אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 43554-04-14 מדינת ישראל נ' אילאו

ת"פ 43554-04-14 מדינת ישראל נ' אילאו

תאריך פרסום : 12/10/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום פתח תקווה
43554-04-14
21/09/2015
בפני השופט:
חגי טרסי - סגן נשיאה

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
נאשם:
יהודה אילאו
עו"ד ענת קירשנברג
הכרעת דין
 

 

הנאשם זכאי.

 

כתב האישום:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פציעה כשהעבריין מזוין - עבירה על סעיף 335(א)(1) יחד עם סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"). על פי עובדות כתב האישום, בין השנים 2005-2010 היו ע' ס' (להלן: "ע'") וט' נ' (להלן: "המתלונן") בני זוג. החל משנת 2011 הנאשם וע' הנם בני זוג. ביום 19.4.14 בשעה 22.00 לערך הגיע הנאשם לרחוב גרינבוים בנתניה, שם ישב המתלונן עם חבריו. הנאשם שאל "מי זה ש'?" והמתלונן השיב "זה אני". בתגובה, שלף הנאשם חפץ חד ודקר את המתלונן בירכו הימנית. כתוצאה מהדקירה נגרם למתלונן חתך בירכו הימנית באורך של 1 ס"מ ובעומק של 9 ס"מ.

 

הנאשם כפר בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. הוא אישר כי ע' הנה בת זוגו, וכי ידוע לו שבעבר היה לה בן זוג אחר, אשר בסמוך למועד המוזכר בכתב האישום הטריד את ע' טלפונית. עם זאת, טען הנאשם כי לא ידע את שמו של אותו חבר ולא ידע כיצד הוא נראה. לטענת הנאשם, במועד הנקוב שהה בביתו, לא הגיע כלל לזירת האירוע וממילא אף לא דקר את המתלונן. בהמשך, בפתח ישיבת יום 8.2.15 הבהירה הסנגורית המלומדת כי אין מחלוקת על עצם העובדה שהמתלונן נדקר כמתואר בכתב האישום, אלא אך על שאלת זיהויו של הנאשם כמי שדקר אותו. בשים לב לכך, תתמקד הכרעת הדין בעיקר בסוגיית הזיהוי, ואבהיר כבר עתה כי לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי אחריותו של הנאשם לא הוכחה ברמה שמעל לכל ספק סביר, ועל כן יש לזכות אותו מהמיוחס לו, על אף החשדות הכבדים המופנים כלפיו. להלן יובאו נימוקיי.

 

 

הראיות הרלבנטיות להכרעה:

טענת התביעה בדבר זיהויו של הנאשם כמבצע העבירה נשענת במלואה על עדותו של המתלונן, כך שעדות זו ,על מהימנותה ומשקלה, היא שעומדת בלב המחלוקת ועל כן אף תתואר להלן בהרחבה. לצד המתלונן, נשמעו גם לא מעט עדי תביעה נוספים, אך אלה לא תרמו תרומה של ממש להכרעה בשאלה המרכזית שבמחלוקת, ועל כן יתוארו דבריהם בקווים כלליים בלבד, תוך התמקדות בסוגיות אשר הנן בכל זאת בעלות משקל מסוים בהבנת כלל נסיבות האירוע ובקביעת ממצאי המהימנות של הדמויות המרכזיות המעורבות בפרשה.

 

 

עדות המתלונן:

בפתח עדותו בבית המשפט תיאר המתלונן את אירועי הלילה המדובר באופן הבא: "אני חייל, השתחררתי לפני כחודשיים בערך. הקו האחרון שלי היה קו חרמון והיציאות שלי היו... 17 ימים בבסיס, 4 ימים בבית. ב-4 ימים אלה שהייתי בבית ישבתי ברח' גרינבוים עם חברים... עם ממויה דניאל וסולומון אלמנך. אני ישבתי באמצע המדרגות עם הפנים לכביש, הם ישבו בצדדים על החומה. יושבים, מדברים, מישהו מגיע אליי מאחורה, שואל מי זה ש'. הסתובבתי, אמרתי זה אני, הרמתי את הראש, סובבתי את הראש אמרתי לו זה אני, שמעתי רעש, קליקים, רעש של ברזל. באותו רגע חשדתי שזה מישהו שבא לתקוף אותי. איך ששמעתי את הרעש קמתי ואיך ששמעתי את הרעש הראשון במדרגות קפצתי, ישר קמתי. איך שהבאתי את הצעד הראשון הוא הספיק כבר לדקור אותי ברגל.". לדבריו, האזור היה מואר "כמו ביום", וכשסובב את ראשו זיהה את פניו של הנאשם. עוד הוסיף כי "הוא הספיק לדקור אותי ברגל, בירך ימין. ניסיתי להתחמק, הוא רדף אחרי... לא הצליח לתפוס אותי. רצתי הביתה עם מלא דם. איך שהגעתי הביתה ההורים הזמינו אמבולנס ופינו אותי..." (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 5-27).

 

כפי שהובהר, אין חולק על עצם הדקירה ועל נסיבותיה, והשאלה המרכזית שהוצבה בפני הנה האם ניתן וראוי לבסס הרשעתו של הנאשם על דברי המתלונן לפיהם זיהה בוודאות במהלך האירוע את תווי פניו של הנאשם כמי שדקר אותו. לפיכך אסקור כעת בהרחבה את כלל אמרותיו של המתלונן בנוגע לסוגיית הזיהוי ואתאר ההתפתחויות שחלו במהלך החקירה והמשפט בנוגע לסוגיה זו. בשולי הדברים אציין כי על אף שלכאורה נכחו ביחד עם המתלונן בזירת האירוע חבריו ממויה וסולומון, הרי שאלה נמנעו ממסירת גרסאות מפורטות ועשו כל מאמץ שלא להיות מעורבים במתרחש. במסגרת מדיניות זו אף טענו כי לא ראו את אקט הדקירה ואינם מודעים לזהות הדוקר, כאשר סולומון אף טען כי כלל לא נכח בזירת האירוע. כפי שעוד יובהר בהמשך, אינני נותן אמון בדבריהם אלה, ואינני סבור כי יש בגרסתם כדי לפגוע במשקל דבריו של המתלונן, אך תוצאת לוואי של התנהלותם הנה כי גרסת המתלונן נותרה עומדת לבדה בכל הקשור לזהות הדוקר, ומכאן ההכרח לדון בה לפרטיה ולבחון המשקל שניתן לייחס לה.

 

אם אפנה כעת לתיאור ההתפתחויות שחלו בחקירה בסוגיית הזיהוי, הרי שנקודת המוצא היא בהודעתו הראשונה של המתלונן, נ/2, אשר נגבתה בבית החולים בליל האירוע בשעה 23:40 על ידי הסייר אילן מזנשטיין: "...בשעה 21:30 לערך ישבתי עם כמה חברים ברחוב גרינבוים. לפתע הגיע בחור העונה לשם יהודה איילו ושאל אותנו מי זה ש'. עניתי לו שזה אני כי בעברית אני עונה לשם ש' ואז איך שעניתי לו הוא הכניס יד לכיס... הצליח לדקור אותי פעם אחת בירך...". המתלונן נשאל האם הוא יכול לתת תיאור של התוקף והשיב: "לא ראיתי אותו טוב, הוא הגיע מאחורה, לבש כובע". כמו כן טען כי אין לו כל סכסוך עמו וכי לא דיבר עמו מעולם. כשנשאל מהיכן הוא מכיר אותו השיב: "רק בשם, לא יותר מזה" (ראו נ/2 ש' 2-21, כל ההדגשות שלי – ח.ט.).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ