אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 49401-02-13 מדינת ישראל נ' מיארה

ת"פ 49401-02-13 מדינת ישראל נ' מיארה

תאריך פרסום : 10/06/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום אילת
49401-02-13
16/09/2014
בפני השופט:
יוסי טופף

- נגד -
מאשימה::
מדינת ישראל
עו"ד עדתו
נאשם::
יוסף מיארה
עו"ד מנזין
גזר דין

האישום וההרשעה

1.ביום 18.5.2014 הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו בכתב האישום, בעבירה של איסור עיסוק ורוכלות, לפי תקנה 14 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), התשל"ט-1979 וסעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998.

2.על פי כתב האישום, בשלושה מועדים שונים במהלך חודש דצמבר 2012, עסק הנאשם ברוכלות של ממכר מזון ושתייה מתוך רכב שהוכשר לצורך כך, בתחום שמורת טבע מסיב אילת, בחניון הלילה ומבואת מסלול הקניון האדום מבלי שהיה בידו היתר.

טיעוני הצדדים לעונש

3.הצדדים הסכימו כי העונש שיוטל על הנאשם יכלול מאסר מותנה, קנס והתחייבות, אך נותרו חלוקים בנוגע לגובה הקנס בלבד.

4.ב"כ המאשימה, עו"ד גיורא עדתו, טען לענישה הולמת הכוללת מאסר על תנאי ל-3 חודשים, קנס בטווח של 20,000 - 5,000 ₪ והתחייבות. התובע התייחס להודאת הנאשם במיוחס לו, שחסכה מזמנו של בית המשפט, על אף שההודאה ניתנה לאחר שחזר בו מהודאה קודמת. נטען כי הנאשם הורשע בעברו, לא אחת, באותה עבירה המנויה בכתב האישום ועל אף העונשים שהוטלו עליו לא נרתע מלשוב ולבצעה. הוגשה רשימת הרשעות קודמות של הנאשם ממנה עלה כי הרשעתו האחרונה ארעה בשנת 2003. ב"כ המאשימה עמד על חשיבות הרתעת הנאשם והרתעת הרבים לבל יעברו על עבירות על חוקי שמירת הטבע.

5.ב"כ הנאשם, עו"ד ארי מנזין, הסכים כאמור לענישה בדרך של מאסר מותנה והתחייבות, אך ביקש להטיל על הנאשם קנס שלא יעלה על 4,000 ₪. הסנגור הדגיש כי הרשעותיו הקודמות של הנאשם התיישנו זה מכבר ועל כן אין מקום להתייחס לעברו, בייחוד לאור כך שהנאשם לא הורשע מזה 10 שנים, דבר המלמד על הרתעת העונשים שהוטלו עליו בעבר. נטען כי הנאשם אינו עוסק עוד ברוכלות זמן רב והוא כיום עובד בתחום החשמל. נמסר כי הנאשם אב לשני ילדים קטנים.

דיון ומסקנות

6.תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" התווה את עקרון ההלימה כעיקרון מנחה בענישה לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (ס' 40ב לחוק העונשין).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ