אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"פ 31566-08-13 מדינת ישראל נ' פלח

ת"פ 31566-08-13 מדינת ישראל נ' פלח

תאריך פרסום : 08/01/2015 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום נתניה
31566-08-13
31/12/2014
בפני השופטת:
גלית ציגלר

- נגד -
מאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד ואסים בדר
נאשם:
עוז פלח
עו"ד רועי לנג
גזר דין

 

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של העסקת תושב זר שלא כדין לפי סעיף 12 א (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952, וזאת בגין אירוע מיום 22.7.13, אז העסיק בעבודות שיפוצים תושב האזור שאינו רשאי לעבוד או לשהות בישראל.

 

2.לאחר ההודיה ובטרם הטיעונים לעונש, הופנה הנאשם לשירות המבחן אשר התבקש לבחון בין היתר את שאלת ההרשעה. מהתסקיר שהתקבל עלה כי הנאשם כבן 32, נשוי בשנית ואב לילדה מנישואיו הראשונים, עובד כשכיר בעסק של אשתו למתן שירותי תרגום, וזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק.

בתסקיר מתוארים בקצרה קורות חייו של הנאשם, ובין היתר השכלתו ושירותו הצבאי המלא כלוחם.

בשיחה עם קצין המבחן נטל הנאשם אחריות למעשיו, והסביר כי הסתפק בתשובתו החיובית של העובד הזר כי יש ברשותו את האישורים הדרושים לצורך העסקתו, ולא בדק את הדברים בעצמו, דבר שהוביל לביצוע העבירה. הנאשם תיאר בשיחה את חששו מפני הרשעה בדין, באופן שיפגע בתפיסתו כאדם שומר חוק, וכן תפגע יכולתו לקבל היתר ממשרד התמ"ת לתיווך עובדים זרים בתחום החקלאות, שכן בכוונתו להירשם כשותף בעסק שבו הוא מועסק, ולהרחיבו לתחום בו מבוקש ההיתר.

קצין המבחן התרשם כי הנאשם מביו את חומרת מעשיו, וכי מדובר אדם מתפקד שביצוע העבירה אינו מאפיין את מהלך חייו, ובהתחשב בנטילת האחריות על המעשה, בכך שמדובר בעבירה ראשונה ומשלא קיים סיכון של ממש להישנותה בעתיד - המליץ לבטל את ההרשעה ולהסתפק בהטלת צו של"צ בלבד.

 

3.ב"כ המאשימה טען כי מדובר בעבירה חמורה החותרת תחת ביטחון הציבור, וטמון בה סיכון העלול להוביל לטרור והרג של אזרחים חפים מפשע, ובנסיבות אלה יש להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר בפועל, ברף העליון של המתחם שנע בין חודשיים ועד מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה, קנס והתחייבות להימנע מביצוע עבירות בעתיד.

מנגד טען הסנגור, כי יש מקום לבטל את ההרשעה ולאמץ את המלצת שירות המבחן, שכן מדובר באירוע נקודתי ובודד שנמצא ברף התחתון של המתחם שהציגה התביעה, כאשר הנאשם העסיק את העובד במשך 40 דקות בלבד. הסנגור הפנה לפסיקה המלמדת כי במקרים דומים נמנעו בתי המשפט מלהרשיע נאשמים בעבירה זו, והדגיש את הפגיעה האפשרית בעתידו המקצועי של הנאשם.

 

4.נקודת המוצא בענישה היא שמי שמבצע עבירה יש להרשיעו בדין, שכן הרשעה משקפת מסר לציבור ותורמת לתחושת עשיית הצדק ושוויוניות בין נאשמים.

בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני ואח' דן בית המשפט בשאלה זו וקבע:

"משמתבקש בית-המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

כנגד השיקול הציבורי נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהםטיב העבירה שעבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך-כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות-דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה" (לענין זה ראה גם: ע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י ; ת"פ (ת"א) 40332/05; ע"פ 9893 מ"י נ' אלון לאופר; עפ"ג 58826-03-14 מ"י נ' פורדה (26.6.14) והפסיקה המאוזכרת בהם).

 

5.לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות הקשורות בטיב המעשה ואת האמור בתסקיר שירות המבחן והמלצתו, אינני סבורה כי מתקיימות בנאשם הנסיבות המצדיקות חריגה מהכלל ואי הרשעה.

הנאשם העסיק עובד זר בביתו ללא שהוצג בפניו אישור עבודה כדין, כאשר חזקה עליו שהיה מודע לאחריות הציבורית וההשלכות הבטחוניות העלולות  להיגרם כתוצאה מהעסקת עובד ללא אישור כדין. באשר לטענת הנאשם כי בעקבות ההרשעה ימנע ממנו לפתח עסק בו הוא מתכוון להירשם כשותף הרי שלא הובאו כל מסמכים התומכים בכך, למעט תעודת עוסק מורשה, שאין בה כל אינדקציה לפגיעה הנטענת בעתידו המקצועי של הנאשם. עפ"י הפסיקה הימנעות מהרשעה שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם שוכנע בית המשפט כי הפגיעה הקשה שתגרם לנאשם בגין ההרשעה אינה שקולה לתועלת הציבורית שזו תניב, כאשר אין להדרש לאפשרויות תיאורטיות על נזק כלשהו בעתיד, שאין לדעת אם אכן יתממש (רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ