אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 38466-11-15 אביטל נ' חן

ת"ק 38466-11-15 אביטל נ' חן

תאריך פרסום : 04/12/2016 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות הרצליה
38466-11-15
28/11/2016
בפני השופט:
אמיר ויצנבליט

- נגד -
התובע:
אורן אביטל
הנתבע:
דניאל חן
פסק דין
 

 

1.בפניי תביעה של משכיר נגד שוכר, בטענה שהשוכר קיזז שלא כדין סכומים מדמי השכירות, וכן הסב נזקים לדירה המושכרת.

 

2.התובע השכיר דירה לנתבע ולאשתו. שכר הדירה החודשי היה 8,000 ש"ח. לטענת התובע, הנתבע קיזז משכר הדירה סכומים שלא כדין. בסיכום סכומים אלו, לטענתו, הנתבע חב לו 21,880 ש"ח (בתוספת הפרשי ריבית). בנוסף, לטענת התובע הנתבע הסב נזקים לדירה (לפרקט, לקירות, למנורות ולחשמל), ושיעורם של אלו הוא 2,800 ש"ח.

 

3.הנתבע, מנגד, טוען שהקיזוז בשכר הדירה נעשה כדין. הוא נעשה בשל רטיבות חמורה שהייתה בחדר השינה הראשי בדירה. רטיבות זו, יחד עם הנזילוֹת שהתלוו לה, הפכו את החדר לבלתי ראוי למגורים. מדובר בחורף השלישי שהתגורר הנתבע עם משפחתו בדירה, ולדבריו מצבו של חדר השינה היה חמור בהרבה יותר בחורף זה ממצבו בחורפים הקודמים. אף שהנתבע ביקש מהתובע לתקן את הליקוי, התובע לא עשה כן. כך, למעשה, משך תקופה ארוכה לא יכלו הנתבע ומשפחתו לעשות שימוש בחדר השינה. בנסיבות אלו, לא הייתה בידי הנתבע ברירה אלא להפחית את שכר הדירה המשולם עבור הדירה, בשיעור המשקף את הפחתת ההנאה שניתן להפיק ממנה.

 

4.בדיון הוצגו בפניי תמונות של חדר השינה. עוד תמך הנתבע את טענותיו בחוות-דעת הנדסית מטעם אינג' מרדכי אדלר. מר אדלר נכח בדירה בזמן אמת והתרשם מהרטיבות הרבה בחדר השינה. מר אדלר חזר על עיקרי חוות-דעתו בעדותו בדיון. הוא עמד על כך שלדעתו, חדר השינה לא היה ראוי למגורים (עמ' 5-4 לפרוטוקול). עדותו מהימנה בעיני, והיא לא נסתרה בדיון. מנגד, התובע הודה בדיון שהוא לא ביקר בדירה כשדווח לו על חומרת המצב, אלא רק לאחר חלוף החורף (עמ' 3, שורות 28-25 לפרוטוקול). התובע הודה שמצב החדר היה גרוע מאשר בחורפים קודמים (שם, שורה 29). התובע טען כי נאמר לו על-ידי בעלי מקצוע שניתן יהיה לתקן את בעיית הרטיבות רק בעונת הקיץ.

 

5.לאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים, מחוות-דעתו של אינג' אדלר ומתמונות חדר השינה, דעתי היא כי יכולת הנתבע ומשפחתו ליהנות מהדירה ששכרו אכן פחתה באופן דרסטי. מנגד, ממכלול העדויות עולה כי התובע הזניח את הטיפול ברטיבות לאורך השנים, אף שהיה מודע לבעיה המתמשכת והמחמירה משנה לשנה. מכאן, שהנתבע פעל כדין עת הפחית את שכר הדירה ב-2,000 ש"ח לחודש. בכך פעל הנתבע בהתאם לסעיף 9(א)(2) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א–1971, שלפיו "לא תיקן המשכיר את הפגם תוך זמן סביר לאחר שקיבל על כך דרישה מאת השוכר, רשאי השוכר... להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שוויה לפי החוזה".

 

6.בעניין אחד הקשיתי על הנתבע בדיון, והוא בשאלה מדוע לא עזבו הוא ומשפחתו את הדירה, אם אומנם ההנאה ממנה פחתה באופן כה דרסטי. מהתכתובות שצורפו לכתבי הטענות עולה, כי התובע מחל לנתבע על חובתו לפי ההסכם לאתר שוכר מחליף, והסכים לכך שהנתבע יעזוב את הדירה. זאת ועוד, באחת התכתובות שהוחלפו בין הצדדים בשיאה של המחלוקת ביניהם (מיום 13.4.2015), אף הציע הנתבע לתובע להאריך את השכירות לתקופה נוספת. ניתן לסבור, כי הצעה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבע שלפיה ההנאה שהפיק מן הדירה פחתה באופן דרסטי בשל הרטיבות בחדר השינה. עם זאת, לאחר ששמעתי את הסברי הנתבע לעניין זה, נחה דעתי שאין בהתנהלות זו כדי לפגום בגרסתו. הנתבע הסביר כי הוא השקיע מצידו כספים רבים בדירה, המגיעים לכדי כ-20,000 ש"ח. בין אלו, הנתבע פרש דשא סינטטי בגינה, הציב בגינה שער ועוד. על כן, חרף מצבו של חדר השינה, לא היה מעוניין הנתבע לזנוח את השקעותיו בדירה ולאתר דירה אחרת.

 

7.בין הצדדים מחלוקת נוספת בדבר מועד סיום השכירות. בעניין זה מקובלת עלי עמדת הנתבע שלפיה על דמי השכירות להיות משולמים עד יום 3.7.2015 (יום עזיבת הדירה בפועל), ולא עד היום שבו נמצא שוכר מחליף על-ידי התובע (יום 21.7.2015). כאמור, התובע הסכים שהנתבע יעזוב את הדירה טרם סיום תקופת השכירות על-פי ההסכם ללא מציאת שוכר מחליף. כפי שהובהר בדיון, הנתבע נתן לתובע התראה בת 60 ימים על רצונו לעזוב את הדירה ביום 3.7.2015. התובע לא חלק על כך. על כן, על דמי השכירות להיות משולמים עד יום 3.7.2015.

 

8.בכתב התביעה רכיב נוסף, והוא נזקים שלטענת התובע גרם הנתבע לדירה. התובע הודה בדיון שאין בידיו תמונות של נזקים אלו ואין בידיו הוכחות על תשלומים שנשא בקשר לכך. על כן, טענות התובע בנושא זה לא הוכחו, ודין התביעה להידחות גם בהקשר זה.

 

9.אשר על כן, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסכום של 500 ש"ח.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ