אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 38163-08-14 מדינת ישראל נ' מלכה

ת"פ 38163-08-14 מדינת ישראל נ' מלכה

תאריך פרסום : 28/07/2016 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
38163-08-14
18/07/2016
בפני השופט:
ירון מינטקביץ

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
נאשם:
הושע שמעון מלכה
עו"ד חגית רייזמן
גזר דין
 

רקע

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של איומים והטרדת עד. ואלו עיקר העובדות אשר נקבעו בהכרעת הדין:

ביום 19.2.14 מסרה ע' (להלן: המתלוננת) הודעה במשטרה, בה טענה כי הנאשם ביצע בה עבירת מין במהלך בילוי עם חברים בעיר אשדוד. תלונה זו נסגרה מחמת חוסר ראיות ביום 1.7.14.

ביום 15.4.14 בסמוך לשעה 15:30, בטרם נסגרה התלונה, בלתה המתלוננת עם חברות בגן ציבורי ליד רחוב נחל קישון בבית שמש. הנאשם הגיע למקום באקראי עם חברים.

הנאשם פנה לאחת מחברותיה של המתלוננת וביקש ממנה שתאמר למתלוננת "שתרגיע", והתייחס בדבריו לתלונה אותה הגישה נגדו המתלוננת. לאחר מכן אמר למתלוננת, כי אם יעצר בשל התלונה, היא "תהיה מסכנה" לאחר שישתחרר.

עמדות הצדדים

ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל לריצוי ממש וכן פיצוי למתלוננת ומאסר מותנה. בטעונו התייחס לערכים המוגנים אשר נפגעו בשל מעשיו של הנאשם, ובהם פעולתן התקינה של רשויות אכיפת החוק, שלוות נפשה של המתלוננת וחופש הבחירה שלה. עוד התייחס לכך שהנאשם לא קיבל אחריות למעשיו, לא בבית המשפט ולא בפני שירות המבחן.

ב"כ הנאשם ביקשה להסתפק בעונש של מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות לתקופה קצרה. במסגרת טיעונה שמה דגש על כך שמדובר באדם צעיר, ללא הרשעות קודמות, ועל כך שהתלונה אותה הגישה המתלוננת נגד הנאשם נסגרה. עוד טענה, כי מדובר בארוע קל ערך, אשר לא גרם לכל נזק.

הנאשם ביקש לומר את מילתו. בדבריו טען, כי בעת ששוחח עם חברותיה של המתלוננת לא ידע שהוגשה נגדו תלונה, וטען כי "הותקף" על ידי המתלוננת וחברותיה. הנאשם הוסיף, כי "עושים לו עוגמת נפש גדולה על כלום".

מתחם העונש ההולם

חומרת מעשיו של הנאשם ברורה: הנאשם ידע, כי המתלוננת הגישה נגדו תלונה על עבירת מין, והוא אף הוזמן לחקירה בענין זה בתחנת משטרת אשדוד, אך התחמק מלהגיע (ר' ע' 5-6 להכרעת הדין). כאשר פגש הנאשם במתלוננת באקראי, עת בלתה עם חברותיה בצהרי יום שבת בגן ציבורי, פנה לאחת מהן וביקש ממנה לומר למתלוננת "להרגיע" – תוך שכיוון את דבריו לתלונה אותה הגישה. גם אם התוכן המדויק של הדברים אותם אמר הנאשם אינו ברור, הרי שהכוונה מאחוריהם ברורה. לאחר מכן איים על המתלוננת כי היא "תהיה מסכנה" אם יעצר בשל תלונתה.

המעשים פגעו במספר ערכים מוגנים:

עבירת הטרדת עד פוגעת ביכולת של רשויות החוק לבצע את מלאכתן. לא ניתן לקבל, שאדם אשר הגיש תלונה בשל עבירה שלדבריו נעברה כלפיו, יהיה חשוף להטרדות ואיומים, כי יבולע לו בשל הגשת התלונה. נפסק בענין זה (ע"פ 526/90, בלזר נ' מדינת ישראל):

"הרי מובן, כי בסכסוך- פלילי או אזרחי... אסור להפעיל כל אמצעי וכל תכסיס כדי להביא לשינוי עמדת היריב או עדיו, ועיקרו של דבר, אם כבר החלה חקירה רשמית על פי דין, אסור לסובב את העד בפעולות לחץ ובהטרדות, גם אם הדבר עשוי להביא לתוצאה המקווה, היינו לשינוי עמדת העד. דיני העונשין מגנים על האינטרס הציבורי, המתבטא בחתירה לבירור נאות של האשמות פליליות בצינורות הרשמיים הניטראליים, המקיימים אותה שעה את החקירה או את המשפט".

במיוחד דברים אמורים, כאשר מדובר בתלונה על עבירת מין: ידוע, כי נפגעות עבירות מין מהססות מלהתלונן, בשל חששן מתוצאותיה של הגשת תלונה והחשיפה הכרוכה בדבר. אם יתווסף על כך החשש מפני הטרדה ואיומים על ידי החשוד, הדבר עלול להגביר את הרתיעה מהגשת תלונה וחשיפת עבירות.

לא ראיתי כי העובדה שתיק החקירה נגד הנאשם בכל הנוגע לעבירת המין נסגר, כדי לשחוק במשהו את חומרת העבירה. אדם אינו אמור להטריד עד או לאיים עליו, גם אם להבנתו התלונה אותה הגיש אינה אמת – ואדגיש כי אני רחוק מלרמוז כי כך המצב בענייננו. אכן, המאשימה החליטה שלא להגיש כתב אישום נגד הנאשם בגין עבירות המין עליהן התלוננה המתלוננת – אך כשם שאין הגשת התלונה מלמדת כי הנאשם עשה את המיוחס לו, כך אין סגירת התיק מלמדת כי המתלוננת בדתה עלילת כזב.

עבירות האיומים פגעו בשלוות נפשה של המתלוננת ובחופש הבחירה שלה. נפסק בהקשר זה (ע"פ 103/88, ליכטמן נ' מדינת ישראל):

מניעת ההפחדה וההקנטה לשמן היא שעומדת ביסוד האינטרס החברתי המוגן בעבירת האיומים שבסעיף 192. רוצה לומר, אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט (person's peace of mind) מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט. כי גם אם אמרנו, שאין בסעיף 192, בהבדל מסעיף 428, דרישה, שמטרת האיום תהא להניע את המאוים לעשות מעשה או להימנע ממעשה, בידוע הוא, שבמקרים רבים מושמעים איומים per se כמסר מוסווה להתנהגות המצופה מן המאוים. נמצא, כי סעיף 192 מקדים רפואה למכה ומונע מלכתחילה פגיעה עתידית בחירות הפעולה של הזולת.

לאור זאת, מתחם העונש ההולם את העבירות בהן הורשע הנאשם הוא מאסר בפועל, לתקופה בין מספר חודשים, לריצוי בעבודות שירות, ועד שנה וכן עונשים נלווים ובהם פיצוי לנפגע העבירה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ