אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 37677-09-13 מדינת ישראל נ' נוקי

ת"פ 37677-09-13 מדינת ישראל נ' נוקי

תאריך פרסום : 02/09/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום פתח תקווה
37677-09-13
11/12/2014
בפני השופט:
ד"ר עמי קובו

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד יולנדה טולדנו בובליל
נאשמים:
אנאבל נוקי
עו"ד ערן צלניקר
גזר דין
 

רקע

1.הנאשמת הורשעה בהתאם להודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2.על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בתקופה הרלוונטית עבדה הנאשמת כמטפלת של המטופלת (להלן: "המטופלת"), אשר סובלת ממחלת אלצהיימר והינה חסרת ישע, והתגוררה עימה בביתה. ביום 3.9.13, האכילה הנאשמת את המטופלת בעודה יושבת לצידה על הספה. במהלך ההאכלה ניסתה המטופלת לקום מהספה, הביעה חוסר רצון להמשיך לאכול ואף ניסתה להזיז את ידיה של הנאשמת מעליה. אולם הנאשמת הדפה אותה בכתפה כדי שתשב והמשיכה להאכילה בניגוד לרצונה. בהמשך, נגעה המטופלת בצלחת האוכל שהחזיקה הנאשמת, ובתגובה הכתה אותה הנאשמת בידה. מספר דקות לאחר מכן, הפילה המטופלת צלחת שהיתה מונחת על השולחן הסמוך. הנאשמת הרימה את הצלחת וחבטה באמצעותה על לחייה השמאלית של המטופלת, אשר צעקה מכאב ובכתה. מיד לאחר מכן הכתה הנאשמת את המטופלת בפניה באמצעות מגבת מטבח. בהמשך הדפה הנאשמת את המטופלת כדי שתישען על משענת הספה. הנאשמת התיישבה לצידה של המטופלת וניסתה להמשיך לאכילה, משסירבה המטופלת לאכול ובכתה, סטרה הנאשמת בפניה של המטופלת, כתוצאה ממעשיה של הנאשמת נגרמו למטופלת נפיחות והמטומה בלסת השמאלית.

3.הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשמת הודתה והורשע בכתב אישום מתוקן, ונשלחה לקבלת תסקיר שירות מבחן, אשר יבחן בין היתר סוגיית אי הרשעתה של הנאשמת.

תסקיר שירות המבחן

4.הנאשמת, כבת 50, ילידת הפיליפינים, שוהה בישראל באשרת עבודה. הגיעה לארץ בשל מצב כלכלי קשה אליו נקלעה בארץ מוצאה בשנת 2007. מספר קרובי משפחתה נמצאים אף הם בישראל, סייעו לה בקליטה ואף מהווים עבורה גורם תמיכה משמעותי. מיד כשהגיעה לארץ החלה לעבוד בטיפול בקשישים. לנאשמת 7 אחים המתגוררים בארץ מוצאה אשר מסתמכים בעיקר על פרנסת הנאשמת בשל מצבם הכלכלי הקשה. הנאשמת הדגישה את מסירותה כלפי המטופלת וכן את תחושת הקרבה המשמעותית שהיא חשה כלפי המטופלת ומשפחתה. באשר לביצוע העבירה מסרה הנאשמת כי ניסתה בהתנהגותה לשכנע את המטופלת לאכול וכי יתכן שבאותו יום נהגה בחוסר סבלנות בשל עייפות מצידה וקושי להתמודד עם טיפול במטופלת. לדבריה מדובר במקרה חריג. הנאשמת ביטאה צער וחרטה בגין מעשיה. שללה דפוסים אלימים או תוקפניים. הנאשמת טענה כי הפיקה לקח מהתנהגותה וכי בעתיד תנהג באופן מאופק. בשיחה טלפונית עם אחת מבנותיה של המטופלת נמסר לשירות המבחן כי בני המשפחה מעוניינים בחזרתה של הנאשמת לטפל במטופלת לצד גינוי התנהגות הנאשמת. לטענתם, על רקע היכרות ממושכת עם הנאשמת, מדובר באירוע חריג ולא מאפיין את התנהגותה של הנאשמת. הנאשמת עבדה במסירות רבה עם המטופלת והם מודעים לכך כי המטופלת לעיתים נוהגת באופן תוקפני. עוד נמסר מבני המשפחה כי מאז הפסקת עבודתה של הנאשמת מצבה של המטופלת החמיר ומטפלות שהחליפו את הנאשמת לא ביצעו את עבודתן באופן מקצועי כמו הנאשמת. שירות המבחן התרשם מנאשמת חיובית בעיקרה, בעלת כוחות, מסורה לעבודתה וכן למשפחתה. התנהגותה היציבה והנורמטיבית של הנאשמת, כמו גם העדר עבר פלילי, כאשר מדובר במקרה חריג, כמו גם היות ההליך המשפטי גורם מרתיע משמעותי, כל אלו מקטינים את הסיכוי להישנות העבירה בעתיד. שירות המבחן ער לחומרת המעשים של הנאשמת אך מתרשם כי מעשים אלו הינם חריגה להתנהגותה של הנאשמת. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתה של הנאשמת וזאת כדי שלא תיפגע אפשרות העסקתה בארץ מחמת הרשעתה בפלילים וזאת לצד הטלת עונש צופה פני עתיד.

טיעוני הצדדים

5.לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד שלומי ויזן, הנאשמת הינה עובדת זרה ילידת 1964. עבדה כמטפלת בביתה של המטופלת, ילידת 1950, אשר חולה במחלת אלצהיימר והינה חסרת ישע. אין מחלוקת על כך שהנאשמת טיפלה במסירות במטופלת במשך 3 שנים ואף נרקמו ביניהן יחסי מסירות ואהבה. שירות המבחן התרשם שהנאשמת לא התכוונה לפגוע במתלוננת ואף ביטאה צער וחרטה והמליץ להימנע מהרשעתה. ב"כ המאשימה עתר להרשיע את הנאשמת. לדבריו אין בנימוק שהוצג על ידי שירות המבחן כדי לסטות מהלכת כתב, אשר על פיה יש להוכיח באופן מצטבר כי בהימנעות מהרשעה לא יפגעו שיקולי ענישה אחרים וכן כי עצם ההרשעה תפגע בסיכויי שיקומו של נאשם. לדברי ב"כ המאשימה במקרה דנן, אין הנאשמת עומדת בתנאים אלו וקבלת עתירת ההגנה תהפוך את הכלל לחריג ואת החריג לכלל. הנאשמת גרמה לחבלות בפניה של המטופלת. מדובר במעשה בזוי, אכזרי ואלים הגובל בהתעללות. משפחתה של המטופלת סמכה על הנאשמת והפקידה בידה את היקר להם מכל והנאשמת מעלה באמון זה. הענישה הנהגת היא ענישה משמעותית מאחורי סורג ובריח. עם זאת, מאחר שהנאשמת נעדרת עבר פלילי, הודתה ולקחה אחריות וכן לאור העובדה שמדובר במעידה אחת בלבד, עותרת המאשימה להשתת עונש של 7 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

6.לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד ערן צלניקר, המקרה דנן הינו מקרה חריג ויוצא דופן בנסיבותיו. חריגות המקרה דנן אינה רק בחד פעמיות של המעשים וברף הלא גבוה של נסיבות המקרה, אלא בעיקר בעמדת משפחתה של המטופלת באשר להימנעות מהרשעת הנאשמת. לטענת ב"כ הנאשמת הפגיעה אשר תיגרם לנאשמת אם תורשע היא בלתי מידתית. אם תורשע הנאשמת לא ידון משרד הפנים בבקשת הארכת אשרת העבודה בארץ. ב"כ הנאשמת תמך דברים אלו במסמכים. באשר לסוג העבירה, יש לתת את הדעת לתיקון שנערך בכתב האישום ולעובדה כי מדובר בעבירה מסוג עוון. הנאשמת מגיעה מרקע משפחתי קשה. תומכת באופן ממשי במשפחתה המורחבת אשר נמצאת בארץ מוצאה. הנאשמת הודתה כבר בחקירתה במשטרה ולקחה אחריות על מעשיה. הנאשמת מבינה את הפסול בהתנהגותה ומבינה שגרמה לסבל. לא ניתן להתעלם מכך שהנאשמת נמצאת 6 שנים בישראל ומטפלת בקשישים ומעולם לא התרחש אירוע מסוג זה. מדובר במעידה חד פעמית. צפייה בסרטון המתעד את האירוע מלמדת על האכפתיות והדאגה של הנאשמת כלפי המטופלת ויש לראות את המתואר בכתב האישום כאירוע נקודתי. הסרטון מתעד תקופה של שלושה חודשים קודמים לאירוע ולא נראתה בו אף מעידה נוספת. ב"כ הנאשמת עתר לאי הרשעת הנאשמת. לחלופין אם תורשע הנאשמת, עותר ב"כ להימנע מהטלת מאסר בפועל נוכח הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה, סוג העבירה ונסיבות המקרה.

7.כמו כן העיד בעלה של המטופלת כי הנאשמת עובדת עבורם במשך שלוש שנים וכי מדובר במעידה חד פעמית. לדבריו משפחתה של המטופלת מוכנה לקבל את הנאשמת חזרה לעבודה.

8.הנאשמת הביעה חרטה על מעשיה.

שאלת אי ההרשעה

9.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים שוכנעתי כי לא קיימת עילה בדין לביטול ההרשעה. במספר לא מבוטל של החלטות מן העת האחרונה חזר ושנה בית-המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) על ההלכה לפיה הכלל במקרה שבו בית-המשפט קובע שאדם ביצע עבירה הינו הרשעה בדין, ואי-ההרשעה הינה בגדר חריג בלבד אשר שמור למקרים יוצאי דופן. בעניין זה מן ראוי להפנות לרע"פ 1623/14 ג'בארה נ' מדינת ישראל (1.4.14); רע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל (24.4.14); רע"פ 3589/14 לוזון נ' מדינת ישראל (10.6.14); ע"פ 4070/14 פלונית נ' מדינת ישראל (17.6.14); רע"פ 5100/14 מסארווה נ' מדינת ישראל (28.7.14); רע"פ 7224/14 פרנסקי נ' מדינת ישראל (10.11.14); רע"פ 7109/14 סייג נ' מדינת ישראל (20.11.14).

10.בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 (1997) נקבעו שני תנאים מצטברים, שבהתקיימותם ראוי להימנע מהרשעה. התנאי הראשון הוא כי נסיבות העבירה מאפשרות להימנע מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים; והתנאי השני הוא כי ההרשעה פוגעת באופן חמור בשיקום הנאשם.

11.יישום המבחנים האמורים למקרה דנן, מעלה כי לא ניתן להסתפק באי הרשעת הנאשמת בדין. בכל הנוגע למבחן הפגיעה בשיקומה של הנאשמת, סבורני כי ההגנה עמדה בנטל המוטל על שכמה להוכיח את הפגיעה הקונקרטית בנאשמת אם תורשע בדין. אכן, בהתאם לראיות שהוצגו על-ידי ההגנה (נ/1 – טופס בקשה להארכת רישיון ישיבה של משרד הפנים) יש להניח שהרשעתה בדין עלולה להוביל לאי-חידוש אשרת השהייה של הנאשמת בישראל, ולעזיבתה את ישראל. עקב כך תיגרם פגיעה כלכלית קשה בלאשמת, כפי שטען בא כוחה. עם זאת, במבחן זה אין די.

12.במקרה דנן סבורני כי חומרת מעשה העבירה אינה מאפשרת את סיום ההליך באי-הרשעה, אף אם הנאשמת עומדת במבחן הפגיעה הקונקרטית. המדובר בעבירה חמורה אשר הימנעות מהרשעה בגינה תחטא לשיקולי הענישה האחרים ולאינטרס הציבורי. מדובר בפגיעה במי שנמנית עם אוכלוסייה חסרת מגן וחסרת ישע, אשר מתקשה להביע את סבלה ואשר תלויה באופן כמעט אבסולוטי בנאשמת.

בהקשר זה יש להדגיש כי המאשימה האשימה את הנאשמת בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, שהינה עבירה של עוון בלבד, ועונשה המרבי שלוש שנות מאסר, וזאת בעוד שבמקרים אחרים הואשמו והורשעו מטפלות ומטפלים סיעודיים בעבירות של תקיפת חסר ישע, לפי סעיף 368 ב' לחוק העונשין, כאשר מדובר בעבירה מסוג פשע, שהינה חמורה באופן משמעותי. מכאן, שקיים אף קושי בהשוואה בין מקרה זה לבין מקרים דומים שנדונו בפסיקה בסעיפי עבירה חמורים יותר. עם זאת, חומרת העבירה נלמדת לא רק מסעיף החוק שבו הורשע נאשם, אלא גם מחומרת המעשה עצמו.

פסיקת בתי המשפט מעלה כי בתי המשפט התייחסו בחומרה רבה למקרים מסוג זה (אם כי כאמור, במקרים רבים, מדובר בעבירות חמורות יותר). יפים לעניין זה דברי בית-המשפט המחוזי בת"פ 40205/07 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' ורתיק (4.3.08):

"כּל מי שיפגע פגיעה חמורה בקשיש חסרישע, בין אם זה מטופל במוסד טיפולי המיועד לקשישים סיעודיים ובין אם זה מטופל על-ידי מטפל בביתו או בכל מסגרת אחרת - צפוי הוא להכבדת ידו של ביתהמשפט עליו, באופן של הטלת עונש מאסר מאחורי סורג וּבריח, ולא לתקופה קצרה, שמא יהיה בכך כדי להרתיע מי ממטפלים אלה מפני מעשים דומים בעתיד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ