אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 28124-10-15 עמר נ' עירית בני ברק ואח'

ת"ק 28124-10-15 עמר נ' עירית בני ברק ואח'

תאריך פרסום : 25/09/2016 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
28124-10-15
19/09/2016
בפני השופט:
משה תדמור-ברנשטיין

- נגד -
התובע:
עמר רונן
הנתבעים:
עירית בני ברק אלדן תחבורה בע"מ
פסק דין

 

 לפניי תביעה לפיצויים בסך של 4,455 ₪, בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע בשל רישום עיקול בחשבון הבנק שלו – לפי הנטען, שגוי - בגין אי-תשלום דו"ח חניה שניתן בגין עבירת חניה שיוחסה לתובע - בטעות. התובע תובע גם השבת תשלום הקנס בגין דו"ח החניה, שנאלץ לשלם על מנת להסיר את העיקול - בסך 545 ₪. מעשה בנהג חברה, שהנתבעת 2 – משכירת הרכב לחברה, מסרה את שמו לעירית בני ברק, הנתבעת 1, כנהג רכב החברה במועד מתן דו"ח חניה, אף שאותו נהג סיים לעבוד באותה חברה כבר כחצי שנה קודם לכן. בעקבות המידע השגוי שנמסר, כאמור, נרשם בסופו של דבר עיקול על שמו של אותו נהג, התובע בענייננו, משלא שילם את הדו"ח, שלא הוא גרמו.  לשאלה הנשאלת בענייננו: האםבנסיבות - זכאי התובע להשבת כספו ולפיצויי? אני משיב בחיוב, ומוצא כי יש לפצות את התובע. סיפור המעשה 1.התובע עבד כאיש מכירות בחברת סופר דרינק, החל מיום 1.1.2008 ועד יום 31.7.2010 [טופס תקופות ביטוח של הביטוח הלאומי שהוצג - מאשר זאת]. כשעבד בחברה, היה בשימושו רכב שבבעלות הנתבעת 2, חברת אלדן, שהושכר לשימוש חברת סופר דרינק (להלן: "הרכב"), והוא היה מודע לכך שלגבי הרכב שבשימושו - "השכירות על השם שלי... אני רשום אצל אלדן כמי שנוהג באוטו." [ש' 14-18 בעמ' 1 לפרו']. כשעזב התובע את עבודתו בחברת סופר דרינק, ביולי 2010, החזיר את הרכב לקצין הרכב וחתם על ניירת [ש' 16 בעמ' 1 לפרו']. 2.ביום 11.1.11 – כחצי שנה לאחר שהתובע סיים עבודתו בחברת סופר דרינק - נרשם דו"ח חניה לרכב (להלן: "הדו"ח"). על פי האמור בדו"ח [נספח א' לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1], הקנס בגין העבירה שצוינה בו - חניה כפולה - הינו 250 ₪; כמו כן, צוין בדו"ח כי הנהג "נסע בעת רישום הדו"ח וסירב לקבלו". משלא שולם הדו"ח, אשר לנוכח ההערה שבו, ספק רב אם אכן "הוצמד לשמשת הרכב בעת רישומו" (כטענת העיריה בכתב ההגנה מטעמה), פנתה העיריה, הנתבעת 1 אל משרד הרישוי לקבלת פרטי בעלי הרכב. על פי הנתונים שהתקבלו ממשרד הרישוי בעלת הרכב היא אלדן, הנתבעת 2, העוסקת בהשכרת רכב. 3.אשר על כן, שלחה הנתבעת 1 לנתבעת 2 דרישה לתשלום הקנס על פי הדו"ח בדואר רשום. ביום 2.1.12, כשנה וחצי לאחר שסיים התובע את עבודתו בחברת סופר דרינק, קיבלה הנתבעת 2 דו"ח חניה לרכב. 4.בעקבות דרישה זו, פנתה הנתבעת 2 לנתבעת 1, בבקשה להסב את הדו"ח על שם התובע, כשבפנייה הנ"ל פירטה את כל פרטיו של התובע, וכן מספר חוזה ההשכרה (עם חברת סופר דרינק) אשר בהתאם אליו מבוקשת ההסבה. למכתב צורף תצהיר חתום ומאושר בפני עו"ד של עובד של הנתבעת 2, המאמת את העובדות הנטענות בבקשה. לא צוין בהודעת הנתבעת 2 באיזה חברה עובד הנהג, ונחזה ממנה כאילו התובע הוא השוכר. כפי שנראה להלן, התרשלה הנתבעת 2 בהכנת תצהיר זה, שאין לו בסיס במסמכים שהציגה לבית המשפט. 5.מכל מקום, ביום 27.2.12 הודיעה הנתבעת 1 לנתבעת 2 שהדו"ח הוסב על שם התובע. ביום 3.5.12, כשנה ותשעה חודשים לאחר שהתובע סיים לעבוד עבור חברת סופר דרינק, שלחה הנתבעת 1 בדואר רשום לתובע - על פי הפרטים שקיבלה מאת הנתבעת 2, דרישה לתשלום הדו"ח. לטענת הנתבעת 1, בידה אישור הדואר של "נמסר ליעדו" (ללא חתימת התובע). הנתבעת 1 מפנה בכתב ההגנה מטעמה להוראת ס' 239א לחסד"פ, לפיה בהתקיים אישור הדואר "נמסר ליעדו" - קיימת חזקת המצאה כדין בחלוף 15 יום מיום משלוח ההודעה, אלא אם הוכיח הנמען שההודעה לא נמסרה לו עקב נסיבות שאינן תלויות בו, ולא עקב הימנעותו מלקבלן (פס"ד קריב). 6.התובע טוען כי לא קיבל את ההודעות, והסביר כי הכתובת שאליה נשלחו המכתבים היא הכתובת של הורי אשתו, כי שם הוא רשום, עד היום במשרד הפנים [ש' 24-25 העמ' 2 לפרו']. מכל מקום, התובע טוען כי בפועל לא היה מודע לדרישת תשלום דו"ח משנת 2011, עד שנודע לו באקראי על העיקול, כמפורט להמשך. 7.משלא שולם הדו"ח בעקבות דרישת התשלום, כאמור, ולא הוגשה בקשה לביטולו ולא הוגשה בקשה להישפט בגינו, טוענת הנתבעת 1 כי שלחה לתובע ביום 8.5.13 התראה ראשונה על פי פקודת המסים (גביה) (להלן: "הפקודה"). לגבי ההתראה הראשונה - הנתבעת 1 אינה מציגה אישור "נמסר ליעדו"! התראה שנייה נשלחה על פי הוראות הפקודה, ביום 10.11.13 ובה שוב התרתה הנתבעת 1 בפני הנמען לדאוג לסילוק חובו בטרם יינקטו הליכים לגבייתו, אשר עלותם תושת עליו. לגבי ההתראה השנייה מציגה הנתבעת 1 אישור "נמסר ליעדו". 8.בהיעדר תגובה מצד התובע, בוצע ביום 1.12.14 הליך של רישום עיקול בחשבונו של התובע. כאמור, לתובע נודע על העיקול באקראי; ביום 6.12.14, חמישה ימים לאחר רישום העיקול, נכנס התובע לבנק לבקש הגדלת אשראי בחשבון, והפקידה הודיעה לו שהדבר אינו אפשרי, משהוטל עיקול על חשבונו על ידי עירית בני ברק, הנתבעת 1. 9.בפנייתו לברר הענין אצל הנתבעת 1, הבהיר למול מה שהוצג לו, שהרכב לא היה בחזקתו במועד מתן הדו"ח, 11.1.11, באשר כבר עזב את עבודתו בסופר דרינק. בהכוונת העיריה פנה לחברת סופר דרינק, והתברר לו שהיא בפירוק, ומשם עבר ופנה אל הנתבעת 2. 10.התובע, שהוכיח לנתבעות "בזמן אמת" - שלא היה מחזיק הרכב בעת מתן הדו"ח, נתקל מצד כל הגורמים באוזן ערלה, ששלחה אותו לפנות למעביד לשעבר – שכבר איננו קיים. כך "גלגלו" אותו הנתבעות בהפניות שונות, לפיהן, עצם – אם בכלל יותר לו להגיש תביעה נגד חברה בפירוק – הוא יאלץ לעמוד בתור הארוך של נושי חברת סופר דרינק (שבפירוק). בלית ברירה, על מנת שיוכל להמשיך לפעול בחופשיות בחשבונו, שילם התובע ביום 3.3.15 את החוב בגין הקנס שהופעל בעקבות הדו"ח (שתחילתו ב-250 ₪) – סך 545 ₪, וקיבל את אישור הנתבעת 1 להסרת העיקול. 11.עיון בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 מגלה, כי צורפו לו הסכמי השכרת רכב של הנתבעת 2 עם סופר דרינק, לגבי תקופות המתחילות ב-27.10.2010 (כשלושה חודשים לאחר שהתובע סיים את עבודתו בסופר דרינק), ומסתיימות ביום 30.6.11. דא עקא, אף לא אחד מהסכמים אלו הוא הסכם השכרת רכב לגבי התקופה של ינואר 2013, וכי שניים מהם הם בכלל עניינו של רכב אחר (ריאו), לא הרכב בענייננו. ההסכם היחיד, שלכאורה אולי רלוונטי לענייננו (אך מועדו בין 29.3.11 עד 30.6.11 – איננו כולל את 11.1.11), מציין כרכב ראשי רכב שונה מענייננו (אימפרזה במספר רישוי שונה), ורק כרכב חילופי מציין את המספר 15-611-72; ויש להעיר כי בענייננו המספר שעל הדו"ח הוא 15-811-72 (כך שגם בענין זה קיים קושי). אגב, בהסכם זה מצוין גם כנהג נוסף, הנהג לוי שרון, ובענין זה כבר תמה התובע בעדותו: "אני לא יודע מי נהג ברכב בזמן הדו"ח. רק שלא פנו בדו"ח גם לנהג הנוסף." [ש' 1 בעמ' 2 לפרו']. 12.לשון אחר, התצהיר שניתן מטעם הנתבעת 2 לעיריה, הנתבעת 1, אין לו בסיס לגבי חודש ינואר 2011, וספק אם הוצג בפני בית המשפט בכלל הסכם השכרת רכב הקושר את התובע לרכב נושא הדו"ח בכל צורה שהיא, וודאי – לא בלעדית, כאמור. בתצהיר שהציגה הנתבעת 2 לנתבעת 1, הוצג התובע כשוכר ישיר של הרכב, כשהתקופה שנקובה בתחתיתו לגבי מועדי יציאה וחזרה של הרכב בפועל תחת תנאי חוזה השכרה מס' 103186842 – מיום 27.10.10 ועד 13.3.11 - איננה מגובה בהסכם שכירות רכב הרלוונטי לחודש ינואר 2011, ליום 11.1.11. דיון והכרעה 13.ככל שטענת הנתבעת 1 כי בנסיבות ענייננו יש לראות בהיעדר תקיפת הדו"ח על ידי התובע – פס"ד פלילי חלוט, הרי שנכון עשה התובע שמצא לשלם את הדו"ח, באשר – כך נמסר לו, אין דרך לבטל את גבייתו. בניגוד לטענת הנתבעת 1 ב-ס' 4.2 לכתב ההגנה מטעמה, בנסיבות בהן התובע טוען "אינני האיש" (ולא טענות הגנה למול עצם קיום העבירה המנויה בדו"ח), וודאי שאין לראות בתשלום הקנס משום הודאה באשמה; אלא – הדרך היחידה שהותיר הנתבעת 1 לתובע להקטין את נזקו, בהסרת העיקול על חשבונו. 14. אני מוצא כי, הנתבעת 2 נושאת באשם למהלך שהוביל לכך שלבסוף עוקל חשבונו של התובע. לא בכדי הוציאה הנתבעת 1 הודעה לצד שלישי נגד הנתבעת 2, שבעצם הציגה לנתבעת 1 מצג רשלני, שלא היה לו בסיס במציאות. הנתבעת 2 איננה יכולה להסתתר מאחורי הסכם השכרת רכב – שכמפורט לעיל, גם לא הציגה את אותו הסכם הרלוונטי לתובע ולמועד הדו"ח. היה על הנתבעת 2 להוכיח בענייננו, שפעלה בזהירות הראויה "בהטלת" הדו"ח על התובע. הנתבעת 2 לא הסבירה מדוע לא פנתה "בזמן אמת" אל חברת סופר דרינק [שבינואר 2012 היתה עדיין פעילה – ש' 26 בעמ' 2 לפרו'], לברר: מדוע נהגה – כפי שנרשם בדו"ח - סירב לקבל את הדו"ח, מי משני הנהגים הרשומים בהסכם השכרת הרכב - נהג בפועל ברכב בעת מתן הדו"ח, וכו'. הנתבעת 2 עשתה לעצמה חיים קלים, בהצצה בהסכמי שכירות ובהנחת הנחות על פיהם; ובכך – גרמה לנזק לתובע.  15.הנתבעת 2 טוענת כי על התובע היה לצרף את חברת סופר דרינק כנתבעת בתביעה, ומשלא עשה כן, אין לו עילה נגד הנתבעת 2. אינני מקבל טענה זו. היה על הנתבעת 2 להוכיח בענייננו, כי במסירת הפרט השגוי לגבי היות התובע מחזיק הרכב בעת מתן הדו"ח, לא התרשלה, והיא לא עשתה כן. רוצה הנתבעת 2 לטעון כי הוטעתה על ידי סופר דרינק, היה עליה להתכבד ולהוכיח זאת; והיא הסתפקה בגלגול עיניים, ובהפניה להסכמי השכרה חלקיים, שאינם מכסים את חודש ינואר 2011. ולא היא; היה על הנתבעת 2 להוכיח כי סופר דרינק הטעתה אותה, והיא לא הרימה נטל זה. רוצה הנתבעת 2 להיפרע מסופר דרינק בגין הטעיה או התרשלות של חברת סופר דרינק כלפיה, היתה יכולה לדאוג לצרפה כצד שלישי בתיק זה; ומכל מקום - עדיין פתוחה לה הדרך להגיש תביעה נפרדת נגד סופר דרינק בעילות אלה, בעקבות מתן פס"ד זה. 16.בנסיבות, בהן, בין היתר, הבינה הנתבעת 1 כי הדו"ח יוחס לאדם הלא נכון, שגתה הנתבעת 1 משמצאה לעכב את התובע בענייננו בענין השבת כספו, ובהפנייתו למפרק החברה. היה על העיריה, בשלב בו הבינה כי "פסק הדין הפלילי החלוט" שניתן בעניינו הוא שגוי, בהיותו מבוסס על הנחת בעלות/חזקה נחזית על פי מה שנמסר לה בטעות, שלא על ידי התובע, אלא על ידי בעלת הרכב הרשומה, להשיב לתובע את כספו, ולתבוע מאת הנתבעת 2, כמי שהיא בעלת הרכב הרשומה, לשלם במקומו את הדו"ח. 17.אינני מוצא לקבל את טענת היעדר הסמכות העניינית מטעם הנתבעת 1. התובע תובע תביעה כספית על סך 5,000 ₪. אינני דן בתקפות פסה"ד המקופל כטענת העיריה באופן חלוט -בהיעדר התייחסות התובע לפניות אליו. אני מוצא כי יש לדון בשאלה, האם "פסה"ד החלוט" הזה, הינו בר מימוש; האם אין טעם לפגם מבחינת התנהלות הרשות המקומית בענייננו, מקום בו הוכח לה – טרם מימוש העיקול, שהתובע איננו האיש. מרגע שנודע לנתבעת 1 הדבר, ראוי היה לנהוג מטעמה אחרת; במקום להודות בכך שפעלה מול האדם הלא נכון, נאחזת הנתבעת 1 בטענות של פרוצדורה. אכן, לכאורה, משהתובע לא ענה לאזהרות, שלפי הדין נחשבות כאילו הומצאו לו, הרי שהוא מנוע מלטעון שלא ידע, ודינו לשלם את הקנס. הנתבעת 1 מתעלמת מכך, שבהחלט בענייננו פסק דין מבוסס על טעות, שנובעת מהתרשלות ו/או הטעיה (אולי - בתום לב) של מי שרשום כבעלי הרכב, הנתבעת 2. היה על הנתבעת 1 לשאול את עצמה האם במקרה כזה, בו הטענה היא - null, "לא נעשה דבר", עדיין יש להחזיק נגד התובע - שאין ספק שלא היה בעליו ו/או מחזיקו של הרכב בעת ביצוע העבירה - את היעדר היענותו לדרישות התשלום (לאחר, שניתן להניח, כי בפועל – לא היה מודע להן)? 18. בעצם, בהגשת תביעה זו, אנו נדרשים לעיין מחדש ב"פס"ד שניתן" בעניינו של התובע, היינו העובדה שאי-התייחסותו לדרישות העיריה גרמה לחילוט הקנס נגדו. כאמור, מתברר בדיעבד בענייננו כי התובע איננו האיש. לפיכך, המקרה דנא עומד לכאורה בדרישות של משפט חוזר לפי הוראת סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, באשר התברר כי קיימות ראיות שעשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון. 19. כך מבהיר כבוד הנשיא, השופט אהרן ברק בענין מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל, פסקה 35 לפסק דינו (פורסם בנבו: 04.06.97):"...נקודת המוצא הינה סופיות הדיון. עם זאת, כאשר קיימות ראיות או עובדות נוספות העשויות לשנות את תוצאות המשפטאפילו אין הן ראיות חדשות, ואפילו ניתן היה להביאן במשפט ניתן לפגוע בסופיות הדיון, ולאפשר משפט חוזר. לעניין זה, אין צורך שהעובדות או הראיות הנוספות, כשלעצמן, עשויות היו לשנות את תוצאות המשפט. יש לשלב את העובדות או הראיות הנוספות במכלול הראיות, ובמסגרת זו לבחון אם יש בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש..." (ההדגשה הוספה) 20. אמנם בענייננו אין מדובר בפסק דין, שהוא מושא שמתאים להפעלת "משפט חוזר" – בשל היקפו המצומצם של פסה"ד וטיבו – כפס"ד של מקרה אחריות קפידה; אך, מתעורר ספק אם בנסיבות היה לתובע יומו בבית המשפט, להוכיח – אינני האיש. לפיכך, באיזון בין עיקרון סופיות הדיון לבין שיקולי הצדק, מוצא אני כי בנסיבות ענייננו, נכון להקיש מהסדר ה"משפט החוזר", שמרשה לחזור ולדון "אפילו ניתן היה להביא את הראיות במשפט" שהסתיים, ולא נכון היה - לאכוף "פס"ד חלוט" זה. כתמיכה להשקפתי זו, ניתן להציג את הדין שעולה מהפסיקה בענין "משפט חוזר" בדין האזרחי; כפי שעולה מעיון בענין בש"א (י-ם) 4316/08 תא (י-ם) 9288-07, רלה וינשטיין נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ, (פורסם בנבו: 19.10.10)  "...פסק הדין שאת ביטולו מבקשת התובעת הוא פסק דין חלוט. "ההסדר החקיקתי לקיומו של 'משפט חוזר' שבגדרו ניתן להעמיד לדיון מחדש (de novo) עניין שהוכרע בפסק-דין חלוט, הוגבל לפלילים ... . בדין החרות לא נקבע הסדר דומה לבירורו של עניין אזרחי, אך כבר נקבע, בעקבות פסיקה אנגלית, כי חרף היעדרו של הסדר חקיקתי מקביל, נתונה לבית-משפט אזרחי סמכות טבועה לבטל פסק-דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין ... . הליך זה כונה לעתים 'משפט חוזר' אזרחי ... . הפסיקה שבה נדונה האפשרות לעריכתו של 'משפט חוזר' בעניין אזרחי התייחסה בעיקר למקרים שבהם הסתמך המבקש על עילת תרמית, היינו הטענה כי פסק-הדין שניתן נגדו הושג במירמה, אך הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לבטל פסק-דין גם בשל עילות נוספות ..." (ע"א 4682/92 עיזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד (נז)3 366, 371 (2003), מפי כבוד השופט א' מצא (להלן: ענין עיזבון שעיה); וראו גם ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מה(4) 641, 645-644 (1991) (להלן: ענין אע'בריה); ע"א 4958/99 עין גב - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נה(2) 11, 23-22 (2000), והאסמכתאות שם)..." (ההדגשה הוספה). 21. אשר על כן, בשל דרך הייסורים שהנתבעת 1 העבירה את התובע, כשלנוכח פניותיו – נפל פגם בהתנהלותה, משעמדה על חיובו בתשלום הדו"ח (על מנת להסיר עיקול); חיוב, שלא היה לו – נגד התובע - בסיס בעובדות, אני קובע כי יש לחייב את הנתבעת 1 בהשבת הסכום ששולם לה על ידי התובע – סך של 545 ₪, בתוספת הוצאותיו ברדיפה אחריה לאחר שגילה את העיקול והבהיר לה את הטעות; היינו, חיוב - בסכום כולל של 1,000 ש"ח. 22. גם הנתבעת 2 תפצה את התובע על דרך הייסורים שעבר- בסך של 1,800 ; וזאת גם בגין עגמת נפשו בגין העיקול שנרשם על שמו, שלא בחובתו, אך גם - בהתחשב באשמו התורם האפשרי של התובע, שבמידה ואכן המכתבים מצאו דרכם אל הורי אשתו (שם כתובתו הרשומה), לא טרח לעיין בפניות חוזרות של הנתבעת 1 אליו לכתובתו הרשומה.  23. הנתבעת 2 תפצה את הנתבעת 1 בגין החסר של 545  שגרמה לה, בכך שהפנתה אותה לנהג הלא נכון, שכאמורבנסיבות ענייננו, לא ראוי, לאכוף מולו את הדו"ח.  סוף דבר אשר על כן, אני מקבל את התביעה הנדונה בחלקה, כך ש: הנתבעת 1 תשלם לתובע סך 1,000 .הנתבעת 2 תשלם לתובע סך 1,800 .הנתבעת 2 תשלם לנתבעת 1 סך 545 . כמו כן, תישא הנתבעת 2 בהוצאות התובע בתביעה בנדון בסך 500 ש"ח.  הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן - יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.  ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ו, 19 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים. Picture 1 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
   
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ