אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 41792-03-14 מדינת ישראל נ' ביטון(אחר/נוסף) ואח'

ת"פ 41792-03-14 מדינת ישראל נ' ביטון(אחר/נוסף) ואח'

תאריך פרסום : 31/12/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
41792-03-14
27/12/2015
בפני השופט:
ירון מינטקביץ

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
נאשמים:
1. דוד ביטון (עניינו הסתיים) עזרן
2. רפאל שלום מזרחי שאול עזרא

עו"ד עזרן
עו"ד שאול עזרא
גזר דין

  נאשם מס' 2

רקע

נאשם מס' 2 (להלן: הנאשם) הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של היזק לבעל חיים והתעללות בבעל חיים. ואלו עובדות הכרעת הדין:

בסמוך ליום 20.3.14 ביקשו שני הנאשמים לשחוט אתון, על מנת להכין מעורה קמע. מן העובדות עולה, כי יוזם הרעיון היה נאשם מס' 1 (להלן: ביטון), אשר מן הראיות עלה כי הוא עוסק בקבלה ונתפס בעיני הנאשם כבר סמכא בענייני דת בכלל וקמיעות בפרט. לשם כך, הצטיידו השניים בסכין וקנו אתון בעבור 600 ש"ח.

לאחר שקנו הנאשמים את האתון וככל הנראה פצעו אותה, היא ברחה חזרה לבעליה הקודמים. הנאשמים שבו ולקחו אותה בחזרה וקשרו אותה לעץ. הנאשם כיסה את עיני האתון במגבת וביטון החל לשסף את צוארה. בשלב זה הופרעו השניים על ידי בעליה הקודמים של האתון, אשר חשדו בכוונותיהם של הנאשמים ועצרו אותם מלהמשיך ולשחוט את האתון וקראו למשטרה.

מן הראיות עלה, כי האתון אמנם שרדה את הארוע, אך מתה לאחר מספר ימים - ואין לפני ראיות ברורות לקיומו של קשר סיבתי בין מעשי הנאשמים למותה של האתון.

הנאשם לא חלק על המסגרת העובדתית, אך טעם שלא היה מודע לכוונותיו של ביטון אלא רק הסיעו למקום ונשמע להנחיותיו, מבלי לדעת מה מטרתו. כמו כן נטען שהנאשם פעל תחת הוראותיו של ביטון מבלי שהיה יכול לסרב לו, בשל השפעתו החזקה של ביטון עליו. בהכרעת הדין דחיתי את גרסתו של הנאשם וקבעתי כי היה מודע למלוא כוונותיו של ביטון וביצע את העבירות יחד עמו. עוד קבעתי, כי הנאשם פעל תחת שליטה ורצון חופשיים ויכול היה לסרב לבקשתו של ביטון להשתתף עמו בשחיטתה של האתון.

להשלמת התמונה אומר, כי ההליכים בעניינו של ביטון הופסקו ביום 13.7.14, בעקבות חוות דעת פסיכיאטרית שהתקבלה בעניינו, ממנה עלה כי לא היה אחראי למעשיו בעת ביצועם ולא היה כשיר לעמוד לדין.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה שמה דגש על התכנון המוקדם שבמעשיו של הנאשם ועל החבירה לביטון. כן התיחסה לכך שהנאשם לא קיבל אחריות למעשיו, כפי שעלה מן התסקיר. לאור אלה ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל וכן מאסר מותנה ופיצויים.

ב"כ הנאשם שם דגש על נסיבותיו האישיות של הנאשם העולות מתסקיר שירות המבחן, ובהן קשיים קוגניטיביים מהם סובל, ועל כך שהרוח החיה מאחורי הארוע היה ביטון, אשר הנאשם נגרר אחריו ופעל תחת השפעתו.

ב"כ הנאשם העיד מטעמו את רב השכונה בה מתגורר הנאשם, אשר דיבר בשבחו ואמר כי מדובר באדם אשר "אינו מסוגל לפגוע בזבוב". גם אימו של הנאשם ביקשה להקל עימו.

הנאשם עצמו ביקש רחמים ואמר כי זו לו הפעם הראשונה בה הוא מסתבך במעשים מעין אלו.

מתחם העונש ההולם

רבות נאמר על רעתה של הפגיעה בבעלי חיים וההתעללות בהם. המדובר בעבירה חמורה, המתאפיינת בפגיעה בחלש והתאכזרות אליו ומעידה רעות על מבצעה.

פסק הדין המנחה בסוגיה הוא רע"א 1684/96, עמותת תנו לחיות לחיות נ' מפעלי נופש חמת גדר ואח', שם כתב כב' הש' מ. חשין ז"ל את הדברים, המהדהדים מאז בכל פסקי הדין הדנים בעבירות אלו:

טעמי המיצווה: מדוע נאסר עלינו לצער בעלי חיים?

28. מה טעם מצאו בתי-משפט ומחוקקים לקבוע הלכות ולחוקק חוקים להגנת בעלי -חיים? חשוב שנעמוד על התכלית, ולו משום שהתכלית היא אף שתקבע את גבולות ההלכה והחוק. מסתבר שהחוק וההלכה בנו עצמם על כמה וכמה יסודות, ועתה נעמוד על יסודות אלה אחד לאחד.

29. היסוד הראשון והעיקרי בונה עצמו על תחושתנו - תחושת-הלב - כי התעללות בבעל-חיים, התאכזרות אליו, עינויו, הינם מעשים בלתי-מוסריים, בלתי -הגונים ובלתי-הוגנים. תחושת החמלה שאנו חשים כלפי בעל-חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בליבנו, מרגש המוסר שבנו, רגש הנחרד נוכח פגיעה בחלש ובחסר-ההגנה. צווינו מלידה להגן על החלש, ובעלי-חיים הם חלשים. בעל -חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר-הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה - כמוה כילד - הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עימו. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים. האדם מצווה איפוא להגן על החיה כחלק מן הציווי המוסרי להגן על החלש. מיצוות צער בעלי-חיים באה, איפוא, להגן על בעלי-החיים באשר הם, יצורים שהאלוהים נתן בהם נשמה. כל מי שאלוהים בלבבם, יעשו ככל שיוכלו - איש-איש ממקומו - כדי שהאדם לא יענה בעלי-חיים, לא יתאכזר אליהם ולא יתעלל בהם. ומליבו של האדם נחצבה ההלכה ונחוקו החוקים להגנת בעלי-החיים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ