אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 29142-06-14

ת"ק 29142-06-14

תאריך פרסום : 19/05/2015 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
29142-06-14
10/05/2015
בפני השופט:
טל חבקין

- נגד -
התובעים:
1. גדעון לנמן
2. לנמן זיוה

הנתבעים:
1. הצד השלישי:
2. דלית קהן
3. מנורה חברה לביטוח בע"מ מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בסך של 4,400 ש"ח שעילתה הפסדים שנגרמו לתובעים מתביעה שהגישו לחברת הביטוח המבטחת את רכבם בביטוח מקיף, בעקבות נזק שנגרם לו מתאונת דרכים שבה פגע בו רכבה של הנתבעת 1.

1.ביום 2.9.2013 ארעה תאונת דרכים שבה פגע רכבה של הנתבעת 1 ברכב התובעים. התובעים תבעו תגמולי ביטוח מחברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח מקיף, ותבעו את הפסדיהם מהנתבעת 1 ומהנתבעת 2, המבטחת את רכב הנתבעת 1 בביטוח צד שלישי. אין חולק כי הנתבעת 1 אחראית לנזק שנגרם מהתאונה. הנתבעת 2 טענה להגנתה כי בעת שארעה התאונה, נהגה הנתבעת 1 כשרישיונה בהתליה ועל כן אין כיסוי לנזק לפי תנאי חוזה הביטוח. לכתב ההגנה צורף תדפיס ממסוף משרד הרישוי שממנו עולה כי ביום 25.8.2013 נשלל רישיונה של הנתבעת 1 בשל "שיטת ניקוד". משכך טענה הנתבעת 2 להיעדר יריבות וביקשה לסלק את התביעה נגדה על הסף. הנתבעת 1 שלחה הודעה לצד שלישי לנתבעת 2. במישור העובדתי טענה הנתבעת 1 כי לא קיבלה הודעה על ההתליה קודם למועד התאונה ועל כן רישיונה היה בתוקף; וכי הפוליסה מחריגה כיסוי ביטוחי רק אם רישיון הנהיגה נשלל בשעה שבענייננו הוא הותלה.

2.בפסיקה נקבע לא אחת שכל עוד שלילת רישיון נהיגה לא הובאה לידיעת בעליו כדין, השלילה אינה בתוקף ובעל הרישיון רשאי לנהוג ברכב לעניין המשפט הפלילי והאזרחי כאחד (ראו והשוו: ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון ממו (20.6.2007); ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג' נ' מלכה, פסקה 34 (11.10.2011)). יש לבחון אפוא אם בענייננו התליית הרישיון הובאה לידיעת הנתבעת 1 כדין. הנטל להוכיח שהנתבעת 1 ידעה על ההתליה מוטל על שכמה של הנתבעת 2, הטוענת לסייג לחבות (ראו למשל ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1) 756, 762 (1992); עמוס הרמן "המוציא ממבטחו עליו הראיה" הפרקליט מה 243, 263-261 (2001); תא"מ (שלום חי') 38781-09-10 שירביט חברה לביטוח סע"מ נ' אבו עראר, פסקה 3 (10.7.2013); ת"ק (תביעות קטנות חי') 11938-01-14 חדאד נ' עזבון עודה, פסקה 12 (22.7.2014)).

3.לדעתי הנתבעת 2 לא עמדה בנטל זה. להוכחת ידיעתה של הנתבעת 1 בדבר ההתליה, הגישה הנתבעת 2 דו"ח חקירה שנערך על ידי "רן מידע כלכלי" מיום 15.2.2015 שבו נכתב כי ביום 3.2.2013 נשלח למענה הנכון של הנתבעת 1 מכתב ממשרד הרישוי המורה לה כי עליה לעבור קורס נהיגה נכונה, שאם לא כן רישיונה יותלה. מכתב זה חזר לשולחו לאחר שלא נדרש. ביום 13.8.2013 נשלח לאותו מען מכתב תזכורת בנושא זה, אשר נמסר לנמען ביום 19.8.2013. אישור מאתר האינטרנט של דואר ישראל בדבר מסירת המכתב צורף כאסמכתה. למסמך של "רן מידע כלכלי" לא צורפו העתקי המכתבים שלפי הנטען נשלחו לנתבעת 1.

4.אף אם אניח, לצורך הדיון בלבד, כי התליית רישיון נהיגה (להבדיל משלילתו) מפקיעה את חבותה של הנתבעת 2 לפי הפוליסה; ואף אם אניח, אף זאת לצורך הדיון, כי ניתן להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית בדרך של משלוח בדואר רשום (בלא שהוכח כי ההתליה הובאה לידיעתה של הנתבעת 1 בפועל), איני סבור כי די בראיות שהציגה הנתבעת 2 כדי להרים את הנטל הנתבעת 1 ידעה שרישיונה הותלה. הטעם לכך הוא שלא הוצג העתק של המכתבים שנשלחו לנתבעת 1; לא ברור מנין נודע ל"רן מידע כלכלי" המידע המופיע במסמך שהוצג; לא הוגש תצהיר לתמיכה במסמך זה; וזהותו של האדם שכתב אותו אינה ידועה; הוא לא הובא לעדות; ולא ניתנה הזדמנות לחקור אותו על האמור במסמך. אף שבית משפט זה אינו כבול בדיני הראיות, אני סבור כי אין די בהצגת המסמך האמור כדי להוכיח את ידיעת הנתבעת 1 בדבר ההתליה בשעה שניתן היה להוכיח זאת בנקל באמצעות ראיות ברורות וחד-משמעיות, ובשעה שהנתבעת 1 מכחישה שידעה על ההתליה.

5.טוענת הנתבעת 2 כי קבלת המידע האמור ממשרד הרישוי מותנית בקבלת צו שיפוטי, ועל כן היה על הנתבעת 1 להוכיח שלא ידעה על ההתליה. אין לקבל טענה זו. אין בעובדה שנדרש צו שיפוטי לצורך הוכחת עובדה מסוימת כדי להפוך את נטל ההוכחה. מקום שהנתבעת 2 השיגה את המידע הזה בעצמה, ולכן מדובר במידע שהיא זכאית להחזיק בו (כך לטענתה), לא הייתה מניעה שתבקש מבית המשפט צו המורה למשרד הרישוי למסור לה את המידע מבעוד מועד, או לחלופין שתציג ראיות טובות יותר מאשר דוח החקירה האמור. היה באפשרות הנתבעת 2 לברר מהו תוכנו של המכתב שנשלח לנתבעת 1; מתי הוא נשלח בדיוק ומתי נתקבל; והיה עליה לעשות זאת בסמוך למועד שבו נדרשה לשלם את תגמולי הביטוח על ידי הצד השלישי. כאמור, איני סבור כי די בהצגת מכתב של משרד חקירות, שלא ברור מי הגורם שחתם עליו, ושבו מתואר מכתב שנשלח לנתבעת 1, בלא שהמכתב צורף, כדי לעמוד בנטל להוכיח שבמכתב זה צוין דבר ההתליה. מכאן שהנתבעת 2 לא עמדה בנטל להוכיח את הסייג לכיסוי הביטוחי, ועל כן היא חבה לשלם תגמולי ביטוח לתובעים.

6.טרם חתימה אעיר כי שקלתי אם היה מקום שאתן בשלב זה מיוזמתי צו למשרד הרישוי למסור את המידע האמור בתעודת עובד ציבור, באופן שיאפשר לברר את האמת: האם הנתבעת 1 קיבלה מכתב המודיע לה על התליית הרישיון, אם לאו. בסופו של דבר, ולא בלי התלבטות, באתי למסקנה כי אין מקום שאעשה כן. הטעם לכך הוא שביום 8.1.2015 – בצדק או שלא בצדק – התרתי לשני הצדדים להיות מיוצגים על ידי עורכי דין. עשיתי כן משום ששניהם טענו לפניי טיעון משפטי; ולאחר שבעלה של הנתבעת 1, שהוא עורך דין, נכח באולם וביקש לייעץ לה כיצד לנהוג. לא ראיתי למנוע זאת מהנתבעת 1 כל עוד הייעוץ נעשה מחוץ לאולם המשפטים, בעיקר מהטעם שנציג הנתבעת 2 – שהוא עובד חברת ביטוח מנוסה – הכיר את התשתית המשפטית הרלוונטית, ואם לא הייתה ניתנת לנתבעת 1 אפשרות להתייעץ, הייתה חברת הביטוח נהנית מיתרון דיוני בלתי הוגן. משהלכה למעשה ניצבו לפניי שני צדדים מנוסים, ואף שאין מדובר בפתרון אופטימלי, ראיתי להתיר את הייצוג למעשה ולא רק להלכה, והוריתי לבקשתם על הגשת סיכומים בכתב. משהוגשו הסיכומים והגענו עד הלום (ובכלל זה התקיימו בתיק שתי ישיבות), ובהינתן שהצדדים מיוצגים, סברתי כי מן הראוי לנקוט ריסון שיפוטי ולא ליתן מיוזמתי צו שלא נתבקש באופן מסודר בשום שלב עד כה.

7.פועל יוצא מן האמור הוא שהתביעה מתקבלת נגד שתי הנתבעות וכך גם ההודעה לצד שלישי. הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים את הנזק שהוכח כעולה מאישור ההפסדים: השתתפות עצמית בסך של 1,522 ש"ח והשתתפות עצמית בירידת ערך בסך של 1,286 ש"ח. הנחת היעדר תביעות לא הוכחה, שכן בפרק הזמן שחלף מאז התאונה ועד היום כפי הנראה חידשו התובעים את פוליסת הביטוח והיה באפשרותם לצרף אסמכתה לעניין זה. בהיעדרה, סכום זה לא הוכח.

8.סוף דבר: הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 2,808 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת כתב התביעה (16.6.2014) ועד ליום פסק הדין. הנתבעת 2 תשפה את הנתבעת 1 בכל סכום שתישא בו בכפוף לכל דין. הנתבעת 2 תישא בהוצאות התובעים בסך של 600 ש"ח ובהוצאות הנתבעת 1 בסך של 400 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ