אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית טענת "שכרות" בעבירה התנהגותית מסוג מטרה

דחיית טענת "שכרות" בעבירה התנהגותית מסוג מטרה

תאריך פרסום : 23/02/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום רמלה
44996-12-13
22/02/2015
בפני השופט:
הישאם אבו שחאדה

- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד שלי היאט
הנאשם:
מ' ט'
עו"ד שרון קופפר לוי
הכרעת דין

א.        כתב אישום

 

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין). על פי עובדות כתב האישום לנאשם ולבת זוגו (להלן: המתלוננת) בן משותף, תינוק כבן שנה. ביום 20.12.13, בסמוך לשעה 22:30, הגיע הנאשם אל ביתה של המתלוננת כשהוא תחת השפעת אלכוהול וביקש להעיר את התינוק. בנסיבות אלו התגלע ויכוח בין המתלוננת לנאשם במהלכו שפך הנאשם בקבוק בירה על שטיח הבית וכן בעט בעגלת תינוק. בתה של המתלוננת, חיילת כבת 18, בשם ב' ח' (להלן: ב' ח') התקשרה למשטרה. הנאשם עוכב לתחנת המשטרה על ידי שוטרים ובמהלך חקירתו בתחנת משטרת רמלה, איים בפני החוקר בועז לוי (להלן: בועז) בפגיעה במתלוננת בכך שדפק על השולחן ואמר לו "על השקר הזה אני ארצח אותה. אתה יכול לעצור אותי יום יומיים, שנה שנתיים, ובסוף אני אשתחרר וארצח אותה" וזאת במטרה להפחיד או להקניט. בהמשך למתואר לעיל, הובא הנאשם בניידת משטרה לבית המעצר ניצן. במסדרון בית המעצר התבקש הנאשם על ידי השוטר רוני לחמי (להלן: רוני; יובהר שבכתב האישום נרשם בטעות ששמו הפרטי הוא בני) להוריד את שרוכי נעליו. בנסיבות אלו, איים הנאשם בפגיעה במתלוננת בכך שאמר לשוטר רוני כי הוא מתכוון לתלות את המתלוננת באמצעות שרוכיו וכל זאת במטרה להפחיד או להקניט.

 

2.         הנאשם כפר בכתב האישום ונשמעו הראיות. טענתו המרכזית של הנאשם היא שהיה במצב של שכרות ולכן איננו חב באחריות פלילית על המעשים שמיוחסים לו בעובדות כתב האישום, ככל שאכן נעשו, מאחר ובכל מקרה אינו זוכר שעשה אותם.

 

ב.         היסוד העובדתי בעבירת האיומים

 

3.         מן הראוי לציין כי עבירת האיומים המיוחסת לנאשם נובעת מתוך הדברים שאמר בתחנת המשטרה לשוטרים בועז ורוני שיפגע במתלוננת וזאת שלא בנוכחות המתלוננת. הדברים שקרו בינו לבין המתלוננת בתוך הבית, קרי הבעיטה בעגלה ושפיכת הבירה על השטיח, אינם בגדר עבירת איום. כמו כן, אין חולק שבעת שבעט בעגלת התינוק, היא היתה ללא התינוק (ראו עדותו של השוטר שהגיע לבית, מקסים לויצקי, פרוט' עמ' 17 ש' 16 - 17). בועז העיד במשפט ואישר שאכן הנאשם אמר את הדברים שתוארו לעיל בחקירתו ביום 20.12.13 בשעה 23:50 בתחנת רמלה (פרוט' עמ' 7 ש' 18 – 25). בנוסף, דבריו של הנאשם גם נרשמו בגוף ההודעה שנגבתה ממנו (ת/2 ש' 17 - 31). בנוסף לכך, רוני העיד במשפט ואישר שהנאשם אמר "אני אתלה אותה בזה" כאשר הוא מפנה לשרוכי הנעליים שאותם הוריד מנעליו בנוכחותו של רוני (פרוט' עמ' 26 ש' 28 -32, וראו גם דו"ח הפעולה של רוני ת/6).

 

4.         בעדותו של הנאשם בבית המשפט טען באופן כללי שביום האירוע נשוא כתב האישום היה שיכור ולכן איננו זוכר כלל את אירועי אותו יום ורק זכור לו שלמחרת בבוקר מצא את עצמו בבית המעצר ניצן (ראו פרוט' עמ' 33 ש' 12 – 32).

 

5.         בנסיבות אלה, הנני קובע כממצא עובדתי שהנאשם אכן אמר את הדברים שהובאו לעיל, הן לבועז והן לרוני. כמו כן, הנני קובע שעצם אמירת הדברים מקיימת את  היסוד העובדתי של עבירת האיומים.

 

6.         ב- רע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל פ"ד ס(4) 95 (להלן: פסק דין לם) נדון מקרה שבו המערער אמר לעובדת סוציאלית שעימה נפגש שירצח את אשתו. כאן נתעוררה השאלה האם עת שמושא האיום (אשתו של המערער) לא ידע על האיום, האם עצם אמירת הדברים מהווה עבירת איומים. בית המשפט קבע שאמירת הדברים בפני העובדת הסוציאלית הינה בגדר ביצוע של העבירה "המושלמת" של איומים כנגד העובדת הסוציאלית, וזאת להבדיל מאשתו של המערער שלא ידעה עליהם והדברים לא "נקלטו" על ידה ולכן כלפי האישה מדובר בעבירה של "נסיון לאיים". בית המשפט קבע כי, לצורך היסוד העובדתי של עבירת האיומים,  גם אם המאיים לא התכוון להפחיד או להקניט את קולט האיום (היינו את העובדת הסוציאלית), אלא אדם אחר (אשתו של הנאשם), הרי די בכך שהמאיים צפה ברמת הסתברות גבוהה כי דבריו עלולים להפחיד גם את קולט האיום כדי שתתבצע בכך עבירת איומים מושלמת (שם, עמ' 120). בעמוד 114 לפסק דין לם, נאמרו הדברים הבאים ע"י כבוד השופטת ביניש, כתוארה דאז:

 

"בדרך כלל, כאשר האמירה נמסרת לאדם אשר בשל מעמדו או תפקידו כלפי המאיים יהיה בה כדי לערער את שלוות נפשו, והיא אכן נאמרה כדי להפחידו, הרי שהיעדר הזיקה בין קולט האמירה לבין מושאה אינו משמעותי. למשל, כאשר האמירה המאיימת נמסרת לעובד סוציאלי, פסיכולוג או שוטר, הרי שלהתנהגותו של המאיים יכולה להיות השפעה על נושאי תפקידים אלה בשל מעמדם המקצועי ואחריותם המקצועית. לפיכך אמירה שנמסרת להם – גם כאשר מושא האמירה אינו מוכר להם – עשויה לעלות כדי איום כלפיהם אם היא נאמרה כדי להשפיע על שלוות נפשם ולהפחידם."

 

7.         הדברים שנאמרו על ידי הנאשם בפני בועז ורוני, שניהם שוטרים שמילאו תפקידם כדין, מקיימים את היסוד העובדתי של עבירת האיומים. עבירת האיומים היתה למעשה מופנית כלפי שני השוטרים האמורים, וזאת חרף העובדה שמושא האיום, קרי המתלוננת, לא קלטה את האיום שמופנה כנגדה, בחושיה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ