אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"צ 1318-99 גדיש קרנות גמולים בע"מ ואח' נ' אלסינט בע"מ ואח'

ת"צ 1318-99 גדיש קרנות גמולים בע"מ ואח' נ' אלסינט בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 07/07/2015 | גרסת הדפסה
ת"צ
בית המשפט המחוזי חיפה
1318-99
10/05/2015
בפני השופט:
אלכס קיסרי

- נגד -
התובעות:
1. פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ
2. איפקס ניהול קופות גמל בע"מ
3. כלל פנסיה וגמל בע"מ
4. אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות בע"מ
5. דש קרנות נאמנות בע"מ

הנתבעים:
1. אלסינט בע"מ (מוזגה אל תוך אלביט הדמיה בע"מ)
2. אלביט הדמיה בע"מ
3. אירופה ישראל (מ.מ.ש.) בע"מ
4. מרכזי שליטה בע"מ
5. מרדכי קלמן זיסר
6. אלרון תעשיה אלקטרונית בע"מ
7. רחל לוין
8. עמוס פיקל
9. אפרים ברנד
10. שמעון יצחקי
11. גדעון בר-און
12. אברהם (רמי) גורן
13. שלום זינגר
14. יהושע פורר
15. מאיר קייסרמן
16. אלימלך פירר
17. ברכה זיסר
18. עוזיה גליל
19. עמנואל גיל
20. פרופ' ארנסטו לובין
21. עמוס חורב
22. דב תדמור
23. ד"ר מיכה אנג'ל
24. יגאל ברוכי
25. פרופ' רפאל ביאר
26. ד"ר יעב וורטמן
27. ד"ר יורם טורבוביץ'
28. פרופ' משה מני
29. פרופ' יצחק קרונזון
30. דורון בירגר
31. מרינה הרצליה - נמחקה

החלטה
 

 

התובעות הגישו ביום 26.4.15 מסמך שהוכתר "תצהיר עדות ראשית של רו"ח בועז יפעת מטעם התובעות המייצגות" ("יפעת"). בעקבות כך הגישו הנתבעים 5 ו-17 (ביחד, "זיסר") בקשה (מס' 178) למחיקת תצהירו של יפעת, ולחלופין להורות על מחיקת סעיפים ממנו, כמפורט בבקשה. סמוך לאחר מכן הגישו הנתבעים 7-9, 11-12 ו-20-21 ("קבוצת הדירקטורים") בקשה (שאותה איחדתי עם בקשה מס' 178) ובה הם הצטרפו לטענות זיסר, וכסעד חלופי הם עתרו לדחיית הדיון שנועד ליום 17.5.15 למטרת חקירתו הנגדית של יפעת.

 

הנתבעים 1-2, 13-16, 22-23, 25-26 ו-28-29 ("קבוצת אלביט") הגישו תשובה לבקשות זיסר וקבוצת הדירקטורים, ובה הם הצטרפו לכל הנטען בבקשות ולעתירות לסעדים שהתבקשו באותן בקשות.

 

שקלתי את האמור בכתבי הטענות ואני מחליט לדחות את הבקשות.

 

בבקשתם טוענים זיסר כי החלק הארי של תצהירו של יפעת (שישה מתוך 149 סעיפים מבוססים, לטענתו, על ידיעתו האישית והשאר ידועים לו ממקורות אחרים (מסמכים, כתבי בית דין, ידיעות בתקשורת ומסמכים אחרים). על רקע זה, כך נטען, תוכן התצהיר אינו קביל כראיה, ולכן יש למחוק את התצהיר כולו, או לכל הפחות את אותם חלקים שאינם מבוססים על ידיעתו האישית. בעניין זה אין לי אלא להפנות להחלטתי מיום 30.3.15 (בקשה 172) שבה דחיתי טענות שעניינן דומה, היינו הוכחת עובדות שמקורן במסמכים שהוגשו לרשויות ולבורסות ניירות ערך בתל אביב ובלונדון. הזכרתי באותה החלטה את שנאמר בע"א 119/05 אמין מחמוד חליפה נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות (טרם פורסם 10.9.06) ובדנ"א 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני (22.3.05) (וראו גם אצל י' יעקב קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה, חלק רביעי, עמ' 1998 (2003), והאסמכתאות שם). דברים אלה יפים גם לעניינה של בקשה זו.

 

אזכיר כי מדובר במסכת אירועים שהתרחשה בשנת 1999, והיא נוגעת, בין השאר, לעניינים של ממשל תאגידי אצל הנתבעות 1 ו-2 (בהתאמה,"אלסינט" ו-"אלביט") ונושאי משרה בהן וכן אצל הנתבעת 6 ("אלרון") ונושאי משרה אצלה (ראו רשימת עילות התביעה בפסקה 51 לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2718/09 גדיש קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ ואח' (28.5.12)) ("עניין אלסינט"). ככזו, מסכת האירועים מצויה, או אמורה להיות מצויה, בידיעתם המיוחדת של הנתבעים (וליתר דיוק, כיוון שמדובר במספר אירועים, לא לכל אחד מן הנתבעים ניתן לייחס ידיעה מיוחדת לגבי כל האירועים שעליהם נסבה התביעה, אולם לגבי כל אירוע, בתורו, ניתן לייחס לחלק מן הנתבעים ידיעה מיוחדת ביחס לאותו אירוע). מן העבר האחר, ובהינתן טיבם של האירועים שעליהם נסבה התביעה, הטלת נטל הבאת הראיות על התובעות, ובתוך כך גם הקפדה על קוצו של יוד בכל הנוגע לקבילות הראיות, הופכת את הוכחת התובענה לבלתי אפשרית. ניתן לשער, גם אם אין צורך להחליט בכך, שעל רקע זה נאמרו הדברים בפסקאות 40 ו-41 של פסק הדין בעניין אלסינט בנושא נטל הראיה.

 

בקשר לכך לא מיותר לציין את טענת קבוצת אלביט שכאמור הצטרפה לבקשות, ובתוך כך גם הפנתה גם לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 1688/15 החברה המרכזית להפצת משקאות קלים בע"מ נ' בן לולו (4.5.15). באותו עניין נמנע בית המשפט העליון מהתערבות בהחלטת הערכאה הדיונית שלא להתיר עדות שאינה מבוססת על ידיעה אישית, אלא שאני סבור שבאסמכתא זו כשלעצמה אין תמיכה בטענות המבקשים או אלסינט ואלביט. באותו עניין סירב בית המשפט העליון להתערב מכוח ההלכה הנוהגת בעניין אי התערבות בהחלטות דיוניות, אולם כשלעצמם אין בדברי בית המשפט העליון תמיכה בטענות המבקשים כפי שהן מובאות בבקשה זו.

 

טענה אחרת שהעלו זיסר וקבוצת הדירקטורים הייתה שתצהירו של יפעת חורג מגדר העניינים שעליהם הצהירה באת כוח התובעות. ליתר דיוק, נטען כי בדיון שהתקיים ביום 20.1.15 הודיעה באת כוח התובעות שעדותו של יפעת דרושה לצורך הגשת תכתובת עם הנתבע 12 ("גורן"). עיינתי בפרוטוקול הדיון הרלבנטי, והאמור בו אינו תומך בטענות זיסר וקבוצת הדירקטורים, ומכל מקום לא באופן שבו היא הוצגה. עיון בפרוטוקול הדיון ילמד שלאחר שלובנה סוגיית הזמנת הנתבעים כעדים מטעם התובעות נשאלה באת כוח התובעות אם תזמין עדים נוספים, ועל כך היא השיבה שבכוונתה להזמין את יפעת (עמ' 37 לפרוטוקול). אכן, באותו הקשר הזכירה באת כוח התובעות את התכתובת עם גורן, אולם בהמשך הדיון היא חזרה על כוונתה להזמינו כעד מטעם התובעות (עמ' 44 לפרוטוקול) ואיני מוצא בדבריה את מה שמבקשים זיסר וקבוצת הדירקטורים למצוא, היינו שמדובר בעדות שתכליתה הגשת מספר מצומצם של מסמכים.

 

עניין אחר הנוגע לתוכן תצהירו של יפעת הוא אותו חלק בתצהירו שהוא ספק עדות על עובדות (גם אם כטענת המבקשים, העדות אינה מידיעה אישית) וספק חוות דעת של מומחה. ההנחה שבכוונת התובעות להסתמך על חלקים מסוימים בתצהירו של יפעת כעל חוות דעת נתמכת, בין השאר בפירוט השכלתו ונסיונו המקצועי של יפעת כאמור בסעיף 2 של תצהירו. זיסר טענו כי יש בכך משום ניסיון לעקוף את ההחלטה שניתנה בתום הדיון ביום 20.1.15, וכן כי על פי עדותו של יפעת עצמו, הייתה לו מעורבות אישית בעניין (תכתובת עם גורן בזמן הרלבנטי) ולכן אין הוא יכול להגיש חוות דעת של מומחה. עיינתי באסמכתא שאליה הפנו זיסר בעניין זה (ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל (20.10.10) ("עניין פלוני")), ולא מצאתי בה תמיכה לטענתם בבקשה זו. ראשית, מפני שלא ניתן להתעלם מן ההבדל העצום בין טיבו של העניין שנדון בפסק הדין בעניין פלוני (סוגיית הזכרונות המודחקים כבסיס להרשעה פלילית, עניין הנשען במידה רבה על חוות דעת של מומחים) לבין ענייננו, שהוא עניין אזרחי, ובית המשפט גם עמד על ההבחנה שיש לעשות בין עניין פלילי לעניין אזרחי. שנית, בהתייחסו לעניין מעורבות המומחה אמר בית המשפט:

 

"אכן, קשר שיש למומחה עם מי מבעלי הדין לא מונע מבעל הדין להגיש חוות דעת של אותו מומחה, ובית המשפט יתחשב בקשרי המומחה ובעל הדין בבואו לבחון את משקלה של חוות הדעת. אף אין מניעה כי המומחה יעיד על עובדות שקלט אישית כעד ראיה (אליהו הרנון דיני ראיות ב 298 (1977)). לא כך כאשר המומחה מעורב מטעמו של בעל הדין בהתרחשות האירועים מושא חוות הדעת, שאז, מטבע הדברים קשה להפריד בין עדותו כמומחה לעדותו כעד לגבי התנהלותו באותו עניין" (פסקה 147 לפסק הדין).

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ