אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"צ 25416-02-14 משה בן ישי נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי הדין הרבניים

ת"צ 25416-02-14 משה בן ישי נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי הדין הרבניים

תאריך פרסום : 20/07/2015 | גרסת הדפסה
ת"צ
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לעניינים מנהליים
25416-02-14
07/07/2015
בפני השופט:
יורם נועם

- נגד -
המבקש:
משה בן ישי
עו"ד ש' אהרונסון וע' לוי
המשיבה:
מדינת ישראל – הנהלת בתי הדין הרבניים באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
פסק-דין

 

הבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה

1.המבקש עתר לבית-משפט זה בבקשה לאישור תובענה מינהלית שהגיש נגד המשיבה, הנהלת בתי הדין הרבניים, כתובענה ייצוגית; זאת, על-פי הנטען, הואיל והמשיבה גבתה כספים שלא כדין, בכך שלא פעלה באופן יזום כדי להשיב סכומי אגרה חלקיים למתדיינים הזכאים לכך, לפי תקנה 12 לתקנות הדיינים (אגרות), התשי"ז-1957 (להלן – תקנות הדיינים). התקנה הנ"ל מורה, ככלל, כי אם הסתיים הליך בבית-דין רבני לפני מתן פסק-דין – אזי זכאי מגיש התביעה להחזר חלקי של האגרה ששילם, בכפוף לתנאים הקבועים בתקנה זו; ולטענת המבקש, נוסח התקנה מחייב את המשיבה לפעול באופן אקטיבי להשבת הסכומים לזכאים, מבלי שיידרשו להגיש בקשה מתאימה. עד הגשת התובענה הנדונה, סברה המשיבה כי היא אינה מחויבת לפעול כך, ונהגה להחזיר אגרה חלקית לפי התקנה האמורה – רק לזכאים שביקשו זאת במפורש. במסגרת תשובת המשיבה לבקשה לאישור התובענה הייצוגיות, נמסרה הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות או החוק), ממנה עולה כי ביום 8.6.14 פורסם נוהל חדש, שעניינו "החזר אגרה לפי הוראות סעיף 12 לתקנות הדיינים (אגרות)" (להלן – הנוהל), הקובע הוראות להשבה חלקית של אגרה לזכאים, ביוזמת המשיבה. הנוהל קובע, ככלל, כי אם מצא המזכיר הראשי של בית-הדין שהסתיימה תובענה לפני מתן פסק-דין, וכי מגיש התובענה זכאי בגין כך להחזר אגרה לפי תקנה 12 הנ"ל – על המזכיר לשלוח לזכאי טופס "פרטי חשבון בנק לצורך החזר אגרה", ובהמשך תפעל המשיבה להשבת הסכום לחשבון שנמסר. על כך הוסיף היועץ המשפטי של המשיבה, במסגרת עדותו בבית-המשפט, כי ככל שזכאי לא מעביר את פרטי החשבון כנדרש – שולחת המשיבה המחאה בסכום המתאים לכתובת הזכאי המופיעה בתיק. לנוכח הודעת החדילה הסכימו הצדדים, כי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית תידחה; כי בית-המשפט יפסוק למבקש ולבא-כוחו גמול ושכר טרחה לאחר הגשת סיכומים בעניין זה; וכי במסגרת הסיכומים תוכל המשיבה להעלות טענות בעניין התאמתו של המבקש לשמש כתובע ייצוגי – זאת בשים לב לטענתה, לפיה הלה כלל אינו זכאי להשבת אגרה חלקית לפי תקנה 12 לתקנות הדיינים, לכן אינו בעל עילת תביעה אישית כנדרש בחוק, ולא יכול לשמש כתובע ייצוגי.

 

המסגרת הנורמטיבית – פסיקת גמול ושכר טרחה

2.סעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות קובעים את השיקולים והקריטריונים שלפיהם יש לפסוק לתובע הייצוגי ולבא-כוחו גמול ושכר טרחה; וסעיף 9(ג) לחוק מחיל את הוראות סעיפים אלו גם במקרה שבו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות נדחתה עקב הודעת חדילה. בעניין הרציונאלים העומדים ביסוד השיקולים האמורים, וכן התמריצים והאינטרסים השונים שיש להביא בכלל חשבון בעת חישוב שיעורי גמול ושכר טרחה הולמים, כפי שהובאו בהרחבה בפסיקת בית-המשפט העליון, אין לי אלא להפנות לדברים שהשמעתי בעבר, ובין-היתר – בת"מ (י-ם) 305/08 חנון כהן ואח' נ' המועצה המקומית מבשרת ציון (7.6.15); וכן בת"מ (י-ם) 406/09 אשר ספיר נ' חברת הגיחון (3.2.14).

 

לענייננו יצוין, בתמצית, כי השיקולים לפסיקת גמול ושכר טרחה שבסעיפים 22 ו-23 לחוק ניתנים לחלוקה על-פי שלוש קטגוריות: הראשונה – טומנת בחובה את "שיקולי התשומה", הנוגעים לשיקולים בדבר עלויות הגשת התביעה, תוך התחשבות בסיכון שנטלו על עצמם התובע המייצג ובא-כוחו; השנייה – עניינה ב"שיקולי תפוקה", וייכללו בה שיקולים בדבר התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת, תוך ניסיון לתת לתובע ולבא-כוחו תמריצים אשר יותירו בידי חברי הקבוצה המייצגת רווח נטו מקסימאלי; והשלישית – כוללת "שיקולי הכוונה ציבורית", שעניינם שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית הכללית מן התובענה הייצוגית, ולהכוונה ראויה של המשאבים המושקעים בחיפוש, בהגשה ובניהול של תובענות ייצוגיות (ראו: עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול (25.12.12)). עם-זאת, כבר נפסק כי רשימת השיקולים המופיעה בסעיפים 22 ו-23 לחוק אינה ממצה, וכי אין מקום לקבוע "נוסחה קשיחה" בעניין זה והקריטריונים המופיעים בה נועדו לייצר "קווים מנחים אשר מהם ניתן ללמוד על מגמתו של החוק ועל המטרות אותן ביקש להשיג... המדובר בהתוויה של שיקול הדעת של בית המשפט ואין מקום לשרטט נוסחה קשיחה" (ע"א 9134/05 לויט נ' קו אופ, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ (7.2.08)).

 

תמצית טענות הצדדים בעניין הגמול ושכר הטרחה

3.המבקש טוען, במסגרת שיקולי התפוקה, כי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הביאה לתועלת ציבורית המוערכת במיליוני שקלים, בשים לב לכך שבין השנים 2011-2009 נסגרו כ-85,000 תיקים בשנה בממוצע, כפי שעולה מנתונים שפרסמה המשיבה. לשיטתו, אף אם רק ב-10% מתוך תיקים אלו היו זכאים התובעים להחזר חלקי של אגרה לפי תקנה 12 לתקנות הדיינים, אזי, בשים לב לכך שהחזר האגרה הממוצע לפי התקנה הנ"ל עומד על 111 ₪ (לפי חישוב שערך המבקש בעצמו) – הסכום שהיה על המשיבה להחזיר מדי שנה עומד על כמיליון שקלים. לפיכך, והיות שבענייננו מסרה המשיבה הודעת חדילה, כך שניתן לחייבה בהשבה רק לתקופה של שנתיים עובר להשגת התובענה – מעריך המבקש את התועלת לקבוצה בנסיבות העניין בסכום של 2,000,000 ₪. המבקש מדגיש, כי טענות אלו הופיעו כבר בבקשתו לאישור התובענה הייצוגית, אולם המשיבה לא חלקה על הדברים במסגרת תשובתה לבקשה הנ"ל, ואף לא ביקשה לחקור אותו על כך במסגרת עדותו בבית-המשפט – כך שלמעשה הנתונים אינם במחלוקת; מה-גם, שממילא המידע בעניין זה מצוי אצל המשיבה. בגדר שיקולי התשומה מציין המבקש את העבודה הרבה שהושקעה בכתבי-הטענות ובדיון הנ"ל; ובאשר לשיקולי ההכוונה הציבורית, מדגיש המבקש כי התובענה הביאה לקידום ערך הציות לחוק וכן לחיסכון בכספי ציבור. לנוכח האמור עותר המבקש לגמול ושכר טרחה בשווי של 20% מסך התועלת המוערכת על-ידו כאמור – לפי "שיטת האחוזים" – שהם 400,000 ₪.

 

4.המשיבה טוענת, כי אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה למבקש, ולוּ מן הטעם שהודעת החדילה אינו מהווה הודאה בטענותיו בדבר פסול במדיניות שנהגה לפני פרסום הנוהל. היא מציינת, כי פרשנותה לתקנה 12 לתקנות הדיינים עובר להגשת התובענה – הייתה סבירה, והלמה את לשון החוק; אך הוחלט לשנות את המדיניות האמורה ולפרסם את הנוהל, למען הזהירות בלבד. מכל מקום היא מציינת, כי הסכומים שציין המבקש לעניין התועלת הציבורית שצמחה לטענתו כתוצאה מהגשת התובענה – מבוססים על הערכותיו בלבד, מבלי שנערך תחשיב או הוגש תצהיר, ואין להם כל בסיס. לשיטתה, ממילא לא ניתן לאמוד בנסיבות העניין את הסכומים שלטענת המבקש היא "גבתה" שלא כדין; זאת, הואיל ולא ידוע מהו היקף הזכאים להשבה, קרי – שיעור המתדיינים בבתי-דין רבניים אשר בשנתיים האחרונות חזרו בהם מהליך שהוגש על-ידם, בטרם ניתנה בו החלטה, ולא הגישו בקשה להחזר אגרה. על-יסוד האמור גורסת המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה לפסיקת גמול ושכר-טרחה; ולחלופין – כי יש לפסוק שיעורים נמוכים.

 

5.באשר להיות המבקש תובע ייצוגי מתאים בנסיבות העניין: אין מחלוקת, כי המבקש פתח בהליך גירושין בבית-דין רבני, וכי לימים ניתן פסק-דין המאשר את הסכמת הצדדים שם, להתגרש. המבקש אף לא חלק על טענות המשיבה, לפיהן במסגרת תביעת הגירושין הגיש בקשות לצווי עיקול, אולם בית-הדין הרבני נתן בהן החלטות והדיון בהן הסתיים – מבלי שהמבקש חזר בו מהליכים אלו, בטרם הסתיימו. על-כן טוענת המשיבה, כי משניתן פסק-דין בבית-הדין הרבני כאמור, הרי שהמבקש אינו זכאי להחזר לפי תקנה 12 לתקנות הדיינים, ולפיכך אינו בעל עילה אישית במסגרת התובענה היצוגית שביקש להגיש כאן, כנדרש בחוק; וכי לנוכח האמור אין מקום לפסוק לו גמול ושכר טרחה עבור בא-כוחו. לחלופין היא גורסת, כי בשל היעדר עילת תביעה אישית יש לפסוק למבקש גמול ושכר טרחת עו"ד בשיעורים נמוכים. המבקש טוען, כי המשיבה התעלמה מתביעה לחלוקת רכוש שהגיש במסגרת תביעת הגירושין, שעליה שילם אגרה נוספת; וכי הואיל וחזר בו מתביעה זו, הרי שיש לו תביעה אישית. עם-זאת יודגש, כי הטענה האמורה הועלתה לראשונה רק בסיכומי התשובה מטעם המבקש לעניין הגמול ושכר הטרחה; וכי ממילא לא הוברר מתי ובאיזה אופן הסתיימה התביעה לחלוקת הרכוש.

 

דיון והכרעה

6.כאמור, בעקבות התובענה המינהלית שהגיש המבקש, וכן לנוכח בקשתו לאישורה כתובענה ייצוגית, פִרסמה המשיבה הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, ושינתה ממדיניותה הקודמת. בעוד שבעבר נהגה המשיבה להחזיר חילק מסכום האגרה לזכאים לכך לפי תקנה 12 לתקנות הדיינים רק מקום שבו הזכאים הגישו בקשה להשבת אגרה, הרי שעקב פתיחת ההליך הנדון, פרסמה המשיבה נוהל המחיל מדיניות חדשה, שבגדרה המשיבה היא שיוזמת הליך של השבת אגרה כאמור, לזכאים לכך לפי התקנה הנ"ל. בנסיבות אלו, מבלי להידרש לשאלה האם הודעת החדילה מהווה הודאה בטענות המבקש בדבר פגם שנפל במדיניות העבר של המשיבה – הרי שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר התועלת הציבורית שתרם המבקש, בעצם הגשת התובענה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, זאת לנוכח שינוי מדיניות המשיבה – בעקבות פתיחת ההליכים דנן. לפיכך, מתקיימים בענייננו שיקולי תפוקה, כמו-גם שיקולים הקשורים בהכוונה ציבורית, אשר ככלל, יש לתת להם ביטוי במסגרת פסיקת שיעורי גמול ושכר טרחה לטובת תובע ייצוגי ובא-כוחו.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ