אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 6648-11-14 מדינת ישראל נ' שיפרמן

ת"פ 6648-11-14 מדינת ישראל נ' שיפרמן

תאריך פרסום : 19/10/2016 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
6648-11-14
16/10/2016
בפני השופט:
ד"ר אוהד גורדון

- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד ש' קרואני-ארד
עו"ד ע' אבני
הנאשמת:
רונית שיפרמן
עו"ד ג' נחום
עו"ד מ' ברקאי
החלטה
 

 

  1. כתב האישום מייחס לנאשמת ארבע עבירות של פשיטת יד ברחבת הכותל המערבי, בניגוד לתקנה 2(א)(7) לתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981 (להלן: "תקנות המקומות הקדושים"). כפי הנטען, בארבע הזדמנויות שונות, בתקופה שבין נובמבר 2012 ועד מרץ 2013, עמדה הנאשמת בחזית היציאה מרחבת הנשים בכותל המערבי, פנתה ליוצאות מהרחבה בעודה פושטת את ידה וקיבלה כסף.

  2. הנאשמת הציגה טענות מקדמיות, בבקשה לזכותה או לבטל את כתב האישום נגדה. חלקן תוקף את האיסור על פשיטת יד ברחבת הכותל אשר עוגן בתקנות המקומות הקדושים, ומבקש לבטלו. חלק נוסף עוסק בטענות לאכיפה בררנית, לפגמים במדיניות העמדה לדין ולסייג זוטי הדברים.

     

    טענות הצדדים

  3. אלה הוצגו בכתב וכן בעל פה. זו תמציתן:

  4. ההגנה סבורה כי תקנה 2(א)(7) הנזכרת לעיל הותקנה בחוסר סמכות ויש לבטלה. נטען כי החוק מכוחו הותקנו תקנות המקומות הקדושים, הוא חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המקומות הקדושים"), נועד לגונן על מקומות אלה מפני חילול ופגיעה בחופש הגישה של בני הדתות השונות למקום ורגשותיהם, בעוד שמעשה של פשיטת יד אינו פוגע בערכים אלה. בהקשר זה נטען כי מתן צדקה מקובל ביהדות, אינו פוגע ברגשות המתפללים ואף מסייע להם להגשים מצווה, והוצג דף מעיתון ובו תכתובת בין רב הכותל, הרב רבינוביץ', לרב זילברשטיין בשאלת האיסור הנדון. ההגנה סבורה שהתכתובת מראה כי הרבנים מתנגדים לאיסור. עוד נטען כי קיימת הפליה בכך שלפי התקנות ניתן להציב קופות צדקה ברחבת הכותל. ההגנה הוסיפה והציגה כי העבירות שנקבעו בסעיף 2 לחוק המקומות הקדושים הן עבירות מסוג של פשע, בעוד שהאיסור על פשיטת יד הקבוע בתקנה 2(א)(7) לתקנות המקומות הקדושים מהווה עבירה מסוג של עוון, דבר שלשיטת ההגנה ממחיש את חריגת מתקין התקנות מגדרי ההסמכה שבחוק. כן נטען שהאיסור על פשיטת יד פוגע בחירויות הפרט ובערכים המוגנים בחוקי יסוד. לבסוף נטען, כי סעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") מחייב אישור ועדה של הכנסת לתקנות הקובעות עבירות ועונשים, ואילו תקנות המקומות הקדושים לא אושרו בידי ועדה. ההגנה ערה לכך שהתקנות חוקקו טרם חקיקת סעיף 2(ב) האמור אך סבורה שיש לפרש את הסעיף כחל רטרואקטיבית. בהקשר זה נטען גם כי חובת האישור בידי ועדה קיבלה משנה תוקף ומעמד חוקתי עם חקיקתו של סעיף 21א לחוק יסוד: הכנסת, שקבע כי תקנות ובהן ענישה פלילית לא ייכנסו לתוקף אלא אם אושרו בידי ועדה מוועדות הכנסת. בהודעה משלימה שהוגשה בהמשך מסרה ההגנה כי סעיף 21א האמור בוטל, ונטען שהדבר מחזק את עמדת ההגנה. זאת, משום שבסעיף זה נקבע מלכתחילה כי תקנות שהונחו בפני ועדה ולא אושרו תוך 45 ימים ייכנסו לתוקף, ואילו ביטול הסעיף מאיין אפשרות זו לאישור תקנות וכך מדגיש את חשיבות קבלתו של אישור בפועל.

    ההגנה הוסיפה וטענה לשינוי במדיניות התביעה: נטען שבעבר נאכף איסור פשיטת היד רק כלפי פושטי יד "מטרידים" שהפריעו לתפילה, ולאחרונה שונתה המדיניות באופן החוטא לתכליות החוק וסוטה מגדרי ההסמכה שבו. עוד נטען לאכיפה בררנית, ובמסגרת זו גרסה ההגנה כי האכיפה מיושמת רק ברחבת הכותל ורק בנוגע לאיסור פשיטת היד, ולא במקומות קדושים אחרים או בנוגע לאיסורים אחרים הקבועים בתקנות.

    לבסוף טענה ההגנה כי התנהלות הנאשמת נופלת בגדרי סייג זוטי הדברים שבסעיף 34יז לחוק העונשין, ולכן יש לזכותה.

  5. המאשימה ביקשה לדחות את טענות הנאשמת. נטען שמטרת האיסור אשר בתקנה 2(א)(7) לתקנות המקומות הקדושים היא למנוע "הצפה" של מקומות אלה במקבצי נדבות וזאת לשם שמירה על כבוד המקום ולמניעת הטרדה והפרעה למבקרים בהם. הוצג כי האיסור מוגבל למקומות המצוינים בתקנות, ובדיון הוסיפה המאשימה וביארה כי אין איסור לקבץ נדבות מחוץ לרחבת הכותל, למשל בדרכי הגישה אליה. לעניין אישור התקנות בידי ועדה נטען כי התקנות הנדונות הותקנו טרם חקיקת החובה בנושא ובהתאם לדין ששרר אותה עת. המאשימה הפנתה בעניין זה לסעיף 22(2) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 הקובע כי "ביטולו של דין אין כוחו יפה (...) להשפיע על פעולה קודמת של הדין המבוטל או על מה שנעשה לפיו".

    לטענת האכיפה הבררנית ציינה המאשימה כי מדיניותה היא להעמיד לדין מי שמפרים את תקנה 2(א)(7) רק לאחר ארבעה אירועים שונים, כלומר לאחר שלוש פעמים בהן הוזהר פושט היד לחדול ממעשיו, אך שב לסורו. עוד טענה כי גם איסורים נוספים המצויים בתקנות נאכפים, ובהם איסור הכנסת כלי נגינה או בעלי חיים, אכילה ושתיה, הפצת חומרי דת וכל חומר כתוב, רוכלות והרחקת דרי רחוב מהמקום הקדוש, וכי העדרם של כתבי אישום בנושא נובע מכך שלא התעורר צורך בהעמדה לדין, בין היתר משום שהעבירות על האיסורים הנוספים ניתנות למניעה טרם הכניסה לרחבת הכותל, בעמדת הבידוק. לגבי הטענה לפיה האיסור הנדון נאכף רק ברחבת הכותל השיבה התביעה כי אין מדובר בטענה המקימה אכיפה בררנית וכי לא ניתן להשוות את מעמדו וייחודו של הכותל המערבי לאתרים אחרים המוגנים בתקנות. 

    לבסוף טענה התביעה כי מעשי הנאשמת לא מהווים "זוטי דברים", בשל הצטברות של מספר עבירות ולאור רגישותה וייחודה של רחבת הכותל.

     

    דיון

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ