אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 31571-05-14 ברוך נ' סופיר ואח'

ת"ק 31571-05-14 ברוך נ' סופיר ואח'

תאריך פרסום : 30/12/2014 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חיפה
31571-05-14
25/12/2014
בפני הרשמת הבכירה:
גילה ספרא-ברנע

- נגד -
תובעת:
יניב ברוך
נתבעים:
1. איב חיים סופיר
2. מירב גולן סופיר

פסק דין
 

לפניי תביעת התובע לתשלום שכ"ט עו"ד עבור טיפול משפטי שנתן לבנם הקטין של הנתבעים לבקשתם. אין חולק כי השירות והמשפטי ניתן ואף בהצלחה, לשביעות רצון הנתבעים. אין מחלוקת גם כי בין התובע לנתבע מס' 1 היתה היכרות מוקדמת, וכי לא נחתם הסכם שכר טרחה.

 

התובע טוען כי לאור הדחיפות הוסכם כי שכרו יעמוד על סך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ לכל דיון ואין חולק כי ביום 16/10/13 התקיימו שני דיונים, האחד בבית המשפט לנוער והשני בבית המשפט המחוזי בערר המשטרה על שחרורו למצער בית, בשניהם ייצג התובע את הקטין, ולבסוף הוא שוחרר למעצר בית (שני הפרוטוקולים, נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה). התובע טען כי הנתבעים היו מרוצים מטיפולו במקרה, אך לא נענו לדרישתו לתשלום שכ"ט עו"ד אף לא הציעו את חלקו. הנתבעים גם לא השיבו למכתי הדרישה ששלח להם במסירה אישית בחודשים ינואר ומרץ 2014 (נספחים ג' עד ו' לכתב התביעה).

 

הנתבעים טענו כי הצדדים היו ביחסי ידיות הדוקים במשך שנים, וכי נעזרו אחד בשני, כך שהנתבע, עוזר ראש העיר עכו, סייע לתובע בבירור פרטים להם נזקק בעירייה כגון פרטי רישום של נכסים (גוש וחלקה), הוצאת נסחים וכד', ללא תמורה וכחלק מהחברות. הנתבע טען בכתב ההגנה כי "התובע הבטיח לנתבע כי ביום מן הימים יפצה אותו בגין סיועו". על כן טוענים הנתבעים כי כאשר נזקקו לעזרת התובע בעניין נשוא התביעה לא איזכר תמורה ואמר "אל תדאג זה עליי", והנתבע ראה בכך מימוש הבטחת התובע. הנתבעים מציינים גם כי הקצין שפנה אל הנתבע בדרישה להביא את בנו הקטין למשטרה ציין בפניו כי הוא זכאי לסיוע משפטי, כי הנתבע ציין זאת בפני התובע אך האחרון אמר לו כי הוא יטפל בכך כחבר במילים "זה עליי". הנתבע מסתמך גם על העובדה שלא נחתם הסכם שכר טרחה כמבטאת את הסכמת התובע לפעול למען הבן הקטין ללא תמורה.

 

עוד טענו הנתבעים כי התובע פרסם את פרטי המקרה והיצוג ברבים. מאחר ולא הוגשה תביעה שכנגד, לא יהווה עניין זה חלק מפסק הדין. עוד מציינים הנתבעים אי דיוקים בעובדות כתב התביעה, כאשר הקטין לא נעצר בביתו אלא הובא ע"י הנתבע לתחנת המשטרה בהסכמה.

 

בדיון הוסיף התובע והציג תדפיס מסרונים (ת/1), המעיד כי ביום 5/3/14 דרש מהנתבעים תשלום: "תסדיר תשכר עד 10.3 זה נמשך יותר מדי זמן. תעביר את זה לזאביק", והנתבע השיב לו רק ביום 26/5/14 (כנראה אחרי מסירת כתב התביעה) "אין לך בושה!!! ניצלת את המצוקה שלי ושל בני. היית חבר שהייתי צריך לא חשבתי שאני עוד לקוח שלך. תתבייש לך.." (שגיאות כתיב תוקנו על ידי, ג.ס.ב.). התובע השיב לנתבע בהודעה, שלא הודפסה במלואה: "לי אין בושה, אני ניצלתי מצוקה? אין גבול לעזות [...]". למוצג צורף גם פלט שיחות של התובע המעיד על משלוח המסרון ביום 5/3/14.

 

בדיון הוסיף התובע פרטים, טען כי ההסכם לתשלום 2,500 ₪ על כל הליך מעצר נכרת בעל פה בבית קפה סמוך לבניין הטיל, לאחר הדיון בבית משפט השלום ולפני הדיון בבית המשפט המחוזי. התובע חזר על הכרת התודה של הנתבעים לטיפולו של התובע בעניין בשתי הערכאות, וטען כי לאחר מכן "שכחו" הנתבעים את עניין התשלום, ולא ענו לפניותיו ולפניות מזכירתו. התובע טען כי מענה ראשון לפניותיו ומכתביו קיבל מהנתבע במסרון מחודש מאי 2014, המצולם בת/1, ושצוטט על ידי לעיל, שם הכחיש הנתבע את ההסכמה לתשלום. התובע הכחיש את טענות הנתבע.

 

הנתבע חזר על כתב הגנתו, אך חזר בו מטענתו כאילו התובע התחייב לעבוד בחינם אלא אמר: "זה לא שלא התכוונתי לשלם לו אבל סכום של חברים... והתכוונתי גם לשלם לו ורק הוא היה צריך לחכות בסבלנות כי אני לא במצב כלכלי טוב והוא גם יודע זאת" (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 15-19).

 

הנתבעת העידה אף היא, והכחישה את טענת התובע כאילו בבית הקפה הוסכם על תשלום. הנתבעת טענה כי מאז שיצאו מבית המשפט לא פנה התובע ולא ביקש תשלום עד הגשת התביעה. הנתבעת טענה כי התובע שלח רק מכתב אחד, איים בתביעה בפני הנתבע ובטלפון, ואלה היו הפניות היחידות.

 

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים, אני קובעת כי לאור החברות והדחיפות בייצוג הקטין היתה בין הצדדים אי בהירות בנושא תשלום שכר הטרחה וגובהו, שנתחזקה בכך שלא נחתם הסכם שכר טרחה. גם העובדה שהפניה הראשונה שהוכחה לנתבע קיימת רק מחודש מרץ 2014 (לא הוצג אישור מסירה למכתב מיום 9/1/14), למרות שהיצוג הסתיים ביום 16/10/13, מלמדת כי דרישת התובע הועלתה בדיעבד, וקיים ספק אם הוסכם על כך מראש. כאמור, הנתבע מס' 1, שעל בסיס החברות בינו לבין התובע ניתן היצוג, הודה בדיון כי היה עליו לשלם ואף התכוון לעשות זאת, ובכך השמיט את היסוד מתחת לטענותיו בכתב ההגנה. אי תשלום עבור עבודת התובע יהווה עשיית עושר ולא במשפט, ובהעדר ראייה למוסכם, אני אומדת את שכר הטרחה הסביר לשני הדיונים, על בסיס התעריף המומלץ, בסך כולל של 1,770 ₪.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ