אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"צ 1318-99 גדיש קרנות גמולים בע"מ ואח' נ' אלסינט בע"מ ואח'

ת"צ 1318-99 גדיש קרנות גמולים בע"מ ואח' נ' אלסינט בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 24/05/2017 | גרסת הדפסה
ת"צ
בית המשפט המחוזי חיפה
1318-99
18/05/2017
בפני השופט:
א' קיסרי

- נגד -
התובעות:
פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ
הנתבעים:
אלסינט בע"מ (מוזגה אל תוך אלביט הדמיה בע"מ) ואח' .
החלטה

בדיון שהתקיים ביום 19.3.17 הבעתי את הסתייגותי מהסדר הפשרה שאותו התבקשתי לאשר בגדר בקשה 205 ונתתי בידי הנתבעים המתפשרים (כהגדרתם בהסדר הפשרה המוצע) שהות להודיע אם יסכימו להגדלת סכום הפשרה כך שתשלומי הגמול ושכר הטרחה יתווספו לסכום הפשרה ולא יכללו בו.

במאמר מוסגר יצוין כי פרוטוקול הדיון אמנם משקף רק את עניין הגמול אולם מאוחר יותר, בדיון שהתקיים ביום 30.4.17 הבהרתי כי על רקע העובדה שסכומי הגמול, שכר הטרחה וההוצאות מגיעים לכדי 30% מסכום הפשרה, הכללתם של סכומים אלה בסכום הפשרה מוציאה אותו ממתחם הסבירות שהוצע בחוות דעתו של הבודק, פרופ' ש' חנס. על רקע זה, קבעתי שעל הנתבעים להגיש את ראיותיהן עד 31.5.17 והועדתי דיון ליום 14.5.17 על מנת לקבוע את מועדי שמיעת הראיות. באותה החלטה גם ציינתי את כוונתי לשמוע את העדויות ברצף, מלא או חלקי, בסמוך לאחר מכן.

כמסתבר, מרבית הנתבעים המתפשרים (וכן גם חברת הביטוח AIG UK, שהיא ככל מבטחת האחריות שלהם) הגישו בקשות רשות ערעור על החלטתי שלא לאשר את הסדר הפשרה (רע"א 3832/17, רע"א 3838/17 ורע"א 3894/17). ברע"א 3832/17 התבקש גם עיכוב ביצוע של החלטתי לקיים דיון ביום 14.5.17 שנועד – כפי החלטתי מיום 30.4.17- לקבוע מועדים לשמיעת העדויות. ביום 11.5.17 דחה בית המשפט העליון את הבקשה לעיכוב ביצוע והדיון שנועד ליום 14.5.17 התקיים כמתוכנן.

בא כוח קבוצת הנתבעים הקרויה בכתבי הטענות "קבוצת הדירקטורים" טען באריכות שיש לאפשר לנתבעים המתפשרים פרק זמן של שבעים וחמישה ימים על מנת להגיש את ראיותיהם (תצהירי עדות ראשית וחוות דעת). לטענתו, הדבר מתחייב גם על רקע נסיבות אישיות (בין השאר, גיל ומצב בריאות) של חלק מן הנתבעים, ונסיבות הקשורות בלוח הזמנים של נתבעים אחרים ועדים מטעמם. על פי הטענה, גם אם מביאים בחשבון את התארכות ההליכים בתיק זה אין הצדקה לשלול או להגביל את זכות הנתבעים להביא את דברם בפני בית המשפט. נטען גם כי לעת הזו, וכל עוד לא ניתנו החלטות בבקשות הרשות לערער, קיים "חלון הזדמנות" העלול להסגר אם וכאשר יוחל בשמיעת עדויות הנתבעים והעדים מטעמם. נטען גם שמשהוגשו לבית המשפט העליון בקשות רשות לערער על דחיית הבקשה לאישור הסדר הפשרה, ראוי להמתין עד שיינתנו החלטות בבקשות אלה.

באי כוח שאר הנתבעים המתפשרים תמכו בטענות וכך עשתה גם באת כוח התובעות המייצגות שציינה כי מנקודת ראותן של התובעות המייצגות יש לתת משקל לשיקול של "חלון ההזדמנות" ולכך שהסדר - במתכונתו הנוכחית – ניתן ליישום ביתר קלות על רקע הסכמת חברת הביטוח לתנאיו.

לאחר ששקלתי את הדברים אני מחליט לקבל בחלקה את בקשת הנתבעים המתפשרים ולתת בידם שהות נוספת להגשת ראיותיהם בהתאם להוראות שיפורטו להלן.

זכות הגישה לערכאות, שממנה נגזרת גם הזכות להליך הוגן, הוכרה כזכות יסודית (דנ"א 5698/11 מדינת ישראל נ' דיראני (15.1.15)) שיש לה מאפיינים של זכות חוקתית (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3) 577 (1997)) אולם אין היא זכות מוחלטת וניתן להגבילה נוכח קיומם של אינטרסים נוגדים או של זכויות אחרות. כך הוא המקרה של התיישנות המהווה מחסום למימוש זכות הגישה לערכאות (ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (22.6.08)), חובת הפקדת ערבון להבטחת הוצאות משיב בערעור המהווה הגבלה על זכות הערעור (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (17.10.07)) וכך הוא המקרה של זכות הצד האחר למצות את הבירור המשפטי תוך פרק זמן סביר (בע"מ 6754/15 פלוני נ' פלוני (12.11.15)).

ההליך שבענייננו החל בשנת 1999 וגם אם מניין השנים יחל רק ממועד שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2718/09, שבו אושרה התובענה הייצוגית, אזי בימים אלה ממש ימלאו להליך חמש שנים ויש לתת את הדעת גם לעובדה שמדובר בתביעה כנגד כשלושים נתבעים וכפועל יוצא מכך, למשך הזמן שיידרש לשמיעת הראיות.

שקלתי את טענת "חלון ההזדמנות" ולא שוכנעתי שכשלעצמה היא מצדיקה דחייה נוספת של לוח הזמנים לבירור התביעה. אם ירדתי לסוף דעתם של הנתבעים המתפשרים, משמעותה של הטענה היא שעל בית המשפט לאשר את הסדר הפשרה כמות שהוא גם אם לא שוכנע שהוא עומד באמות המידה של סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006. טענה זו לא ניתן לקבל ומשום כך גם לא ניתן לקבל את עמדת התובעות המייצגות, התומכות בעמדת הנתבעים המתפשרים, לפחות בכל הנוגע לחשש מהחמצת חלון ההזדמנות. בענייננו מדובר בהליך ייצוגי שאחד ממאפייניו היא "בעיית הנציג" המחייבת את בית המשפט להיות שומר עניינם של כלל חברי הקבוצה (עע"מ 2978/13 מי הגליל בע"מ נ' יונס (23.7.15)), פסקה י"א) ולכן, לכאורה, יש לקחת עם קב חומטין את עמדת התובעות המייצגות בנושא זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ