אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 5929-06-12 מדינת ישראל נ' אימרה

ת"פ 5929-06-12 מדינת ישראל נ' אימרה

תאריך פרסום : 18/01/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
5929-06-12
04/01/2015
בפני השופט:
משה יועד הכהן

- נגד -
המבקש:
ארי-יהודה אימרה
עו"ד ברוך בן יוסף
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד חיים פס - באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
החלטה
 

 

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום ביום 5.6.12 המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בקטין, עבירה לפי סעיף 348(ב) בצירוף סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 

2.במקביל הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בהליך המעצר שנדון בפני כב' השופט ר' כרמל (מ"ת 5889-06-12), חלק ב"כ המבקש דאז על קיומן של ראיות לכאורה. נערך דיון בבקשה ובסיומו קבע כב' השופט כרמל, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית ברמה הנדרשת בשלב זה. קודם לדיון, הוזמן תסקיר שירות המבחן שהתבקש לבחון חלופת מעצר אפשרית. אולם, נמנע מהמלצה בשל להתרשמותו לגבי סיכון להישנות התנהגות פוגעת והעדר חלופה מתאימה.

 

3.המבקש נעצר עד תום ההליכים ולא הגיש ערר על ההחלטה.

 

4.המתלונן, העיד במסגרת התיק בעדות מוקדמת, ביום 1.8.12, וביום 2.9.12 הוגשה בקשה לעיון חוזר שהסתמכה על קשיים ראייתיים בעדותו של המתלונן בבית המשפט. הצדדים חלקו ביניהם לגבי המצב הראייתי בתיק בעקבות מתן העדות. אולם, המשיבה הסכימה לבחון חלופת מעצר שהוצעה על ידי ב"כ המבקש.

 

5.בעניין זה נערכו דיונים נוספים. האחד, ביום 19.9.12 לפני כב' השופט כרמל והשני, ביום 3.10.12 בפני כב' השופט מוסק. לקראת הדיון הראשון, הודיע שירות המבחן שלא הצליח חרף ניסיונותיו למצוא חלופת מעצר ראויה ובית המשפט הורה לו לבחון חלופה אחרת. אותה חלופה, נמצאה מתאימה גם על ידי המשיבה ולפיכך שוחרר המבקש ביום 3.10.12, למעצר בית.

 

6.בסופו של יום, לאחר שמיעת עדות המתלונן ושאר עדי התביעה, ניתנה ביום 25.2.13 הכרעת דין שבה זוכה המבקש מחמת הספק. בסיומה של הכרעת הדין, בסעיף 96 נכתב "לא אכחד, כי זיהויו הספונטני של הנאשם על ידי המתלונן כמי שתקף אותו והרושם האמין שהותירה בי עדותו, מקימים חשד משמעותי כי הנאשם הוא התוקף, אך בחשד כאמור לא די לצורך הרשעת אדם בעבירה. הנאשם הכחיש באופן גורף וחד משמעי הן בחקירתו במשטרה והן בבית המשפט כי הוא התוקף ולא עלה בידי המאשימה להצביע על פרכות של ממש בעדות זו. מעבר לכך, עדות המתלונן לעניין הזיהוי עומדת כעדות יחידה, ללא חיזוק חיצוני, ולאור הנתונים שפורטו לעיל, שיש בהם כדי לכרסם בה באופן ממשי וכן לנוכח מחדלי החקירה המשמעותיים שפורטו לעיל, נותר בליבי ספק אם אכן זיהויו של הנאשם כמי שתקף את המתלונן הוא וודאי ,ולא נבע מטעות כנה בזיהוי מצדו. כפועל יוצא מכך, באתי לכלל מסקנה כי המאשימה לא הוכיחה נתון זה מעבר לספק סביר כנדרש ומכאן שיש לזכות את הנאשם מחמת הספק".

 

7.ב"כ המבקש דהיום, עו"ד בן יוסף, שלא ייצג את המבקש במהלך הדיונים בתיק עתר בשמו לתשלום פיצויים למבקש על מעצרו בגין האשמה ממנה זוכה לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). ב"כ המבקש נסמך בעניין זה על החלופה ברישא של הסעיף לפיה "לא היה יסוד להאשמה". בעניין זה היפנה לממצאי בית המשפט בהכרעת הדין לגבי כשלי ומחדלי החקירה. את טענותיו מיקד בעיקר בהתייחסות לאי תפיסת צילומים מזירת האירוע על ידי המשטרה, למרות שלא היתה מחלוקת, כי באיזור קיימות מצלמות אבטחה של הרכבת הקלה וכן מצלמות של מרכל הנמצאות מול זירת האירוע. בנוסף, היפנה לסתירות שהתגלו בין תיאור לבושו של התוקף על ידי המתלונן, בעת האירוע, ובעת שזוהה המבקש על ידו, לבין תיאורו של המבקש לבין תיאור לבושו של המבקש בעת מעצרו. בעניין זה צויין בהכרעת הדין, כי את אותה סתירה ניתן היה לפתור בקלות על ידי תיאור אובייקטיבי של לבושו של המבקש בעת המעצר, בין תיעוד חזותי ובין תיעוד מילולי. זאת במיוחד לנוכח העובדה שהמתלונן עמד על כך שהמבקש לבש את אותם הבגדים בעת אירוע התקיפה. לנוכח העובדה שתיאור לבושו של המבקש על ידי המתלונן עמד לנגד עיני החוקרים בעת שנגבתה עדותו של המבקש, נקבע בהכרעת הדין כאילו פעלו החוקרים בהתאם להוראות הדין (חוק חקירת חשודים) והיו מתעדים את הודעת המבקש בתיעוד חזותי, צילום הלבוש בעת החקירה, עשוי היה להפריך או לאשש את תיאור הלבוש שתיאר המתלונן אל מול תיאור הלבוש שעליו העיד המבקש. לכך, מתווספת העובדה שלא נעשה חיפוש במקום מגורי המבקש כדי לבדוק אם נמצאים שם פריטי לבוש וכן תיק גב שתיאר המתלונן ואשר לא נמצאו אצל המבקש בעת שנעצר.

 

8.ב"כ המבקש טען כי אילו נעשו פעולות אלה על ידי החוקרים במועד, ניתן היה למנוע את הגשתו של כתב האישום. לפיכך, יש לפצות את המבקש על ימי מעצרו, כאשר לכך יש להוסיף גם את ימי מעצר הבית שבהם היה נתון עד לזיכויו.

 

9.ב"כ המשיבה עו"ד חיים פס , בטיעון מפורט בכתב, שאליו התווסף גם טיעון בעל-פה, טען כי בעניינו של המבקש לא התקיימו עילות המצדיקות מתן פיצוי למבקש לפי סעיף 80 לחוק. לדבריו, התשתית הראייתית שהיתה קיימת בידי המשיבה, עובר להגשת כתב האישום, הספיקה לצורך הגשת כתב האישום וכי גם בית המשפט שלמעצר שבחן את הראיות במסגרת הליך המעצר, סבר כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש. בנוסף היפנה לכך, שבית משפט זה ציין בהכרעת הדין כי אין ספק בליבו שהמתלונן לא בדה את האירוע ואין מחלוקת לגבי מהימנותו.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ