אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 34191-12-14 בת חיים נ' מאמו

ת"ק 34191-12-14 בת חיים נ' מאמו

תאריך פרסום : 10/02/2015 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
34191-12-14
15/01/2015
בפני הרשם:
אופיר יחזקאל

- נגד -
התובעת:
כוכבה בת חיים
הנתבע:
עו"ד נתנאל מאמו
פסק דין
 

 

1.תביעה לתשלום סך של 21,750 ₪, מתוכם סך של 1,750 ₪, בגין חוב ארנונה שלטענת התובעת על הנתבע לשאת בו, וסך של 20,000 ₪, בגין בזבוז זמן והוצאות שונות שלטענת התובעת נגרמו לה כתוצאה מהחוב האמור.

 

2.בכתב התביעה, ובדיון היום, סיפרה התובעת, כי שכרה, למשך מספר שנים, נכס מהנתבע. לדבריה, תקופת השכירות הסתיימה בשנת 2005, כאשר ממועד זה ועד למועד הגשת התביעה, היא פנתה, פעמים רבות, הן לחברה ששכרה את הנכס מהנתבע עם עזיבתה אותו (להלן – החברה), והן לנתבע, וביקשה מהם, כי יודיעו לעירייה שהיא אינה מחזיקה עוד בנכס. לדבריה, הנתבע עשה כן רק בשנת 2010, אך הותיר חוב הרשום על שמה אצל העירייה בסך של 1,750 ₪. לכתב התביעה צורף, בין היתר, מכתב מיום 17.2.2014, מאת הנתבע לעיריית ירושלים, שבו מאשר הנתבע, כי התובעת עזבה את הנכס בשנת 2005, וכי מאז שוכרת החברה את הנכס. כמו כן, צורף מכתב שנשלח בפקס, בשנת 2010, מאת התובעת לחברה, עם העתק, גם הוא בפקס, לנתבע, שבו מבקשת התובעת מהחברה לדאוג לרישום הנכס על שמה (שם החברה) אצל העירייה (במעמד הדיון היום הגישה התובעת מסמך זה כשהוא כולל אישור בדבר קבלתו בפקס אצל הנתבע). התובעת הוסיפה, כי לאחרונה הגישה נגדה העירייה תביעה בגין החוב, וחרף הגשת כתב הגנה, שבו הוסברו הדברים האמורים (כתב ההגנה נוסח עבורה על ידי הנתבע), היא חויבה בפסק דין לשלם את החוב (וטרם עשתה כן). לטענת התובעת, באותו פסק דין נקבע, כי היה עליה לפנות לעירייה ולהודיע לה כי היא אינה מחזיקה בנכס. ואולם, לדבריה, היא דווקא ניסתה לעשות כן, אך נענתה כי עליה לפנות יחד עם הבעלים – אשר כאמור לטענתה לא שיתפו עמה פעולה בעניין זה.

 

3.מנגד טען הנתבע, בכתב ההגנה ובדיון, כי לא היה מודע לעובדה, שאחרי שעברה השכירות בנכס לחברה, המשיכו חיוביי הארנונה – ששולמו בפועל על ידי החברה – להגיע על שם התובעת. לדבריו, רק בשנת 2011 פנתה אליו התובעת בבקשה להעביר את הארנונה על שם החברה, עקב פרידה מבן זוגה, אשר החזיק בנכס מטעם החברה (לטענת הנתבע, המכתב האמור משנת 2010 לא התקבל אצלו). לדברי הנתבע, הרישום בעירייה הועבר, בעקבות בקשת התובעת, על שם החברה, בחודש יוני 2011, ואילו חוב הארנונה נשוא התביעה נוצר מוקדם יותר בשנת 2011. הנתבע ציין, כי פנה לחברה על מנת שתכסה חוב זה, וכן לעירייה. ואולם, פניותיו לחברה לא נענו, והעירייה מצדה סירבה להעביר את החוב הקיים מהתובעת לחברה. הנתבע ביקש לדחות את התביעה, הן הואיל והעניין מצוי בבירור בבית המשפט במסגרת תביעת העירייה נגד התובעת – בירור אשר לדבריו סביר שיוביל לקביעה כי על החברה לשאת בארנונה (בינתיים כאמור ניתן פסק דין המחייב את התובעת לשאת בחוב, ואילו החברה כלל לא הייתה חלק מההליך האמור); והן הואיל והאחריות להעברת הארנונה על שם החברה חלה, לטענתו, על הנתבעת.

 

4.לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

 

5.לשיטת שני הצדדים, החברה היא זו שהחזיקה בנכס החל משנת 2005, ולכן, היא גם זו שצריכה הייתה לשאת (לשיטתם) בתשלומי הארנונה בגין תקופה זו. ואולם, החברה אינה צד להליך הנוכחי והתובעת, שנמנעה מלתבוע את החברה, ביקשה, במעמד הדיון היום, שלא לצרפה להליך.

 

6.בנסיבות אלה, הואיל והתביעה הוגשה נגד הנתבע בלבד, יש לבחון האם המחדל של אי מתן הודעה לעירייה במועד בנוגע לשינוי המחזיק בנכס, רובץ לפתחו.

 

7.סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כי: "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה".

 

8.מכאן שהאפשרות החוקית לפנות לעירייה ולהודיע לה שהיא אינה מחזיקה עוד בנכס – ובכל למנוע את המשך חיובה בארנונה – הייתה מוקנית לנתבעת, ולכן, האחריות לעניין זה מוטלת, לכאורה, על כתפיה.

 

9.יחד עם זאת, החובה לדאוג לכך שמי שמחזיק בפועל בנכס הוא גם זה שיהיה רשום בעירייה כמחזיק לצרכי ארנונה מוטלת, לטעמי, גם על בעל הנכס. חובה זו חלה במקרה הנוכחי על הנתבע, גם הואיל ומשנתקלה התובעת, לדבריה, בקושי לעניין זה מול העירייה, היא פנתה (גם) לתובע וביקשה ממנו לפעול לשינוי הרישום. לעניין זה אני מוצא, נוכח התרשמותי מעדות התובעת, כמו גם מהמסמך האמור משנת 2010, שלפי אישור הפקס נשלח לנתבע, כי גרסת התובעת שלפיה פניות מעין אלה אכן נעשתה בתקופה שלפני היווצרות החוב הנוכחי, היא מסתברת יותר.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ