אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 8603-09-14 מדינת ישראל נ' פרטוש ואח'

ת"פ 8603-09-14 מדינת ישראל נ' פרטוש ואח'

תאריך פרסום : 20/09/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
8603-09-14
26/03/2015
בפני השופט:
אריה רומנוב

- נגד -
המאשימה:
מ"י
עו"ד עמית לוין
הנאשמים:
1. יצחק פרטוש
2. אורי דהן

עו"ד חנן רובינשטיין
עו"ד דודו עמר
גזר דין

   כללי וכתב האישום המתוקן

  • ביום 23.12.14 הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדם בתיק זה, בעבירות של ניסיון שוד לפי סעיף 402(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 בצירוף סעיף 25 לחוק, וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(2) לחוק.

  • ואלה המעשים: בערבו של יום 26.8.14 שוחחו הנאשמים ביניהם והביעו את רצונם לשדוד נהג מונית. בהמשך לאמור נכנסו הנאשמים ביום 27.8.14 בשעה 00:15 למוניתו של המתלונן. נאשם 2 ישב בכיסא הסמוך לכיסאו של המתלונן ונאשם 1 ישב בצדו השמאלי של המושב האחורי. הנאשמים ביקשו מהמתלונן להסיע אותם לרחוב הנביאים. משהגיעה המונית ליעדה ביקש המתלונן מהנאשמים תשלום עבור הנסיעה. נאשם 2 אמר למתלונן כי בחזקתו שטר בן 200 ₪ והעבירו למתלונן. המתלונן הוציא מחיקו מספר שטרות במטרה לתיתם כעודף לנאשם 2. או אז, החל נאשם 1 לחנוק את המתלונן מאחור תוך שהוא צועק לעבר נאשם 2: "קח לו את כל הכסף, זה ערבי מנייאק". המתלונן ניסה להשתחרר מאחיזתו של נאשם 1 והיכה בידיו את נאשם 2 אשר ישב בסמוך אליו, אך נאשם 2 הלם באגרופו, פעמיים, בפניו של המתלונן. בעקבות כך נשמטו מידיו של המתלונן מספר שטרות כסף. נאשם 2 נטל את אחד השטרות, בשווי של 20 ₪, והנאשמים נמלטו מהמונית. כתוצאה מתקיפת הנאשמים נגרם למתלונן שבר פתוח באפו באורך של כשלושה סנטימטרים והוא אף נזקק לתפרים באפו. עוד נגרמו למתלונן שתי שריטות מתחת לעפעפו הימני וחתך באורך של כסנטימטר במצח.

    תסקירי שירות המבחן

    נאשם 1

  • בעניינו של נאשם 1 ניתנו שני תסקירים. האחד מיום 8.2.15 והשני מיום 10.3.15. מהתסקיר מיום 8.2.15 עולה, כי נאשם 1 בן 20, רווק, מתגורר בבית הוריו במעלה אדומים. נאשם 1 הוא הבן השני במשפחה המונה זוג הורים ושלושה ילדים בגילאי 11-22. בגיל 6 עבר הנאשם עם משפחתו מאילת לבית שמש וזאת בשל צורכי עבודתו של אביו כאיש קבע בצה"ל. בגיל 12 העתיקה המשפחה את מגוריה למעלה אדומים. נאשם 1 סיים 12 שנות לימוד במהלכן שולב במסגרות חינוכיות מיוחדות שנועדו לתת מענה לקשייו אשר באו לידי ביטוי בחוסר יכולתו לשלוט בכעסיו. בחלק מתקופה זו שהה בפנימייה ובהוסטל וזאת במסגרת צו מבחן שניתן על ידי בית משפט לנוער. על פי התסקיר, עם סיום הלימודים השתלב נאשם 1 בעבודות מזדמנות ובמקביל המשיך בדפוסי התנהגות של נוער בסיכון תוך שוטטות ברחובות, מעורבות פלילית, וחיבור לקבוצות שוליים. נאשם 1 גוייס לצה"ל – וזאת, כך טען נאשם 1 בפני שירות המבחן, לאחר מאבק שכן בתחילה הצבא לא רצה לגייסו לנוכח עברו הפלילי – ואולם הוא התקשה להסתגל למסגרת הצבאית ואף ביצע שתי עבירות נפקדות בגינן ריצה עונשי מאסר. בעקבות ביצוע העבירה מושא ענייננו הוחלט לשחררו מהצבא. מהתסקיר עולה עוד, כי לנאשם 1 עבר פלילי. בשנת 2009 נשפט נאשם 1 בבית משפט לנוער והוטל עליו עונש של של"צ וצו מבחן, וזאת בגין עבירות אלימות, רכוש, והפרת הוראה חוקית. בשנת 2013 הורשע נאשם 1 בעבירות סמים ואלימות ונדון למאסר על תנאי ולקנס. בעקבות עבירות אלה הופנה נאשם 1 בשנת 2009 לשירות מבחן לנוער ושולב במסגרות שונות. ואולם גם במסגרות אלה, כך לפי התסקיר, המשיך נאשם 1 בהתנהגותו האלימה וסירב לשתף פעולה עם שירות המבחן לנוער. גם בשנת 2013 נעשה ניסיון של שירות המבחן לרתום את נאשם 1 להליך טיפולי, אך ללא הצלחה. בהתייחס לעבירה מושא דיוננו התרשם שירות המבחן מסתירות באשר לאופן התייחסותו של נאשם 1 לעבירה. תחילה ביטא צער וחרטה על המעשה ועל הנזק שנגרם למתלונן, אך בהמשך תיאר בצורה שונה את המציאות, טען לאלימות שהופעלה מצד המתלונן כלפי הנאשמים ואף טען, כי המעשים נעשו מתוך חשש לחייהם. התרשמות שירות המבחן היא, כי נאשם 1 מתקשה לשלוט בדחפיו ובכעסיו ופועל בצורה אימפולסיבית ולא מחושבת. הפנמת חומרת המעשים מתבצעת אצלו רק בדיעבד ובשלב זה נעשה ניסיון לטשטש את חומרת העבירה ולמקד את השליטה בגורמים חיצוניים. עוד התרשם שירות המבחן, כי קשייו של נאשם 1 בוויסות דחפיו וחוסר הכוחות והבשלות להתמודדות מובילים לקושי להסתגל ולהתמיד במסגרות חינוכיות שונות וכן להתמודד עם שינויים בחייו של נאשם 1. עוד מצא שירות המבחן קושי בהפנמת אחריותו של נאשם 1 לתפקידים שונים בחייו תוך שהוא עסוק בסיפוק צרכיו ללא יכולת לגלות אמפטיה כלפי האחר. שירות המבחן סבור, כי כל אלה מהווים גורמי סיכון להישנות התנהגות עבריינית. מאידך, כגורמי סיכוי לשיקום ציין שירות המבחן את העובדה שבדיקת סמים שנערכה לנאשם 1 נמצאה תקינה; את הבעת הנכונות מצידו של נאשם 1 להיכנס לטיפול שיקומי במסגרת שירות המבחן; ואת ההתרשמות כי נאשם 1 מביע צער וחרטה בדבר השלכות מעשיו על עתידו. בבואו לתת המלצה בעניינו של נאשם 1 התלבט שירות המבחן, שעה שמחד, נאשם 1 הביע בפניו מוטיבציה לקבלת מענה טיפולי שיקומי, אך מנגד ניסיון העבר מלמד כי נאשם 1 מתקשה ללמוד לקח ממעשיו ולפעול לשינוי אורחות חייו. על רקע זה המליץ שירות המבחן בתסקיר מיום 8.2.15 על תקופת ניסיון בת חצי שנה שבמהלכה יעקוב אחר השתלבותו של נאשם 1 במסגרת תעסוקתית כמו גם בהליך טיפולי, כשלאחריה יוגש תסקיר משלים. לבקשת ב"כ נאשם 1 ביקשתי את שירות המבחן להגיש תסקיר משלים במסגרתו יתייחס כבר עתה לעונש הראוי לדעתו במקרה זה. תסקיר משלים הוגש ביום 10.3.15. המלצתו של שירות המבחן בתסקיר זה היא להטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה, ופיצוי למתלונן.

    נאשם 2

  • גם בעניינו של נאשם 2 הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן. מהתסקיר מיום 9.2.15 עולה, כי נאשם 2 בן 19, רווק, מתגורר בבית הוריו במעלה אדומים. משפחת המוצא של נאשם 2 מונה זוג הורים ושלושה ילדים בגילאי 8-19, כאשר נאשם 2 הוא הבכור. אביו של נאשם 2 עובד כקצין בטיחות בתעבורה במשרד ראש הממשלה. אימו עובדת כמנהלת משרד עורכי דין. התרשמות שירות המבחן היא, כי המשפחה מנהלת אורח חיים נורמטיבי. עד למעצרו שירת נאשם 2 ביחידת "כפיר" בגדוד "לביא". מהתסקיר עולה, כי במהלך לימודיו אובחן נאשם 2 כסובל מדיסלקציה ומקשיי למידה. נאשם 2 למד עד כיתה י"א ולאחר שנכשל בבגרויות נאלץ לעזוב את מסגרת הלימודים. הוא התגייס ליחידת "כפיר" לשירות קרבי כלוחם. בחודשים שקדמו למעצרו שירת במפקדה. משיחה שקיים שירות המבחן עם המג"ד של נאשם 2 עלה, כי נאשם 2 היה חייל טוב שתפקד בצורה חיובית. המג"ד אף ציין, כי יהיה מוכן לקבל בחזרה את נאשם 2 להמשך השירות הצבאי. מהתסקיר עולה, כי נאשם 2 נעדר עבר פלילי. בהתייחס לעבירה מושא דיוננו מצוין בתסקיר, כי נאשם 2 לוקח אחריות ומביע צער וחרטה על המעשה שעשה ועל הנזק שגרם למתלונן. התרשמות שירות המבחן היא, כי נאשם 2 מבין את חומרת המעשים, לוקח אחריות על התנהגותו, ומצטער באופן אותנטי. עוד עולה מהתסקיר, כי נאשם 2 הביע את רצונו לחזור למסגרת הצבאית ואף לחזור ללימודים. על פי האמור בתסקיר, נאשם 2 השתלב במסגרת שירות המבחן בקבוצה לעצורי בית וההתרשמות היא שהדבר מיטיב עימו. כגורמי סיכון לחזרה על התנהגות עבריינית מציין שירות המבחן את העובדה שנאשם 2 סובל מקושי בוויסות דחפיו ומחוסר בשלות בקבלת החלטות ובהתמודדות בונה, ואת העובדה שנאשם 2 התקשה להסתגל ולהתמיד במסגרות החינוך בהן למד. מנגד, כגורמי סיכוי לשיקום מצא שירות המבחן את העובדה שנאשם 2 הצליח להשתלב באופן חיובי במסגרת צבאית; את ביטוי שאיפתו של הנאשם להתנהלות נורמטיבית וחיובית בעתיד; ומיכולת חיובית לניהול יחסים חברתיים ובין אישיים כמו גם ממודעות התחלתית לקשיים הרגשיים בהתנהלותו. בסיכומו של דבר, המלצת שירות המבחן בעניינו של נאשם 2 היא להטלת עונש של של"צ בהיקף של 250 שעות, מאסר מותנה, ופיצוי למתלונן. בנוסף, העמדת נאשם 2 בצו מבחן למשך שנה.

     

    טיעוני הצדדים לעונש

  • בשלב הטיעונים לעונש העיד מטעם המאשימה המתלונן. בעדותו התייחס המתלונן לפגיעה הפיזית שנגרמה לו כתוצאה מהאירוע, ולטיפול הרפואי שקיבל. המתלונן מסר עוד בעדותו, כי בעקבות האירוע הוא חושש לעבוד בשעות הלילה ועל כן הוא שינה את שעות עבודתו והוא עובד כעת רק בשעות היום. כפועל יוצא מכך טען המתלונן, כי הכנסתו פחתה במידה משמעותית מ-4,000 ₪ בחודש ל-3,000 ₪ בחודש.

  • המאשימה סבורה, כי מתחם הענישה ההולם במקרה שלפנינו נע בין 3 ל-6 שנות מאסר וכי העונש אותו ראוי להטיל על הנאשמים בענייננו מצוי ברף התחתון של מתחם זה. ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את חומרת המעשים, ובכלל זה את העובדה שמדובר בניסיון שוד של נהג מונית בשעת לילה, שהוא בבחינת "טרף קל", ואת הפגיעה הפיזית המשמעותית שנגרמה למתלונן. בהתייחס לשיקולי שיקום נטען, כי התסקיר בעניינו של נאשם 1 הוא שלילי ומשכך שיקולי שיקום אינם רלבנטיים לגביו. עוד נטען, כי גם בעניינו של נאשם 2 אין רלבנטיות לנושא השיקום וזאת, כך לפי הטענה, משום שאדם נורמטיבי וללא רקע של התמכרות אינו יכול לטעון שהוא מצוי בהליך של שיקום. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה בתמיכה לטענותיו. סיכומו של דבר, המאשימה עותרת לעונש מאסר כאמור לעיל; מאסר מותנה; ופיצוי משמעותי למתלונן. יצוין, כי בתשובה לשאלת בית המשפט מסר ב"כ המאשימה כי עמדת המאשימה היא שיש מקום להטיל עונש זהה על שני הנאשמים, ואין מקום לערוך אבחנה ביניהם. נטען, כי אמנם לנאשם 1 עבר פלילי והתסקיר שניתן ביחס אליו פחות טוב מזה שניתן ביחס לנאשם 2, ואולם נאשם 2 היה זה שהיכה את המתלונן בפניו וגרם לשבר באפו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ