אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 40799-08-16 מקייטון נ' קשר רנט הרץ ואח'

ת"ק 40799-08-16 מקייטון נ' קשר רנט הרץ ואח'

תאריך פרסום : 27/03/2017 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
40799-08-16
21/03/2017
בפני הרשמת:
אפרת רחלי מאירי מרקוביץ

- נגד -
תובעים:
דורון מקייטון
נתבעים:
1. קשר רנט הרץ
2. דפנה שמחון
3. ליאת בואסיס

פסק דין

  1. מונחת לפניי תביעה כספית על סך של 3209 ₪ לפיצוי עקב נזקים שנגרמו לרכב התובע עת חנה בחניה. הנתבעת 1, חברת השכרת מכוניות, טוענת כי אכן נהגת מטעמה (להלן: נתבעת 2) פגעה ברכבו של התובע אולם האשם אינו רובץ לפתחה של נתבעת 2 משהיא הסיטה את רכבה כדי לא להתנגש ברכב נתבעת 3, או אז יכול היה להיגרם נזק רב יותר לחיים ולרכוש, וכתוצאה מכך נגרמה התאונה ונשברה המראה החשמלית של רכב התובע.

  2. על פי העובדות המתוארות בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1, נתבעת 2 נסעה בכביש ולפתע רכב נתבעת 3 שעמד בצד הדרך התפרץ לכביש, ועקב כך נאלצה נתבעת 2 לסטות ימינה מנתיבה ופגעה כאמור במראה השמאלית של רכב התובע. בטופס הודעתה שמילאה בו ביום, ציינה כי נסעה בנתיב ישר כאשר מישהי לפתע "התחילה בנסיעה מצד הדרך לכיוון שלי" ומשכך הסיטה את ההגה. נתבעת 3 הדגישה בכתב הגנתה כי האשם הבלעדי רובץ לפתחה של נתבעת 2. לטענתה היא המתינה "מספר שניות כדי להיכנס לחניה במקום". נהגת נתבעת 2 נהגה במהירות והתעלמה מתנאי הדרך שעה שהיה עליה להמתין שהכביש יתפנה. יצוין כי תחילה שלחה נתבעת 3 פנייה לבית המשפט וטענה כי לא ברור לה מדוע עליה להתייצב לדיון משלא זכור לה כי שהתה באזור וכי אין היא קשורה לאירוע המדובר. יוער בעניין זה, כי נציגת נתבעת 1 הפעילה שירותי חקירה על מנת לאתר את נתבעת 3 לאחר שאלה קיבלו את התמונה של הרכב החונה של נתבעת 3 אותו צילמה נתבעת 2, או אז המציאו לנתבעת 3 את כתבי הטענות והזימון לדיון.

    נתקיים דיון לפניי.

    3.התובע העיד כי נתבעת 2 השאירה לו פתק עם מספר הטלפון שלה וכך יצר עימה קשר בנוגע לתאונה. היא ציינה לפניו שהיא לא אשמה כי "מישהי קפצה לכביש" אולם הבהירה כי "אם צריך לשלם היא תשלם" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 14-15). הוא תיאר את זירת האירוע כ"כביש תלול המהירות צריכה להיות נמוכה מאוד בכביש, מדובר בכביש צר שיש בו מכוניות מחנות בשני הצדדים" (עמ' 2, שורות 23-24).

    4.נתבעת 3 תיארה את קרות התאונה. לגרסתה, בשעה 7:00 בבוקר, עת הגיעה לעבודתה, רכבה עצר והיא תכננה לעשות פרסה. היא החלה בביצוע פניית פרסה על מנת להיכנס לחניה ווידאה שהשטח ריק מרכבים. כשהחלה בביצוע הפרסה "קלטתי את הנתבעת 2 במהירות מריה (מהירה-צ"ל) מאוד, בשני צידי הכביש היו רכבים, הייתי אמורה לחנות בקצה הבניין היא הגיעה במהירות כשהייתי במצב כזה, וקלטתי אותה מלמעלה, היא באה במהירות במקום להמתין ולחכות שאני אסיים את הפרסה היא לא הספיקה אז כדי לא לפגוע בי היא הסיטה את הרכב לצד ימין ופגעה בו" (עמ' 1, שורות 23-27). עוד הדגישה "היא באה במהירות ולא הייתה לי אפשרות להשלים את החניה" (עמ' 2, שורה 6). לשאלת נציגת נתבעת 1 בדבר הכחשתה את האירוע, השיבה כי היא הייתה בחודש החמישי להריונה והייתה מצויה בשנת אבל על אמה ולכן אינה זוכרת דברים (עמ' 2, שורה 5). היא הדגישה שוב ושוב כי היו עדים שראו שנתבעת 2 נסעה במהירות ולא הצליחה לבלום והם רעננו את זיכרונה. יובהר, כי היא לא הביאה עדים לאירוע.

    5.נתבעת 2 העידה כי נתבעת 3 "עמדה והייתה בתוך הרכב לא יודעת מה עשתה, הרכב היה מונע. נסעתי ישר. היא התפרצה לי לכביש כנראה לפני ביצוע חניה, פתאום היא הסיטה את המכונית שלה ימינה כדי להיכנס לחניה. יכולתי לעבור היא פשוט הסיטה את המכונית ימינה והפגוש הימני שלה היה לכיוון הכביש" (עמ' 2, שורות 28-30). היא הדגישה כי מדובר בכביש שלא מאפשר נסיעה מהירה ואם נתבעת 3 הבחינה בה אזי כי היא לא נסעה מהר. לכך השיבה נתבעת 3 כי הבחינה בנתבעת 2 עת הייתה בשלב של סיום ביצוע החניה.

    6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, תוך ייחוס חלוקת אחריות לתאונה בין נתבעות 1 ו-2 לבין נתבעת 3. התרשמתי כי נתבעת 2 ונתבעת 3 גרמו נזק לרכב התובע שהוא רכב שלישי תמים ונעדר אחריות לנזק ולשתיהן תרומת אחריות מסתברת לאירוע הנזק (ראו והשוו: ע"א 96/77 זיזה נ' אורטל, פ"ד לג (1) 393).

     

    7.אין חולק, כי זכות הקדימה היא של נתבעת 2 הנוסעת ישר ברחוב הראשי, בעוד על הנתבעת 3 ליתן לה זכות קדימה מן הטעם שהיא מבקשת לבצע פניית פרסה על מנת לנסוע אחורנית לשם ביצוע חניה. הנתבעת 3 היא אשר סטתה לנתיבה של הנתבעת 2 ואל לה לסטות מנתיב נסיעתה אם הדבר עלול לגרום להפרעה או לסיכון. הנתבעת 3 תיארה כי ביקשה לבצע פרסה על מנת להיכנס לחניה עת היא מחנה לאחור, קרי, כאשר חזית הרכב פונה לכביש. לאמור; היא נסעה לאחור לשם ביצוע חניה. חלה עליה חובת זהירות מוגברת.

    אכן, נסיעה לאחור היא פונקציונלית, כך למשל לשם החניית הרכב או יציאה מחניה. אולם, ברי, כי טווח הראייה לנוהג אחורה אינו כטווח הראייה של הנוהג קדימה (ראו עדי סומך תאונות פח ושיבוב רכב (נבו הוצאה לאור)). על הרכב המחנה, כל שכן הוא מחל בנסיעה לאחור, מוטלת אחריות גבוהה יותר לבחון את הכביש טרם ביצוע החניה. נתבעת 3 מציינת כי היא הבחינה בנתבעת 3 "מלמעלה" אולם זו באה במהירות "במקום להמתין ולחכות" שהיא תסיים את הפרסה.

    למרות שנתבעת 3 העידה כי בחנה את הכביש והוא היה ריק הן בטרם החלה בביצוע הפרסה והן במהלך ביצוע הפרסה, עלה מעדותה כי הבחינה כאמור ברכב נתבעת 2 אולם סברה כי זו תמתין לה ובחרה "לקחת את הסיכון" בניסיון להשלים את ביצוע החניה. כלומר, נתבעת 3 ציפתה כי ברגע שנתבעת 2 נמצאת בטווח ראייה באופן שיכולה להבחין בה, כי אז היא תמתין עד שתסיים את ביצוע החניה, אולם, למעשה, נתבעת 2 לא עמדה בציפיותיה של נתבעת 3 אלא המשיכה בנסיעה.

    8.תקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן" תקנות התעבורה) קובעת כי נהג שנוסע לאחור חייב לוודא שהדרך אכן פנויה וכי אינו מסכן או מפריע לעוברי הדרך. ברגע שהבחינה בנתבעת 2, שומה היה עליה לעצור ולא לסבור כי הנהגת האחרת תעצור. יתר על כן: פניית פרסה שונה מפנייה רגילה באשר היא פנייה סיבובית, הלכה למעשה לאחור, והיא מחייבת פנייה במקום מותר בלבד בשים לב לרכבים הבאים ממול, מהצד ואלו הנוסעים מאחור באופן המחייב מתן התראה מקודמת לפנייה (ראו תקנה 44 לתקנות התעבורה). כך, גם תקנה 41 לתקנות התעבורה קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעתו או כשהוא מתחל לנוסע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".

    קל וחומר כשמדובר בכביש צר ותלול, שעל כך אין חולק בין הצדדים. שאם לא תאמר כן, הרי משתמע מהדבר שהמשתמשים בדרך יהיו חשופים לסכנות בלתי צפויות מצד נהגים שעלולים לטעון שלא הבחינו בהם, אף שהחובה מוטלת עליהם לנקוט באמצעי זהירות בטרם ביצוע אותה פעולת נהיגה. על כן, אין לקבל טענה שהנתבעת 2 נהגה לכאורה במהירות כדי לפטור את נתבעת 3 מאחריות והרי מחובתו של נהג המבקש לבצע פניית פרסה בנסיבות המקרה לצפות גם אפשרות של נהג שייסע במהירות גבוהה מעל המותר ובכל זאת החובה עדיין מוטלת עליו שלא לבצע את פניית הפרסה תוך סיכון אותו נהג (ראו ע"פ 70494/04 אינדיצקי נ' מדינת ישראל (27.12.2004)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ