ת"צ 50098-07-13 ון דר ברג נ' עיריית נתניה

לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 לאישור הסדר פשרה בין התובע הייצוגי לבין המשיבה.

השתלשלות ההליך

תמצית בקשת האישור - ביום 28.7.13 הגיש התובע הייצוגי בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספים שנגבו ביתר בגין הגדלה שרירותית של תעריף הארנונה והחלת תעריף ארנונה לפי תעריף לאזור מס' 1 בעוד התעריף הנכון הוא תעריף לאזור 3, זאת לפי המפה שצורפה לצו הארנונה לשנת 1991 (להלן: "בקשת האישור").

הקבוצה בשמה הוגשה התובענה הייצוגית היא – "כל מי ששילם למשיבה, במהלך השנתיים שקדמו ליום הגשת התובענה, ארנונה לפי התעריף הקבוע לאזור מס' 1, על אף שבהתאם למפה שצורפה לצו הארנונה לשנת 1991 הנכס המוחזק על ידו מצוי באזור 3, ואין בעניינו אישר של שרי הפנים והאוצר המתיר לחייבו לפי אזור מס' 1".

עילות התובענה - השבה מכוח סעיף 1(א) בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, חובת תום הלב הכללית מכוח סעיף 61(ב) בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973, עילות נזיקיות של רשלנות, גזל והפרת חובה חקוקה, ודיני המשפט המינהלי פגיעה בלתי מידתית בקנין ופעולה בחוסר סמכות או בחריגה מסמכות או בחוסר סבירות קיצוני.

הסעד שנתבע - השבת סכומי הארנונה שנגבו ביתר בשנתיים שקדמו למועד הגשת התובענה.

 המשיבה הגישה כתב תגובה וטענה בין היתר: מועצת העיר החליטה ביום 28.11.99 להעלות את סיווגם של שמונה אזורי מגורים ברחבי העיר באופן שיסווגו כאזור 1. המשיבה עתרה לשרי הפנים והאוצר לקבלת היתר חריג לשנת הכספים 2000. הנימוק לבקשה לשרים היה תיקון עיוות היסטורי, לפיו סווגו שכונות חדשות יותר בסיווגים נמוכים יותר מאשר אזור 1. ביום 28.11.00 ניתן על ידי השרים האישור החריג. האישור מתייחס לשינוי סיווג של שמונה אזורים במשיבה לאזור 1 ובלבד שיועלה בהדרגה בתנאים שנקבעו.

מכל מקום היא ממילא לא נדרשה לקבל אישור זה, שכן מדובר בהטלה ראשונה של ארנונה האפשרית על פי דין.

מדובר במתחם גדול דיו על מנת שניתן לראותו כאזור חדש. המתחם הוא אזור מגורים חדש ויוקרתי, אשר קודם לכן נחשב כאדמת בור וגבולותיו לעומת האזור המקיף אותו הם ברורים.

הנכס של המבקש מצוי באזור שלגביו ניתן האישור החריג.

ביום 6.1.15 הגישו הצדדים את הבקשה שלפניי לאישור הסדר פשרה (להלן: "הבקשה לאישור הסדר פשרה" ו"הסדר הפשרה", בהתאמה). בהסדר הפשרה הוגדרה הקבוצה "כל מי שמחזיק נכס במתחם בגוש 7932 חלקות 609, 610, 607, 608, 611 ושילם למשיבה החל מיום 25.7.11 ועד למועד אישור הסדר הפשרה על ידי בית המשפט הנכבד ארנונה לפי התעריף הקבוע לאזור מס 1".

"המתחם" הוגדר – "גוש 7932 חלקות 609, 610, 607, 608, 611 הכולל 10 בניינים המצויים בעיר נתניה".

ביום 12.1.15 התרתי את תיקון בקשת האישור באופן שהקבוצה הוגדרה כהגדרתה בהסדר הפשרה, וכן התרתי תיקון לפיו תחולת ההסדר עד למועד אישור הסדר הפשרה. באותה החלטה הוריתי על פרסום הודעה ראשונה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). כן הוריתי על משלוח העתק מהסדר הפשרה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט (להלן: "ההודעה"). ההודעה פורסמה בעיתונות ביום 10.2.15.

לבית המשפט לא הוגשו התנגדויות או בקשות ליציאה מהקבוצה.

עיקרי הסדר הפשרה

הקבוצה תוגדר כ"כל מי שמחזיק נכס במתחם [גוש 7932 חלקות 609, 610, 607, 608, 611 הכולל 10 בניינים המצויים בעיר נתניה] ושילם למשיבה החל מיום 25.7.11 ועד למועד אישור הסדר פשרה זה על ידי בית המשפט הנכבד [להלן- "תקופת ההסדר"], ארנונה לפי התעריף הקבוע לאזור מס 1 [להלן: "קבוצת ההסדר"]".

ממועד אישור הסכם פשרה זה ע"י בית המשפט, תחייב המשיבה את הנכסים במתחם עפ"י סיווג "אזור 2" שבצו הארנונה.

המשיבה תשיב לכל חברי הקבוצה שפרעו את חיובי הארנונה בשנתיים שקדמו להגשת התובענה ועד למועד אישור הסדר הפשרה את סכום ההפרש בין תעריפי סיווג "אזור 1" לתעריפי סיווג "אזור 2", [להלן: "סכום הפשרה"]. הסכומים יושבו בצירוף הצמדה וריבית כחוק.

השבת הסכומים האמורים לעיל תבוצע בדרך של זיכוי חשבון הנישומים בספריה של המשיבה, באופן אשר יאפשר קיזוז אל מול חובות קיימים. ככל שתיוותר יתרת זכות, תודיע המשיבה על כך לנישום ותאפשר לו קבלת סכום הזיכוי לידיו. הזיכוי יבוצע בשתי פעימות: הראשונה עד ליום 1.6.2015 או בתוך 90 ימים מיום אישור הסדר הפשרה (לפי המאוחר); השנייה תבוצע עד ליום 1.6.2016 או שנה לאחר שיאושר הסדר הפשרה, לפי המאוחר.

בתוך 90 יום ממועד אישור הסדר פשרה זה תבצע העירייה זיכוי או הפחתה בחיובים שהושתו על חברי הקבוצה בגין תקופת ההסדר ואשר לא נפרעו עדיין, ותעדכן בהתאמה בספריה את סכומי החיובים או החובות.

סכומי ההשבה ו/או החיוב יחושבו ויקבעו בהתאם לתקופת החזקה של כל חייב בנכס ולחיובים אשר הוטלו בפועל.

בכפוף לתשלום סכום הפשרה במלואו כאמור לעיל על ידי המשיבה, מיושבות ומסולקות בזאת כל טענות ועילות התביעה של הקבוצה אשר הועלו בתובענה ביחס לתקופת ההסדר.

המשיבה תעביר לב"כ המבקש אסמכתאות על השבת סכום הפשרה כמפורט לעיל.

הצדדים ימליצו לבית המשפט לפסוק למבקש וב"כ המבקש גמול ושכ"ט עו"ד, בהתאמה, בסך של 50,000 ₪ כולל מע"מ למבקש, ו- 240,000 ש"ח לב"כ המבקש בתוספת מע"מ כדין (להלן- "הגמול"), וזאת בגין המאמצים והסיכונים שנטלו לטובת הקבוצה; בשימת לב לניהול ההליכים מצידם בצורה עניינית ויעילה; ומתוך שקלול מלוא נסיבות העניין, ובכלל זאת המאמצים שהושקעו, התועלת לקבוצה והתועלת לאינטרס הציבורי, זולת אם בית המשפט יקבע אחרת. הגמול למבקש ישולם בתוך 30 ימים ממועד אישור הסדר זה.

שכר הטרחה לב"כ המבקש ישולם ע"פ ההתפלגות הבאה:

1. סך של שני שליש משכר הטרחה, היינו סך של 160,000 ₪ ישולם לב"כ המבקש בתוך 30 ימים ממועד אישור הסדר זה.

2. יתרת שכר הטרחה (דהיינו שליש מסכומו) תשולם לב"כ המבקש בתוך 30 יום ממועד סיום ההשבה כקבוע לעיל ולאחר שהמשיבה תגיש לבית המשפט תצהיר אודות ביצוע מלוא ההשבה על-פי הסכם זה. סכום היתרה יישא הפרשי הצמדה וריבית ע"פ חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, החל ממועד תשלומו של חלק שכר הטרחה הנקוב בסעיף קטן א' לעיל ועד למועד התשלום בפועל.

   עמדת ב"כ היועמ"ש

   ביום 5.7.15 התייצבה ב"כ היועמ"ש והודיעה כי יש שני קשיים בהסדר המוצע. האחד - החשש שמדובר בעקיפה של סמכות השרים שהם המוסמכים לאשר את שיעורי הארנונה ושינויים בהם, ואילו בהסדר יש תעריף בהסכמה. השני – שההשבה צריכה להיות לפי תעריף אמצע בין תעריף אזור 1 לתעריף אזור 3. ככל שתעריף אזור 2 הוא אכן אמצע, הוא מקובל על היועמ"ש.

   המשיבה הודיעה כי בעניין סמכות השרים בכל הנוגע לעתיד, השינוי הועבר במועצת העיר ומועבר לאישור השרים. ההסדר מתייחס לעבר בלבד. כמו כן הודיעה, כי תעריף אזור 2 הוא אכן מיצוע בין תעריף אזור 1 ל-3 ((תעריף אזור 1 – 76.85, תעריף אזור 2- 62.59, תעריף אזור 3 – 44.81).

   הצדדים הסכימו בדיון על שינוי ההסדר באופן שבמקום סעיף 2 בו נקבע: "ממועד אישור הסכם פשרה זה ע"י בית המשפט, תחייב המשיבה את הנכסים במתחם עפ"י סיווג "אזור 2" שבצו הארנונה", יבוא: "העירייה תגיש בקשה לשרי הפנים והאוצר לקבוע את סיווג האזור למתחם לאזור 2. היה ותידחה הבקשה, תשקול העירייה את המשך צעדיה. יובהר כי אין בהסכם פשרה זה כדי ליצור מעשה בית דין ביחס לחיובי ארנונה בתקופה שלאחר אישור הסכם פשרה זה". השינוי הוכתב בהסכמה לפרוטוקול ויש לראות בו חלק בלתי נפרד מן ההסדר.

   לאחר הישיבה הגישה ב"כ היועמ"ש הבהרה, שמנוגדת לכאורה לדברים שאמרה בפרוטוקול, לפיה "ההשבה צריכה להיות מוצגת במונחים של הפער בין תעריף 1 לתעריף 3, ללא קשר לגובה תעריף 2"

   מינוי בודק

   הצדדים טוענים שאין צורך במינוי בודק בהתאם לסעיף 19 בחוק, הואיל ומדובר בחישובים אריתמטיים המבוססים של ספרי המשיבה שמוחזקים על-פי דין כנכונים. חישובים אלו נערכו כדבעי ע"י הגורמים המקצועיים הרלוונטיים במשיבה על בסיס רשומות מוסדיות, והם בוקרו הן על ידי ב"כ המבקש הן על ידי המגשר עפר שפיר שהביא לגיבוש ההסדר, שהוא בעל מומחיות בתחום.

   סעיף 19(ב)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

   "(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר.

   בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק תובענות ייצוגיות:

   "מטרת סעיף זה [הכוונה לסעיף 18 - מ' נ'] וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פיקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה".

    

   דיון

   מינוי הבודק מטרתו אם כן לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה, ולהבטיח כי יישמרו האינטרסים של הקבוצה בשים לב למכלול הנסיבות. דהיינו - לוודא שההסדר הוא סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, בהתחשב במטרות החוק.

   ולענייננו. הסדר הפשרה מגלם שיקולים של קניית סיכונים וסיכויים, והעמיד את סכום ההשבה על ההפרש בין התעריף בו חויבו חברי הקבוצה לתעריף אמצע בין תעריף 1 ל-3, בנסיבות אלה נראה כי השיקולים הם משפטיים, ועל כן לא מצאתי למנות בודק.

   אישור הסדר הפשרה

   1. הוראות החוק הרלוונטיות לאישור הסדר הפשרה:

      סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן:"חוק תובענות ייצוגיות") קובע:

      "(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (ההדגשה שלי – מ' נ').

      סעיף 19(ג) בחוק תובענות ייצוגיות:

      "(ג)(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

      (א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;

      (ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;

      (ג) עיקרי הסדר הפשרה.

      (2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:

      (א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;

      (ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;

      (ג) השלב שבו נמצא ההליך;

      (ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);

      (ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;

      (ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר" (ההדגשה שלי – מ' נ').

   2. הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה - "כל מי שמחזיק נכס במתחם [גוש 7932 חלקות 609, 610, 607, 608, 611 הכולל 10 בניינים המצויים בעיר נתניה] ושילם למשיבה החל מיום 25.7.11 ועד למועד אישור הסדר פשרה זה על ידי בית המשפט הנכבד [להלן- "תקופת ההסדר"], ארנונה לפי התעריף הקבוע לאזור מס 1".

   3. עילות התובענה - השבה מכוח סעיף 1(א) בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, ובת תום הלב הכללית מכוח סעיף 61(ב) בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973, עילות נזיקיות של רשלנות, גזל והפרת חובה חקוקה, ודיני המשפט המינהלי פגיעה בלתי מידתית בקניין ופעולה בחוסר סמכות או בחריגה מסמכות או בחוסר סבירות קיצוני.

   4. הסעד הנתבע בתובענה הייצוגית - השבת סכומי הארנונה שנגבו ביתר בשנתיים שקדמו למועד הגשת התובענה..

   5. השאלה המשותפת לחברי הקבוצה - האם המשיבה גבתה מחברי הקבוצה ארנונה לפי תעריף אזור 1 שלא כדין, והאם חלה עליה חובת השבה עקב כך.

   6. בית המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כאמור "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה...וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות).

   7. מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 כדלקמן:

      "(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;

      (2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;

      (3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;

      (4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".

   8. אני סבורה כי הסדר הפשרה בענייננו יש בו כדי לענות על מטרות החוק והוא ראוי וסביר והוגן ואלה טעמיי:

      על פי המפורט בבקשה לאישור הסדר הפשרה סכום ההשבה המשוער כולל את חברי הקבוצה שלאחר הגשת בקשת האישור ועד מועד הסכם הפשרה. עד לסוף 2014 נאמד סכום ההשבה, על-פי בדיקה פרטנית אצל המשיבה, בסכום של כ- 1.7 - 2 מיליון ש"ח. לתקופה שעד לסוף 2015, יגיע סכום ההשבה לכ- 2.5 מיליון ש"ח. זאת לעומת הסכום שהוערך בבקשת האישור 4.8 מיליון ₪, סכום הפיצוי או הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לזכות בו אילו הוכרעה התובענה לטובת הקבוצה היה כפול מהסכום בהסדר.

      לטענת הצדדים המתחם נושא התובענה הוא מתחם רציף עליו ממוקמים בנייני מידות בסטנדרט גבוה המיועדים מטבעם לאוכלוסיה ברמה סוציואקונומית גבוהה יחסית. עם זאת, אין המדובר במתחם אוטונומי, אלא במתחם המוקף שכונות שיקום אשר יש בהן כדי לפגום במידה מסוימת במתחם ובהצדקה להטיל עליו חיוב בתעריף אזור 1. כמו כן נוכח מיקומו של המתחם במרחב, מתעוררת שאלה בדבר סמכות העירייה להטלת ארנונה ראשונה לפי תק' 12 לתקנות הסדרים במשק מדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007. על כן אני סבורה כי בשלב בו מצוי ההליך, אין מקום לקבוע כי סיכויי התובענה עולים על 50%.

      מקובלת עליי טענת הצדדים כי מתכונת ההסדר היא מאוזנת וראויה, בכך שהיא מבטאת "קניית סיכון" סבירה ומידתית, בשים לב לגדרי המחלוקת והספקות בתובענה ובבקשה. מדובר גם בפתרון שיש בו הגיון ציבורי, כלכלי וחברתי והוא משקף את שיעור הארנונה הראוי לכאורה לגבי הקבוצה בנסיבות העניין.

      הסעד עליו הוסכם, סעד ההשבה, הוא הסעד הטוב ביותר מבחינת הקבוצה והוא עונה על תנאי סעיף 20(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות. הסדר הפשרה גם מביא לתועלת מיידית לחברי הקבוצה.

      גמול ושכר טרחה

      1. הצדדים הסכימו כאמור על המלצה לתשלום גמול לתובע הייצוגי בסכום של 50,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 240,000 ₪ בצירוף מע"מ.

          

      2. הצדדים סבורים כי הסכומים המוסכמים משקפים את המאמץ והסיכון שנטלו המבקש וב"כ בהגשת התובענה ובניהולה, את התוצאות שהשיגו לטובת הקבוצה והציבור בכללותו, ואת החיסכון בזמן ומשאבים לצדדים ולבית המשפט, הודות ליישוב התובענה בהסכמה ובשלב זה של ההליך.

      3. סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

         "אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה".

          

         סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וקובע:

         "(א) הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או גם חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהדבר אינו מוצדק בנסיבות הענין.

         (ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

         (1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;

         (2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

         (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית".

          

         סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טרחתו של בא כוח מייצג וקובע:

         "(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.

         (ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

         (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

         (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

         (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;

         (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;

          

          

         (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית" (הדגשה שלי- מ' נ').

         בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, בפסקה 2 (23.5.12) מתייחס כב' הנשיא גרוניס לעקרונות המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23 הנ"ל והמנחים לפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוח המייצג, וקובע כך:

         "... אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עיקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעניין שכר טרחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את היקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר ... בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית... סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה... לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על בית המשפט להימנע מפסיקת שכר טרחה שיפחית באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה" (ההדגשות שלי – מ' נ').

         בעניין עע"מ 9237/12 עירית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי בע"מ (18.5.14) נפסק עוד:

         "הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו" (הדגשה שלי – מ' נ').

         ולענייננו.

      4. התובענה הביאה תועלת לקבוצה המיוצגת. בעקבות התובענה מקבלים חברי הקבוצה השבה בעין של ההפרש בין תעריף הארנונה בו חויבו לתעריף אמצע. יש להניח כי כל אחד מחברי הקבוצה לא היה פועל בתביעה אישית כנגד החיוב נושא התובענה. המבקש ובא כוחו נטלו את הסיכון שהתובענה לא הייתה מאושרת. הגשת התובענה הצריכה השקעה, לרבות בגיבוש הסדר הפשרה. התובענה נוהלה בצורה יעילה והגונה. יש חשיבות ציבורית לתובענה הייצוגית. מדובר בתובענה שהביאה לאכיפתם הדין, ולהרתעה מפני הפרתו.

      5. לאור כל האמור עד כאן אני סבורה כי הסכום המוסכם לתשלום בגין גמול ושכר טרחה הוא סביר (כ- 13% מסכום ההשבה), ואני מאשרת אותו.

      6. הגמול ישולם למבקש עם מתן פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה, שכר הטרחה ישולם בשלבים כדלקמן – מחצית עם מתן פסק הדין כאמור, והמחצית השנייה בתוך 30 יום ממועד סיום ההשבה כקבוע בהסדר ולאחר שהמשיבה תגיש לבית המשפט תצהיר אודות ביצוע מלוא ההשבה על-פי ההסדר. סכום היתרה יישא הפרשי הצמדה וריבית ע"פ חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, החל מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

         סוף דבר

         1. לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

         2. המשיבה תשלם לתובע הייצוגי גמול בסכום של 50,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום של 283,200 ₪ כולל מע"מ.

         3. שכר הטרחה ישולם בשלבים כדלקמן – מחצית עם מתן פסק הדין והמחצית השנייה עם קבלת תצהיר המשיבה אודות ביצוע מלוא ההשבה על פי הסדר הפשרה.

         4. אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק. בהודעה יפורטו הפרטים המנויים בסעיף 19(ג)(1) ו-(2) וכן הפניה לפנקס תובענות ייצוגיות שם ניתן יהיה לעיין בפסק הדין ובהסדר פשרה, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק. הנתבעת תישא בעלויות הפרסום.

            נוסח ההודעה השנייה יובא לאישור בית המשפט בתוך 14 יום מהיום, כאמור בסעיף 25(ד) בחוק תובענות ייצוגיות. לאחר אישורו, תשלח המשיבה עותק מההודעה השנייה למנהל בתי המשפט בהתאם לסעיף 25(ז) בחוק תובענות ייצוגיות.

         5. ההודעה תפורסם בעיתון ארצי בעל תפוצה רחבה, בעיתון מקומי בתחומי הנתבעת (שאינו שייך לעיתון הארצי) ובאתר האינטרנט של המשיבה (בעמוד הבית). גודל ההודעה בעיתונות לא יפחת מ-15X15 ס"מ.

         6. המשיבה תישא בעלויות הפרסום.

             

             

             

         7. הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה ובצירוף ההודעה למנהל בתי המשפט לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראת סעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות.

         8. הצדדים ישלחו העתק מההודעה ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם לתקנה 16 בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.

            ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ה, 14 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

             

            חתימה