אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 51117-10-12 מדינת ישראל נ' עלי יוסף

ת"פ 51117-10-12 מדינת ישראל נ' עלי יוסף

תאריך פרסום : 12/08/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
51117-10-12
11/02/2015
בפני השופט:
איתן קורנהאוזר

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
נאשם:
גמיל עלי יוסף
גזר דין
 

 

רקע

1. הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, בעבירות תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק), מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(1) לחוק, וכן ונסיון למסירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 בצירוף סעיף 25 לחוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 15.2.12, בזמן שפקחית חניה (להלן: הפקחית) רשמה דו"ח חניה לנאשם, כשהיא עומדת בחזית הרכב בו ישב, אדם שזהותו אינה ידועה קרא לנאשם לברוח מהמקום. הנאשם החל בנסיעה, תוך שהוא גורם לפקחית לזוז ימינה והרכב פגע בידה. בהמשך אותו יום, הגיע הנאשם לתחנת משטרה וביקש להגיש תלונה בגין גניבת רכבו, כשהוא יודע שהדבר אינו נכון.

2. טרם נשמעו טיעונים לעונש, התקבל תסקיר בעניינו של הנאשם. מדובר בצעיר בן 24, נשוי, עובד כמאבטח במתחם "אלאקצא", בעל רמת אינטילגנציה גבוהה, בסיס נורמטיבי ויציבות בחייו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם פעל במהלך האירוע בחוסר בשלות, מתוך קושי בדחיית סיפוקים, וכן כי הנאשם מנסה לטשטש את אחריותו המלאה לעבירות. לצד זאת, הנאשם הראה יציבות במסגרות לימודיות, תפקוד תעסוקתי תקין, גדל בבית נורמטיבי ושומר חוק, כאשר ההליך המשפטי מהווה עבורו גורם מוחשי ומרתיע. שרות המבחן נמנע מהמלצה על אי הרשעה, והמליץ להטיל על הנאשם של"צ בהיקף של 200 שעות, לצד מאסר מותנה.

הממונה על עבודות השירות מצא את הנאשם כמתאים לריצוי העונש בעבודות שירות.

 

טיעוני הצדדים

3. המאשימה הפנתה לנסיבות ביצוע העבירות, הציגה אישור רפואי לגבי חבלה שנגרמה לפקחית, וציינה את הערכים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם. לגבי תסקיר שירות המבחן, הביעה המאשימה תמיהה מדוע שירות המבחן לא התייחס לחוסר שיתוף הפעולה מצד הנאשם, בתחילת הקשר עימו. המאשימה עתרה לקבוע מתחם ענישה הנע בין 4 ל- 10 חודשי מאסר, כאשר בנסיבות מקרה זה יש להטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננת.

4. בא כוח הנאשם הבהיר כי הנאשם קיבל אחריות מלאה על האירוע, אשר אינו מאפיין את התנהלותו הרגילה. בנוסף, חלפו כשלוש שנים מאז האירוע, בלא הסתבכות נוספת, עובדות המלמדות כי מדובר במקרה חד פעמי וחריג. לנוכח האמור לעיל וכן עבודת הנאשם ב"ווקף", עתר הסנגור שלא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו צו של"צ, ולחילופין להסתפק במאסר מותנה וקנס.

אי הרשעה

5. סדר הדין בפלילים, מחייב כי לאחר הודאת נאשם בכתב אישום, ירשיעו בית המשפט בעבירות בהן הודה. חריגה מכלל זה, תעשה בהתקיימם של שני תנאים גם יחד:

"ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים..."

(ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3)337,342 (1997)).

הפסיקה גיבשה שיקולים מנחים בסוגיה זו, תוך שקבעה כי החלת החריג תיושם כאשר נוצר פער בלתי נסבל, בין מידת הפגיעה בנאשם לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי. עוד נקבע, כי אין להידרש לאפשרויות תיאורטיות שאין לדעת אם תתממשנה בעתיד (רע"פ 9118/12 אלכסנדר פריגין נ' מדינת ישראל (1.1.2013); רע"פ 4592/14 דיאנה רוטמן נ' מדינת ישראל(25.8.2014)). בית המשפט העליון שב וקבע לאחרונה, כי על נאשם המבקש להימנע מהרשעתו, להצביע על פגיעה קשה וקונקרטית בשיקומו, כאשר אין די בוודאות קרובה לקיומו של נזק עתידי:

"גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה, לפיה יש להצביע על כך שהרשעתו של הנאשם תביא "לפגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו", ולבסס טענות אלה בתשתית ראייתית מתאימה" (רע"פ 7224/14 פרנסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 10, (10.11.2014)).

 

6. במקרה הנדון, לא הובאו ראיות על ידי ההגנה, לגבי אחד הרכיבים שלעיל: ראשית, העבירות שביצע הנאשם הן עבירות שאין להקל בהן ראש, פוגעות בציבור באופן ממשי, מעידות על יחס פוגעני, מזלזל, ואף כוחני כלפי אנשי אכיפת החוק והסדר הציבורי בדרכים. הנאשם הפגין התנהגות המערערת מוסכמות יסוד של מחויבות לכיבוד החוק. בנוסף, לא צוין טעם ממשי מדוע יש להעדיף את אינטרס הנאשם באי הרשעתו, אל מול טובת הציבור בהרשעת נאשמים המבצעים עבירות מעין אלה כנגד משרתי הציבור.

שנית, לא הוצגה בפני כל ראיה ביחס לפגיעה עתידית שתגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו, מעבר לעצם ההרשעה, שיש בה כדי לפגוע בכל נאשם אשר מורשע בדין. למעלה מהצורך, אציין כי אף שירות המבחן, אשר בוחן אפיקים לשיקום הנאשם, נמנע מלהמליץ על אי הרשעתו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ