אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"ק 2811-09-13 פ' נ' פרל

ת"ק 2811-09-13 פ' נ' פרל

תאריך פרסום : 07/04/2015 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
2811-09-13
29/03/2015
בפני השופט:
טל חבקין

- נגד -
התובעת:
מ' פ'
הנתבעת:
יפה פרל
פסק דין
 

 

לפניי תביעה על סך של 25,707 ש"ח שנסבה על חובות הנובעים מהפרת הסכם שכירות.

 

  1. החל מחודש ינואר 2008 התגוררה הנתבעת בנכס ששכרה מהתובעת. הסכם השכירות הוארך מעת לעת. ביום 6.8.2011 נחתם הסכם להשכרת הנכס לשנה (נספח 1 לכתב התביעה). ביום 29.8.2012 הסכימו הצדדים על הארכת תקופת השכירות בחודש נוסף; כי במקרה שהנתבעת תזדקק לשבוע נוסף בתום התקופה, יהא עליה להודיע על כך לא יאוחר מיום 15.9.2012; וכי עד ליום 10.10.2012 יהא עליה להשיב את החזקה במושכר לתובעת (נספח 2 לכתב התביעה). משלא פינתה הנתבעת את המושכר במועד ואף חדלה לשלם את דמי השכירות, הגישה נגדה התובעת תביעה לסילוק יד. ביום 16.11.2012 ניתן פסק דין לפינוי. ביום 16.1.2013 החלה התובעת בהליכי הוצאה לפועל של פסק הדן לפינוי, וביום 6.3.2013 פינתה הנתבעת את הדירה. סכום התביעה מורכב מדמי שכירות שלא שולמו בגין חודש ספטמבר 2012 (בסך של 440 ש"ח); אוקטובר (2,580 ש"ח); נובמבר 2012 עד מרץ 2013 (3,000 ש"ח לחודש ובסך הכל 15,000 ש"ח); שכר טרחת עורך דין ששולם בתביעת הפינוי (5,875 ש"ח); הוצאות הפינוי בהוצאה לפועל (1,112 ש"ח); ודמי ועד בית בסך של 50 ש"ח לחודש (700 ש"ח).

     

  2. לכתחילה ניתן נגד הנתבעת פסק דין בהיעדר הגנה. פסק הדין בוטל כנגד תשלום הוצאות ללא קשר לתוצאות ההליך, אך הנתבעת לא הגישה כתב הגנה עד למועד הדיון. בדיון שהתקיים לפניי אפשרתי לנתבעת לשטוח את טענותיה, וכן עיינתי במסמכים הרבים שהגישה לתיק לאורך ההליך. בעיקרו של דבר, הנתבעת טוענת כי התובעת ובנה פעלו לפנותה מהמושכר במטרה לשפצו, ולא אפשרו לה להמשיך להתגורר בו. הנתבעת סבורה כי מטרה זו אינה לגיטימית, וכי היה על התובעת לאפשר לה להמשיך להתגורר בנכס כל עוד ביקשה לעשות כן. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא הסכימה לחתום על הסכם חדש וכפועל יוצא לא התאפשר לה להציגו למוסד ביטוח הלאומי ולקבל קצבה למגורים. הנתבעת הציגה מסמכים רפואיים המעידים על מצב בריאותי לקוי וזכאות לקצבת נכות בשיעור 100%; טענה כי היא אם חד הורית לחמישה ילדים; כי התובעת מנצלת לרעה את מצבה הבריאותי; כי יש לקזז מהסכום הנתבע סכומים ששולמו על חשבון; וכי היו ליקויים במושכר שלא תוקנו.

     

  3. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש, באתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. לא מצאתי כי איזו מטענות הנתבעת מגלה הגנה מפני התביעה. כך, איני סבור כי נפל פגם בהחלטת התובעת לעמוד על קיום ההסכם ועל פינוי הנתבעת במועד שנקבע בו. המושכר הוא קניינה של התובעת, והיא זכאית לנהוג בו כראות עיניה בכפוף למוסכם. הצדדים סיכמו מראש ובכתב על הארכת תקופת השכירות לתקופה קצובה כל פעם, ובסופו של דבר הוסכם על מועד פינוי שהנתבעת לא עמדה בו. במצב דברים זה, אין פסול בכך שהתובעת סירבה לחתום על הסכם נוסף עם הנתבעת וכתוצאה מכך לא עלה בידי האחרונה לקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי. הנתבעת גם לא הוכיחה את טענתה בדבר פגמים במושכר (בכלל זה בעניין השטיח הרקוב), וממילא לא הוכיחה שביקשה מהתובעת לטפל במפגע או בליקוי כלשהו. הנתבעת נסמכה על תוספת להסכם שנחתמה ביום 30.7.2010 (העמוד האחרון לנספח 1 לכתב התביעה) שבה נכתב: "על הדייר להודיע חודשיים מראש לפני תום מועד סיום החוזה אם ברצונה להמשיך או לעזוב". דא עקא, תוספת זו היא מוקדמת להסכם האחרון שנחתם (מיום 6.8.2011) ולנספח לו (מיום 29.8.2012) שבו נקבע במפורש מועד הפינוי. לא מצאתי ממש גם בטענות נוספות שהעלתה הנתבעת.

     

  4. סיכומו של דבר: בנספח לחוזה מיום 29.8.2012 הוסכם על מועד הפינוי. הנתבעת לא פינתה במועד זה, אלא רק ביום 6.3.2013, בעקבות הליכים משפטיים. להוציא סך של 2,000 ש"ח (ראו עמ' 4 שורות 23-20), לא הוכח שהנתבעת שילמה סכום כלשהו על חשבון דמי השכירות שנתבעו ועל כן יש לפסוק אותם לזכות התובעת (סך של 18,020 ש"ח פחות אלפיים ש"ח, ובסך הכל 16,020 ש"ח). לא ראיתי לפסוק את שכר הטרחה המבוקש או את הוצאות הפינוי, שכן המקום המתאים לפסיקתם הוא תיק הפינוי שהתנהל בבית משפט השלום, ותיק ההוצאה לפועל. עם זאת יש לפסוק לתובעת את דמי ועד הבית שלא הוכח כי שולמו, בסך של 700 ש"ח.

     

  5. אכן, עיון בתיעוד שצורף מעלה כי גורלה של הנתבעת לא שפר עליה והיא נדרשת להתמודד עם ערב רב של קשיים (שאין צורך לפרטם). ואולם, על כל ההבנה, אין בכל אלה כדי להקנות הגנה מפני התביעה. בהקשר זה יוער כי בנה של התובעת טען כי ביכר שלא למצות את הדין עם הנתבעת ועל כן ויתר על תביעת פיצוי מוסכם בסך של 50 דולר ליום שנקבע בסעיף 15 להסכם. על פני הדברים, לו הייתה התובעת מבקשת למצות את הדין עם הנתבעת, סכום הפיצוי שהייתה זכאית לו היה גבוה במידה משמעותית.

     

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ