אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ' נ' א'

מ' נ' א'

תאריך פרסום : 06/08/2018 | גרסת הדפסה

ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
58601-02-18
23/07/2018
בפני השופטת:
נאוה ברוורמן

- נגד -
תובעת/הנתבעת שכנגד :
א.מ.
נתבעת/התובעת שכנגד :
ח.א.
פסק דין
 

 

עסקינן בתביעה עיקרית על סך של 28,000 ש"ח ובתביעה שכנגד על סך של 30,000 ₪, שעניינן באחריות של בעלות הכלבות, לנזקים הנטענים שגרמו הכלבות.

 

בפתח הדיון אציין כי הובא בפניי כי התובעת והנתבעת הינן שכנות בבניין משותף, בעלות כלבות, שהאחת טוענת כלפי השנייה, כי הכלבה שברשות השנייה תקפה ונשכה אותה.

 

לאור מהות הסכסוך והנסיבות, נעשה על ידי ניסיון לסייע לבעלות הדין לסיים את הסכסוכים בדרכי נועם ופשרה. ברם, ניסיון זה לא צלח, ובעלות הדין הפגינו האחת כלפי השנייה כעס רב ועויינות רבה.

 

לאור האמור, ההליך התקיים כסדרו, נשמעו העדויות, והובאו הראיות.

 

מטעם התובעת העידה היא עצמה ומר אלכסנדר קים (להלן: "מר קים"), שהינו שומר בבניין, בו מתגוררות בעלות הדין, ומטעם הנתבעת העידה היא עצמה.

 

בתמצית טענות הצדדים:

 

  1. התובעת בתביעה העיקרית, הינה בעלים של כלב מסוג פקינז (להלן: "כלבת התובעת"). לטענתה, ביום 24.11.17 בשעה 08:00 בבוקר יצאה מביתה עם הכלבה, הכלבה הייתה קשורה. כאשר חזרה לבניין, המתינה לבוא המעלית, משזו הגיעה, הגיחה מתוכה הנתבעת עם כלבה, וזו האחרונה הייתה לא קשורה, תקפה את התובעת ונשכה אותה ברגליה (להלן: "אירוע הנשיכה של התובעת"; "הנתבעת"; ו"כלב הנתבעת" בהתאמה).

     

  2. לטענת התובעת, הכלבה של הנתבעת נשכה אותה ברגליה, ועל כן באותה העת ממש הרימה מידית את הכלבה שלה, לידיה.

     

  3. התובעת נסמכת על תמונות שהציגה במעמד הדיון וסומנו ת/1 ו-ת/2, וכן נסמכת על סרטון שהוצג באמצעות פלאפון התובעת.

  4. התובעת מציינת, שהתפנתה עוד באותו היום לחדר המיון במרכז הרפואי על שם "וולפסון", שם אבחנו זיהום עקב הנשיכה, והזריקו לה חיסון "טטאנוס". התובעת קיבלה המלצות וטיפול תרופתי נגד כאבים. כמו כן, טוענת התובעת כי מבדיקת רופא אורטופד, שנערכה ביום 30.11.2017 עולה, בין היתר, כי קיימת רגישות במישוש קו מותני עם הגבלות בתנועות, וניתנה לה חופשת מחלה לעוד חודש ימים, בנוסף לשבוע הראשון לאחר הנשיכה. התובעת מוסיפה וטוענת כי קיבלה טיפול בבריאות הנפש.

     

  5. ביום 27.12.2017 קיבלה התובעת אישור מחלה נוסף מיום 02.01.2017 עד ליום 19.01.2018. התובעת עותרת לסכום כספי כולל בגין חופשת המחלה סך של 6,000 ₪, כן מבקשת סך של 2,000 ₪ בגין פנייה לעו"ד, ומעמידה את תביעתה על סך כולל של 28,000 ₪, הכולל גם את רכיב עוגמת נפש.

     

  6. לשם השלמת התמונה, יצוין שהתובעת גם הגישה, ביום 26.11.2017, תלונה במשטרה בגין האירוע.

     

  7. הנתבעת מצדה מכחישה את אירוע נשיכת התובעת, ומציינת ש"הכל שקרים".

     

  8. בתביעה העיקרית, הנתבעת מכחישה את קרות אירוע נשיכת התובעת.

     

  9. הנתבעת במסגרת כתב הגנתה, הגישה תביעה שכנגד כלפי התובעת, ומציינת כי ביום 27.01.2017 יצאה מפתח ביתה עם כלבה, בדרכה ללוות את הוריה לרכבם. הנתבעת טוענת כי המתינה להגעת המעלית, כשכלבתה על ידיה, כשדלת המעלית נפתחה, קפץ כלב התובעת ונשך אותה בכף ידה הימנית (להלן: "אירוע נשיכת הנתבעת").

     

  10. יודגש, הנתבעת, שמה יהבה בטענה, כי כלבת התובעת היא זו שנשכה את ידה, והתובעת אצה רצה להגיש את תביעתה כאן, בעקבות אירוע נשיכת הנתבעת.

     

  11. לטענת הנתבעת היה מקרה נוסף ביום 09.09.2017 שבו תקפה הכלבה של התובעת את הכלבה של הנתבעת ותלשה את אוזנה (להלן: "אירוע נשיכת כלבת הנתבעת").

     

  12. בעקבות אירוע נשיכת הנתבעת, זו פנתה לבית החולים, שם התלוננה על כאבים עזים, בוצעו בדיקות, והיא אובחנה כסובלת מלצרציה בגב כף יד ימין. עולה כי חוסנה בטטנוס, בוצע צילום כף יד ולבסוף, שוחררה.

     

  13. הנתבעת מציינת , שכבר למחרת יום אירוע הנשיכה בידה, פנתה לתובעת לקבלת אישור רשמי באשר לחיסוני הכלבה, אולם נתקלה בזלזול מצד התובעת. אולם, ביום 29.01.2017 הציגה התובעת בפניה אישור כי הכלבה לא הייתה נגועה בכלבת.

     

  14. לשיטת הנתבעת, התובעת "תפרה" לה תיק, וזאת לאחר שהתריעה בפני התובעת כי בכוונתה להגיש תביעה בגין אירוע הנשיכה מיום 27.01.2017, ואירוע ההיזק הנטען בכלבתה. לשיטתה, אירועים אלה גרמו לה לנזקים.

     

    דיון והכרעה:

     

  15. התובעת והנתבעת חלוקות ביניהן באשר לקרות האירועים כפי שפורט לעיל, ובית המשפט צריך להכריע לגופם של דברים, על בסיס הראיות והעדויות שהובאו בפניו, בראי הדין החל.

     

  16. השאלה הדורשת הכרעה – מי אחראי לאירועי הנשיכה הנטענים.

     

  17. בפנינו גרסה מול גרסה, באופן בו כל גרסה עומדת בפני עצמה. יודגש כי אלכסנדר קים ראה חלק מהאירועים במצלמות או בסמוך לכך. צורפו לתביעות אסמכתאות שונות, בעיקר – רפואיות ותעודות חדר מיון בסמוך לאירועים.

     

  18. על מנת שלא נמצא חסרים, אעיר כי הוסיפה התובעת בפניי, כי אין מדובר באירוע נשיכה ראשון, ושהיו אירועי נשיכה קודמים אותם לא תבעה.

     

  19. כבר עתה אומר שלאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בראיות ובכל אשר הובא בפניי, השתכנעתי לקבל את שתי התביעות בחלקן ולהלן נימוקיי בתמצית, כמצוות תקנה15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

     

  20. ובמה דברים אמורים:

     

  21. בכל הקשור להיזק על ידי כלב הנני להפנות להוראות המתייחסות לאחריות בגין כך, כאמור בסעיף 41א ו- 41ב (סימן ד' 1 שכותרתו "היזק על ידי כלב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"):

     

    "41א.בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן — הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים".

     

    41ב.בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה –

    (1)התגרות של הניזוק בכלב;

    (2)תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו;

    (3)הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים.

     

  22. העוולה לפי פרק ד1 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מטילה אחריות שלא על בסיס אשם, וניתן לראותה כעוולה של אחריות חמורה (או "קפידה"). ואולם, אין בה כדי לגרוע מחבות שבצידה אשם, כגון: רשלנות. (וראו גם: עפר דרורי "על אופיה של האחריות הנזיקית – האחריות לנזקי כלב" הפרקליט 46(2) 384, 386 (2002).

     

  23. באשר לתביעה העיקרית; התובעת העידה בפניי, וחזרה על האמור בכתב תביעתה, לפיה הותקפה על ידי כלבת הנתבעת, וננשכה ברגליה.

     

  24. התובעת ציינה כי מר קים ראה את אשר התרחש באירוע הנשיכה, ואף הציגה במעמד הדיון סרטון באמצעות הפלאפון, בו לא ניתן לראות את רגע הנשיכה, אך כן ניתן לראות כי התובעת מרימה רגליה, ומנסה להימלט מכלבת הנתבעת (עמ' 2 לפרוטוקול).

     

  25. התובעת המשיכה וגוללה בפניי את השתלשלות האירועים מרגע הנשיכה, וצירפה אסמכתאות. בין היתר מחדר המיון, ממרפאות הקהילה, הוצג אישור על הגשת תלונה במשטרה, וכן הוצגה תעודת חדר מיום 07.12.2017 ממשרד הבריאות, ממנו עולה כי הופנתה מרופא המשפחה בין היתר בשל חרדות, חשש לצאת מהדירה בשל האירוע, ועוד. באותו היום שוחררה לביתה.

     

  26. באשר לתעודת חדר מיון נפסק כי למסמך זה משקל ראייתי גבוה, שכן הוא מהווה תרשומת סמוכה של האירוע. ראו ע"א 2109/00 פרנקו דוד נ' אררט בע"מ חברה לביטוח – פסקה 6 - "ניסיון החיים מלמדנו כי אדם המגיע לבית החולים בסמוך לתאונה אינו מתוחכם עד כדי העלאת סיפור דמיוני על תאונה. אין ספק שתעודה זו יש בה חיזוק ניכר לגירסת המערער על התאונה".

     

  27. מר קים, העיד, ויצוין כי התקשה להעיד בשפה העברית, אולם כן ידע לומר כי כלבת הנתבעת נשכה את התובעת וכי שמע "מילים לא טובות" (עמ' 3 שורה 22). יחד עם זאת, כשנשאל לגבי נשיכת הנתבעת, השיב כי לא ראה את אירוע הנשיכה הנטען, אך כן העיד שראה את הנשיכה על ידה (עמ' 3-4 לפרוטוקול).

     

  28. הנתבעת מטעמה, במעמד עדותה חזרה על כתב הגנתה, ועל כתב תביעתה שכנגד. כמו כן, גם היא ידעה לגולל בפני בית המשפט את השתלשלות האירועים שהתרחשו לאחר נשיכת כלבת התובעת, כטענתה. העידה כי קיבלה טיפול תרופתי, ושהתה בחופשת מחלה.

     

  29. על מנת לאשש את גרסתה, כי התרחש אירוע הנשיכה בידה, ציינה הנתבעת כי פנתה לתובעת על מנת לברר עם יש לכלבה כלבת (עמ' 5 לפרוטוקול).

     

    גם הנתבעת הציגה אסמכתאות על מנת לאשש את השתלשלות האירועים לאחר הנשיכה. ביניהן, תעודת חדר המיון, אשר יש לה כאמור משקל ראייתי גבוה. הוצג האישור על כך שלכלבה של התובעת אין כלבת, וכן הוצגו קבלות על טיפול הוטרינר בגין האירוע הנוסף בו הייתה מעורבת לכאורה כלבתה של התובעת, וביציאה מהמעלית תלשה את אוזנה של כלבת הנתבעת. קבלה אחת נושאת תאריך 09.09.2017 בסך של 718 ₪ וקבלה מיום 10.09.2017 על סך של 600 ₪. יחד עם זאת, יודגש כי התביעה שכנגד כוללת רכיבים של כאב וסבל – 25,000 ₪, עזרת הזולת – 3,000 ₪ והוצאות רפואיות – 2,000 ₪.

     

  30. לאור העדויות שנשמעו בפניי, ולאור הראיות שהוצגו, עולה כי מדובר בשתי שכנות, שלהן "היסטוריה" ארוכה, ולא נעימה, וזאת בלשון המעטה.

     

  31. לגבי אירוע נשיכת התובעת בתביעה העיקרית, השתכנעתי כי התובעת ננשכה על ידי כלבת הנתבעת ברגליה, וכי בעקבות כך נבדקה וקיבלה טיפול תרופתי. התובעת בעדותה, טוענת כי ננשכה בשתי הרגליים. מתעודת חדר המיון עולה – "נשחת (במקור) כלב ברגליים, ברגל ימין כאבים מאוד חזקים". כמו כן, טוענת כי נותרו צלקות.

     

  32. בכל הנוגע לאירוע הנשיכה של הנתבעת והתובעת שכנגד, הוצג בפניי כי הנתבעת ננשכה בידה, ומר קים אישר שראה את סימן הנשיכה. לאור זאת, טענת התובעת כי הנתבעת ננשכה על ידי הכלבה של הנתבעת עצמה, אין בה ממש, ואינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון והשכל הישר.

     

    באשר לנזקים, ציינה הנתבעת כי במועד האירוע הייתה בתחילת דרכה כמורה לפילאטיס ונאלצה להפסיק לימודיה. כן טוענת שנגרמה לה צלקת.

     

  33. לאור האמור, לאחר ששמעתי את הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי שני אירועי הנשיכות התרחשו, כמפורט לעיל.

     

  34. עיון בפסיקה מעלה שבתי המשפט פסקו בנסיבות דומות סכומים הנעים בין 3,000 ש"ח ל-7,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני תוך מתן משקל להתנהגות הנתבע (ראו למשל רת"ק (מחוזי ב"ש) 3262-06-14 מצליח נ' אברג'ל (9.8.2014); ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 3781-01-13 פוגל נ' ספיר הורוביץ (13.9.2014); ת"ק (תביעות קטנות חד') 41590-10-13 יבדייב נ' מנדס רוטר (2.8.2014); ת"ק (תביעות קטנות טב') 12695-09-13 אשד נ' נחמיאס (23.6.2014); ת"ק (תביעות קטנות טב') 8653-10-11 בן הרוש נ' חסין (27.3.2012)).

     

  35. בשקלול מכלול הנסיבות שמניתי, ראיתי לנכון לפסוק לתובעת בתביעה העיקרית סך של 6,000 ₪ בהתחשב בעדותה ובמכלול הראיות שצורפו, הכאב והסבל, הצלקות שנותרו, והצורך ליטול חופשת מחלה ואף לשוב לטיפול רפואי חוזר.

     

    יודגש, לא צורפו ראיות על הפסד ימי עבודה ומדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה. בכל הנוגע לכאב ולסבל, לא הובאו חוות דעת, על כן, ראיתי לנכון לפסוק את הסכום שלעיל, המבטא אומדנא של רכיבי התביעה וכן את מגמת הפסיקה.

     

  36. באשר לתביעה שכנגד, ראיתי לנכון לפסוק לתובעת שכנגד סך של 6,000 ₪. גם כאן, סכום זה נפסק בהתחשב בעדותה, מבטא את הכאב והסבל, את ההוצאות הרפואיות ועזרת הזולת, את הצלקת על היד, מבלי שהומצאו חוות דעת רפואיות. גם במקרה זה, לא הוצגו ראיות ממשיות לנזק מיוחד מעבר לקבלות שצורפו בגין אירוע נשיכת הכלב. אשר על כן, סכום זה מבטא את האומדנא של רכיבי התביעה ואת מגמת הפסיקה.

     

  37. לאור התוצאה אליה הגעתי, הסכומים יקוזזו האחד מול השני, וכל צד יישא בהוצאותיו.

     

  38. בשולי הדברים, אסיים בציטוט ממקורותינו היפה לעניינינו:

     

    "רעך ורע אביך אל תעזוב ובית אחיך אל תבוא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי, כז' (י')).

     

    הדיון התאפיין בהתלהמות בין השתיים. טוב תעשנה אם מכאן ולהבא יסירו מליבן איבה, על אף האירועים המתוארים, וישררו יחסי שכנות, שלום ורעות בין השתיים.

     

    סוף דבר

  39. לאור האמור, אני מורה על קבלת שתי התביעות, באופן חלקי, באופן בו בכל תביעה נפסק סך של 6,000 ₪, הסכומים יקוזזו, וכל צד יישא בהוצאותיו.

     

    המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

    ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

    ניתן היום, י"א אב תשע"ח, 23 יולי 2018, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ