אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 30911-06-15 סולימנו נ' באלס

ת"ק 30911-06-15 סולימנו נ' באלס

תאריך פרסום : 27/12/2015 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות נתניה
30911-06-15
22/12/2015
בפני השופטת:
גלית אוסי שרעבי

- נגד -
תובע:
ברוך שמעון סולימנו
נתבעים:
קאתיה באלס2. סאלי באלס – עיכוב הליכים.
פסק דין

1.לפני תביעה ע"ס 11,922 ₪ בגין אי תשלום דמי שכירות והוצאות חשמל ע"י הנתבעים, אשר שכרו יחידת דיור מאת התובע בין החודשים 11/11 – 10/13. החוב הנתבע הינו בגין החודשים 06/13- 10/13.

2.בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי שכרו את היחידה מאת התובע למשך שנתיים, כשדמי השכירות והוצאות החשמל שולמו על ידם במזומן לתובע. הנתבעים טענו כי התובע לא מסר בידיהם קבלות על כך מחמת סכסוך עם גרושתו. כן טענו הנתבעים כי חיוב החשמל הוערך ע"י התובע, כשהמונה היה משותף לדירתו וחיוביו היו מוגזמים.

3.הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הגישה בקשה להגשת כתב הגנה מתוקן במסגרתו טענה כי איננה חתומה על הסכם השכירות לתקופת השכירות השניה אלא לתקופת השכירות הראשונה.

לאחר מכן, ומשהוצא צו כינוס נכסים כנגד הנתבע 2, עוכבו ההליכים בתובענה כנגד הנתבע 2 בלבד.

4.בדיון שנערך בפני העידו התובע, הנתבעת ואביה של הנתבעת.

לאחר שמיעת העדויות ועיון בכתבי הטענות והנספחים, להלן החלטתי:

5.אכן על הסכם השכירות מיום 01/11/11 בגין תקופת השכירות הראשונה חתומה הנתבעת בלבד. על הסכם השכירות השני, מיום 01/11/12, מצויה חתימת הנתבע 2 בלבד, הוא בעלה של הנתבעת. יחד עם זאת ולאחר עדות הנתבעת בפני, לא ניתן לקבל את טענתה כי לא שכרה את היחידה בתקופת השכירות השניה יחד עם בעלה. הנתבעת אישרה כי מדובר היה בתקופת שכירות מתמשכת בת שנתיים, כאשר היא ובעלה התגוררו יחדיו בנכס. הטענה כי בחלק מתקופת השכירות השניה היא לא התגוררה בנכס אלא בבית הוריה מאחר ששהתה ב"שמירת הריון", אין בה כדי להוביל למסקנה כי בכך נשלל מעמדה כשוכרת היחידה מאת התובע. הנתבעת אישרה כי חפציה נותרו ביחידה.

התובעת אף קשרה עצמה לתקופת השכירות השניה בהצהרתה כי הגיעה מידי 10 בחודש על מנת לשלם את דמי השכירות לתובע יחד עם בעלה. היא גם באה בדברים עם התובע לענין חוב החשמל הנטען ואף לענין פינוי היחידה. לא נסתרה טענת התובע כי המפתח של היחידה נמסר לו בסיום תקופת השכירות במעמד הנתבעת ואחותה. הנתבעת מאשרת כי כתבה את המכתב אשר צורף לכתב התביעה ביחס לחוב דמי החשמל הנטען.

מכל האמור אני קובעת כי הנתבעת התקשרה בהסכם שכירות עם התובע גם ביחס לתקופת השכירות השניה ואף היא חבה כלפי התובע כשוכרת המושכר.

6.התובע טוען לחוב דמי שכירות והוצאות חשמל החל מחודש 06/13. הנתבעת, כאמור, טוענת כי חיובים אלה שולמו מידי חודש במזומן. הנתבעת לא הביאה כל עדות נוספת לתמיכה בטענתה זו ואף לא כל אסמכתא לתשלום הכספים בדרך האמורה.

אני מקבלת את גרסת התובע כי דמי השכירות לא שולמו מחודש 06/13. לתובע אין כל השגה ביחס לנתבעים בגין תקופת השכירות הראשונה וזו הוארכה לשנה נוספת במסגרת הסכם השכירות השני. תקופת השכירות השניה החלה בחודש 01/11/12 והתובע טוען לחוב רק מחודש 06/13. זאת ועוד, התובע מציין בתביעתו כי בגין חודש 06/13 שולם לו סך 900 ₪, ולכן את הוא תובע רק את יתרת חוב דמי השכירות לאותו חודש. לו היה התובע טופל על הנתבעים חוב שאיננו קיים, כטענתם, נדמה כי לא היה עושה כן רק ביחס למספר חודשים ואף מציין כי בגין חודש מסויים שולם חלק מדמי השכירות. גם בהגשת תביעת פינוי ע"י התובע (הגם שזו לא נדונה לגופה), יש כדי לאשש את גרסתו.

יצוין כי הטעם בגינו הוסכם כי דמי השכירות ישולמו במזומן איננו רלבנטי ואיננו משנה ממסקנתי האמורה.

7.באשר לחוב החשמל, גם לגבי תשלום דמי החשמל לא צרפה הנתבעת כל אסמכתא. התובע מצידו פירט את סכום החיוב החודשי בכתב תביעתו. הנתבעת טענה כי סכום זה הוערך באופן מוגזם ע"י התובע, ואולם התובע הצהיר לקיומו של מונה נפרד, הממוקם בכניסה לביתו והפתוח לעיון הנתבעים, כפי שאף הוצג בפני בתמונות מטעם התובע (יצוין כי התובע צירף לענין זה גם אישור משוכרים אחרים של היחידה, אך אלה לא התייצבו למתן עדות בפני). הנתבעת אישרה כי לא בדקה הלכה למעשה את המונה. מכאן כי טענותיה לענין זה הינן טענות בעלמא.

לכך יש להוסיף את האמור במכתב הנתבעת שצורף לכתב התביעה, אשר אמנם איננו נושא תאריך, אך מאשר קיומו של חוב חשמל כלפי התובע.

8.יצוין כי לא היה בעדות אביה של הנתבעת כדי לסייע, שעה שהלה בהגינותו אישר כי אין הדברים בידיעתו האישית, למעט אישורו כי התובע פנה אליו במועד שאיננו זכור לו בטענה לחוב של בתו אליו, הוא פנה לבתו וזו שילמה את חובה.

9.בהינתן כל האמור ומשקיבלתי את גרסת התובע, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 11,922 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה ע"י התובע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ