אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דיאב נ' הישאם אבו רומי ואח'

דיאב נ' הישאם אבו רומי ואח'

תאריך פרסום : 30/10/2017 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות קריות
17332-11-15
13/02/2017
בפני השופט:
ד''ר שלמה מיכאל ארדמן

- נגד -
תובע:
עלאדין דיאב -עו"ד
נתבעים:
1. אחמד הישאם אבו רומי -עו"ד
2. היתם עבד עכרי -עו"ד

פסק דין
 

 

בפני תביעה קטנה, בגין לשון הרע, אשר כל הצדדים לה הינם עורכי דין. בדיון שנקבע בתיק זה התייצב לדיון התובע בלבד, ואילו שני הנתבעים לא טרחו להתייצב. לידי הנתבע 2 נעשתה מסירה אישית, ואילו המסירה לנתבע 1 חזרה מהסיבה "לא נדרש". מאחר וכתב הגנה הוגש ע"י נתבע זה אליו הומצא כתב התביעה לכתובת זו, אני רואה במסירה זו כמסירה כדין על פי תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

סיפור המעשה הוא זה: ה"ה דיאב ריאד ומג'דוב חברה לעבודות חשמל (1999) בע"מ (להלן: "ריאד") הגישו תביעה כספית לבית משפט השלום בעכו בת.א. 2901/07 כנגד המנוח קאסם אבו רומי ז"ל (להלן: "המנוח"), בגין פינויים של ריאד ממושכר שהושכר להם ע"י המנוח, כשלטענת ריאד הפינוי היה שלא כדין. ביום 11.11.07 ניתן פסק דין בהעדר הגנה אשר חייב את המנוח לשלם לריאד 200,000 ₪. בחודש אפריל 2012 הגיש המנוח בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי נודע לו לראשונה על התביעה בסמוך לפנייתו לבית המשפט, בעקבות עיקול שהוטל על מקרקעין בבעלותו. ריאד טענו בתגובה, כי המנוח ידע על ההליכים ועובדה לכך הינה הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים בשנת 2009 המתייחס לחוב פסק הדין, וכן אישור מסירה של פסק הדין. בין לבין ועוד בטרם מתן החלטה הלך המנוח לעולמו. לאחר מותו הגישו יורשיו תגובה לתשובת ריאד וטענו כי הסכם הפשרה מזוייף. בתמיכה לטענה זו הגישו תצהיר של הנתבע 2 (להלן: "עכרי") שביצע בשעתו את מסירת האזהרה בהוצאה לפועל למנוח, שטען כי ביצע את המסירה למאן דהוא אחר וכי גם לא היה כל הסכם פשרה. ביום 14.10.12 החליטה רשמת בית משפט השלום בעכו הגב' דנה עופר (כתוארה דאז) לבטל את פסק הדין בכפוף להפקדת ערובה, ולתשלום הוצאות. על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט השלום בתיק ע"ר 42046-10-12 אשר נדון בפני כב' השופט ז. סאלח שאמנם איפשר את ביטול פסק הדין אך בתנאים מכבידים יותר. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 20873-07-13) שנדונה בפני כב' השופט מנחם רניאל אשר קיבל את הבקשה ואת הערעור ודחה את הבקשה לביטול פסק הדין. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 7301/13). ביום 5.11.13 נדחתה הבקשה ע"י כב' השופט ניל הנדל.

בכך לא הסתיימו ההליכים. ביום 14.11.13 הגישו יורשי המנוח תביעה לסעד הצהרתי לבית משפט השלום בעכו (תיק מספר 28259-11-13) ולפיה פסק הדין בהעדר הגנה בטל. בתיק זה לאחר שבקשה לסעד זמני נדחתה, הופסקה התובענה ביום 29.12.13. יורשי המנוח הוסיפו והגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין בתיק המקורי. בקשה זו נדחתה ביום 1.5.14. במרץ 2015 הוגשה לבית משפט השלום בעכו תביעה חדשה בת.א. 65185-03-15 ע"י יורשי המנוח, למתן פסק דין שיורה על ביטול פסק הדין בת.א. 2901/07. במסגרת אותה תובענה נתבקש גם סעד כספי בסך 500,000 ₪ כנגד ריאד אך הוסף לה נתבע נוסף – התובע בפני, אשר ייצג את ריאד בהליכים השונים, שגם כנגדו התבקש הסעד הכספי. בתובענה החדשה נטען כי נתגלו ליורשים עובדות חדשות, המלמדות על מרמה בהשגת פסק הדין שנעשו בשיתופו של התובע בפני. להוכחת אותה מרמה צורפו תמלילי שיחות בין הנתבע מס' 1 לנתבע מס' 2 - עכרי, שהוקלטו בידיעתם. לטענת היורשים באותו הליך, התובע בפני פעל לזיוף חתימת המנוח. תביעה זו נדחתה ביום 1.11.15 ע"י כב' השופטת דנה עופר. בפסק הדין נקבע שאין בתמלילים כדי לשנות את המסקנה כי המנוח ידע על כתב התביעה ועל פסק הדין המקורי, כפי שנקבע בהליכים הקודמים וכי אף הסכם הפשרה הוא אותנטי. גם התביעה לסעד כספי נדחתה בהיותה נוגדת מעשה בית דין. בכתב הגנה שהגיש הנתבע 2 בתביעה הנוכחית הינו למעשה מודה כי לא היה ממש בטענותיו כנגד התובע וכי עשה את מעשיו בלחצו של הנתבע 1, שהמנוח הוא דודו. הנתבע 1 בכתב הגנתו טוען כי אין לו קשר לתמלילים שהוגשו לבית המשפט בעכו. בין לבין הוגש ערעור על פסק הדין בת.א. 65185-03-15 לבית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 55042-12-15. ביום 30.6.16 התקבל הערעור (הרכב כב' השופטים גריל, טאובר וסעב) במובן זה שהתיק הוחזר לבית משפט השלום לשמיעת עדותו של הנתבע 2. עדות זו טרם נשמעה והתיק שם תלוי ועומד. יצויין כי הנתבע 2 ביקש לפוטרו מעדות, אך בקשתו נדחתה.

בדיון שהתקיים כאמור במעמד התובע בלבד ביום 12.2.17, העלתי בפני התובע את השאלה, האם המעשים הנטענים כנגד הנתבעים אינם חוסים תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), הקובע:

לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

5) פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;

 

בתגובה טען התובע כי התביעה אינה רק בגין לשון הרע, אלא בגין הקנוניה שביצעו הנתבעים יחדיו, ובנוסף כי המרמה והקנוניה בוצעו לפני הדיון בבית המשפט, וזאת כאשר הנתבעים עצמם אינם צד בהליך האחר "והם הגישו את מעלליהם ומעשיהם לקרובי משפחת הנתבע 1 ולא ישירות לביהמ"ש ולא במסגרת מתן עדות בפני השופט".

טענות אלו של התובע אינן מקובלות עלי.

 

הלכה פסוקה היא כי הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, עניינן לא מבחן הזמן, האם המעשה נעשה במהלך המשפט או לפניו, אלא מבחן המהות. השאלה הנשאלת הינה האם הפרסום הוא צעד הננקט בקשר עם הליך משפטי. על כן גם מסירת סיפור מעשה לעורך הדין לשם הכנת עדות שתוגש לבית המשפט חוסה תחת ההגנה של סעיף 13(5) הנ"ל (ראה: רע"א 43/11 הרם נ' זקס [ניתן ביום 28.8.2011]; ע"פ 364/73 זידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (2) 620, 624 (1974)). בהקשר זה יש להדגיש, כי לצורך תחולת ההגנה על פי הסעיף הנ"ל, אין נפקא מינא כלל האם הפרסום נעשה בתום לב אם לאו (ראה: רע"א 1104/07 חיר נ' גיל, פ"ד סג (2) 511 (2009)). בענייננו, ברור הוא כי בין הדבר נעשה מתוך מזימה או קנוניה ובין אם לאו, הלשון הרע בו עסקינן הוא קלטות שנעשו בכוונה מראש להציגן כראיה בבית המשפט, על מנת לסייע ליורשי המנוח בנסיונם לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה נגד המנוח. משכך, המסקנה המתחייבת הינה כי קלטות אלה גם אם נערכו קודם המשפט חוסות הן תחת הגנת ההליך המשפטי. משכך, גם אם יש בהן משום לשון הרע כנגד התובע, אין בהן כדי להקים עילת תביעה.

האם ניתן לעקוף הגנה זו, באמצעות עוולות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], דוגמת עוולת הרשלנות? בעניין זה שותף אני לדעתו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"א (מרכז) 20528-01-12 הרפז נ' מרחב (מ.נ.פ.) בע"מ [ניתן ביום 27.4.12] כי לא ניתן לבצע עקיפה זו. כל לשון הרע, יכול ויחשב לכאורה גם כעוולת הרשלנות. פנייה לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תרוקן מתוכן את ההגנות שנקבעו בחוק הספציפי. יתר על כן, גם אילו היה אפשר לפנות לדיני הנזיקין הכלליים, דומה שהיה מקום להחיל הגנות דומות בגדר עוולת הרשלנות הכללית בגדר השיקולים האם לשלול את חובת הזהירות בנסיבות אלה (השווה: ישראל גלעד דיני הנזיקין – גבולות האחריות (2012), כרך א' בעמ' 661-662).

 

בנסיבות האמורות דין התביעה להידחות.

 

בשולי הדברים אציין, כי אלמלא לא היתה ממילא התביעה מגלה עילה, היה מקום למוחקה, שכן השאלה האם היה אמת בדברים שנאמרו בקלטת, תלויה ועומדת להוכחות בבית משפט השלום בעכו וטרם הוכרעה, ועל כן ממילא לא היה מקום להגשת התביעה בשלב זה.

כך או כך, כאמור, גם אילו היה פסק דין חלוט שהיה קובע כי אכן נעשתה קנוניה ומזימה כטענת התובע, היה דין התביעה להידחות לגופה, וכך אני מורה.

נוכח העובדה כי הנתבעים בחרו שלא להתייצב לדיון, לא יהא צו להוצאות בהליך זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ