אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 32532-03-16 טליאס נ' בלולו ואח'

ת"ק 32532-03-16 טליאס נ' בלולו ואח'

תאריך פרסום : 28/08/2016 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
32532-03-16
23/08/2016
בפני השופט:
אבי סתיו

- נגד -
התובעת:
ליאן טליאס
הנתבעים:
1. ניסן בלולו
2. אפרת בלולו

פסק דין


העובדות1.הנתבעים הזמינו רהיטים מעסק שבבעלות התובעת. בסופו של יום לא סופקו הרהיטים עקב סירוב הנתבעים לתנאים שהציבה התובעת לגבי מועד ואופן התשלום, והנתבעים ביטלו את ההזמנה ורכשו ריהוט ממקום אחר. במסגרת התביעה שבפניי עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום סכום ההזמנה.

2.ביום 23.1.2016 הזמינו הנתבעים בחנות של רשת "L.M.A GALLERY" ("הרשת"), שלטענת התובעת נמצאת בבעלותה, ריהוט הכולל סלון פינתי, מזנון ושולחן, התחייבו לשלם תמורתו סך של 8,500 ש"ח, ושילמו מקדמה בסך 1,000 ש"ח. כשבועיים לאחר מכן ביקשו הנתבעים לעשות שינוי מסוים בהזמנה והסכימו לשלם עבור השינוי סכום מסוים, אשר לפי כתב התביעה עומד על 800 ש"ח ולטענת הנתבעים עומד על 600 ש"ח. ביום 14.2.2016 יצרה התובעת קשר עם הנתבעים על מנת לספק להם את הריהוט. על פי הנטען בכתב התביעה, "בשיחה עם הנתבעים הם סרבו לקבל את המוצרים בטענה שהתחרטו ולא 'מתחשק' להם לקבל את הרהיטים". אין חולק שתיאור זה של הדברים חוטא לאמת, וכפי שאפרט מיד גרסת התובעת בדיון הייתה אחרת – וקרובה בהרבה לגרסת הנתבעים.

3.בדיון התייצבו התובעת עצמה וכן גב' טל מוסרי, מנהלת החנויות של הרשת. גב' מוסרי ציינה, כי המדיניות ברשת הינה כי על הלקוחות לשלם עבור הסחורה עוד בטרם היא מובאת אליהם הביתה. זאת, בעקבות ניסיון מר מהעבר בו לקוחות קיבלו סחורה וסירבו לשלם עבורה, והרשת נתקלה בקשיים בניסיונה ליטול בחזרה את הסחורה. לטענת התובעת וגב' מוסרי, כאשר הסחורה הייתה מוכנה הן ביקשו מהנתבעים שיבואו לשלם בחנות לפני הספקת הסחורה, כפי שלטענתן התחייבו לעשות לפי טופס ההזמנה, אולם הנתבעת 2 ("הנתבעת") התעקשה לשלם רק בביתה, לאחר שהיא תקבל את הסחורה. לפי הנטען, הן הציעו לנתבעים לקבל את הסחורה כנגד הפקדת שיק ביטחון או תשלום ביטחון באמצעות כרטיס אשראי, אולם הנתבעים לא הסכימו לכך. בשלב מסוים הם הציעו לנתבעים כי המובילים יפרקו את הסחורה ליד ביתם והנתבעים יבחנו את הסחורה וישלמו למובילים לפני שהריהוט יוכנס לבית, אולם הנתבעים אמרו כי הם כבר רכשו סלון ממקום אחר והם אינם מעוניינים עוד בעסקה.

4.לטענת הנתבעים, הם ביצעו את העסקה עם בחור בשם "שולי" אשר הציג את עצמו כבעלים של החנות. לדברי הנתבעת, היא שיתפה את שולי בחששותיה מפני ביצוע עסקאות עם חנויות רהיטים באזור בו נמצאת החנות, לאור ניסיון לא מוצלח שהיה לה, והם סיכמו במפורש שהתשלום יהיה למובילים במועד קבלת הסחורה. לטענתה, ביום 14.2.2016 התקשרו אליה מהחנות, כנראה התובעת, וביקשו כי היא תבוא לשלם עבור הסחורה. למרות שסוכם שהתשלום יתבצע בבית, היא הסכימה לבוא לחנות ולראות שם את הסחורה ואז לשלם, אולם התובעת סירבה בטענה כי הסחורה כבר הועמסה על המשאית. לטענת הנתבעת, היא ציינה בפני התובעת כי היא זקוקה מאוד לריהוט ובדחיפות, מכיוון שהיא קבעה חנוכת בית בקרוב, וככל שהריהוט יהיה במצב תקין היא תשלם את יתרת התמורה באופן מיידי, אולם התובעת סירבה בתוקף להראות לה את הריהוט, ואף הבהירה לה שאו שתבוא לשלם או שייפגשו בבית המשפט. הנתבעת הכחישה בתוקף כי הוצע לה להפקיד שיק ביטחון, ולדבריה התובעת התעקשה על תשלום מלוא הסכום לפני ההספקה. לטענת הנתבעת, עקב הצורך הדחוף שלה בריהוט, ולאחר שכל ניסיונותיה להגיע להסכמות מול התובעת נכשלו, כשבוע לאחר מכן היא רכשה מחנות אחרת ריהוט מתצוגה. רק לאחר מכן התקשר אליה שולי והציע כי המובילים יראו לה את הסחורה מחוץ לבית, אולם זה היה לאחר שהיא רכשה את הסלון החדש, וממילא פיתרון זה כבר לא היה רלוונטי.

הנתבעים ציינו בכתב התביעה כי תחילה התכוונו לוותר, כפשרה, על הסך של 1,000 ש"ח ששילמה כמקדמה, אולם משהוגשה התביעה הם דורשים את הסכום בחזרה. עם זאת, לא הוגשה תביעה שכנגד.

5.כאשר נשאלה התובעת בדיון מיהו אותו שולי אשר לטענת הנתבעת הציג את עצמו כבעלים, טענה התובעת כי "שולי הוא עובד שלי. הוא המוכר... אני בעלת החנות" (עמ' 4, שורות 26-25 לפרוטוקול). לאחר שציינתי כי קיים קושי בכך ששולי לא הובא להעיד, ביקשה התובעת לקרוא לו, ולשם כך נעשתה הפסקה בדיון. רק לאחר ש"שולי" הגיע ועלה על דוכן העדים, התברר כי מדובר בגרוש של התובעת, אשר לדבריו היה הבעלים של העסק והעביר אותו על שמה של התובעת, וכיום הוא מוכר בעסק. שולי חזר וטען כי המדיניות של העסק היא שלא לספק את הסחורה לבית הלקוח עד לאחר השלמת מלוא התשלום עבורה, והכחיש כי סיכם עם הנתבעת שהתשלום יבוצע למובילים במעמד הספקת הסחורה.

דיון והכרעה

6.הנתבעים ביצעו הזמנה של ריהוט והתחייבו לשלם עבורו. בשל מחלוקת שהתעוררה בקשר לאופן ביצוע התשלום ועיתויו, לא בוצעה העסקה וההזמנה בוטלה על ידי הנתבעים. השאלה העיקרית העומדת להכרעה בפניי הינה האם בוטלה ההזמנה כדין. לצורך בירורה של שאלה זו יש לבחון תחילה עם מי הדין במחלוקת שהתעוררה בין הצדדים בקשר למועד התשלום ולדרישתם של הנתבעים כי תינתן להם אפשרות לבדוק את הסחורה לפני הספקתה.

7.אפתח ואומר, כי ככלל במישור העובדתי רחשתי אמון לעדותה של הנתבעת, אשר הייתה קוהרנטית והגיונית, וניכר היה בה כי היא מנסה להציג את הדברים באופן מדויק ככל הניתן. לעומת זאת, אופן הצגת הדברים על ידי התובעת לקה באי דיוקים משמעותיים, לרבות פער משמעותי בין התיאור העובדתי בכתב התביעה, לפיו הנתבעים ביטלו את ההזמנה מכיוון שהתחרטו ו"לא התחשק להם" לקבל את הרהיטים, טענה שעתה אין חולק שאינה הולמת את המציאות, ואי גילוי העובדה ששולי לא היה "עובד" רגיל בעסק. בהקשר זה אציין, כי נוכח העובדה שהנתבעת טענה במפורש בדיון כי שולי הציג את עצמו כבעלים של העסק, אמירתה הסתמית של התובעת כי "שולי הוא עובד שלי", יש בה פגם. העובדה שהתגלה לבסוף כי שולי לא היה עובד רגיל אף מחזקת את האמון שיש לתת בגרסת הנתבעים.

8.נפנה עתה לבחון את טענות הצדדים במישור המשפטי. כזכור, התובעת דרשה כי הנתבעים ישלמו את מלוא התמורה לפני שהסחורה תובא לביתם, והנתבעים דרשו לשלם את התמורה במועד קבלת הסחורה, הגם שלטענת הנתבעת היא הסכימה לשלם קודם לכן אם תינתן לה אפשרות לבדוק את הסחורה בחנות. בין הצדדים נקשרה עסקת מכר, אשר חל עליה חוק המכר, התשכ"ח-1968 ("חוק המכר"). לפי סעיף 21 לחוק המכר, יש לבצע את התשלום "במועד מסירת הממכר ובמקום עסקו של המוכר". חובת התשלום וחובת מסירת הממכר הם חיובים שיש לבצע בד בבד (סעיף 23 לחוק). מה היה, אפוא, "מועד מסירת הממכר" ביחסים בין הצדדים בענייננו?

9.בהתאם לסעיף 8(א) לחוק המכר, מסירת הממכר הינה העמדתו לרשות הקונה. בענייננו, הריהוט היה אמור לעמוד לרשות הנתבעים עם מסירתו להם בביתם. ככל שיש צורך בראיה לכך, תבוא העובדה שהתובעת סירבה לאפשר לנתבעים לראות את הריהוט עד לביצוע ההובלה ותעיד על כך שבאותו שלב הריהוט לא הועמד לרשותם. יוער, כי סעיף 8(ג) לחוק קובע כי בתנאים מסוימים, כאשר המוביל אחראי כלפי הקונה על ההובלה, יהיה בהעמדת הממכר לרשות המוביל משום מסירה של הממכר. תנאים אלו לא נתקיימו בענייננו, שכן ההובלה הייתה אמורה להתבצע על ידי החנות ובאחריותה.

10.מן האמור עולה, כי לפי חוק המכר לא חלה על הנתבעים חובה לשלם את התמורה, אלא בד בבד עם מסירת הריהוט לידיהם בביתם. לטענת התובעת, הייתה הסכמה בין הצדדים לפיה התשלום יבוצע בחנות עוד לפני העברת הריהוט, הסכמה אשר מצאה את ביטויה בטופס ההזמנה (ת/1). אכן, ככלל ההסדרים שבחוק המכר הינם דיספוזיטיביים, והצדדים רשאים להסכים לסטות מהם (סעיף 4(ב) לחוק), אולם בענייננו לא מצאתי ממש בטענה כי כך הוסכם. התובעת הפנתה לכך שבטופס ההזמנה הוסכם, כי "גמר התשלום יתבצע בחנות" (סעיף 11 לטופס), אולם לא נאמר בטופס כי גמר התשלום יתבצע לפני מועד המסירה. עוד אציין, כי לטענת הנתבעת, שככלל הייתה אמינה בעיניי, היא אף סיכמה במפורש עם שולי כי התשלום יתבצע במועד המסירה. אילו היה נכתב בטופס באופן מפורש כי התשלום יתבצע לפני הספקת הסחורה, אפשר שלא היה באותה טענה להסכמה בעל פה כדי לגבור על ההסכמה הכתובה, אלא שלא כך הדבר.

11.עוד אעיר, כי טופס ההזמנה כולל תניית שימור בעלות, לפיה הבעלות בסחורה נשארת של החנות עד לתשלום מלוא התמורה (סעיף 5 לטופס). תניה זו עשויה לתמוך במידה מסוימת בהנחה כי אין חובה לשלם את מלוא התמורה לפני מסירת הסחורה, שהרי אחרת לא היה צורך בה.

12.גם אילו סברתי כי בהתאם לדין או להסכם בין הצדדים היה על הנתבעים לשלם את התמורה לפני הספקת הסחורה, בנסיבות העניין לא היה בכך כדי לשנות מן המסקנה שלא הייתה על הנתבעים חובה לשלם את התמורה במועד בו דרשה זאת התובעת. סעיף 13(ג) לחוק המכר קובע, כי על המוכר ליתן לקונה, לפי דרישתו, הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר עוד לפני קבלתו. מתן האפשרות לבדוק את הממכר הינו תנאי לקיומה של חובת התשלום של הקונה (ראו, א' זמיר פירוש לחוקי החוזים – חוק המכר, תשכ"ח-1968, עמ' 308-305 ו-510-509 (1987) ("זמיר")). התובעת סירבה לאפשר לנתבעים לבדוק את הסחורה, בניגוד לחובתה על פי חוק המכר, וכל עוד נמשך מצב זה לא קמה חובת תשלום מצד הנתבעים. יתרה מזו, סירוב זה מצד התובעת עולה כדי הפרת חוזה המזכה את הנתבעים בסעדים המוקנים לצד שנפגע מהפרת חוזה (ראו, זמיר, עמ' 308; ת"א (י-ם) 11207/05 כתר הוצאה לאור בע"מ נ' בראל, פסקה 23 (17.7.2011)).

13.מן הדיון לעיל עולה, אפוא, המסקנה הבאה: התובעת הפרה את חובותיה לפי חוק המכר, הפרה העולה גם כדי הפרת חוזה, וזאת בשל כך שלא אפשרה לנתבעים לבדוק את הריהוט בטרם הספקתו ובשל כך שלא הסכימה כי הם ישלמו במועד הספקת המוצר (או לכל הפחות לאחר שתינתן להם אפשרות לבדוק אותו). בהקשר זה אציין, כי איני מזלזל בטעמים שציינה התובעת כעומדים מאחורי מדיניות הרשת שלא להכניס את המוצרים לבית הלקוח עד לביצוע התשלום, אולם הדבר אינו גורע מכך שזוהי ברירת המחדל לפי חוק המכר, וככל שהתובעת מעוניינת לסטות מכך עליה לכתוב זאת במפורש בחוזה. כך או אחרת, לסירובה של התובעת לאפשר לנתבעים לבדוק את הריהוט לפני התשלום לא הייתה כל הצדקה. העובדה שהדבר היה כרוך באי נוחות לוגיסטית, הנובעת מכך שהציוד כבר הועמס על המשאית, לא היה די בה כדי לפטור את התובעת מחובה זו (ראו, זמיר, עמ' 306).

14.השאלה הבאה אותה יש לבחון היא האם היו הנתבעים זכאים לבטל את החוזה בעקבות הפרות אלו. לטענת התובעת, הנתבעים נחפזו, שלא בצדק, לקנות ריהוט אחר מספר ימים לאחר שהתעוררה המחלוקת, כך שכאשר החליטה התובעת להתגמש ולאפשר לנתבעים לבדוק את הריהוט ליד מקום מגוריהם כבר היה מאוחר מידי. הנתבעים טוענים, כי שבוע לאחר שהחלה הסאגה, ונוכח עמדתה הנחרצת של התובעת, הם רכשו סלון מתצוגה, וזאת בהתחשב בצורך הדחוף שלהם בריהוט זה נוכח אירוע חנוכת הבית המתוכנן.

15.ההפרות שנעשו על ידי התובעת אינן הפרות יסודיות, ולפיכך היה על הנתבעים ליתן לה ארכה לקיום החוזה (סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל-1970). הנתבעת פירטה כי היו בינה לבין התובעת שיחות רבות בהן ביקשה לראות את הריהוט אך התובעת סירבה לכך בכל תוקף, לרבות הצהרה כי או שתשלם או שתתבע אותה בבית המשפט, ובשלב מסוים התובעת גם לא חזרה אליה לטלפונים. בנסיבות אלו, ובהתחשב בכך שהיה לנתבעים צורך דחוף בריהוט, כפי שניתן ללמוד מכך שלבסוף הם רכשו סלון מתצוגה, יש לראות בפניות חוזרות ונשנות אלו כמתן ארכה מספקת לתובעת (לכך שפניות חוזרות ונשנות עשויות להיחשב כמתן ארכה ראו, ע"א 450/83 בהלוואן שירות להסעת תיירים בע"מ נ' לנצנר, פ"ד לט(2) 606, 611-610 (1985)). הגם שייתכן והיה רצוי שהנתבעים יהיו ברורים וחדים יותר בקשר לכך שככל שלא תתקבל דרישתם הם ירכשו סלון אחר, הרי שבנסיבות המפורטות, נוכח הסירוב העיקש והחד משמעי של התובעת לאפשר לתובעים לבדוק את הריהוט, הייתה לנתבעים זכות לבטל את החוזה, כפי שהם עשו.

16.לסיום אעיר, כי איני מתעלם מהנזק המשמעותי שנגרם לתובעת, שלטענתה הריהוט שהוזמן, אשר נעשה לפי הזמנה ספציפית, שוכב במחסניה באין דורש. הגם שהאחריות לכך רובצת בעיקר עליה, הרי שנוכח העובדה שכאמור לעיל ייתכן וגם הנתבעים היו יכולים להיות יותר ברורים במסר שהעבירו, נראה כי הוגן וראוי, גם אם במידה מסוימת לפנים משורת הדין, כי הסכום של 1,000 ש"ח ששולם כמקדמה יישאר בידי התובעת. מדובר, כמובן, בהמלצה בלבד, וככל שהנתבעים יחליטו לתבוע סכום זה, טענות הצדדים שמורות להם. נוכח האמור, אמנע גם מחיוב התובעת בהוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ