אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 30775-09-14

ת"ק 30775-09-14

תאריך פרסום : 19/05/2015 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
30775-09-14
10/05/2015
בפני השופט:
טל חבקין

- נגד -
המבקשת:
שומרה חברה לביטוח בע"מ
המשיבים:
1. שרית צרפתי
2. סלמון כהן

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שבו חויבה המבקשת (להלן – "הנתבעת") לשלם למשיבה (להלן – "התובעת") סך של 5,448 ש"ח (קרן) בהיעדר התייצבות מטעמה ואף לגופו של עניין.

1.ביום 7.3.2014 פגע רכבו של המשיב 2 (להלן – "הנהג") ברכב התובעת וגרם לו נזק. הנהג הכיר באחריות לתאונה. הנתבעת ביטחה את רכבו של הנהג בביטוח צד שלישי. ביום 11.9.2014 הגישה התובעת תביעה נגד הנהג ונגד הנתבעת לפיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבה. הנהג לא הגיש כתב הגנה. הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי במועד התאונה היה רישיונו של הנהג בשלילה ועל כן היא פטורה מחבות לפי תנאיו של חוזה הביטוח. לכתב ההגנה צורף תדפיס ממערכת מרכז הסליקה של חברות הביטוח המציג שאילתה מהמסוף של משרד הרישוי שממנו עולה כי רישיון הנהג נשלל ביום 24.2.2014 מכוח "שיטת הניקוד".

2.דיון בתביעה נקבע ליום 31.3.2015. הנהג לא התייצב לדיון וניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות. מטעם הנתבעת התייצב לדיון נציג חיצוני שאינו עובד חברה וטען להיעדר חבות כנטען בכתב ההגנה. באותה ישיבה קיבלתי את התביעה גם נגד הנתבעת, הן בהיעדר התייצבות הן לגופו של עניין. נימקתי כי נציג חיצוני שאינו עובד בנתבעת העוסק בייצוג דרך קבע אינו רשאי לייצג אותה בדיון ועל כן יש לראות בה כמי שלא התייצבה. עוד ציינתי, וזאת לגוף העניין, כי הנטל להוכיח התקיימותו של תנאי הפוטר מחבות מוטל על הנתבעת. בנסיבות דנן היא לא הוכיחה שהנהג ידע על התליית רישיונו, ועל כן יש לקבוע כי רישיונו היה בתוקף במועד התאונה. משכך הנתבעת חבה לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח.

3.הואיל ופסק הדין ניתן במעמד צד אחד, הגישה הנתבעת בקשה לביטולו. הנתבעת טוענת כי לא היה מקום ליתן נגדה פסק דין בהיעדר התייצבות, שכן נציג מטעמה – אף שאינו עובד חברה – התייצב לדיון. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי הוכיחה את התנאי בדבר היעדר כיסוי ביטוחי.

4.התובעת מתנגדת לבקשה. היא טוענת כי התאונה אירעה לפני למעלה משנה; וכי אף שהנהג נטל אחריות לנזק, הוא וגם הנתבעת נמנעו מלפצותה בגינו. התובעת נאלצה ליטול הלוואה לכיסוי הוצאות שונות שהוציאה בתקופה זו; היא המתינה זמן רב לדיון; והכסף דרוש לה בדחיפות. עוד נטען כי אף שפסק הדין ניתן ביום 31.3.2015, נכון ליום הגשת התשובה לבקשה (3.5.2015), הכסף טרם שולם לה.

5.תחילה יש להידרש לשאלה אם היה מקום לראות בנתבעת כמי שלא התייצבה לדיון במקום שהתייצב מטעמה נציג חיצוני שאינו רשאי לייצגה. כידוע, בית המשפט העליון קבע כי חברה אינה רשאית להיות מיוצגת בבית המשפט לתביעות קטנות בידי נציג חיצוני שאינו עובד חברה העוסק בייצוג דרך קבע (רע"א 6892/13 חימוביץ נ' אוריון (23.2.2014)). שאלה היא אפוא אם מקום שנציג כאמור מופיע בשמה – אף שחל עליו איסור לייצגה ולהשתתף בדיון – יש לראות בחברת הביטוח כמי שהתייצבה אליו. שאלה זו מגלה פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, כל עוד הנציג אינו משתתף בדיון ומסתפק באמור בכתב ההגנה ובבירור הראייתי שייערך, ייתכן שאין פסול בכך שחברה הנדרשת להתייצב למספר גדול של דיונים בו-זמנית תשכור את שירותיהם של נציגים חיצוניים כדי לעמוד במשימה. דומה שאין בכך כדי לפגוע בעקרון השוויון בין המתדיינים, ועל כן תכליתו של האיסור אינה נפגעת. מצד שני, מקום שהנציג אינו יכול להציג ראיות או להשתתף בדיון, ספק אם התכלית לשמה דרושה התייצבות אכן מוגשמת. בין כך ובין אחרת, בנסיבות העניין לא ראיתי להכריע בשאלה זו, שכן אף בהנחה שיש לראות בחברת הביטוח כמי שהתייצבה לדיון – דינה של התביעה נגדה להתקבל. הואיל ונציג הנתבעת לא היה רשאי לייצגה, יש לבחון אם עמדה לנתבעת הגנה על סמך חומר הראיות שעמד לנגד עיניו של בית המשפט, לרבות האמור בכתב ההגנה. לבחינה זו אפנה כעת.

6.אפתח בתשתית הנורמטיבית הצריכה לעניין. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 מקים יריבות ישירה בין הצד השלישי-הניזוק לבין חברת ביטוח המבטחת את המזיק בביטוח אחריות. הקניית הזכות לניזוק לתבוע את המבטחת, אף שלא כרת עמה חוזה ביטוח, נועדה להבטיח כי מי שסבל נזק אכן יזכה בפיצוי. התשלום הישיר לניזוק מפשט את ההליך וחוסך בהוצאות (שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 כרך ב 361, 421 (2007); להלן – "ולר"). זכותו של הצד השלישי-הניזוק לפי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח מתקיימת "בין שני קטבים – עקרון היריבות הישירה כלפי המבטח מזה, וזכות ההתנגדות של המבוטח מזה" (ירון אליאס דיני ביטוח כרך ב 1153, 1156 (מהדורה שניה, 2009); להלן – "אליאס"). הוראה זו מקנה למבוטח זכות להתנגד לפיצוי הניזוק על-ידי מבטחתו אם הוא כופר בחבות ומבקש ששאלת אחריותו תתברר בבית המשפט. אולם משעה שנמצא אחראי לנזק שנגרם ומכוסה בפוליסת ביטוח, אין לו זכות וטו כלפי תשלום של חברת הביטוח ישירות לצד השלישי-הניזוק (רע"א 4395/14 כהן נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה ז (19.8.2014)).

7.בענייננו הכיר הנהג באחריותו לנזק שנגרם מהתאונה. על כן קמה לנתבעת חבות לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בהתאם לחוזה הביטוח ובכפוף לו. ככל שבפי הנתבעת טענה לפטור מחבות, הנטל להוכיחה מונח על כתפיה (ראו למשל ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1) 756, 762 (1992); עמוס הרמן "המוציא ממבטחו עליו הראיה" הפרקליט מה 243, 263-261 (2001); תא"מ (שלום חי') 38781-09-10 שירביט חברה לביטוח סע"מ נ' אבו עראר, פסקה 3 (10.7.2013); ת"ק (תביעות קטנות חי') 11938-01-14 חדאד נ' עזבון עודה, פסקה 12 (22.7.2014); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 29142-06-14 לנמן נ' קהן (10.5.2015) (להלן – "עניין לנמן")). הלכה היא כי כל עוד שלילת רישיון נהיגה לא הובאה לידיעת בעליו כדין, השלילה אינה בתוקף ובעל הרישיון רשאי לנהוג ברכב לעניין המשפט הפלילי והאזרחי כאחד (ראו והשוו: ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון ממו (20.6.2007); ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג' נ' מלכה, פסקה 34 (11.10.2011); עניין לנמן). לנוכח הלכה זו, היה על הנתבעת להוכיח שהנהג ידע בפועל שרישיונו הותלה ולמרות זאת נהג ברכב. לעניין זה אין די בהצגת תדפיס מן המסוף של משרד הרישוי, שכן ייתכן שדבר ההתליה לא הובא לידיעת הנהג. היה על הנתבעת להציג ראיות פוזיטיביות בנושא זה כגון באמצעות זימון הנהג למתן עדות או באמצעות הגשת בקשה למתן צו המורה למשרד הרישוי למסור מידע בשאלה אם דבר ההתליה נודע לנהג אם לאו (השוו לעניין לנמן, בפסקה 4).

8.אשר על כן אף אם אניח לטובת הנתבעת שניתן היה לראות בנציג מטעמה כמי שהתייצב לדיון בשמה, הדבר אינו מסייע לה. הטעם לכך הוא שהנציג לא היה יכול לטעון טיעון לגוף העניין או להציג ראיות הדרושות לביסוס ידיעתו של הנהג על אודות ההתליה. למעלה מן הצורך יוער כי גם במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין לא הונחה תשתית – ולו לכאורית – לכך שהנהג ידע בדבר ההתליה, תשתית שהיה מקום לתמוך אותה בתצהיר, דבר שלא נעשה (רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (17.1.2005)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ