אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 36971-09-14 גבסו נ' אמיר ואח'

ת"ק 36971-09-14 גבסו נ' אמיר ואח'

תאריך פרסום : 19/03/2015 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות פתח תקווה
36971-09-14
13/03/2015
בפני הרשמת הבכירה:
אושרית הובר היימן

- נגד -
תובע:
אוראל גבסו
נתבעים:
1. סידני אמיר
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין
 

 

עניינה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.06.14.

 

הצדדים העידו בפני והדגימו אופן התרחשות התאונה באמצעות רכבי הדגמה.

 

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי חלוקת האחריות בין הצדדים להתרחשות התאונה הינה בשיעור 80% לתובעת ו – 20% לנתבע 1.

 

ואלו נימוקי:

 

התובעת העידה, כי ביקשה לבצע פניית פרסה וכי בטרם החלה בביצוע הפניה, הבחינה ברכב הנתבע 1 כאשר הוא עומד בנתיב הנגדי, בסמוך לרווח שהיה קיים בין מכוניות חונות. לטענתה, מאחר ותנאי הדרך לא איפשרו להשלים את פניית הפרסה, נאלצה - לאחר שעברה לנתיב הנגדי, להיכנס עם חלקו הקדמי של רכבה, באותו הרווח בין המכוניות החונות, זאת במטרה לנסוע לאחור ולהתיישר לכיוון הנסיעה. באותו הרגע, החל הנתבע 1 בנסיעה לאחור ופגע בדלת הנהג.

 

הנתבע 1 מסר בעדותו, כי אכן נסע לאחור, וזאת במטרה להיכנס לחנייה במקביל למדרכה, ברווח שהיה קיים בין המכוניות החונות, אולם התובעת הגיעה עם רכבה במהירות ונכנסה, עם חלקו הקדמי של רכבה, אל אותו מקום החניה, ובכך גרמה לתאונה.

 

מן האמור עולה, כי התובעת הבחינה ברכב הנתבע 1, הבינה כי לא תוכל להשלים את פניית הפרסה ובכל זאת החליטה להתחיל בביצוע הפניה. כמו כן, וודאי יכולה היתה התובעת לצפות כי בכוונת הנתבע 1 להיכנס אל החניה, שעה שגם לטענתה עמד בסמוך לרווח בין המכוניות. זאת ועוד, התובעת החלה בביצוע הפניה, כאשר היה ברור לה שלא תוכל להשתלב בתנועה, היות ורכב הנתבע 1 חוסם את נתיב הנסיעה. למרות זאת, כאמור, בחרה התובעת לבצע את פניית הפרסה, להיכנס עם רכבה לרווח בין המכוניות החונות, במקום להמתין מספר שניות, לאפשר לרכב הנתבע 1 להיכנס אל החניה ורק אז לבצע את הפניה, כאשר הנתיב הנגדי פנוי.

 

יחד עם זאת, בקביעתי את חלוקת האחריות בין הצדדים, שקלתי את העובדה שהנתבע 1 מסר בעדותו, כי כלל לא הבחין ברכב התובעת, עד לרגע הפגיעה. על כן דעתי היא, כי יש לייחס לנתבע 1, אשר נסע לאחור ונדרש לנקוט במשנה זהירות, חלק מן האחריות לתאונה, שכן לו אכן היה התובע מביט לאחור, וודאי היה מבחין ברכב התובעת לפני הפגיעה.

 

אני דוחה את התביעה לנזק הכללי שנתבע – בגין אובן זמן ועוגמת נפש, שעה שעסקינן בתביעה בגין נזק רכוש, בהליך של תביעה קטנה ועל כן אין לראות ב"עוגמת נפש" כרכיב עצמאי. אובדן זמן, לא הוכח.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ