אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 33000-02-14 מדינת ישראל נ' א.ר. (עציר)

ת"פ 33000-02-14 מדינת ישראל נ' א.ר. (עציר)

תאריך פרסום : 02/09/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום באר שבע
33000-02-14
25/12/2014
בפני השופט:
דניאל בן טולילה

- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד באמצעות תביעות נגב
הנאשם:
א.ר. (עציר)
עו"ד בא-כוחו יפתח רפאלי
הכרעת דין
 

 

ביום 24.12.14 הקריא בית המשפט לצדדים את עיקרי הכרעת הדין וכעת זו מפורסמת במלואה.

 

מבוא

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבת זוג. על פי המתואר בכתב האישום במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשם והמתלוננת ידועים בציבור. ביום 13.2.14, בסמוך לשעה 7:50 הגיע הנאשם לדירה שבה מתגוררת המתלוננת, ברח' חבקוק בבאר שבע, והחליף את מנעול דלת הכניסה של חצר הבית, בעת שהמתלוננת שהתה מחוץ לביתה. כאשר שבה המתלוננת והבחינה שהמנעול הוחלף, הלה קפצה מעל הגדר ונכנסה לחצר הבית. או אז ניגש הנאשם אליה ותקף אותה בכך שדחף אותה ודרש ממנה להסתלק מהבית. בתוך כך, נכנסה המתלוננת אל תוך הבית וזאת כאשר הנאשם בעקבותיה. במעמד זה, שב הנאשם ותקף המתלוננת בכך שחבט בה במכות אגרוף על ראשה ופניה, הכה אותה באמצעות ברכו בבטנה, אחז בגרונה, משך בשערותיה וכן חבט ראשה על קיר הבית. בעקבות מעשים אלו נגרמו למתלוננת חבלות המתבטאות בשטפי דם והיא נזקקה לטיפול בבית החולים סורוקה.

 

זירת המחלוקת:

במענה לכתב האישום הנאשם אישר כי הגיע לבית ברח' חבקוק, החליף את המנעולים אולם שעה שמדובר בביתו שלו, הרי שזוהי זכותו לעשות כן. הנאשם הוסיף כי במעמד זה המתלוננת היא אשר תקפה אותו ושרטה אותו בפניו ומשכך נאלץ להדוף אותה מעליו וכן להתגונן מפניה.

 

 

 

טיעוני הצדדים

המאשימה בסיכומיה, עתרה לרכוש אמון בעדות המתלוננת. לדבריה, עדותה של המתלוננת רציפה, אחידה וקוהרנטית. זו מסרה גרסתה במספר הזדמנויות ובכולן מסרה גרסה זהה ואמינה. זו תיארה את המקרה כהווייתו ולא ניסתה להעצים את האירוע על מנת להשחיר את פניו של הנאשם. לדברי ב"כ המאשימה, עדותה של המתלוננת נתמכת בעדות אחיה גריגורי יולדשב אשר העיד כי בשעות הבוקר זו התקשרה אליו וצרחה כי הנאשם מכה אותה. לדבריה, הגם שעד זה לא נכח באירוע, עדותו נכנסת לחריג לכלל האוסר עדות מפי השמועה. לדבריה, המדובר בעד אמין אשר מהימנותו מתחזקת מעצם העובדה כי לאחר שהלה הבין שהנאשם אינו נמצא במעצר הבית הלילי בשעות בהן אמור להיות נוכח – התקשר לאלתר למשטרה ודיווח על כך. עוד הפנתה ב"כ המאשימה לעדותו של השוטר הסייר שתיאר את המצב הנפשי והפיזי בו הייתה נתונה המתלוננת מיד לאחר האירוע וכן לדברים אשר מסרה לו, אשר גם הם נכסים לגדר החריג לכלל האוסר עדות מפי השמועה.

 

חיזוק נוסף אליבא המאשימה יש למצוא בתעודות הרפואיות המלמדות על החבלות שנגרמו למתלוננת בעקבות מעשיו של הנאשם. לדבריה, אלו אינן מותירות ספק כי המתלוננת הותקפה באופן נמרץ על ידי הנאשם. אשר לגרסת הנאשם- זו סבורה כי אין לראות במעשיו כהגנה עצמית באשר הוא זה שתקף המתלוננת. כמו כן, הפנתה למספר סתירות בין הגרסה אותה מסר הנאשם במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. אשר לטענת הנאשם כי המתלוננת מעלילה עליו עלילות שווא – הלה לא נתן הסבר המניח את הדעת מדוע תעשה כן המתלוננת. לסיום, טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם לא מסר כל תימוכין לגרסתו. בשל כל אלה סבורה כי המיוחס לנאשם הוכח מעל לכל ספק סביר.

 

ב"כ הנאשם בפתח סיכומיו טען כי המדובר בתיק בו עסקינן ב"עדות מול עדות". לדבריו, היחידה החוקרת, ללא כל הצדקה, נותנת באופן מסורתי (שלא לומר אוטומטי) העדפה מובהקת לגרסתה של האיש. מן העבר השני, כל טענות הנאשם אינן זוכות לבחינה או בדיקה רצינית. זה ציין כי הגם שעל הנאשם נמצאו סימני חבלה במספר מקומות בחלקי גופו וכן חולצתו נקרעה על ידי המתלוננת, לא הוגש נגד המתלוננת כתב אישום. לעומת זאת, הנאשם שהגיע מיוזמתו למשטרה להגיש תלונה נגד המתלוננת מוצא עצמו נחקר תחת אזהרה ואף נעצר לאחר מכן. אליבא דידו, גרסתו של הנאשם, חד משמעית ועקבית למן מעצרו ועד עדותו בבית המשפט. על פי גרסה זו לאחר שהמתלוננת גילתה כי הנאשם החליף את הצילינדרים זו החלה לתקוף אותו, לשרוט ואף קרעה חולצתו. זה סבור כי במצב דברים זה ברי כי זכותו להגן על גופו.

 

ב"כ הנאשם תהה הכיצד השוטר שהגיע בסמוך לאירוע לא מציין בדו"ח דבר בנוגע לחבלות בפנים ובשאר חלקי גופה של המתלוננת. לדבריו, לו הנאשם אכן תקף את המתלוננת בברוטאליות כפי המתואר, הדבר היה מחייב הותרתם של סימנים. בדומה, מהתעודות הרפואיות לא עולה כי למתלוננת סימנים בחלקי גופה דבר המקבל משנה תוקף נוכח היעדרן של תמונות המתעדות החבלות שנגרמו למתלוננת. תהייה נוספת נלמדת מכך שניתן לצפות שבאירוע אלימות כפי הנטען הבית יהיה במצב של אנדרלמוסיה, מה שלא היה בעניינו. לאחר האירוע, המתלוננת לא רצתה להתפנות באמצעות אמבולנס אלא העדיפה להתפנות באמצעות אחיה. זו מציינת כי אינה חוששת מפניו של הנאשם ואינה מעוניינת לפנות למקלט לנשים מכות, התנהלות זו מחזקת המסקנה כי זו לא הותקפה כפי דבריה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ