופן קבוע, אלא נייד. גם על פי דיני התכנון והבניה ובהתאם לפסיקה יש לראות במבנה הנשאר במקומו במשך כל תקופת הקיץ כמבנה של קבע הטעון היתר בניה.
כפי שיובהר, מהעובדות שאינן שנויות במחלוקת וכפי שהוצגו בפני, התנהלות גורמי עירית חדרה והוועדה המקומית לתכנון ובניה מהוות, בפועל, עצימת עיניים ולחילופין, קריצה אל מפרי חוק, בניגוד לחובה המוטלת עליהם לאכוף את החוק ולהקפיד בקיומו, וכן לאכוף את התנאים שנקבעו על ידם להפעלת עסק הרוכלות בחוף. יודגש לעניין זה – גורמי האכיפה מצווים לאכוף את החוק כלפי כל מפר. אכיפת החוק הוא האינטרס הציבורי. לא ניתן "לקזז" הימנעות אכיפה כלפי מפר חוק אחד עם הימנעות אכיפה כלפי אחר, שאולי הוא המתחרה העסקי של הראשון. אם סבורים גורמי האכיפה של העיריה ו/או הוועדה המקומית לתכנון ובניה כי העותרת 1 או מאן דהו אחר מפר את חוקי התכנון והבניה ו/או את חוקי רישוי העסקים בחוף הים עליהם לפעול לאכיפת החוק כלפי אותו גורם. לא ניתן לעצום עין מהפרה אחת ובתמורה לוותר למפר חוק אחר.
מעבר לעקרונות אלו, המובנים מאליהם, נראה כי שורש הבעיה במקרה זה הוא רצון הרשות המקומית להבטיח שירותי חוף נאותים לציבור הרחב, בצד הרצון להימנע מההליכים החוקיים הנדרשים לשם כך ובעיקר מהשקעת המשאבים הנדרשת. מטעם זה, ככל הנראה, נעשית, בפועל, הפרטה של משאב ציבורי מבלי לספק תנאי תשתית המאפשרים אספקת שירות ציבורי בצורה תקינה בלא שהמפעיל הפרטי יחרוג בתנאי הרישיון. הובהר בדיון בפני כי לב הבעיה, במקרה זה, הוא העדר תשתית קבועה של חיבור חשמל תקין וחוקי שיאפשר למפעיל נקודת המכירה של עסק הרוכלות לקיים את העסק בצורה סבירה. הסדרת התשתית הנדרשת הייתה מאפשרת הפעלת שירותי חוף בלא להיזקק לכל אותו ציוד, ובעיקר הגנרטור, שבו עושים המשיבים 3 – 5 שימוש במהלך ניהול העסק בחוף הציבורי (אדגיש כי כללתי את משיב 4 באמור מאחר והצגתו כעובר אורח המסייע לבת דודתו היא בגדר של היתממות, שלא לומר מצג שווא, שיתכן שמיועד בעיקר להליכים אחרים שאינם מעניינו של בית המשפט בהליך זה).
לא ניתן לקבל את פרשנות העיריה לתופעת קיומו של גנרטור קבוע באתר וההימנעות באכיפת הוצאתו מידי יום בטענה כי מדובר בפריט ששטחו רק כשני מטר רבוע. הגנרטור, יהיו מידותיו אשר יהיו, אינו בגדר של יחידה עצמאית בחוף. מדובר בחלק בלתי נפרד מעסק המכונה "רוכלות ניידת" (ולכינוי זה אתייחס בהמשך), כהגדרת התנאים שקבעה העיריה עצמה לעניין הפעלת מתקני החוף. אין מקום להתיר קיומו של עסק "רוכלות ניידת" בדרך של פירוק רכיבי העסק ליחידות משנה באופן שבו חלקם יעמוד קבע באתר הפעלת העסק ורק חלקם ינויד מהמקום מעת לעת. התנאים שנקבעו להפעלת מתקני החוף היו כאלו שעל פיהם כל רכיבי העסק צריכים להיות ניידים ולהתפנות מהאתר בסופו של כל יום. על פניו אין הדבר נעשה בפועל, למרבה הצער, העיריה והוועדה המקומית לתכנון ובניה, נמנעות ביודעין מהאכיפה הנדרשת (או לחילופין הסדרת שירותי קבע בחוף בהתאם ובכפוף להוראות החוק).
מכאן ארחיב מעט את הדיון בשאלה האם ניתן להגדיר את האופן שבו פועל העסק שבחוף כ"רוכלות", לא כל שכן "רוכלות ניידת". לעניין עצם הגדרת המונח "רוכלות" אמר כבר בית המשפט העליון כי "קשה, אם לא בלתי אפשרי, לקבוע מראש מינון כולל של יסודות להגדרה, והשאלה אותה יש להציג בכל מקרה היא, מהי התמונה הכוללת המתקבלת במערכת ראיות נתונה." [ע"פ 371/86 דוד בן זכאי ואח' נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד מא' (4) 198 ס' 3 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) שלמה לוין (9.11.1987). לקושי שבהגדרת המונח "רוכלות" ראו גם: עע"מ 1593/08 מיכאל שלום נ' עיריית חיפה (29.11.2009), שם נדונה בהרחבה סכנת התופעה של מתן היתר ל"שדרוג" והרחבת המונח בדרך של עצימת עין הרשות המקומית]. סבור אני כי יש לאמץ את האמור בפסקי הדין הנ"ל גם במקרה שבפני ולראות את התמונה הכוללת, תרתי משמע, כפי שהוצגה בפני בשורה של צילומים ושבעיקרה אינה שנויה במחלוקת. סבור אני כי במקרה זה נכון לאמץ, בהתאמה המתחייבת, את הדברים שאמר בית המשפט העליון של ארה"ב בנוגע לקושי בהגדרת מונח (בהקשר אחר): " i know it" When i see it" [Jacobellis v. Ohio, 378 U.S. 184 (1964) ]. ספק בעיני, כאשר אני רואה את תמונות העסק ועל פי הנתונים שהציגו כל הצדדים, אם ניתן להגדיר את העסק המתנהל בחוף הים נשוא עתירה זו כ"רוכלות". ואולם אינני נדרש לקבוע מסמרות בעניין. די שאומר כי אין מדובר ב"רוכלות ניידת" כאשר חלק מרכיבי העסק נמצאים באתר דרך קבע ואינם מוצאים ממנו מידי יום, כפי שנדרש בהתאם לתנאי רישיון העסק וההתקשרות החוזית. וכאמור, הדבר נעשה בידיעת רשויות האכיפה, העיריה והוועדה המקומית לתכנון ובניה, שמעדיפות לעצום עיין ולאפשר את החריגה מהתנאים שהן עצמן קבעו.
כפי שעולה מטיעוני הצדדים והצילומים שהוגשו לעיוני, המבנה אינו מפונה מדי יום ביומו וגם לא הגנרטור הגדול שהוצב במקום ומחובר למבנה. על כן, המשיבים 3 – 5 אינם עומדים בתנאי המכרז שפורסם ובתנאי רישיון הרוכלות שהונפק להם. כך גם אינם עומדים בתנאי חוק רישוי עסקים וחוק התכנון והבניה והינם מפרים חוקים אלה כאשר אינם מפנים את המבנה מהמקום מדי יום ביומו (כולל הגנרטור המחובר לו). הוועדה המקומית והעירייה אף טענו כי הובהר למשיבים 3 – 5 מספר פעמים כי עליהם לפנות את המבנה בסופו של כל יום אחרת ייחשב למבנה של קבע הטעון היתר בניה. כמו כן, הוועדה המקומית והעירייה הבהירו כי הינן מודעות לכך שהמבנה אינו מפונה מהמקום כל יום. אלא שלמעט המודעות והידיעה, לא ננקטו פעולות נדרשות למניעת ההפרה.
עוד יש לקבל את טענת העותרים כי הוועדה המקומית והעירייה אינן מספקות הסבר מדוע אין להורות על ביטול רישיון העסק של המבנה שבנדון שאין ספק שאינו מהווה מבנה ארעי ונייד למתן שירותים מצומצמים, אלא הפך למעשה למבנה בעל אופי ורכיבים של קבע שחוברו לו מדרגות, גנרטור גדול וכבד שאינו מסולק מהמקום בשעות שהעסק אינו פעיל ובניגוד להגדרתו כרכב "רוכלות" נייד בחוק רישוי עסקים. כמו כן, לא סופק הסבר סביר מדוע לא נאכף חוק התכנון והבניה לגבי אותו מבנה שהפך למעשה למבנה של קבע ולגבי הגנרטור הגדול שמחובר אליו ואינו מסולק מהמקום עם סיום הפעילות של העסק ולכן למעשה איננו נייד אלא קבוע. המשיבים אינם מספקים תשובה ברורה וסבירה לשאלה האם המבנה מפונה מדי יום ביומו כפי שהתחייבו המפעילים והם אף מודים כי הגנרטור אינו מפונה מהמקום בסיום יום העבודה. הוועדה המקומית והעירייה ציינו בתשובתן לעתירה כי נערכו מספר ביקורים בחוף הים על ידי מפקחים של מחלקת הפיקוח על הבניה ומהבדיקה עלה כי הזכיינית אינה מפנה את המבנה באופן קבוע ובכל יום. אין חולק כי הגנרטור אינו מפונה כלל מהמקום.
מטעמים אלה סבורני כי יש לקבל את טענות העותרים כי יש להורות לוועדה המקומית ולעיריית חדרה לאכוף את דיני התכנון והבניה וכן את דיני רישוי עסקים על העסק שבנדון, אשר מפר את רישיון העסק ואת חוק התכנון והבניה ביודעין, כאשר הרשויות הנוגעות בדבר מודעות להפרה זו.
יתר טענות העותרים:
בכל הנוגע לוועדה המחוזית והיחידה הארצית לפיקוח במשרד האוצר, מאחר שהעותרים לא פנו טרם הגשת העתירה לגופים אלה, מדובר בעתירה מוקדמת. בכל מקרה, הן לגבי הוועדה המחוזית, הן לגבי היחידה הארצית לפיקוח במשרד האוצר והן לגבי משרד הבריאות (שצורף כמשיב בבקשה לצו הזמני) יש לדחות את העתירה שכן, כפי שטענו משיבים אלה, מדובר בסוגיית רישוי מקומית ונקודתית שעל רשויות הרישוי המקומיות לאכוף ואין מקום שגופי המדינה יתערבו במקרה זה בשלב זה. במקרה זה לא נראה כי קיים חשש לניגוד עניינים בנוגע לאכיפה. הרשויות המקומיות מבצעות בדיקה וביקורת במקום ושלחו למקום פקחים ובודקים מספר רב של פעמים על מנת לבדוק את טענות העותרים. על כן, לא נראה כי יש הצדקה בנסיבות העניין להורות לגופים הארציים להתערב. עם זאת, כאמור לעיל, יש להורות לעירייה ולוועדה המקומית, שבבדיקותיהם עלה שהמבנה אינו מפונה בסיום כל יום פעילות מהמקום, לאכוף את חוקי הרישוי והתכנון והבניה על העסק שבנדון, כאמור לעיל. מובן כי אם גורמי האכיפה המקומיים לא יפעילו סמכויותיהם ויבצעו אכיפה של הוראות החוק, כי אז ניתן יהיה לפנות בעתיד שוב לגורמי הוועדה המחוזית וגורמי אכיפה ארציים, כדי שאלו יפעילו סמכויותיהם.
בכל הנוגע לטענות המשיבים בדבר שיהוי בהגשת העתירה וחוסר תום לב וניקיון כפיים מצד העותרים, לא מצאתי לנכון לדחות על הסף את העתירה מטעמים אלה, שכן כפי שהסבירו העותרים העתירה הוגשה נגד חידוש הרישיון בשנת 2017, כאשר מדובר ברישויים עונתיים (בכל פעם מחדש לעונת הקיץ) ולאחר שפנו לכל הגורמים הנוגעים בדבר בנוגע להיותו של המבנה מבנה של קבע בניגוד לרישיון החדש שניתן. לא ניתן לקבל בנסיבות העניין טענת המשיבות כי המועד להגשת העתירה היה עת הזכייה בהליך קול קורא ולכל המאוחר בעת הוצאת רישיון העסק בשנת 2016 שכן במקרה זה העתירה מוגשת נגד אי אכיפת חוק רישוי עסקים וחוק התכנון והבניה לאחר שהתברר כי הקרוואן ועמו הגנרטור אינם מפונים מדי יום בסיום הפעילות ולא כנגד הוצאת רישיון העסק עצמו.
בכל הנוגע לטענות המשיבות, הוועדה המקומית והעירייה, כי העותרים עצמם מפעילים מזנון ללא רישיון וללא היתר בבריכת השחייה שבמתחם כפר הים ובכל הנוגע לטענות המשיבות 3 ו-5 כי העותרת 1 מפעילה מסעדה ללא רישוי, תוכלנה המשיבות לפעול על פי הדין נגד העסק המנוהל ללא רישיון וללא היתר. גם בהנחה שהדברים נכונים, ולא הוצגו בפני נתונים מספיקים לעניין זה, אין בכך צידוק מספיק שלא לדון בעתירה לגופה במקרה זה. גם בהנחה שהעותרת 1 מפרה הוראות חוק, וכאמור, אינני קובע כי אלו הם פני הדברים, אין הדבר מכשיר הפרת חוק אחרת או הימנעות מנקיטת פעולות אכיפה ע"י גורמי הרשות המקומית. כאשר מדובר במבנה המוצב בחוף הים הציבורי, בניגוד לרישיון העסק שניתן ובניגוד לחוק התכנון והבניה. כפי שכבר צוין לעיל, חובת העיריה והועדה המקומית לאכוף את החוק כלפי כל מפר. אם מפרה העותרת 1 הוראות חוק – יתכבדו ויפעלו הרשויות לאכוף את החוק. הפרת חוק ע"י אחד אינה מתקזזת בהפרת חוק ע"י האחר. החובה היא לאכוף את החוק על כלל המפרים. כך על הרשויות לפעול. בכל מקרה, חוסר תום הלב המיוחס לעותרת 1, גם אם קיים, ואינני קובע כי אלו הם פני הדברים, לא יכול להיות מיוחס לכל 165 העותרים הנוספים הגרים ו/או בעלי הדירות במתחם כפר הים.
יש לקבוע כי במקרה זה קיים אינטרס ציבורי חשוב המצדיק קבלת העתירה, גם לו הייתי קובע כי העתירה הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב של העותרת 1 או מי מהעותרים. הפגיעה באכיפת החוק וביצוע הפרות חוק גובר על טענות השיהוי. על פי המבחן שפותח בפסיקה לא ידחה ביהמ"ש עתירה מחמת שיהוי אם עקב כך תיגרם פגיעה חמורה בשלטון החוק או באינטרס ציבורי חשוב [עע"מ 3189/09 החברה להגנת הטבע נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה (2.7.2009)].
העדר אכיפה אפקטיבית של החוק משמעו פגיעה קשה בשלטון החוק [עע"מ 2469/12 ברמר נ' עיריית תל אביב (25.6.2013)]. אמנם לרשות המקומית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לקביעת מדיניות האכיפה וביהמ"ש לא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו שלו. עם זאת, כאשר נראה שהרשות נמנעת ממילוי חובתה באופן בלתי סביר יש מקום להתערב שכן לרשות חובה לקיים את החוק ולעמוד על קיומו בידי אחרים. אמנם לא תמיד ניתן להשיג אכיפה מוחלטת ומלאה של הדין וקיימת גם שאלה של משאבים, אך להענקת סמכות מנהלית לרשות שלטונית נלווית חובה מתמשכת לבחון את הצורך בהפעלתה, זאת גם כשמדובר בסמכות שבשיקול דעת (עע"מ 2469/12 הנ"ל).
במקרה נשוא העתירה שבפני נקבע במסגרת ה"קול הקורא" וההסכם שנחתם עם הזכיינית כי הצורך בשירותי חוף ייענה על ידי מבנה רוכלות נייד ולא בכדי, זאת לשם עמידה בתנאי התכנית החלה על המקום ולמניעת פגיעה בסביבה החופית ובחוף הים המשמש את הציבור הרחב. כפי שעולה מהטיעונים והצילומים שהוצגו לביהמ"ש, המבנה הנייד ועמו הגנרטור וכלל הציוד הנדרש להפעלת העסק הפך לקבוע, לפחות בנוגע לחלק מהציוד, ובכל מקרה אינו מפונה מהמקום בסיומו של כל יום פעילות, על כל מתקניו (הכוללים את הגנרטור). מצב דברים זה מחטיא את המטרה והתכלית שנקבעו ב"קול הקורא" ובהסכם עם הזכיינית למתן אישור להפעלת מבנה רוכלות נייד בהתאם לחוק רישוי עסקים ועסק הרוכלות הפך בפועל, כאמור לעיל, לעסק עם רכיבים של קבע שכמעט ואינו מפונה מהמקום במשך כל עונת הרחצה, זאת בניגוד לחוק התכנון והבניה ללא אישור והיתר כנדרש. הרשויות המקומיות אף ערכו ביקורים ובדיקות במקום ומצאו כי ההסכם והדין מופרים בעניין זה משהקרוואן אינו מפונה בסיומו של כל יום פעילות מהמקום. על כן, קיימת אי סבירות בהימנעות הרשויות (העירייה והוועדה המקומית) ממילוי חובתן לאכוף את הדין ואת הסכם ההפעלה ורישיון העסק שניתנו לזכיינית. הימנעות זו מאכיפת הדין ורישיון העסק נוגדת את אינטרס הציבור וחותרת תחת מושגי יסוד של שלטון החוק, זאת כאשר קיימת בפסיקה מגמת הקפדה על אכיפת דיני התכנון, הדרושה לטובת הציבור בכללו [ע"א 2962/97 ועד אמנים נ' הוועדה המקומית, פ"ד נ"ב(2) 362 (1998)]. בייחוד דרושה הקפדה זו כאשר מדובר במבנה המוצב בחוף הים הציבורי ובסביבה החופית הרגישה. יובהר כי אמירות אלה נכונות לגבי שני הצדדים, בין אם מדובר בעותרים ובין אם מדובר במשיבים 3 – 5.
בכל הנוגע לטענות חלק מהמשיבים כי הסעדים המבוקשים אינם מצויים בתחום סמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, סבורני כי הסעד העיקרי המבוקש בעתירה הינו להורות לרשויות הנוגעות בדבר לאכוף את חוקי רישוי העסקים והתכנון והבניה וסעד זה נמצא בסמכותו של בימ"ש זה. כפי שנפסק בבג"ץ 8071/01 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ"ז(1) 121 (2002), ראוי כי הדיון בטענות שעניינן הפעלת סמכויות האכיפה שבחוק התכנון והבניה ושיקול הדעת המנהלי שבאכיפה יהיה בפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים. בכל הנוגע לטענות אחרות שעלו, טענות מטרד ופגיעה בבריאות עקב הפעלת הגנרטור, אלו אכן לא יידונו במסגרת ההליך שבפני. מקומן להתברר בהליך אזרחי מתאים.
סיכום:
בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, אני מקבל את העתירה במובן זה שאני מורה לעירייה ולוועדה המקומית לתכנון ולבניה, שבבדיקותיהם עלה שהעסק המנוהל ע"י משיבים 3 ו-5 אינו מפונה בסיום כל יום פעילות מהמקום, לאכוף את חוקי הרישוי והתכנון והבניה על העסק שבנדון, כאמור לעיל.
אבהיר כי אינני מורה לעיריית חדרה ולוועדה המקומית לתכנון ובניה לבטל את רישיון העסק שניתן למשיבים 3 ו- 5 (במעורבותו הפעילה של משיב 4), כמבוקש על ידי העותרים. אני מורה לעירייה ולוועדה המקומית לתכנון ולבניה לאכוף את החוק ולפקח על קיום הוראות החוק ותנאי הרישיון.
כפי שהובהר, ומעבר לנדרש בעניין עתירה זו, אכיפת החוק צריכה להיעשות כלפי כלל העסקים הפעילים באזור החוף ובתחומי השיפוט של המשיבות 6,1 ו- 7.
בכל הנוגע למשיבים 3 ו- 5, או מי מטעמם, ניתן בזאת צו המבהיר כי בהתאם לתנאים שנקבעו ברישיון העסק עליהם לפנות מהחוף, בסיומו של כל יום, את עסק הרוכלות הניידת על כל רכיביו, לרבות הגנרטור וכל רכיב אחר המשמש את העסק.
עם זאת, וכדי למנוע פגיעה בלתי מידתית במשיבים 3 ו-5 , או מי מטעמם, אשר פועלים בחוף, כפי שצוין, למעשה בחסות עצימת עיני העיריה אשר גם נתנה הכשר לאופן שבו הגנרטור וחלק מרכיבי עסק הרוכלות הניידת בפועל אינם מתניידים מהמקום, כדי לאפשר להם להסדיר פתרון חילופי לאספקת חשמל לעסק, ובשים לב למועד הקרוב לסיום עונת הרחצה (17.10.17), אני מורה כדלקמן:
ביצוע כל המתחייב מהאמור בפסק דין זה יעוכב עד ליום 17.10.17. לאחר מועד זה לא ניתן יהיה להפעיל בחוף נשוא עתירה זו עסק של רוכלות ניידת אלא אם כן יוסדר פינוי כל רכיבי עסק הרוכלות, לרבות ציוד היקפי או אחר הנדרש לשם פעולת העסק, בכל יום מהאתר.
לקראת עונת הרחצה הבאה והחל מיום 17.10.17, יהיה על העיריה והוועדה המקומית לתכנון ובניה, לאכוף את החוק באופן שבו לא תתאפשר הפעלת עסק הרוכלות במתכונת בה פעל בקיץ הנוכחי. ככל שמבקשת העיריה לצמצם את שירותי החוף לעסק של "רוכלות ניידת" עליה להקפיד כי כך אכן יעשה במובן זה שהעסק שיפעל בחוף יהיה בגדר של "רוכלות" וישהה בחוף בשעות שיוגדרו תוך פינויו המלא, על כל רכיביו, כל יום.
ככל שמבקשות העיריה והוועדה המקומית לתכנון ובניה להסדיר בחוף עסק קבוע של מתן שירות לציבור, כפי שאולי ראוי שיהיה לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, כי אז עליהן להסדיר את כל התנאים הנדרשים לשם כך בהתאם לחוק, על כל המשתמע מכך.
כפי שצוין לעיל, בכל הנוגע לטענות חלק מהעותרים כי הגנרטור, או רכיבים אחרים בעסקם של המשיבים 3 – 5, מהווים מטרד או מסכנים את בריאות מי מהעותרים, הרי שטענות אלו צריכות להתברר בהליך אזרחי מתאים. בעניין זה אינני מביע כל עמדה.
העתירה כנגד משיבים 8 – 9 וכן כל הליך שהופנה כנגד משרד הבריאות (שהיה משיב בבקשה לצו ביניים) נדחית. יוער כי משיבים אלו אף לא נדרשו בהגשת תשובה לעתירה.
בנסיבות העניין אני מחייב את המשיבים 1, 6 ו- 7, ביחד ולחוד, בהוצאות העותרים בסכום כולל של 10,000 ₪. סכום זה ישולם עד ליום 17.10.17 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
לפנים משורת הדין לא חייבתי את משיבים 3 – 5 בהוצאות משפט.
כמו כן, לפנים משורת הדין, והגם שהיה על העותרים למחוק את משיבי המדינה מהעתירה בראשיתו של ההליך, לא חייבתי את העותרים בהוצאותיהם.
המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ז, 17 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.
|
|
|
ד"ר ר. שפירא, ס. נשיא
|